האתגרים החברתיים הבסיסיים של תקופתנו – 06

האתגרים החברתיים הבסיסיים של תקופתנו

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית ומגרמנית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר בהוצאת חירות ראו כאן

GA186

הרצאה מספר 6

היכולות המוּלָדות של אומות העולם

דורנאך, 8 בדצמבר 1918

בשתי ההרצאות האחרונות הפניתי את תשומת לבכם לעובדה שמה שנקרא בדרך-כלל השאלה החברתית אינה כה פשוטה כמו שמאמינים רוב האנשים, ושעלינו להקפיד לקחת בחשבון את טבעו המורכב של האדם. עלינו לקחת בחשבון את העובדה שבאדם קיימים וחייבים לבוא לידי ביטוי הן אימפולסים חברתיים והן אימפולסים אנטי-חברתיים, לא משנה מה הוא המבנה החברתי הקיים, או איזה אידיאלים חברתיים מגיעים לידי מימוש. כפי שראינו, האימפולסים האנטי-חברתיים משחקים תפקיד מיוחד, בייחוד בעידן שלנו של נפש התודעה. במידה מסוימת, יש לאימפולסים האנטי-חברתיים שליחות חינוכית מסוימת באבולוציה של האנושות בכך שהם גורמים לאדם לעמוד על רגליו. האנושות תתגבר על אימפולסים אלה עקב העובדה שלאחר עידן נפש התודעה, יבוא עידן רוח העצמיות, שנמצא בשלבי הכנה כבר עכשיו, ושמשימתו העיקרית תהיה להביא את האנושות לאחדות חברתית. אך זה לא יקרה בדרך שחולמים עליה האנשים שאוהבים לחיות באשליות, אלא כך שהאדם יתעניין בזולת ויכיר אותו באמת כבן אדם. במילים אחרות, האדם ימקד את תשומת ליבו בזולת וכל אדם ירכוש את היכולת להבין את הזולת מתוך עניין עמוק.

מה שעולה כיום כדרישה חברתית מהווה במובן מסוים מעין פעילות חלוצית, מעין הכנה, שלובשת כמובן צורה כאוטית, ומביאה לאשליות ולטעויות רבות, מפני שהוא רק הנבט למשהו שיבוא מאוחר יותר. הסיבה לאשליות ולטעויות אלה היא העובדה שהאימפולסים החברתיים בתקופה שלנו עולים לרוב מתוך הלא-מודע או התת-מודע, ואינם מוארים דרך ידע רוחני אודות העולם או האנושות. צורה אשלייתית זו באה לידי ביטוי בעיקר בהתפתחות של מה שנקרא המהפכה הרוסית, שמתאפיינת בכך שבצורתה הנוכחית אין לה קשר נכון למה שמתכונן להופיע בתקופה הפוסט-אטלנטית השישית עבור העם הרוסי, אלא מתבטאת ברעיונות מופשטים. האידיאלים הפחות או יותר אשלייתיים של המהפכה הרוסית הנוכחית משמעותיים במיוחד כאשר אנו בוחנים את התנועה הכאוטית הזאת באנושות לאור משהו שאמור להגיע מאוחר יותר. אנו יכולים לומר שהראש הטיפוסי במיוחד של המהפכה הרוסית הזאת, טרוצקי, שחי רק ברעיונות מופשטים, כנראה באמת אינו מודע בכלל לעובדה שקיימת מציאות בחיי החברה של בני האדם. דרך החשיבה שלו, הוא הגיע למשהו שהוא לגמרי זר למציאות, ואת התוכנית הזו אמורים לשתול בתוך המציאות.

אין זו ביקורת, אלא רק תיאור מצב. האמת הפשוטה היא שאחד המאפיינים של זמננו הוא שהנטייה להפשטה, לחשיבה רחוקה מן המציאות, רוצה לשתול בתוך המציאות עקרונות שאין להם כל בסיס בהכרת החוקים של מציאות זו. עקרונות אלה נחשבים לנכונים לחלוטין, מבלי לקחת בחשבון את החיים המורכבים של האדם, כפי שאנו לומדים אותם בעזרת הרוח הנמצאת בבסיס המציאות הפיזית החיצונית. אך כול מה שאמור להיוולד חייב לבוא מתוך מציאות זו. מסיבה זו, מאחר שבמקרה זה מופיע משהו כל כך זר למציאות, שבו פועלים כל מיני אימפולסים ואינסטינקטים כאוטיים שנובעים מדרך החשיבה של הפרולטריון, יש משמעות עצומה לרעיונות ששואפים להתממש במהפכה הרוסית, ושחיים בראשיהם של המהפכנים הרוסים של זמננו. מנקודת מבט זו הם משמעותיים מאוד.

אנו רואים שברוסיה, תוך תקופה קצרה, אנשים עם השקפות עולם מגוונות ביותר השתתפו בעיצוב התנועה המהפכנית. בעוד שהדברים הגיעו לשיאם ברוסיה, הבעיה החברתית האמיתית של זמננו הפכה להיות ממשית בהשפעה של הקטסטרופה של המלחמה. מתוך הממשות הזאת של בעיית הבַּעֲלוּת על הון התפתחה במרץ 1917 מה שנקרא מהפכת פברואר ברוסיה, שמטרתה העיקרית הייתה להפיל את הכוחות הפוליטיים שעמדו מאחורי שיטת הבעלות. אך במהרה הצורה הפוליטית החיצונית הזאת של המהפכה נדחפה הצידה בשלבים הראשוניים של החשיבה המהפכנית על ידי אנשים שנתפסים, על פי המונחים בהם משתמש טרוצקי, כאנשים בעלי הבנה. מדובר באנשים שרצו להביא ליצירת מבנה חברתי דרך כל מיני ספקולציות, מושגים ורעיונות חכמים, ואפילו רגשות שהפכו לרעיונות. מהפכנים אלה כללו בעיקר את האנשים שכבר מוקדם יותר השתתפו פחות או יותר בעיצוב המבנה החברתי, האינטליגנציה, אנשי המסחר, החוגים התעשייתיים, כל אלה שבשבילם ההיגיון האנושי היה נקודת המוצא במאמץ להביא למעין מבנה חברתי.

אך טרוצקי מאמין, ויש באמונה זו צדק מסוים, גם אם הוא יחסי וחד-צדדי, שאותם אנשים שרוצים להביא לעיצוב מבנה חברתי בדרך הזו, דרך כל מיני שיקולים, כוונות טובות ורצון טוב, רק מעקבים את המהפכה, בתור אנשים שאין להם כל יכולת עשייה, כאנשים שאינם מסוגלים לעשות שום דבר. אתם יודעים מכל מה שהצגתי בפניכם שעל פי השקפת העולם של הפרולטריון, יש לדחות שיקולים אלה, חכמים ככל שיהיו, ובמיוחד כאשר הם מבוססים על היסודות שאותם הניחו אנשים שטרוצקי קורא להם בעלי לשון חלקלקה, מפני שהם יודעים לדבר כל כך טוב. במילים אחרות, השקפת העולם של הפרולטריון דוחה את המחשבות הרציונאליות האלה מתוך אינסטינקט מסוים, שבהדרגה התפתח במרקסיזם לתיאוריה מוגדרת. לגבי דברים אלה, פשוט אין כל אמונה בקרב הפרולטריון בכך שיהיה ניתן ליצור בעתיד סוג כלשהו של מבנה חברתי מספק דרך שיקולים רציונאליים כלשהם, גם כאשר הם נובעים מכוונות טובות ביותר. הפרולטריון מאמין שרעיונות מועילים נולדים אך ורק בראשים של הפרולטריון עצמו, בראשים של ההמונים שאין להם כל רכוש, ומתוך התנאים הכלכליים שבהם חיים אלה ששייכים לפרולטריון. רעיונות אלה לעולם לא יכולים להיוולד בתוך מעמד הבורגנות או כל מעמד אחר, מפני שהם חייבים לחשוב אחרת בגלל כל מה שמאפיין את מעמדם. רק בתוך מעמד הפועלים יכולים לעלות הרעיונות שיכולים להביא את הכוח המניע למבנה חברתי עתידי.

כאשר אנו בוחנים עובדה זו, ברור שהמסקנה הבלתי נמנעת עבור ראש כמו זה של טרוצקי, למשל, היא שאין מה לעשות, אלא לקחת את ההון של הבורגנות ולהוביל את המעמדות שאינם בעלי רכוש לעמדת שליטה. זה רעיון שנרקם בראשים אלה כבר עשרות שנים, וכעת הם רוצים לממש אותו ברוסיה, מאחר שהמשבר הגדול חל במדינה זו. מה שנקרא מהפכת אוקטובר הייתה אמורה להוביל למצב זה, לאחר שהמפלגות האחרות – אם נוכל לקרוא להן כך – נדחפו הצידה כאשר הכוח עבר לידי הפרולטריון עצמו. מנקודת מבט זו, שהיא כמובן מופשטת לחלוטין, וקונקרטית רק במידה בה הכול תלוי במעמד מסוים של אנשים, שכן מהווה מציאות, מנקודת מבט זו מנהלים את העניינים אותם אינדיבידואלים שמובילים את המהפכה הרוסית מאז אוקטובר 1917.

דרך חשיבה זו של המהפכנים ברוסיה גורמת לקשיים מסוימים. קשיים אלה לובשים צורה עוצמתית במיוחד ברוסיה, ויש להם מאפיינים ייחודיים מסוימים, כפי שאתם יודעים מתוך הדיונים המדעיים-רוחיים שלנו. הקשיים עולים מתוך מבנה המעמדות הקיים ברחבי העולם, אך הם הופיעו בצורה עוצמתית במיוחד בגלל התנאים הקיימים ברוסיה. הקושי הגדול הראשון הוא שכל המנהיגות החברתית והפוליטית אמורה לעבור לידי מעמד שקודם היה חסר-כול, מעמד שלפני כן היה מנותק מכל הבסיס של מה שנקרא תרבות. הפרולטריון, שלמעשה לוקח כעת לידיו את ההגה, הורחק לפני כן מכל האימפולסים שעליהם היו מבוססים גורמי הכוח ששלטו אז. עד כה לא היה לו מה "להביא לשוק", כמו שאומרים, חוץ מאשר את העבודה שלו, היכולת הפיזית שלו לעבודת כפיים.

המצב הזה קיים בכל המדינות. לכן, בכל מדינה, אם תתרחש בה מהפכה, הפרולטריון ייקח את המנהיגות קודם כקבוצה פוליטית, אך במובן מסוים, הכול ימשיך כמו קודם. אותם האנשים שעד כה החזיקו בכוח מִנְהָלִי יישארו במִשְׂרוֹת שלהם, מפני שהם הוכשרו לכך מבחינה טכנית, והם יודעים את העבודה. במילים אחרות, לא יהיה כל שינוי חוץ מהעובדה שוועד מנהל מורכב מאנשים שאינם מקצועיים יתערב במערכת שהגיע מהתקופות הקודמות. אך הנקודה החשובה היא שוועד מנהל לא מקצועי זה בנוי מטיפוס מסוים של אנשים, הטיפוס של מעמד הפועלים, ויהיה מורכב אך ורק מאנשים השייכים לפרולטריון. מאחר שאנשים אלה יהיו שייכים כולם לפרולטריון, הם ירצו לוודא שמְיוּשָּׂם העיקרון שלפיו הרעיונות המובילים בעתיד יכולים לבוא רק מהראשים של הפרולטריון. הנהגה זו אינה יכולה להיות נתונה למשהו כמו אֲסֵפָה לאומית או אֲסֵפָה מְכוֹנֶנֶת, מפני שזה יהווה המשך מסוים של מה שהיה קיים לפני כן. מה שיבוא חייב להיות שינוי רדיקלי. אין כל צורך בבחירות; אלה שצריכים להוביל נמצאים בעמדה זו מהסיבה הפשוטה שהם שייכים לפרולטריון. לא יהיה מדובר באספה לאומית מכוננת, אלא בדיקטטורה של הפרולטריון.

הקושי שהופיע מלכתחילה הוא שאנשי הפרולטריון, כפי שאמרתי, אינם מקצועיים, והיה ביכולתם אך ורק לפקח על אלה שנשארו בתפקידים שלהם מהמינהל הקודם, ושכמובן, המשיכו להחזיק באינטרסים של המינהל הקודם. לכן, בייחוד ברוסיה, הפרולטריון שכעת עלה לצמרת, ושלפני כן לא היה לו כל קשר לכל העניינים השייכים למבנה הממשלה, נאלץ להשתמש בכל אלה שנשארו ממבנה הממשלה הקודם. בכך, הפרולטריון איפשר לאינטרסים ששייכים לממשל הבורגני הישן להגיע לתוך הממשל החדש, שהיה אמור להיות נתון לגמרי בידי הדיקטטורה של הפרולטריון. אינטרסים אלה מתנהגים בדיוק כמו אויב שאינו מנהל מלחמה גלויה או הפיכת-נגד, אך למרות זאת מביא מארצו שלו את כל מה שיכול לחבל או לפעול בצורה הרסנית בארץ האחרת. וכך, הפרולטריון שהשתלט על ההנהגה של רוסיה ראה את הפעילות של הקבוצות האימפריאליות הישנות כסָבּוֹטָז'. הקרב הראשון של הפרולטריון היה לנטרל את הסבוטז' הזה, את הניסיון הזה להביא את מה שתמך במשטר הישן לתוך המשטר שהפרולטריון רצה לייסד. התהליך היה דומה למצב שבו אזרח ממדינה אחת, שלא יצאה באופן גלוי בכל פעולה עוינת, מביא למדינה זרה חומרים רעילים ומפזר אותם בשדות כדי שלא יגדל בהם דבר. כך ראה הפרולטריון סבוטז' בפעילות של עובדי הציבור שהגיעו מהמשטר הקודם. בהתחלה, הכללים החמורים והקַפְּדָּנִיים ביותר הופנו למאמץ להשתלט על הסבוטז'. בכך ההנהגה הפרולטרית לא גילתה כל איפוק: כל מה שנראה בעיניה כהרסני היא השתדלה לעקור מן השורש, ואדם כמו טרוצקי, למשל, באמת משוכנע שהסבוטז' כבר הוּבַס כעת במידה מסוימת. כל מי שעשה דבר כלשהו שהפר את רצון העַם, שלא היה ביטוי לחשיבה של הפרולטריון, הורחק או נענש בדרך אחרת.

אך הקושי בוודאי לא נפתר – וטרוצקי עצמו רואה זאת היטב – בכך שמנסים להתגבר על מה שנקרא סבוטאז'. הוא רואה שחייבים להמשיך להעסיק את כל הגוף האַדְמִינִיסְטְרָטיבי הקודם, אך יש לוודא שהוא משרת את המטרות הבסיסיות של הנהגת הפרולטריון.

בכך רואה טרוצקי, למשל, את הקושי הגדול הראשון. זה משהו שהוא מאמין שניתן להתגבר עליו דרך האמצעים המופשטים שלו, אך בפועל הוא לא יוכל לעשות זאת. בנקודה זו מתחילה האשליה, מהסיבה הפשוטה שטרוצקי הוא אדם שהמציאות זרה לו. האשליה מבוססת על הרעיון המופשט שניתן להפוך את כל הגוף של עובדי הציבור מהתחום הטכני, את כל האינטלקטואלים ואת כל אנשי המסחר למשרתים של ועד מנהל המורכב אך ורק מאנשים השייכים לפרולטריון השולט כדיקטטורה. דרך אשליה זו נחשף חוסר האמון במבנה של חיי הנפש והרוח. האמת היא שלאחר זמן מה, המצב יחזור להיות בדיוק מה שהיה קודם. אם משמרים את הרעיונות הישנים, אם לא מצליחים להבין את האמת במה שהדגשתי כאן לעיתים קרובות – שהטרנספורמציה החברתית חייבת להיות התוצאה של מחשבות חדשות – אם הטכנאים הישנים, עובדי הציבור הישנים, הגנרלים הישנים נשארים פשוט בעמדות הקודמות שלהם, אם פשוט משתלטים על הישן מבלי להתקדם כדי לפגוש את החדש, בעיקר דרך חינוך, המצב חייב לחזור לקדמותו. במילים אחרות, תהליך כזה לא יתגבר על המצב, אלא פשוט ינציח אותו. אפשר להתגבר על הסבוטז' לזמן מה דרך כללים שנכפים בכוח, אך הוא ירים את ראשו שוב ושוב. אם זה נכון שהאדם תלוי במצב שהוא נתון בו – והוא תלוי בו כבר שלוש או ארבע מאות שנה, בהקשר של ההיסטוריה המודרנית – התוצאה תהיה שאם הוא לא משתחרר מהקשרים האלה באמצעות מחשבות יעילות, שיכולות לבוא רק מהחיים הרוחניים, הוא חייב באופן בלתי נמנע ליפול שוב ושוב להרגלי החשיבה והפעולה הישנים, באותה הוודאות כמו שהחתול נופל על ארבע רגליו.

זאת נקודה שבה חשיבה מסוג זה נחשפת באופייה האשלייתי. יכולתי להצביע על נקודות רבות כאלה, אבל הייתי רוצה להסביר לכם בצורה ברורה את המבנה המיוחד של חשיבה זו. אני רוצה להראות לכם באמצעות מספר דוגמאות איך החשיבה הזאת רחוקה מן המציאות. אי אפשר פשוט לחשוב שדבר זה או אחר צריך לקרות, אלא חייבים לקחת בחשבון את האימפולסים שפועלים במציאות בהתאם לחוקיה. אם האדם אינו חי בהתאם לאימפולסים אלה, הוא חייב ליפול קורבן לאשליות. במקרה של טרוצקי, אחת האשליות המשמעותיות ביותר קשורה לעובדות שאציג כאן. טרוצקי יודע שעקב הדיכוי העז במיוחד שחוו המוני העם ברוסיה, הפרולטריון והאיכרים, התנאים היו צריכים להגיע למצב שיא קיצוני. הוא יודע שהצורה שאותה לובשת המהפכה בתנאים המיוחדים האלה אינה יכולה להוביל לניצחון. הוא לא נמצא בקשר עם המציאות, אך לא עד כדי כך שזה ימנע ממנו לראות בצורה רציונאלית שאי אפשר ליצור לבד מבנה חברתי חדש בתנאים של היום באזור כל כך רחב, אם כי מדובר באזור לא גדול ביחס לאדמה כולה. מסיבה זו, טרוצקי סמך על כך שהפרולטריון יזום תנועת מהפכה בכל העולם המתורבת, ולא האמין באשליה שהמהפכה הרוסית תוכל לנצח לבדה. הוא ידע שהיא תלויה בניצחון של המהפכה של הפרולטריון בכל העולם.

ברעיונות אלה התגלה האופי המופשט של דרכו של טרוצקי לחשוב על דברים. טרוצקי האמין במהפכה של הפרולטריון בכל העולם, הוא האמין שהמלחמה תלבש בהדרגה אופי כזה שיגרום לכך שתפרוץ בכל העולם מעין מהפכה של הפרולטריון, שהמלחמה תהפוך למהפכה של הפרולטריון.

אם כן, אין ספק שהקטסטרופה הזאת של המלחמה עוד תהפוך לכל מיני דברים. אך המציאות מראה כבר עכשיו באופן מוחלט שאין קשר בין הרעיון הזה של טרוצקי למציאות. אולי הרעיון היה נכון אילו הקטסטרופה הזאת של המלחמה הייתה מסתיימת באֲפִיסַת כוחוֹת כללית, אילו אחד הצדדים במלחמה לא היה משיג "ניצחון" כה מוחץ – ניצחון שהושג בדרך מוזרה למדי – ניצחון שפשוט הורס את התקווה שכל העולם המתורבת יסבול מאפיסת כוחות באופן שווה. מה שקרה הוא עליונות מדינית נחרצת של כוחות המערב לצד כניעה מוחלטת של כוחות המרכז והמזרח. מה שנוצר ככוח דומיננטי הוא שליטה מוחלטת של כוחות המערב על כוחות המרכז והמזרח, והמצב לא היה יכול להיות אחר. הדבר היה ברור למי שראה את המציאות בתחום הזה. אך טרוצקי הוא פשוט אדם שהמציאות זרה לו, וכעת הוא היה צריך לומר לעצמו: "האירועים הפריכו את הרעיונות שלי." הדבר שהוא כן אמר אינו לגמרי חסר בסיס, והוא אף מבריק אם חושבים בצורה מופשטת: "להשקפת העולם הבורגנית העכשווית אין ברירה אלא לבחור בין מלחמה ממושכת למהפכה." אך הדברים התפתחו אחרת. מה שקרה הוא ה"ניצחון" של כוחות המערב, לא מלחמה ממושכת, ולא מהפכה. ובמה שמתחיל להתפתח כעת בשלבים ראשונים במערב אין כל ניצן של מהפכה של הפרולטריון. להיפך, כל המערב מתעצב כבורגנות גדולה מאורגנת מבחינה פוליטית, העומדת מול הפרולטריון של מרכז ומזרח אירופה.

זאת התוצאה של האירועים בהיסטוריה של העולם. אפשר לומר שהיא בוודאי תעבור שוב טרנספורמציה, אבל קודם כול היא קיימת. זאת המציאות. כך שטרוצקי היה צריך לחשוב אחרת היום אם הוא היה רוצה לראות את המציאות. הוא היה צריך לשאול את עצמו: "לאור האופן שבו התפתחו האירועים, איך ניתן להגשים את מה שרציתי דרך המהפכה הרוסית, מאחר שאחת ההנחות החשובות ביותר, המהפכה העולמית של הפרולטריון, לא תתרחש?" אם הוא עדיין סומך על מהפכה עולמית זו, זאת עדות לניתוקו המוחלט מהמציאות.

יש עוד נקודה שבה נחשף הניכור מהמציאות שמאפיין את החשיבה של מהפכנים כאלה. כמובן, הם תמיד הדגישו שהמיליטריזם הפרוסי-גרמני הוא הרוע הגדול מכולם, והצהירו שחייבים להתגבר עליו ולסלק אותו מן העולם. כעת, השינוי כבר קרה, המיליטריזם הפרוסי-גרמני חוסל; אך המיליטריזם של ארצות ההסכמה ישיג שליטה ניכרת בעתיד הקרוב! אני לא רוצה לדבר על כך בכלל, אבל טרוצקי עצמו העלה את השאלה: "אם כן, מה היא המשימה המיידית החשובה ביותר של המהפכה הרוסית אם היא רוצה להמשיך להתקיים?" תשובתו היא: "בניית צבא!" לזה קרא טרוצקי המשימה המיידית החשובה ביותר.

יש לשים לב היטב לדברים אלה. יש לראות את האמת מאחוריהם. רק כאשר מתבוננים בדברים אלה ורואים את האמת מאחוריהם, רק אז האדם יכול לומר עצמו: "עלי להתבונן באופן מעמיק יותר באימפולסים הפועלים באנושות, אם ברצוני לגבש דעות לגבי מה שאמור להיווצר מתוך הכאוס שהתפתח מקטסטרופה זו של המלחמה." אך האנושות בכלל אינה מוכנה לחדור היום לאימפולסים שתיארתי אותם כאן מנקודות מבט רבות בתור האימפולסים החברתיים האפשריים היחידים. אך היה ניתן לחדור מתחת לפני השטח של דברים אלה, אילו בני האדם היו מחליטים לחקור את הכוחות האמיתיים ששולטים באבולוציה של האדם.

קיים ביטוי אופייני מאוד שמופיע שוב ושוב בראשים של המהפכנים הרוסיים. בסך הכול, מה באמת רוצה הדיקטטורה של הפרולטריון ברוסיה? היא רוצה להפוך את העולם לבית חרושת גדול, שבו פועלת מעין מערכת של ניהול חשבונות ששולטת בכל התחומים. "את הטכנאים הישנים, את עובדי המדינה הישנים, אפילו את הגנרלים הישנים – אנו כבר נכין אותם כדי שישתלבו בדיקטטורה של הפרולטריון שלנו," הם אומרים, "אבל את הנהלת החשבונות, את החשבונאות של הכלכלה הכללית, אנו צריכים להחזיק בידינו שלנו." אין זה מפתיע, מפני שכל התנועה קמה מתוך התעשייה המודרנית. אילו האנשים היו רק עוצרים וחושבים על העובדה שהתנועה הזאת התחילה עם הפרולטריון של התעשייה המודרנית, אף אחד לא היה מופתע מכך שדרך החשיבה של הפרולטריון הזה, שהתפתחה בהקשר של מה שאנשים אלה ראו בבתי החרושת, תצטרך לשלוט בכל דבר שהם יגעו בו. זאת התוצאה וההשלכה הטבעית של העובדה שהבורגנות לא שמה לב להתפשטות העצומה של הפרולטריון בתקופה האחרונה. גם אם היה זה בלתי נמנע שבני מעמד הבורגנות יעצמו את עיניהם ויתנו לדברים לקרות, הם לא חייבים להמשיך להתעלם מהתנאים העוד יותר חשובים, מהכוחות המניעים הפועלים בעולם. כי כל עוד בני האדם אינם לוקחים בחשבון את הכוחות האלה, לא יתאפשר להם ללמוד להכיר את המשימות החברתיות.

אנו חייבים לדעת איך האנושות שונה בחלקים השונים של העולם, כפי שאמרתי אתמול או שלשום. חייבים לדעת שבמערב חיים אנשים שונים מאלה שחיים במזרח ובמרכז, ושאי אפשר ליצור סוג כלשהו של מבנה חברתי דרך רעיונות מופשטים המתעלמים מהמציאויות. המהפכה הרוסית תיכשל בגלל האשליה הגדולה שהיא פועלת מתוכה, והניתוק מהמציאויות. המהפכה הרוסית חייבת לעלות על שׁרטון בגלל הניתוק שלה מהמציאויות והאשליה בה היא נתונה.

אנשים שזכו לחופש באמצעות חינוך – כלומר הם חופשיים במידה בה זה שמחזיק בכוח יכול להשתמש במה שיש בכוח הזה – יכולים לתרגם אשליות כאלה למציאות לפרק זמן מסוים. אבל אז המציאות פולטת את האשליות, כי אין לה מה לעשות בהן. המציאות מקבלת רק מה שתואם את מהלך הדברים במציאות הזאת. אנו לא צריכים לשכוח שהדבר החשוב ביותר הוא שאנו חיים בעידן התפתחות נפש התודעה, שמופיעה בצורות מאוד שונות ברחבי העולם.

כעת נבחן את האימפולסים השונים החשובים ביותר שפועלים בעולם המתורבת, למשל דרך ההבדלים שבאים לידי ביטוי באירופה דרך השפה. כבר ציינתי פעמים רבות את העובדה שלעמים דוברי האנגלית יש את זרע הפוטנציאל האמיתי להתפתחות נפש התודעה. חשוב שנראה זאת באופן ברור. הדבר קשור בכל מה שקורה בעולם, אם נוכל לתאר זאת כך, תחת ההשפעה של העמים דוברי האנגלית. האנגלים – ואני מדגיש, אני לא מדבר על אנשים אינדיבידואליים, אלא על העם – ניחנים בכל האימפולסים שמובילים לנפש התודעה. למעשה, הנטייה לנפש התודעה מופיעה בהם בצורה אינסטינקטיבית באופן שונה לחלוטין מזה שמאפיין את שאר האנושות. האינסטינקט הרוחני הזה לפתח את נפש התודעה אינו קיים באף מקום בעולם כמו אצל האנגלים. אצלם זה אינסטינקט, ובאף מקום זה לא כך, אפילו לא אצל העמים ממוצא לטיני שמאוחדים עם העמים דוברי האנגלית. העמים ממוצא לטיני הם למעשה הממשיכים של מה שחי בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. באותה תקופה, היה להם במידה גבוהה במיוחד את האינסטינקט למה שהתפתח בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. האינסטינקטים שלהם כבר אינם עוצמתיים באותה המידה. הם עברו תהליך של רציונליזציה, אינטלקטואליזציה, והם מופיעים בתחום הרטוריקה, דרך האינטלקט, דרך חיי הנפש, כצורה דקורטיבית. הם כבר אינם חלק מהחיים האינסטינקטיביים. מה שמופיע כטמפרמנט של עם אצל העמים ממוצא לטיני שונה לחלוטין ממה שמופיע כטמפרמנט של עם בקרב האנגלים. בקרב האנגלים הנטייה הזאת לנפש התודעה, השאיפה הזאת של האדם האינדיבידואלי לעמוד על רגליו שלו, היא ברמה של אינסטינקט.

במילים אחרות, המשימה של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית מעוגנת אצל האנגלים כאינסטינקט, כאימפולס העולה באופן אינסטינקטיבי מנפש העם. מצבם בעולם קשור כולו לעובדה זו. מאחר שאימפולס זה שולט בתוך המבנה החברתי של העמים דוברי האנגלית, הוא עלול לדכא נטיות אחרות. כפי שאתם יודעים מההסברים שנתתי, מבחינת ההיבטים המשתלבים בשאלה החברתית, הנטיות האחרות הן: האימפולס הכלכלי והאימפולס של יצירה רוחנית. אך אם בוחנים מבחינה פסיכולוגית את אופי העם של דוברי האנגלית, רואים שהאימפולס האינסטינקטיבי ששואף להתפתחות נפש התודעה מאפיל על שני האימפולסים האחרים, האימפולס הכלכלי והאימפולס של יצירה רוחנית.

מסיבה זו, התחומים שחייבים לעצב את החיים החברתיים של העתיד מקבלים צבע ייחודי בקרב העמים דוברי האנגלית. בעתיד, שלושת התחומים חייבים להיות פעילים בדרכים מיוחדות ובעלי השפעה מכרעת: קודם, הפוליטיקה או המדיניות, שחייבת לדאוג לביטחון. שנית, ארגון העבודה, העבודה החומרית, כלומר הסדר הכלכלי, המערכת האֵקוֹנוֹמִית. שלישית, המערכת של יצירה רוחנית, שבה אני כולל את המערכת המשפטית. שלושת התחומים האלה של המבנה החברתי נמצאים כמובן ברקע, ופחות בולטים לנוכח האימפולס העיקרי הפועל בכל עם אינדיבידואלי. העובדה שההתפתחות לקראת נפש התודעה פועלת אינסטינקטיבית בקרב העמים דוברי האנגלית גורמת לכך שהפוליטיקה, תחום אחד, לובשת את הצורה הבולטת ביותר, תופסת את העמדה הדומיננטית – כפי שההיסטוריה מלמדת כל כך בשפע. הפוליטיקה נשלטת לגמרי על ידי הדחף האינסטינקטיבי להעמיד את האנשים על רגליהם שלהם, ולפתח את נפש התודעה במלואה. הדחף הזה, מאחר שהוא האינסטינקטיבי, ואינסטינקטים תמיד מושרשים בחיפוש אחר תועלת עצמית, באנוכיות – וזה רק תיאור, לא ביקורת – הוא מוביל לכך שבקרב העמים דוברי האנגלית, האנוכיות, הריכוז באינטרסים של עצמם, והמטרות הפוליטיות פשוט חופפות. וזה גורם לכך שכל מדיניות, באופן נאיבי לחלוטיןואין זאת סיבה לכך שנאשים פוליטיקאי כלשהו מהעמים דוברי האנגלית – יכולה להיות מנוצלת כדי לשרת את האינטרס העצמי של העמים דוברי האנגלית ובכך למלא את משימתם. רק כך תצליחו להבין את הטבע האמיתי של הפוליטיקה האנגלית, שהיא למעשה הפוליטיקה השולטת, הנותנת את הטון, בכל האוכלוסיות שעל פני האדמה. אם תבחנו את הדבר, תגלו שהפוליטיקה האנגלית – השיטה הפרלמנטרית עם משחקי הרוב והמיעוט, וכו' – נחשבת בכל מקום לאידיאלית. אם תבחנו את המצב בפרלמנטים השונים ואת ההיסטוריה שלהם, תראו שלמדיניות הבריטית תפקיד מכריע בחיים הפוליטיים. אך ככל שהמדיניות הזאת התפשטה בכל מיני מקומות אצל עמים בעלי אופי שונה, היא כבר לא יכלה להישאר כמו שהייתה, מאחר שהיא מושרשת, וכך היא צריכה להיות, בחיפוש אחר האינטרס העצמי, באגואיזם, שחייב לאפיין כל דבר אינסטינקטיבי.

זה מה שכל כך מקשה על ההבנה כאשר אנשים מנסים לתפוס את אופייה של הפוליטיקה או המדיניות האנגלית או של הפוליטיקה האמריקאית. הניואנס לא נתפס, ודווקא חייבים לתפוס אותו בצורה ברורה: שהפוליטיקה הזאת חייבת להיות מבוססת על דאגה עצמית, שהיא חייבת להתבסס על אימפולסים אגואיסטים. בגלל אופייה המיוחד, היא חייבת להתבסס על אימפולסים אגואיסטים. לכן, האימפולסים האגואיסטים האלה יֵיחָשְׁבוּ כמובנים מאליהם, כדבר הנכון והמוסרי. אינני מביע כאן התנגדות לכך. אין להעביר על כך ביקורת, אלא יש לזהות כאן צורך בהיסטוריה העולמית, אפילו צורך קוסמי. אי אפשר גם לסתור אימפולס זה, מהסיבה הפשוטה שכל מי שמתוך העם האנגלי מנסה לשלול אותו, ימצא את עצמו צועד בדרך לא נכונה. על בסיס שיקולים מוסריים, שאין להם כל קשר לדבר, הוא יכחיש שהמדיניות של האנגלים היא אגואיסטית, אך לשיקולים מוסריים אין כל קשר לכך. הפוליטיקה האנגלית תשיג את המשימה שלה בדיוק עקב האופי האינסטינקטיבי הזה, עקב האנוכיות הזאת.

אם כן, בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו, האלמנט של הכוח נמצא בידי האוכלוסייה דוברת האנגלית. אתם זוכרים את שלוש הדמויות באגדה של גתה: כוח, מראה או חִזָּיוֹן, וחוכמה, ידע. משלושת האלמנטים האלה, הכוח נמצא בידי העמים דוברי האנגלית. מה שהם משיגים מבחינה פוליטית בעולם אפשרי עקב העובדה שאחד המאפיינים המולדים שלהם הוא שהם פועלים דרך כוח. והפעולה דרך כוח תהיה מקובלת בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית כמשהו מובן מאליו. המדיניות האנגלית תהיה מקובלת בכל העולם. כמובן, ניתן להעביר ביקורת חריפה על כל ההשפעות השליליות, שתמיד קיימות במציאות במישור הפיזי, ויכולים להעביר עליהן ביקורת אפילו אלה ששייכים לאימפריה הבריטית עצמה, אך עם זאת, הפוליטיקה הבריטית תהיה מקובלת. זה פשוט חלק מהאבולוציה של התקופה שלנו, שהיא תהיה מקובלת, מבלי שאנשים ישקיעו מחשבה בכך, מבלי שהם יחפשו סיבות לכך. הסיבות לעולם לא יספיקו בכל מקרה, מפני שזה מן הבלתי נמנע שהכוח שבא מהכיוון הזה יהיה מקובל כמשהו מובן מאליו.

אין זה נכון לגבי העמים ממוצא רומי או לטיני שהצטרפו לעמים דוברי האנגלית. במובן מסוים הם חיים את הצל, את צל הזמן, של מה שהם היו בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. האינסטינקטים עברו מטמורפוזה ונכנסו לתחום האינטלקטואלי, שבו הם כבר אינם פועלים בעוצמה גדולה כל כך. לכן המדיניות האנגלית תהיה מקובלת כמשהו שלא נתון לוויכוח, בעוד שהמדיניות הצרפתית מקובלת רק על ידי אלה שהיא מצליחה לרצות. העולם מקבל את האופי הצרפתי במידה בה הוא מוצא חן בעיניו. האופי האנגלי אינו תלוי בכך בכלל. הוא מתבסס על העובדה הבלתי מעורערת שהפוליטיקה של הזמן הנוכחי שייכת לאופי האנגלי. אך עקב מצב זה, יכול להיות שדווקא בקרב האוכלוסיות דוברות האנגלית, בגלל הדחף לאנוכיות ולכוח שמתאימים לפוליטיקה – שדרכה מגיעה השליטה העולמית – החיים הכלכליים מוגבלים, ונמצאים במקום משני. גם החיים הרוחניים, במידה בה הם שייכים לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, הופכים להיות המשרתים של הפוליטיקה. כל התחומים פועלים ביחד באופן מסוים בשירות הפוליטיקה.

לכן, המרקסיזם פשוט אינו נכון עבור העולם דובר האנגלית. המרקסיזם רואה בפוליטיקה נספח של הסדר הכלכלי, דבר שאינו נכון לגבי העמים דוברי האנגלית עקב האינסטינקט להתפתחות נפש התודעה. הסדר החברתי המרקסיסטי אינו יכול להצליח שם, לא באמצעות ויכוחים או דיונים, או באמצעות אירועים כלשהם שמתרחשים בעולם, אלא עקב העובדה שהאימפריה הבריטית בנויה על בסיס של מציאויות שונות מאלו שהמרקסיזם והפרולטריון המרקסיסטי בונה עליהן. זה ההבדל הגדול בין הפרולטריון שחושב באופן מרקסיסטי, והבריטים שפועלים מתוך החיים האינסטינקטיביים, ובונים את האימפריה הבריטית ברחבי העולם. לא המוסדות הבנקאיים ולא המערכת של ניהול חשבונות שטרוצקי רוצה להכניס לרוסיה יהיו אלה שיצליחו. מי שיצליח יהיה המוסד הבנקאי הגדול, המוסד הפיננסי הגדול שבו מאורגנת האוכלוסייה דוברת האנגלית בזכות האיכויות המולדות הייחודיות שלה. ניתן לראות זאת באופן ברור אם אנו בוחנים את הצורה בה עם מסוים מתייחס בדרך האינדיבידואלית המובדלת שלו לשלושת התחומים של החברה שתיארתי בפניכם כתחומים טבועים במציאות.

יש להוסיף לכך עוד משהו חשוב ביותר. ההבדלים שעליהם דיברתי כל כך עמוקים שהאדם שאינו מנסה להשתחרר מעמו, אלא להיפך שואף לאִיחוּד עוד יותר גדול איתו – והפוליטיקה בהחלט שואפת להביא לאיחוד כזה – חווה חוויות שונות לגמרי בקשר לשומר הסף מאשר האדם שמתאמץ להשתחרר מעמו. כאן אני מגיע לנקודה שאם תלמדו אותה היטב תעניק לכם את הבסיס להבחין בין האוקולטיזם הבריא, שמופיע באופן טבעי ברחבי העולם ללא הבדלים שקשורים בעם, לבין סוג האוקולטיזם שמשרת מבחינה פוליטית עם מסוים, ופועל כלפי חוץ כמו אותן אגודות סודיות שהזכרתי. אולי תרצו לשאול: "איך ניתן להבחין ביניהם?" אפשר להבחין ביניהם אם תשימו לב למאפיינים שאתאר היום.

כדי שמישהו יגיע לאוקולטיזם אמיתי, לאוקולטיזם שמשרת את כל האנושות, הוא חייב להתעלות על אופי העם שלו. במובן מסוים, הוא חייב – כאן נוכל להשתמש בביטוי ההודי – להפוך לאדם "חסר בית"; בתוך מעמקי נפשו הפנימיים ביותר הוא חייב להיות חופשי מאימפולסים כאלה שמשרתים רק עם אחד, אם ברצונו להתקדם באוקולטיזם אמיתי. אך אותו סוג של אוקולטיזם שמוגבל כדי לשרת רק עם אחד מוביל לחוויה מיוחדת במפגש עם שומר הסף. במקרה של כל אלה שמחפשים התפתחות אוקולטית במסגרת האגודות של העמים דוברי האנגלית, בנוכחות שומר הסף מתגלה משהו: ברגע שבו הם רוצים לחצות את הסף, הם מגלים את אותם כוחות שחיים במעמקי טבע האדם, ושמופיעים כאשר האדם נכנס לעולם העל-חושי, כוחות שיש להם את אותו האופי כמו לכוחות ההרסניים ביקום. זה מה שהם רואים בנוכחות שומר הסף. כאשר באגודה אוקולטית כזאת הם מוּבלים לסף, אז הם לומדים להכיר עם הכוחות השליליים של מחלה ומוות, של כל מה שמשתק והורס. כאשר אותם הכוחות ההרסניים שגורמים למוות בטבע – והם פועלים גם בתוכנו – מביאים לידע, זה הידע שפוגשים אותו באגודות אלה. זהו ידע אוקולטי, הידע האוקולטי הספציפי, שניתן לפגוש באגודות אלו. האדם נכנס בוודאות לעולם העל-חושי, אולם עליו לעבור את שומר הסף. הוא צריך לעבור את שומר הסף באופן כזה שהוא לומד להכיר את המוות בצורתו האמיתית, כפי שהוא שוכן בנו וגם בטבע החיצוני.

הסיבה לכך היא שבטבע החיצוני שנמצא כיום סביבנו חיים כוחות אהרימניים. כל עוד אתה נשאר בטבע החיצוני הזה, אתה יכול לקלוט בו אך ורק כוחות אהרימניים. אתה יכול לבוא במגע עם ההופעה של כוחות כאלה שנכנסים לתוך הטבע החיצוני כמו רוחות רפאים. זה מסביר את הנטייה של המערב לספיריטואליזם, לראייה של צורות כאלה, שלמעשה שייכות לעולם הפיזי החושי, ואי אפשר לראות אותן בחיים הרגילים חוץ מאשר בתנאים מיוחדים כשהם הופכים לנראים. אלה כוחות מוות, כוחות הרסניים, כוחות אהרימניים. בכל התחום הרחב של מפגשים ספיריטואליסטים לא מופיעות שום רוחות אחרות מאשר רוחות אהרימניות, אפילו כשהמפגשים הספיריטואליסטים הם אמיתיים. הן הרוחות שהאדם לוקח איתו מתוך עולם החושים כשהוא חוצה את הסף. הן הולכות איתו, הן רודפות אחריו לשם. האדם חוצה את הסף, ואלה שמלווים אותו הם דמונים אהרימניים, שהוא לא ראה לפני כן, אבל הוא כן רואה אותם בצד השני. אלה המשרתים של המוות, המחלות וההרס. חוויה זו מזעזעת את האדם ומעירה אותו לידע על-חושי, מביאה אותו לעולם העל-חושי.

לכל האנשים שעוברים לימוד ואימון אוקולטי מסוג זה יש חוויות משמעותיות. מה שתיארתי היא חוויה משמעותית, אך היא חוויה שנובעת מכך שהאדם אינו מתמסר לאוקולטיזם הקשור לכל בני האדם, אלא לצורה השייכת לעם אחד בלבד. יש הבדל. ואם נאמר לך במקום כלשהו בעולם שכאשר אתה תחצה את הסף תלמד להכיר קודם כול את כוחות הרוע של המוות והמחלות, מאמירה זו תוכל לדעת שמי שמדבר בא ממקום שתיארתי אותו פעמים רבות. תוכל לדעת זאת פשוט על בסיס החוויה שהוא מתאר בקשר לשומר הסף.

המצב שונה לגבי העמים דוברי הגרמנית. גם לאוכלוסייה דוברת הגרמנית חדר משהו. לעם האנגלי חדר האלמנט הלטיני, הרומי, בתחום הכוח העולמי שלו. לדוברי הגרמנית חדר משהו שלא בא מן העבר, אלא מסמן את העתיד כמו הבזק של ברק: האלמנט הסלאבי. האלמנט הסלאבי, שמתחיל ברוסיה, הוא העתיד, והוא קודם כול נוכח בזרע הפוטנציאל העתידי שלו, אך העמים הסלאביים, שנדחפו קדימה, הם החלוצים, הם הברק המבשר את מה שמתכונן להופיע. הם מסמנים במובן מסוים את בזק הברק של העתיד של העולם הגרמני במרכז אירופה, כמו שהאלמנט הרומי מסמן את הצללים של העבר של העולם המערבי דובר האנגלית.

אך בתוך אלמנט גרמני זה כשלעצמו אין בסיס אינסטינקטיבי להתפתחות נפש התודעה, אלא רק הבסיס שדרכו הוא יכול לחנך את עצמו לקראת נפש התודעה. במילים אחרות, בעוד שבאזורים הבריטיים יש בסיס אינסטינקטיבי לאבולוציה של נפש התודעה, האדם הגרמני ממרכז אירופה חייב לקבל חינוך לנפש התודעה כדי להפוך אותה לפעילה בתוכו בדרך כלשהי. הוא יכול להשיג זאת רק דרך חינוך. מאחר שהעידן של נפש התודעה הוא בו זמנית גם העידן של האינטלקטואליות, הגרמני שרוצה להפעיל את נפש התודעה בתוך עצמו חייב להפוך לאדם אינטלקטואלי. אם כן, הגרמני מחפש את הקשר שלו לנפש התודעה בעיקר דרך אינטלקטואליות, ולא דרך חיים אינסטינקטיביים. לכן, המשימות של העם הגרמני מושגות רק על ידי אלה שבמובן מסוים יזמו בעצמם את החינוך העצמי שלהם. אנשים שפועלים רק על פי האינסטינקט אינם מושפעים על ידי הפעלה פנימית זו של נפש התודעה, ונשארים מאחור במובן מסוים.

זאת הסיבה גם לכך שהבריטים מוכשרים באופן אינסטינקטיבי בפוליטיקה, בעוד שהגרמנים הם א-פוליטיים ולא מוכשרים כלל בפוליטיקה. אם הם מגיעים לפוליטיקה, הם עומדים בפני סיכון גדול, דבר שיתברר אם תשימו לב לעובדה שהגרמנים לקחו על עצמם את המשימה להכניס לעולם את האלמנט השני, בתוך הסְפֶרָה האינטלקטואלית. העם הבריטי: כוח. האלמנט הגרמני: חיזיון, מראה, עיצוב המחשבות, דבר שבמובן מסוים אינו שייך לאדמה המוצקה. בעם הבריטי, הכול שייך לאדמה המוצקה. אך אצל הגרמנים מדובר במשהו שאיננו מוצק כמו האדמה, אלא נבנה באופן דיאלקטי. אם תבחנו את האינטלקטואליות של הגרמנים, תוכלו להשוות אותה לזו של היוונים, אך היוונים נתנו צורה למראה, לחיזיון, באופייה התמונתית, בעוד שהגרמנים נתנו לה צורה בייחוד על פי טבעה האינטלקטואלי. בשורה התחתונה, אין דבר יותר יפה ממה שנוצר דרך הגתאניזם, דרך נובאליס (Novalis), דרך שלינג (Schelling), דרך כל אותן נפשות של אמנים אמיתיים של חשיבה. זה הופך את הגרמנים לעם לא פוליטי. אם מצפים מהם להיות פוליטיים, הם אינם אנשים שחושבים באופן פוליטי דרך האינסטינקטים שלהם.

מתוך שלושת הדברים שמופיעים באגדה של גתה – כוח, מראה, ידע – מה שנפל בגורלו של הגרמני בעידן האינטלקטואלי הוא העיצוב המראה של האינטלקטואליות. אם הוא בכל זאת רוצה להיכנס לפוליטיקה, הוא לוקח את הסיכון שהוא יביא לתוך ספרת המציאות את מה שיפה בעיצוב המחשבות. זאת התופעה, למשל, של טרייטשקה (Treitschke). במציאות, יקרה לפעמים שמה שיפה כמראה, כחיזיון, מאחר שהוא לא נמצא בתוך הגבולות של הפוטנציאל של האדם, יהפוך למשהו שלא מחובר אליו כל כך נכון, למשהו שיכול להישאר ברמת הכרזה בלבד, או חייב לעשות בעולם רושם של שקריות. אז הסכנה הגדולה, שכמובן ניתן להתגבר עליה, אך לא תמיד אכן מתגברים עליה, טמונה בעובדה שהגרמני לא משקר רק כאשר הוא מנומס[1], אלא יכול לשקר גם כאשר הוא מביא דווקא את כישרונותיו הטובים ביותר לתחום שבו אין לו פוטנציאל מולד, אלא עליו קודם לפתח את הפוטנציאל הזה בתוך עצמו, וכדי לעשות זאת עליו להשקיע מאמץ מיוחד.

לפני כמה שנים אמרתי: האנגלי הוא משהו; הגרמני יכול רק להתהוות ולהפוך למשהו. זה הקושי הגדול בתרבות הגרמנית, וזאת הסיבה לכך שבתרבות של גרמניה ושל אוסטריה הגרמנית, בולטים רק אינדיבידואלים בודדים שלקחו את עצמם בידיים, בעוד שהמוני העם רוצים שישלטו בהם, אינם רוצים להתעסק בכלל במחשבות, דבר שהוא טבוע באינסטינקטים של הבריטים. זאת הסיבה לכך שהאוכלוסייה של אירופה המרכזית נפלה תחת השלטון של כזו תשוקה לכוח השִׁלְטוֹן כמו זו של ההבסבורגים וההוהנצולרים, בדיוק בגלל הטבע הא-פולטי, מפני שהגרמנים חייבים להתמודד עם צרכים שונים לחלוטין אם ברצונם להגשים את משימתם. הם צריכים להתחנך למשימה זו. הם צריכים להיות מושפעים באופן כלשהו ממה שגתה עיצב לצורה ב"פאוסט" שלו, מהתהליך ההתהוות של האדם בין הלידה למוות.

גם הדבר הזה מתגלה בנוכחות שומר הסף. אם אינדיבידואל נשאר צמוד לאופי העם הגרמני, ומגיע כך אל שומר הסף, הוא אינו רואה, כמו אותן אגודות בריטיות שדיברתי עליהן, את המשרתים הרעים של המחלה והמוות – וכך תוכלו להבחין בהבדל, אם תשימו לב היטב לדברים אלה – אלא הוא יראה לפני כל דבר אחר איך כוחות אהרימניים ולוציפריים – הכוחות האהרימניים מסתערים מן העולם הפיזי, והכוחות הלוציפריים מסתערים מעולם הרוח – מנהלים קרב אלה עם אלה. הוא רואה איך יש לצפות בקרב הזה, כי הוא למעשה קרב שמשתנה כל הזמן ולעולם אי אפשר לדעת מי ינצח בו. אדם כזה לומד להכיר בנוכחותו של שומר הסף את הבסיס האמיתי לספק, את מה שחי בעולם כקרב שנדלק שוב ושוב, ושאף פעם אין בו הכרעה, קרב שמביא אותנו למצב של הִתְנַדְנְדוּת או להיסוס, אך בו-זמנית מחנך אותנו להסתכל על העולם מנקודות מבט מגוונות ביותר. וזאת תהיה, למרות הכול, המשימה הייחודית של העם הגרמני, שהם יחזו בתרבות העולם מן הצד הזה, בתור העם הגרמני. דרך אופייו הייחודי כעם, דברים מסוימים שאני אגע בהם היום, למשל בתחום הידע, יכולים להתפתח רק דרך העם הגרמני.

הדרוויניזם בגוון המטריאליסטי שלו עלה מתוך העם הבריטי. זהו עיקרון נכון לגמרי – תוכלו לקרוא זאת בספרי "חידות הפילוסופיה" – שהיצורים האורגניים התפתחו בהדרגה מהלא-מושלם אל היותר מושלם, אפילו עד לאדם. המושלם נובע מהלא-מושלם. זהו עיקרון נכון לחלוטין אם מתבוננים בעולם הפיזי ובנוכחותו של שומר הסף פוגשים את כוחות המוות וההרס. אך אנו יכולים לומר גם דבר אחר: הלא-מושלם נובע מהמושלם. קראו את הפרק העוסק בפרויס (Preuss) בספרי "חידות הפילוסופיה". אנו יכולים להוכיח באותה המידה שהמושלם היה קיים קודם, והלא-מושלם נוצר דרך התנוונות. במילים אחרות, האדם היה קיים קודם, והממלכות האחרות של הטבע נבעו ממנו דרך התנוונות. גם זה נכון באותה המידה. היכולת הזאת לומר, מתוך חשיבה, שדבר מסוים הוא נכון וגם הדבר השני נכון, היכולת לזהות את המצב הזה בכל אופיו הפּוֹרֶה, ניתנה למעשה רק לעמים הגרמנים עקב אופי העם שלהם. זה לא מובן בכלל בשום מקום אחר בעולם. זה לא מובן בעולם, שבו אנשים יכולים להתווכח לאורך זמן על השאלה הזאת, כאשר אחד טוען שהיצורים המושלמים נובעים מהיצורים הלא מושלמים, כפי שאומר דרווין, והשני טוען, כמו שלינג (Schelling), שהיצורים הלא מושלמים נובעים מהמושלם. שניהם צודקים, אך מנקודות מבט שונות. אם אנו מסתכלים על התהליך הרוחני, הלא-מושלם נובע מהמושלם; אם אנו מסתכלים על התהליך הפיזי, המושלם נובע מהלא-מושלם.

אך העולם כולו מאומן לאחוז רק באמיתות חד-צדדיות. הגרמנים נידונו באופן טרגי לטמטם את עצמם, אפשר לומר, להכחיש את הפוטנציאלים של עצמם, ולהישאר עם אמת חד-צדדית. אם יפתחו את הפוטנציאלים שלהם, בתנאי שיגיעו לעומק מסוים, יתברר להם מייד בכל מקום שלא משנה מה נאמר לגבי הקשרים בעולם, גם ההיפך הוא נכון. ניתן לראות באמת את המציאות רק כאשר רואים את שני הדברים ביחד. אנו לומדים להבין זאת נכון בנוכחותו של שומר הסף, כאשר אנו צופים במלחמה בין אותן רוחות שמלוות אותנו כל הדרך מהעולם הפיזי עד לשומר הסף לבין אלה שמסתערות נגדן מתוך העולם העל-חושי. אך אותן אגודות שדיברתי עליהן אינן רואות את אלו שבאו מהעולם העל-חושי.

שוב, המצב שונה במקרה של האוכלוסיות הסלאביות האמיתיות. כבר אמרתי שהסלאבים המערביים מפוזרים באופן מסוים בתוך האוכלוסייה במרכז אירופה שדוברת גרמנית. כשם שהאלמנט הלטיני הוא הצל של העבר, כך הסלאבים המערביים, שהתערבבו עם האוכלוסייה דוברת הגרמנית לכיוון המזרח, הם כמו ברק שמבשר על מה שאמור לבוא מהעמים הסלאביים בעתיד. מסיבה זו, הם מופיעים בצורה הפוכה מהאופן שבו מופיעה האוכלוסייה הלטינית בקרב האנגלים. גם הסלאבים המערבים בנויים בעידן נפש התודעה לאינטלקטואליות, אך הם הופכים אותה למיסטיציזם. הגרמנים הם א-פוליטיים; גם הסלאבים המערביים הם א-פוליטיים, אבל נטייתם היא להוריד את עולם הרוח למטה לעולם הפיזי. הם עושים זאת כבר בחיים הנוכחיים. מבחינה זו, יש להם מאפיין בדיוק הפוך מזה של הצרפתים, למשל, או האיטלקים. האיטלקים והצרפתים תלויים בפוליטיקה שלהם במידה בה הם מוצאים חן בעיני אחרים. הפוליטיקה של אנגליה מקובלת כמובנת מאליה, בין אם היא מוצאת חן בעיני אחרים או לא. הפוליטיקה של צרפת תלויה במידה בה העם הצרפתי מוצא חן בעיני אחרים. בזה הייתה תלויה ההשפעה של מה שהם עשו. בתקופות מסוימות הם מאוד מצאו חן. במקרה של הסלאבים המערביים המצב שונה. הפוליטיקה שלהם תלויה באופן שבו טבעם הרוחני מעורר אנטיפתיה באוכלוסייה דוברת הגרמנית. הם תלויים במידה בה הם אינם מוצאים חן. אם תבחנו את הגורל של הצ'כים, הפולנים, הסלובנים, הסרבים, הסלאבים המערביים, תגלו שהוא נוצר דרך המידה בה הם מעוררים אנטיפתיה ואינם מוצאים חן בעיני האוכלוסייה של מרכז אירופה. היחס אל הצרפתים או האיטלקים תלוי בכמה הם מוצאים חן. היחס אל הפולנים, הסלובנים, הצ'כים והסרבים תלויה באופן שבו הם אינם מוצאים חן. אם תלמדו היסטוריה, תמצאו שעיקרון זה מקבל אישור בצורה מעולה מפני שאחד קשור לעבר והשני קשור לעתיד.

המצב שונה לחלוטין במקרה של העם הסלאבי מן המזרח. הסלאבים מן המזרח מחזיקים בנבט של העתיד. שם המצב הוא כזה שהרוחניות הנובטת היא המאפיין העיקרי, טבעה הבסיסי ביותר של האוכלוסייה הסלאבית. לכן, למשל, במידה עוד יותר גבוהה מאשר במקרה של המסות הגדולות של האוכלוסייה הגרמנית, שנותנות תמיד רק לאינדיבידואלים מסוימים לפרוץ ולבלוט, תלוי העם הרוסי באינדיבידואל שמקבל מחוץ לעם את ההתגלות שאותה היה צריך לקבל העם. התרבות של העם הרוסי תמשיך להיות תרבות של התגלות עוד לאורך זמן רב, אפילו עד לתחילת העידן הפוסט-אטלנטי השישי. במידה גדולה יותר מכל אדם אחר, הרוסי תלוי ברואה הרוחי, אך הוא גם פתוח למה שהרואה הרוחי מביא אליו.

הפוליטיקה של דוברי האנגלית מובילה אותם פשוט לנטייה של הטבע שלהם. את דוברי הגרמנית הפוליטיקה מביאה למשהו שלמעשה לא שייך להם, משהו שדרכו הם מובלים בקלות לתוך תעלה אפלה, לשקריות, במיוחד כאשר הם נכנעים לאינסטינקטים שלהם. אך זה אף פעם לא קורה לאינדיבידואלים ששואפים לאינטלקטואליות עם חינוך עצמי נכון. אינדיבידואלים אלה מייצגים בעצם את העם הגרמני. האחרים פשוט לא הגיעו לטבע האמיתי של העם הגרמני, וחיים מתחת לרמה זו. הדבר עוד יותר נכון לגבי העם הרוסי. הרוסים לא רק א-פוליטיים כמו הגרמנים, אלא הם אנטי-פוליטיים. מסיבה זו, הפוליטיקה הבריטית תהיה אגואיסטית, מרוכזת בטובת עצמה; הפוליטיקה הגרמנית תתפתח לאידיאליזם חולמני, שאולי אין לו כל קשר למציאות. אינני מדבר מנקודת מבט מוסרית כאן, אבל האידיאליזם החולמני הזה קשור לכל דבר שהוא שקרי ותיאורטי, וכל מה שבא מפיתוח תיאוריות הוא לא אמיתי. הפוליטיקה הרוסית חייבת להיות לגמרי שקרית, מאחר שהיא אלמנט זר ואינה שייכת לאופי הרוסי. כאשר הרוסי צריך להפוך לפוליטי בניגוד לאופי שלו, הוא יעדיף להיות חולה, כי בקרב הרוסים להיות "פוליטיים" משמעותו "לחלות," משמעותו להפנים לתוך עצמם כוחות הרסניים. הרוסי הוא אנטי-פוליטי, לא רק א-פוליטי. יכול להיות שישתלטו עליו פוליטיקאים כמו אלה שהיו בשלטון בתחילת הקטסטרופה של המלחמה הזאת. אבל אלה אינם פועלים כמו רוסים, אלא פועלים כמו גורם שונה לחלוטין. אך הרוסי נהיה חולה כשמצפים ממנו להיות פוליטיקאי, כי אין לו כל קשר עם הפוליטיקה אם הוא צמוד לאופי העם שלו. הוא קשור למשהו אחר, הוא קשור לאלמנט השלישי באגדה של גתה, כלומר לידע, לחוכמה שאמורה להפציע באנושות במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית השישית.

כך מתחלק השילוב המשולש: הכוח, המראה או החיזיון, הידע – מערב, מרכז, מזרח. יש לקחת זאת בחשבון. מאחר שהטבע הרוסי נהיה חולה במגע עם הפוליטיקה, יש לצפות שגם פוליטיקה כמו זו של הבולשביזם יופיע קודם בצורתו הגסה והקיצונית ביותר, מפני שיהיה אפשרי להחדיר לרוסים באותה המידה גם משהו אחר. הטבע הרוסי אינו רק א-פוליטי, אלא הוא אנטי-פוליטי.

הדברים האלה מתגלים בנוכחותו של שומר הסף. מה שהרוסי רואה בנוכחות שומר הסף, אם כאוקולטיסט הוא נשאר בתוך הטבע הרוסי שלו, הוא הרוחות המסתערות אליו מן הצד השני, מהעולם העל-חושי. הוא אינו רואה את הרוחות שמלוות אותו, והוא אינו רואה גם את המלחמה בין הרוחות. הוא רואה בעיקר את הרוחות שמסתערות מן הצד השני. הוא רואה את הרוחות שבמובן מסוים מלאות באור. הוא אינו רואה את המוות, הוא אינו רואה ריקבון. הוא רואה את זה אשר כמעט מטביע את האדם באופיו הנשגב. זה מעמיד אותו בעיקר בסכנה שהוא יהיה יותר ויותר כנוע וייפול על ברכיו בפני הנשגב. להסתנוור ממה שבא מן הצד השני – זאת הסכנה בנוכחות שומר הסף עבור הרוסי שנשאר צמוד לעמו כאוקולטיסט.

כן, יש לקחת בחשבון דברים כאלה כדי שנוכל לראות את המציאות האמיתית. הדברים באמת פועלים כך בעולם. עם מחשבות מופשטות איננו משיגים דבר. האנושות מעולם לא השיגה דבר באמצעות מחשבות מופשטות. בתקופות קדומות, לאנושות היו אינסטינקטים. אך במקרה של דוברי האנגלית קיים רק אינסטינקט אחד חדור ברוח, האינסטינקט לפתח את נפש התודעה. כל דבר אחר יש לרכוש באופן מודע. זה הדבר שמאפיין את העולם, שאת הדברים האלה יש לרכוש באופן מודע. מבלי לדעת את הכוחות שפועלים באנושות, שדיברנו עליהם היום שוב, אי אפשר לחשוב אפילו על כך שנוכל לומר משהו משמעותי לגבי החברה. אם אדם מדבר על רפורמה חברתית מבלי לדעת את המטרה שלמענה יש ליישם את הרפורמה, הדבר דומה לאדם עיוור שמדבר על צבעים.

זה מה שנותן הזדמנות להשמיע שוב ושוב את האזהרה שהגיע הזמן שהאדם ייקח ברצינות את חובתו ללמוד דרך חייו ולא יתייחס לכך כמו למשחק. דרך הדברים האלה שאנו מפתחים מהפוטנציאלים שקיבלנו כתורשה, אנו מגיעים בחיים לשנה ה-27 שלנו. בעתיד, מספר השנים יהיה כל הזמן נמוך יותר. אתם יודעים זאת משיחות קודמות. אנו זקוקים למשהו שיתמוך בנו לאורך כל החיים כבני אדם שנמצאים בתהליך התהוות ולא כאינדיבידואלים גמורים ושלמים. מתוך דברים אלה, האנושות תרכוש הבנה לגבי דברים רבים שרלוונטיים לשאלה החברתית. בני האדם יתקנו הרבה ממה שיש להם כיום בצורת רעיונות אַשְׁלְיָיתִיים, ויש הרבה מה לתקן. אפשר כבר לומר בצדק: המשימה העומדת בפני האנושות קשה, אך ניתן להתגבר עליה. רק חישבו לרגע על העובדה שאתם יושבים כאן, ויודעים את הדברים האלה. אך אל תראו את עצמכם כתוצאה מכך כאנשים שנבחרתם במיוחד, אלא חישבו על העובדה שבעולם בחוץ יהיו רבים אחרים שיוכלו להבין את אותם הדברים. אין זה בלתי אפשרי שרעיונות אלה ייכנסו באמת לחיי האנושות. כלומר, המכשול נבנה באופן מלאכותי. נכון, המכשול הזה שנבנה באופן מלאכותי הוא באמת נוראי, אך חייבים להתגבר עליו מפני שהישועה לא תוכל להגיע בשום דרך אחרת. שכל אחד יעשה מהמקום שלו את כל מה שאפשרי כדי להתגבר על הקשיים בתחום זה.

יש הרבה מה לעשות למען האנושות אם רק ניתן לרצינות של המשימה שלנו למלא אותנו לגמרי. קודם כול, עלינו להשיג תובנה לגבי המציאות; לא לחיות את חיינו רדומים, לא לתת לאנושות לחיות את חייה מתוך שינה. ככל שאנו מכירים אנשים היום, אנו שמים לב כמה אין להם נטייה להיכנס עמוק לדברים כאלה. אנחנו בוודאי חווינו זאת בארבע או ארבע וחצי השנים האחרונות, חברים יקרים! שוב ושוב ניגשו אלינו אנשים חכמים ומלאי כוונות טובות עם כל מיני תוכניות לעתיד – וכמה תוכניות לעתיד קיימות בעולם! אנשים חושבים על כל דבר שרק אפשר לעלות על הדעת, אך מלכתחילה הדברים האלה אינם מכוונים להביא ריפוי לאנושות. הם אינם מביאים כלום או מביאים קללה – כלום, אם אף אחד לא פועל על פי הדבר, או קללה, אם אנשים כן נכנסים לפעולה. יש להחליט רק על דבר אחד: לפני הכול, ללמוד להכיר את המציאות. ואז אף אחד לא ידמיין שהוא יכול לייסד התאחדות או לעשות דבר זה או אחר, אלא אנשים יבינו שזאת חובתם ללמוד להכיר את המציאות, ולוודא שמה שהם חושבים יהיה בהרמוניה עם המציאות הזאת. אילו לפחות רק בתנועה שלנו מספר ניכר של אנשים היו באמת משתדלים בצורה נכונה להחדיר לחיי הנפש שלהם את האימפולסים שתיארנו כאן, והיו מפנים את תשומת ליבם מהאידיאלים המופשטים והאשלייתיים לגבי מה הוא האושר האנושי, ובמקום זאת היו לומדים את המשימות והאימפולסים האמיתיים של זמננו, והיו קובעים את התנהלותם בהתאם, אז כבר היינו באמת משיגים משהו.

רציתי היום להראות לכם שוב מנקודת מבט מיוחדת איך יש ללמוד את השאלה החברתית. אדם לא יכול לומר: מאחר שאני בן אדם, אני מבין במתמטיקה, ואני יודע לבנות גשר. הוא יודע שקודם הוא חייב לרכוש ידע במתמטיקה, ללמוד מכניקה, ללמוד דינמיקה וכו'. כך האדם צריך ללמוד להכיר את החוקים של ישות האדם אם הוא רוצה לרכוש את היכולת לפתח דעות חברתיות אמיתיות אפילו בעניינים הפשוטים ביותר. אנשים אינם זהים בטבעם בכל רחבי האדמה, כמו שמאמין טרוצקי, אלא קיימים הבדלים ביניהם כאשר הם שייכים לקבוצות, מזדהים עם עמים או כשהם אינדיבידואלים בולטים. מצד אחד, עלינו ללמוד להבין את המאפיינים של קבוצות – למשל, על פי השפות, כמו שעשינו היום. מצד שני, עלינו לרכוש הבנה בלתי אמצעית – כפי שתיארנו אתמול – בין אדם אינדיבידואלי אחד לשני. זה קשור לכל מה שיכול לחיות בתוכנו כדעה חברתית, אך גם כרגש חברתי. במילים אחרות, רציתי להציג בפניכם שוב מנקודת מבט מסוימת את מה שיכול לתת כיוון נכון לשיפוט החברתי ולרגש החברתי. רציתי להדגיש את הרצינות העמוקה של מה שנקרא "השאלה החברתית."

—————————————————————————————————-

  1. רמז ל"פאוסט II, מערכה 2: "בגרמנית, האדם משקר כאשר הוא מנומס."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *