הבשורה החמישית מהכתבים האקשיים – 11

הבשורה החמישית מהכתבים האקשיים

רודולף שטיינר

GA148

שלוש עשרה הרצאות שניתנו באוסלו, ברלין וקלן

בין 1 באוקטובר 1913 ל-10 בפברואר 1914

תרגום מאנגלית ועריכה לשונית: חייה חצב

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

תודה גם לחברי ענף הלל קרית טבעון על הערותיהם ותיקוניהם

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה מספר 11

ברלין, 10 בפברואר 1914

מה שהייתי מסוגל לספר לכם על הבשורה החמישית עוזר לנו להשיג נקודת מבט שונה לגבי ההכנות שנעשו בכל היקום כדי שהמסתורין של גולגותא יוכל להתרחש. המסתורין עצמו יביא את מחקרנו המדעי לסיכום זמני.

דיברנו על שני הילדים ישוע שסללו את הדרך למסתורין של גולגותא. ראינו שלאחד מהם, הילד מבית שלמה, היה את האני של זרתוסטרא בתוכו, וכיצד הוא חדר לגופו של הילד השני, הילד מבית נתן של בית דוד, כששני הבנים היו בערך באותו הגיל – כשהגיעו לשנתם השתיים עשרה. ניתנו פרטים להמשך גורלו של ישוע מנצרת שנשא את שלושת הגופים של הילד מבית נתן ומשנתו השלוש-עשרה גם את האני-זרתוסטרא. ואז סיפרתי לכם על השיחה שהיתה לישוע מנצרת עם אימו וכיצד הכוח של מילותיו, שלתוכן הכניס את כולו גרמו באופן מסוים לאני-זרתוסטרא לעזוב את גופו. ואנו יודעים שדרך הטבילה על ידי יוחנן בירדן ישות הכריסטוס נכנסה לתוך שלושת הגופים של ישוע מנצרת.

היבט חדש זה רחוק מלהוריד את משמעותו של ישוע כריסטוס בעיננו – הוא מגביר אותו. הבנה גדולה יותר יכולה להירכש מכך מאשר מרעיונות עכשוויים וממה שמסופר בבשורות האחרות, עד כמה שמשגת ידנו להבינן.

לאירוע שיחד עם הצליבה והתחייה אנו קוראים המסתורין של גולגותא, קדמו שלושה אחרים.[1] זה עשוי להראות כסיכום זמני לשלושת אלה. אחד מהם קרה מאוד מוקדם – בתקופת למוריה הקדומה, אחר קרוב להתחלה והשלישי לקראת סוף תקופת אטלנטיס. שלושת האירועים האלה לא קרו במישור הפיזי אלא בעולמות הרוח. אנו צריכים לכוון את עיננו הפנימית לארבעה אירועים כשרק האחרון מהם – המסתורין של גולגותא, אירע במישור הפיסי. שלושת האחרים היו סוג של הכנה לכך בעולמות הרוח.

סיפרתי לכם שישוע מבית נתן הראה את טבעו המאוד מיוחד מייד כשנולד, מאחר והיה מסוגל לומר כמה מילים עם היוולדו. אולם מילים אלה היו בשפה מוזרה, כך שהאנשים לא יכלו להבינן. אבל לאימו היה מושג לגבי משמעותן, ויכולת להגיב עליהן בפנימיותה. עלינו להבין גם שילד זה – ישוע מבית נתן היה שונה מישויות אנוש אחרות משום שהן חיו כבר הרבה גלגולי-חיים על פני האדמה. הילד מבית שלמה, שנשא את האני-זרתוסטרא, חי על פני הארץ קודם לכן. הילד מבית נתן חי עד אז רק בעולם הרוח. התייחסתי לכך בעבר באומרי שמשהו עוכב בעולם הרוח כשנפשות אנוש נכנסו לתוך התגשמות אנושית מימי למוריה הקדומים. הוא לא הובל להתגשמות אנושית עד שהוא נולד כילד ישוע מבית נתן. איננו יכולים לקרוא לזה אני אנושי במובן הרגיל, משום שאני אנושי התקדם מהתגשמות אחת על האדמה לבאה. ישות זאת העבירה את גורלה בעולמות הרוח. רק אנשים שהיו מחוברים למסתריות העתיקות היו מסוגלים להתבונן במה שהתרחש בעולמות אלה ולדעת שישות זו, שתופיע יום אחד כילד ישוע מבית נתן, צריכה קודם לעבור דרך כמה יעדים בעולמות האחרים הללו. כדי לברר מה היו אותם יעדים אנו חייבים קודם להתייחס לדברים הבאים.

רובכם תזכרו בוודאי את ההרצאות על אנתרופוסופיה שנתתי כאן לפני מספר שנים,[2] כשדיברתי על החושים האנושיים. הבהרתי בזמנו שחמשת החושים שעליהם אנו מדברים בדרך כלל הם רק חלק מכל הספירה של החושים ושלישויות אנושיות יש ביסודן שנים-עשר חושים. לא אכנס לזה עכשיו. אולם חשוב לציין שהחושים המשובצים בגופנו הפיסי היו נידונים לגורל בעל השלכות שליליות לאנושות אם אירוע כריסטוס הראשון לא היה קורה – המבשר הראשון של המסתורין של גולגותא. בימי למוריה היו לישויות האנושיות במהותן בסיס בעבור החושים כאשר הן התגשמו. אנו יודעים גם שבאותה התקופה רכשו רוחות לוציפריים השפעה על האבולוציה האנושית. זה התפשט לכל חלק בארגון האנושי. אם שום דבר לא היה קורה, החושים שלנו היו הופכים לשונים לגמרי ממה שהם היום. ניתן לומר שהם היו הופכים לרגישים מדי. לא היינו מסוגלים להסתובב כשחושינו מגורים, כפי שניתן לומר, אך הרושם הנעשה למשל על ידי הצבע האדום היה גורם לכאב מסוים בעין. כל רושם חושי היה גורם לכאב מסוג מיוחד לחושים. העין היתה מרגישה שהיא כמעט מתייבשת מהצבע הכחול למשל. אותו הדבר חל גם על החושים האחרים. היינו צריכים לעבור בעולם עם חושים נגועים בכאב או שהיינו רוכשים עונג מופרז וחסר שלמות מהעולם. החושים היו מושפעים מכל מה שסובב אותם בעוצמה רבה מדי מזו שטובה בשבילם. זה היה קורה תחת השפעה לוציפרית.

האנושות היתה יכולה לחסוך זאת על ידי אירוע שלא קרה באדמה הפיזית אך ניתן לראות אותו כהכנה ראשונה למסתורין של גולגותא. בתקופת למוריה אותה ישות כריסטוס, שהתאחדה עם גופו של ישוע מנצרת בטבילה על ידי יוחנן בירדן, התאחדה עם ישות שהיתה עדיין בעולם הרוח – הישות שמאוחר יותר נולדה כילד ישוע מבית נתן שהיתה אז עדיין בעולמות האחרים ההם. בדברנו על המאורע בארץ ישראל, אנו יכולים לומר שישות הכריסטוס התגשמה בישוע מנצרת. וכשאנו מדברים על אירוע כריסטוס ראשון זה, עלינו לומר שישות הכריסטוס נכנסה לספירת הנפש של ישות שמאוחר יותר תרד לאדמה כישוע מבית נתן. נפש שמחוננת ברוח שחיה לפיכך בעולמות הרוח ובפעולה של איחוד עצמה – כלומר, שישות הכריסטוס התאחדה עם הנפש שתהיה מאוחר יותר הילד מבית נתן – וכל מה שבא בעקבותיו, היא סילקה את כל ההיבטים המזיקים מהחושים האנושיים. היא זרחה על האנושות מעולמות הרוח, והצילה את הגזע האנושי מחוסר המזל של הצורך לעבור את החיים על פני האדמה בדרך של כאב ורגישות-יתר. המאורע הראשון של הכנה למסתורין של גולגותא התרחש למען החושים האנושיים. בזכות אירוע זה אנו מסוגלים לחיות את חיי החושים שיש לנו היום.

האירוע השני קרה בתחילת תקופת אטלנטיס. ושוב הישות שתהיה מאוחר יותר ישוע מבית נתן התמלאה בנפשה מישות הכריסטוס. זה מנע אסון אנושי אחר. החושים אמנם עשויים היו להיות נורמלים תודות לאירוע כריסטוס הראשון, אך תחת ההשפעה הלוציפרית ומאוחר יותר גם האהרימנית הטבע האנושי היה נהייה כזה ש'שבעת האיברים החיוניים' – איברים של כלי הדם בגוף הפיסי שהם בכל זאת חלק מהארגון האתרי; דיברתי עליהם בהרצאות שהתייחסתי אליהם מוקדם יותר – היו הופכים לכאלה: ששוב לא היינו יכולים להכיר סימפתיה ואנטיפתיה כפי שהן היום. במקום זאת אנשים היו נעים בין חמדנות קיצונית וסלידה נוראית ביותר בקשר לכל מה שהם נהנים ממנו דרך התזונה עם שבעת האיברים ההם. הם גם היו מרגישים את אותה תשוקה משתוללת או גועל עמוק ביחס לכל מה שבא במגע עם איברי הנשימה. כך ששבעת האיברים החיוניים היו נהיים פעילים בצורה מוגזמת תחת השפעתם של לוציפר ואהרימן. אירוע כריסטוס השני, שגם הוא קרה בעולמות האחרים, איפשר לאיברים החיוניים האנושיים לתפקד במידה הנכונה.

חושינו לא היו מסוגלים אף פעם להתייחס לעולם בחוכמה אם אירוע כריסטוס הראשון לא היה מגיע בתקופת למוריה, והאיברים החיוניים שלנו לא היו יודעים שום מיתון אלמלא התרחשותו של אירוע כריסטוס השני בתחילת התקופה האטלנטית.

האנושות עדיין ניצבה בפני אסון שלישי, שהיה קשור לגוף האסטרלי: האיזון שבין חשיבה, רגש ופעילות הרצון. היום הם באיזון יחסי, וכשאיזון זה מופר בריאותו של האדם מושפעת. אם חשיבה, רגש ורצון אינם פועלים יחד באופן הנכון, האינדיבידואל הופך להיפוכונדרי או למופרע נפשית. אנשים היו נופלים לשיגעון אלמלא אירוע כריסטוס השלישי שהתרחש לקראת סוף התקופה האטלנטית. כתוצאה ממנו – בפעם השלישית ישוע מבית נתן, שהיה עדיין בעולם האחר, התמלא בנפשו על ידי הכריסטוס – נוצר איזון הרמוני בין הכוחות הפנימיים של האדם המיוצגים על ידי חשיבה, רגש ופעילות הרצון.

כל שלושת האירועים השפיעו על הישות האנושית מעולמות הרוח; הם לא התרחשו במישור הפיסי. אבל זכרונות מהאירוע השלישי במיוחד שרדו במיתולוגיה. תובנות רוחניות מאפשרות לנו לעיתים קרובות להשיג הבנה אמיתית לגבי הסימנים הניתנים במיתולוגיה ובאגדה, כך שאנו יכולים להבינם ברובד עמוק יותר. וזה נכון גם לגבי הסימן בעבור אירוע כריסטוס השלישי. הוא מוכר לכולנו משום שהוא מייצג ישות רוחית: מיכאל הקדוש או סיינט ג'ורג, הרומס את הדרקון למוות וגובר עליו. ההתגברות על הדרקון היא לדכא את האספקט התשוקתי שבטבע שעלול להשליך את החשיבה, הרגש ופעילות הרצון לבלבול. אנו יכולים לקבל תחושה אמיתית לגבי המשמעות העמוקה של דימויים חזקים כאלה שמאורגנים כך – שאם יש משהו שהאינטלקט אינו מסוגל לתפוס הוא יראה באופן סמלי וייתפס לפחות ברגשות שלנו.

בתקופת יוון העתיקה אנשים עדיין הכירו את בבואות הצל של הישויות הרוחיות האלוהיות שבתקופה האטלנטית היו קיימות בעולם מייד מעל העולם האנושי. דיברנו על כך בעבר. ליוונים הקדומים היתה מודעות ברורה לגבי אירוע כריסטוס השלישי שעליה אנו יודעים מהתמונות של ג'ורג הקדוש או מיכאל הקדוש המתגברים על הדרקון. בשביל היוונים, הכריסטוס – שמילא את נפשה של ישות שתהיה מאוחר יותר הילד מבית נתן – היה האל אפולו. ג'ורג הקדוש והדרקון נראו על ידי היוונים בתוך הקוסמוס באופן בעל משמעות עמוקה. במעיין קסטליאה (Castalian) שבפרנסוס (Parnassus) נפער בקיע עמוק באדמה כשאדים עולים ממנו. האדים התפזרו מסביב להרים כמו נחשים, כשהם יוצרים בבואה של התשוקות הסוערות והפראיות המטילות את החשיבה, הרגש והרצון לתוך בלבול. מעל הבקיע העמוק, היכן שנחש הפיתון שכן, עמד אורקל שהוקדש לכוהנת פיתיה (Pythia). היא ישבה על במה קטנה בעלת שלוש רגליים מעל לבקיע העמוק והאדים העולים היו מכניסים אותה למצב דמוי טרנס. כל דבר שהיא אמרה נלקח כאילו הגיע מאפולו עצמו. כל מי שהיה צריך עצה היה שולח מישהו לפיתיה בשביל לקבל את עצתו של אפולו.

בעבור היוונים אפולו היה ישות אמיתית. היום אנו יודעים שזאת היתה הישות שהתמלאה בנפשה על ידי הכריסטוס ושמאוחר יותר הפכה לישוע מבית נתן. הוא היה מסיר את ההשפעה הלוציפרית והאהרימנית מהידע שהגיע לפיתיה מתוך האדמה. וכאשר עלה קורבן אפולו מתוך אדים אלה, הם כבר לא גרמו לבלבול, אלא הביאו סדר בחוכמה לתוך החשיבה, הרגש וכוונת הרצון של היוונים. אנו יכולים לראות שרעיון אפולו של היוונים היה שהאל נכנס לתוך החשיבה, הרגש וכוונת הרצון האנושיים. זה היה האל שמאוחר יותר נקרא הכריסטוס, האל שהקריב את עצמו בהיכנסו לתוך הנפש שמאוחר יותר תהיה הילד לבית נתן והביא להרמוניה בתוך הבלבול שנגרם במחשבה, ברגש וברצון האנושיים תחת השפעתם של לוציפר ואהרימן.

שלושת אירועי כריסטוס שהתרחשו בעולמות העליונים הכינו את הדרך בעבור המסתורין של גולגותא. אנו עשויים לשאול מה היתה המשמעות של גולגותא עצמה? מה היה נופל לכאוס אם אירוע זה לא היה מתרחש? ובכן, אנו יודעים שבתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, בתקופה היוונית-לטינית, האנושות התבגרה מספיק כדי לפתח את האני. האזור של מערב אסיה, דרום ומרכז אירופה היה החלק של העולם המערבי שהגיע ראשון לבגרות כזו. האני היה אמור להתפתח במיוחד במפגש שבין העמים הרומאנים והגרמאנים במרכז ודרום אירופה. האני היה אמור לפיכך להתפתח בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. אולם להתפתחות היה חסר סדר. החושים היו מתפתחים באותו אי-סדר של התקופה הלמורית אלמלא אירוע הכריסטוס הראשון; שבעת האיברים החיוניים היו מתפתחים באופן הלא נכון אלמלא אירוע הכריסטוס השני בתחילת התקופה האטלנטית; שלוש הפעילויות הפנימיות – חשיבה, רגש וכוונת הרצון – היו נופלות לבלבול אלמלא אירוע הכריסטוס השלישי שהגיע בסוף התקופה האטלנטית, והאני היה מתפתח באופן כאוטי אלמלא אירוע הכריסטוס הרביעי בתקופה היוונית-לטינית – המסתורין של גולגותא. מאחר והאנושות השיגה מודעות-עצמית, אני, במשך התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, כפי שנאמר קודם.

התגלות שונה ניתנה בתחילה לישויות אנוש שלא היו אמורות להגיע לשלב זה. אופי ההבדל שבין ההתגלויות של בודהא והכריסטוס הוא שהבודהא פנה בעצמו לאנשים שעדיין לא היו אמורים להשיג מודעות של העצמי, של 'אני' שעבר דרך התגשמויות חוזרות. עלינו להבין זאת כדי להשיג את ההבנה הנכונה של הבודהיזם. התייחסתי לעיתים קרובות לאנלוגיה שהשתמשו בה בבודהיזם המאוחר שאומרת שבודהיסט אמיתי רואה את העיקרון שעובר מהתגשמות להתגשמות כמו פרי המנגו שנשתל באדמה שמייצרת עץ חדש שבתוכו מיוצר פרי חדש. לכל פירות המנגו החדשים יש במשותף עם הישנים – את השם והצורה. זה אופייני שהבודהיסטים לא ידברו על אני אמיתי שממשיך דרך התגשמויות שונות. הם לא עשו כך משום שהאני האמיתי לא הגיע למודעות מלאה במזרח. אנו יכולים עדיין לראות היום שכאשר אנשים שמבססים את עצמם בתורות של המזרח רוצים להבין את נקודת המבט המערבית הם לא יכולים לחדור לנקודה שבה האני משחק תפקיד.

האני היה צריך להיוולד בקרב האנשים של התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. אולם הוא היה נוצר ככאוטי. אנו יכולים לראות זאת מתופעה משמעותית שהתעוררה באותה תקופה. הפילוסופיה היוונית ייצגה באופן משמעותי את הלידה של האני. אבל לצידה התפתחו האורקלים. הסיבילות (Sibyls) – היו נשים שחייהן הפנימיים לא נהיו הרמוניים על ידי אפולו, כמו חייה הפנימיים של הפיתיה. הן נתנו להתגלויות שלהן להשפיע על הכאוס של החשיבה, הרגש והרצון. התגלויות סיביליות אירעו מהמאה השמינית לפני הספירה עד לימי הביניים. הן הכילו לעיתים קרובות היבטים של אמיתות נעלות, אך באופן כאוטי – עם כל מיני פרטים מוזרים שעורבבו פנימה. כאן אנו יכולים לראות את הבלבול שהיה מופיע עם לידת המודעות-העצמית תחת השפעת לוציפר ואהרימן – כמו הכאוס ששנים עשר החושים היו יכולים להיות בו בזמנים הלמוריים, שבעת האיברים החיוניים בתקופה האטלנטית המוקדמת ושלושת איברי הנפש בתקופה האטלנטית המאוחרת, אלמלא קרו שלושת אירועי כריסטוס. בזמנים הפוסט-אטלנטים האני היה יכול להיות בכאוס אלמלא המסתורין של גולגותא.

כך אנו רואים את המסתורין של גולגותא יורד בשלבים ממרומי הרוח, היכן שהתרחש אירוע כריסטוס הראשון בזמנים הלמוריים, עד שהוא הגיע למישור הפיסי במסתורין של גולגותא. זה עשוי לשרתנו בציון המשמעות השלמה של אירוע ייחודי זה באבולוציית האדמה, כשנראה שהוא הוכן כראוי מראש מהעולמות העליונים. הקשר עם רוח השמש הנעלה, שאותו הדגשנו במספר מקרים, ברור גם כן ברעיון אפולו היווני, משום שאפולו היה אל השמש.

נתתי רק קווים כלליים של האלמנטים שתורמים להסבר מלא של המסתורין של גולגותא. היינו יכולים להיכנס לפרטים ולהראות את כל הגדולה הקוסמית האדירה של המסתורין של גולגותא. אתם ראיתם כיצד ניתן לגשת למסתורין הזה בהתייחס לקוסמוס. ניתן לגשת אליו גם בדרך אחרת, שהיא פחות או יותר כמו זו הבאה:

הבה נניח שמישהו נכנס לעולם הרוח, שזה יתכן דרך שער המוות או בעזרת התקדשות. הבה נניח שהוא נכנס לעולם ההוא דרך שער המוות. ראשית, הישות האנושית מניחה בצד את גופה הפיסי, שהוא כמו גלימתה החיצונית ביותר. הגוף הפיסי נמסר ליסודות האדמה. הבה נשער שאחרי שעבר את שער המוות, האינדיבידואל מביט לאחור כדי לראות את גורל גוף פיסי זה, שנמסר ליסודות האדמה או דרך ריקבון או על ידי שריפתו. מה שהאינדיבידואל יראה יהיה אירוע טבעי כמו כל אירוע טבעי אחר, כשלתפיסות מוסריות יש שייכות לעניין כמו שיהיה להן בעבור התפתחות תצורות עננים, הברק שמבזיק מענן אחד למשנהו וכן הלאה. ההתפוררות של הגוף הפיסי חייבת להראות כאירוע טבעי. אנו יודעים גם שהאינדיבידואל נשאר מחובר עם גופו האתרי למשך מספר ימים ושהפרידה מהגוף האסטרלי והאגו הוא התהליך השני של הפרידה.

כשהאינדיבידואל מביט לאחור לגוף האתרי מייד לאחר שהוא נפרד, האינדיבידואל יבין שהתהליכים הם שונים מאלה שקרו אחרי הפרידה מהגוף הפיסי. אנחנו בהחלט לא יכולים לומר שמה שקורה לגוף האתרי כשאנו מתבוננים בו מעולם הרוח לאחר המוות, הוא אירוע טבעי. הרחק מכך, משום שכאשר הגוף האתרי מגלה את טבעו הייחודי אנו מגלים שכל הגישות שהיו לנו עד מותנו ארוגים לתוכו. אם גישותינו היו טובות ואדיבות – זה ייראה בגוף האתרי, וכך יהיה גם עם כוונות זדוניות ומרושעות. אתה תראה ותרגיש את כל מגוון הרגשות והגישות. כל זה יבוא לידי ביטוי. גישתנו הפנימית במלואה משתקפת בגוף האתרי. אנו רואים אותו שם, והוא מתפוגג בדרך מורכבת בעולם האתרי, כשהוא נספג על ידו. כשאנו מסתכלים לאחור על גורלו של גופנו האתרי אנו באמת רואים השתקפות של מה שהיינו במשך החיים על האדמה.

בראותנו את כל זאת אנו עשויים לומר לעצמנו: "אם היו לך רגשות טובים בהתמסרותך לעולמות הרוח בדרך זו או אחרת אזי הענקת משהו לכלל הקוסמוס האתרי שיהיה בעל השפעה טובה. אם היו לך גישות ורגשות רעים ולא רצית להתייחס לאף דבר שנאמר לך על העולמות העליונים אזי נתת לקוסמוס האתרי משהו שעושה שמות בעולם האתרי."

לפיכך זהו חלק מגורל הנפש, כלומר הגוף האסטרלי והאני, לראות מה אנחנו עצמנו עשינו לגורל הגוף האתרי, שלא ניתן עוד לשנותו לאחר שהוא נפרד מהגוף הפיסי. למעשה, זהו הדבר העיקרי שאנו רואים לאחר המוות. בעולם הפיסי ראינו עננים, הרים וכן הלאה. לאחר המוות אנו רואים כמו על מסך, את כל מה שאנו עצמנו הכנסנו לגוף האתרי על ידי רגשות והלכי הנפש הפנימיים שלנו. הם גדלים יותר ויותר כשהגוף האתרי מתפוגג, והופכים כמו הרקיע שמספק רקע לכל דבר אחר. זהו חלק מגורלנו לאחר המוות לראות את הגורל של הגוף האתרי.

משהו נוסף שמופיע הוא שלהתפוגגות הגוף האתרי יש באמת שתי איכויות. הראשון קשור למשהו שבאמת נוטה תמיד לעצבות ומדכא אותנו לאחר המוות. אנו יכולים לראות בברור למה זה קשור אם נשים לבנו לרגע לגורל האדמה הפיסית.

הפיזיקאים כבר מודעים לגורל זה. הם די צודקים באומרם שהאדמה כישות פיסית תהיה נתונה יום אחד למוות מחום. היחס של החום לכוחות הפיסיים האחרים שעל האדמה הוא כזה, שיום יגיע – והפיזיקאים כבר ביססו זאת – ולכל הדברים תהיה אותה טמפרטורה. ואז שום דבר נוסף לא יהיה יכול לקרות במישור הפיסי של האדמה. כל האדמה תהיה נתונה למוות מחום.

אנשים חומרניים, העקביים באמונותיהם, יצטרכו כמובן לקבל את זה שמוות מחום זה, משמעותו תהיה הסוף של כל דבר, כולל הציביליזציה האנושית, חשיבה, מטרות ויעדים, ושכל החיים האנושיים חייבים יהיו להיעלם בחום השווה בכל מקום. כל מי שמסוגל לראות את המצב כמו שמדע הרוח מציג אותו ידע מה מציין מוות החום הזה. זה מציין את זה שהאדמה הפיסית תתדרדר מההיבט הרוחי שלה, כמו גוויה, בדיוק כפי שהגווייה האנושית הפיסית נושרת מהחלק של הישות האנושית שעוברת דרך שער המוות. במוות, הגוויה האנושית נשארת מאחור, בעוד האלמנטים של נפש ורוח עוברים דרך מצב ביניים שבין מוות ולידה מחדש, כשהישות האנושית עוברת ממצב למצב. כששלב האדמה באבולוציה של האדמה יגיע לסיומו דרך מוות של חום, האספקטים הרוחניים של האדמה יעברו לקיום יופיטר, שיהיה התגשמות חדשה של כל מה שקשור להאדמה בדרך הרוח.

בהביטנו לאחור אל הגוף האתרי לאחר המוות אנו חשים רגש מיוחד כלפיו שגורם לנו להיות מודעים לכך שכמה מהאיכויות של הגוף האתרי קשורות לכל דבר בממלכת האדמה שיהיה נתון למוות מהחום ולהתפוגגות. הכוחות המעורבים באופן פעיל בהבאת האדמה למוות החום הזה נוכחים בגוף האתרי שלנו, אך קיימים גם כוחות אחרים.

כוחות אחרים בגוף האתרי קשורים לכל הדברים הארציים כפי שחומרי הצמח מקיפים את הזרע שממנו יעלה צמח חדש. חלק מהכוחות שבגוף האתרי צריכים לפעול בעבור האדמה בלבד – כל עוד היא קיימת, עד שהיא תמות במוות החום שלה. אבל ישנם גם כוחות צעירים הקשורים לאיכויות הנביטה שיש לאדמה בתוך הקוסמוס – אלמנטים בעלי יכולת לנביטה שיילקחו הלאה להתגשמות הבאה של האדמה. אנו יכולים לראות רק את החלק הנובט שבגוף האתרי – ובכך אנו נוגעים בסוד חשוב אחר במדע הנסתר – עם השיגנו קשר מסוים לישות הכריסטוס, לאימפולס הכריסטוס כי אז חלק זה מתמלא בכוחות הכריסטוס שזורמים לתוך אטמוספירת האדמה הרוחית דרך המסתורין של גולגותא. כי כוחות הכריסטוס ייקחו הלאה את אלמנט הנביטה אל יופיטר, כולל כל דבר באדם שהוא בעל כוח נביטה. אם כן, זה מאפשר לנו לראות את הקשר שלנו עם אימפולס הכריסטוס ואלמנט הנביטה שבגוף האתרי שימשיך הלאה לתוך העתיד.

אם אנו מסוגלים לראות זאת, אנו יודעים בוודאות שאלמנט, שעליו דיברנו לעיתים קרובות, זרם אכן לתוך ספירת האדמה מהמסתורין של גולגותא, ושיש לזה קשר לחיים החדשים הניתנים לכל האספקט הרוחני של האדמה, אספקט שבו אנו מושרשים. חוויה אחת שחייבת להיות לישויות אנוש בעלות תודעת-אגו אמיתית, ולאנשים במערב יש אותה כיום, היא – שכאשר הם רואים את הגוף האתרי לאחר המוות הם אינם נכשלים לראות שהוא מלא באימפולס הכריסטוס. כי החיים לאחר המוות הם עלובים ומעוררי רחמים אם איננו יכולים לראות שהגוף האתרי מלא עם אימפולס הכריסטוס. זאת הסיבה שתמיד אמרתי שהכריסטוס בא למעשה לאדמה, ואפילו אלה שהיום מתנגדים לאימפולס הכריסטוס, לפחות על פני השטח של נפשם, ירכשו בעתיד גישה אליו, אבל אולי בהתגשמות או שתי התגשמויות אחרי האוכלוסייה בעולם המערבי.

זוהי ברכה בעבור האדם להיות בטוח באימפולס הכריסטוס כאשר הוא רואה את גופו האתרי לאחר המוות. קשה לראות רק את החלק של הגוף האתרי שחייב באופן מסוים, ללכת עם האדמה למותו. מאחר ולאנשים בתרבות המערבית שהם בעלי מודעות-עצמית ברורה – לאנשים של המזרח אין את זה עדיין באופן כה ברור, ושנולדו עם זה, מה שכבר קורה במערב – זהו בוודאות המצב הכי לא משמח לראות רק את הכוחות ההרסניים, במונחים של אבולוציית האדמה, בתוך הגוף האתרי, ולא להיות מסוגלים לראות את אימפולס הכריסטוס שהוא חלק מהחומר של הגוף האתרי. זה כפי שמישהו יהיה תחת רושם מתמשך של רעידת אדמה או התפרצות הר געש לאחר המוות, ולא יהיה מסוגל לראות את כוחות הנביטה הצעירים של אימפולס הכריסטוס.

מה הם כוחות נביטה צעירים אלה של אימפולס הכריסטוס? קיים היבט אחד שלהם שהזכרתיו במקרים רבים. דיברנו על התפקיד ששיחק הדם בגופו הפיסי של ישוע כריסטוס. בהיותו חומר פיסי, הדם בדרך כלל מתפוגג עם שאר הגוף לאחר המוות. אולם, זה לא היה המקרה עם הדם של ישוע כריסטוס, או לפחות החלק ממנו שזרם מפצעיו. חלק זה של הדם הפך לאתרי, ונלקח אכן אל הכוחות האתריים של האדמה, כך שהדם שזרם מהפצעים ההם הפך לחומר אתרי. הוא מנצנץ וזורח בגוף האתרי, ומראה את עצמו לאחר המוות באופן שהאינדיבידואל חש: אלה הם חיים חדשים ונובטים; זה גורם לישות האנושית להיות ברת קיום ולוקח אותה אל העתיד.

ישנם אלמנטים שנכנסים לגוף האתרי מכיוון אחר, וגם מכך אנו יכולים לראות שהוא מלא בחיים צעירים ונמרצים. אחד הרשמים העצומים ביותר שניתן להשיג מהבשורה החמישית – כאשר האדם מסוגל לראות מה שהיא מסוגלת לתת – הוא שכאשר הגוף של ישוע כריסטוס הונח בקבר קרה משהו שבסופו של דבר איפשר לסצנה להיות בדיוק כפי שהבשורה של יוחנן מספרת לנו כה יפה: הקבר היה ריק ותכריכי הפשתן היו מונחים בו! [3]זהו תיאור אמיתי. זה היה כך עקב רעידת אדמה שבאה בגלים, ויצרה חריץ באדמה. הגוף של ישוע כריסטוס נשמט לתוך החריץ שנסגר אז שוב מעליו. והגלים והזעזועים למעשה סובבו את תכריכי הפשתן מסביב כך שהם הונחו כפי שהבשורה של יוחנן מספרת לנו. זהו הרושם האדיר, הנוגע עמוק בלב, שניתן להשגה כאשר לומדים דברים אלה בעזרת הבשורה החמישית ואז מוצאים את אישורם בבשורה של יוחנן.

לפיכך משהו אחר גם כן נכנס לתוך הגוף האתרי. הגוף שנלקח על ידי החריץ חדר לתוך החומר האתרי כשהוא זורח ומנצנץ בדם שבתוך הגוף האתרי, ובכך גורם לו להיות נראה. אם כן, כזה הוא הרגש שיש לאדם לאחר המוות הוא. אמרתי לכם שהגוף האתרי מתפשט לאחר המוות ואנו רואים מין רקיע היוצר רקע לכל דבר אחר. הגוף של ישוע כריסטוס, שרוקן מדם ונלקח אל תוך האדמה, הוא כמו חומר הבסיס להתפשטות זו של הגוף האתרי. זה נראה כנתינת חיים חדשים לתמונה חיה עצומה של הגוף האתרי.

בראותנו זאת אנו רוכשים וודאות שהאנושות לא תיכחד, אלא תמשיך לחיות בתוכן הרוחי של האדמה כשהחלק הפיסי שלה יישמט – בדיוק כפי שגופו הפיסי של אינדיבידואל אנושי נשמט מהאספקטים הרוחניים. האני והגוף האסטרלי ערבים בוודאות לחירות ולנצחיות האנושיים. אולם הישות האנושית האינדיבידואלית תמשיך לחיות הלאה לגמרי לבדה. היא היתה מגיעה ליופיטר ולא היתה מתאימה לחיי יופיטר אלמלא העובדה שאימפולס הכריסטוס נכנס לתוך ספירת האדמה, הישג שיילקח הלאה ליופיטר.

אנו יכולים לומר שאם ישויות אנוש לא היו שקועות במלואן בספירת האדמה שבה מצוי הכריסטוס הן היו משיגות מעט מעבר למה שהן כבר השיגו בזמנים הלמוריים ועד לזמן שבו יגיעו ליופיטר. הן היו מתרוששות, והרושם שהן היו מקבלות היה שהחיים על פני האדמה היו לשווא. מצב זה של דלות היה יכול להיות משהו עלוב ומעורר רחמים שהיה ניצב בפני ישויות אנוש בין מוות וחיים חדשים. מצד שני כשאנו רואים את האספקט הרוחי של האדמה כפי שהוא הפך תודות לאימפולס הכריסטוס, הנפש חווה אושר עילאי בחיים שבין מוות ללידה מחדש, ביודעה שכל חוויה פנימית שהושגה לאחר המסתורין של גולגותא הגיעה מאימפולס הכריסטוס שנכנס לתוך האטמוספירה הרוחית של האדמה.

———————————————–

  1. רודולף שטיינר: "שלושת האירועים הרוחיים העל-ארציים שקדמו למסתורין של גולגותא" (ב- GA152). הרצאה יחידה שהודפסה (z411) בספרית בית רודולף שטיינר בלונדון.
  2. רודולף שטיינר 'חוכמת אדם הנפש ואדם הרוח. אנתרופוסופיה, פסיכוסופיה, פניאומתוסופיה. (GA115 The Wisdom of Men, of the Soul and of the Spirit. Anthroposophy, Psychosophy, Pneumatosophy.) יצא בעברית בהוצאת בדולח. הסדרה פסיכוסופיה יצאה גם בנפרד בעברית. ראו כאן 
  3. יוחנן פרק כ פסוקים 1-10.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *