האתגרים החברתיים הבסיסיים של תקופתנו – 02

האתגרים החברתיים הבסיסיים של תקופתנו

רודולף שטיינר

GA186

תרגום מאנגלית ומגרמנית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר בהוצאת חירות ראו כאן

הרצאה מספר 2

התקופה הנוכחית מנקודת המבט של התקופה הנוכחית

30.11.1918

כאשר אתם בוחנים את הבסיס של מדע הרוח האנתרופוסופי שלנו בהשוואה למה שנקרא השקפות עולם אחרות, ובימינו יש רבות כאלה, תוכלו לגלות בין היתר מאפיין חשוב: העובדה שמדע הרוח האנתרופוסופי, כדרך לראיית העולם והחיים, מתאמץ ליישם ביחס לחיי האדם בכללותם, לגבי כל מה שהאדם פוגש בחייו, את מה שמתגלה דרך חקירה בעולמות הרוח. כול מי שיש לו חוש מסוים העוזר לו לזהות את מה שמהותי בבעיות הבוערות ובאימפולסים הפועלים בזמננו יוכל אולי להגיע גם להבנה לגבי העובדה שהצורך העצום של הזמן הנוכחי ושל העתיד הקרוב טמון בדיוק בקשר הישיר בין החיים עצמם לבין הרעיונות הגדולים והמקיפים של השקפת העולם. בין הסיבות שהביאו למצב הקטסטרופלי הנוכחי של האנושות, אחת הסיבות המשמעותיות היא העובדה שהשקפות העולם שאנשים מחזיקים בהן, בין אם הן מושרשות בדת, במדע או באסתטיקה, איבדו בהדרגה במהלך הזמן את הקשר שלהן לחיים עצמם. קיימת מְגַמָּה –ניתן לומר מגמה סוטה – הרוצה להפריד בין מה שנקרא החיים הפְּרַקְטִיים היומיומיים, במובן הרחב ביותר של המילה, לבין מה שאנשים מחפשים כדי לספק את צרכיהם בתחום הדת והשקפות העולם. רק חישבו כיצד, במאות השנים האחרונות, החיים לבשו בהדרגה צורה כזאת שבני האדם המשיכו בפעולות החיצוניות שלהם, כלומר היו אנשים "פְּרַקְטִיים", וניהלו את חייהם על פי עקרונות "ְּפְּרַקְטִיים", ואז הקדישו כל יום כחצי שעה, פחות או יותר, או לא הקדישו זמן כלל, או רק את יום ראשון, לסיפוק צרכי הלב והנפש שדוחפים אותם לחפש קשר עם היסוד האלוהי-רוחי החודר את העולם.

כל זה ישתנה לחלוטין אם מדע הרוח האנתרופוסופי יוכל לאחוז בתודעה ובלב בני האדם. מהשקפת עולם זו יזרמו מחשבות שניתן ליישם אותן באופן ישיר ביותר בכל תחומי החיים, מחשבות שיאפשרו לנו לשפוט את כל היבטי החיים מתוך הבנה עמוקה. העיקרון לא יהיה כזה בו הדרשה של יום ראשון בערב תעסוק בהשקפת העולם האנתרופוסופית שלנו, אלא כל החיים יהיו חדורים, בכל ימי השבוע, וגם בבוקר יום ראשון, במה שההבנה האנתרופוסופית על העולם יכולה לתת לאנושות. מאחר שלא כך היה עד לימים אלו, העולם התדרדר בהדרגה לכאוס. אנשים לא ניסו להפנות את תשומת ליבם לקורה סביבם, וכעת הם מופתעים מפני שניתן לראות באופן ברור את תוצאות התעלמות זו. הם יהיו מופתעים אף יותר בעתיד כאשר תוצאות אלו יופיעו בצורה ברורה עוד יותר.

אסור לנו להתעלם היום מהמתפשט באנושות בכל העולם. עם כוחות החשיבה המאפשרים לנו לראות את האימפולסים הגדולים הפועלים באירועי העולם, עלינו להשתדל למצוא את הדרך להכיר את מה שעומד היום בצורה כל כך מיסתורית בפני תודעת בני האדם, ואת מה שמאיים להפוך את המבנה החברתי לכאוס. לא נוכל להמשיך כך באותו האופן, כך שאנו נותנים למה שבא להגיע, מבלי לנסות לחדור לעומקם של הדברים בעזרת כוחות חשיבה בריאים.

עלינו להפסיק להתנהל על פי העיקרון האומר: "כי זהו עניין יומיומי, זהו דבר-מה חילוני, עניין זה שייך לחיים החיצוניים; אנו מתעלמים מזה ומפנים את תשומת ליבנו אל הרוח והאלוהות." זה חייב להיפסק. צריך שיגיע הזמן שבו נֵקשר לרוח ולאלוהות גם את הדבר היומיומי הטריוויאלי ביותר, הזמן שבו אנשים לא יראו את מה שנובע מהחיים הרוחניים רק מנקודת מבט מופשטת ביותר.

בהרצאות אלו, אמרתי ששינוי חיובי בתנועה החברתית יכול להיווצר רק אם יגדל העניין שיש לבני האדם זה בזה. המבנה החברתי הוא מבנה שמחבר בין בני האדם מבחינה חברתית. הוא יכול להירפא רק אם האדם יודע שהוא באמת חלק בתוך מבנה זה, אם בתודעה שלו הוא חווה את עצמו כחלק במבנה החברתי. החלק הלא בריא בתקופה הנוכחית, החלק שהביא לקטסטרופה הנוכחית, טמון בהתעלמות של בני האדם מהצורך לרכוש מודעות מסוימת כלפי האופן בו האדם שייך לקהילה חברתית. העניין המחבר אותנו כבני אדם לבני אדם אחרים כבר אינו קיים, למרות שאנשים לרוב מאמינים שאכן יש להם עניין כזה. העיקרון הזול של התיאוסופים האומר כי: "אני אוהב את כל בני האדם; יש לי עניין בכל בני האדם", לא עובד, כי הוא מופשט ואין לו אחיזה בחיים האמיתיים. והאחיזה הזו בחיים האמיתיים היא כל מה שחשוב. יש להבין זאת במובן עמוק יותר. חוסר הבנה לגבי החיים האמיתיים מאפיין את מאות השנים האחרונות. מאות השנים האחרונות הובילו למצב הנוכחי, מבלי שהאנושות תעקוב אחר התפתחויות אלו, והן יובילו למצבים העתידיים. בהיסטוריה של האנושות, המצב יכול להיות כפי שהוא צריך להיות רק אם בני אדם ילוו עם החשיבה שלהם את מה שקורה ביניהם בחיים החברתיים. אך לא ניתן ללוות כך את האירועים המתרחשים כבר זמן רב אלא אם כן אנו רוכשים חוש בריא העוזר לנו לזהות תופעות מסוימות.

בעיני המתבונן האובייקטיבי ברור לגמרי שכמעט בכל העולם הממשלות התנהלו וממשיכות להתנהל על פי עקרונות בסיסיים שהיו מיושנים כבר לפני מאות שנים, בעוד שהחיים כמובן התקדמו במהלך מאות השנים האחרונות. מרכיב משמעותי מאוד שנכנס לאבולוציה של האנושות הוא התעשייה המודרנית, שיצרה את מעמד הפועלים, את הפְּרוֹלֶטַרְיוֹן המודרני. אולם לתהליך לידה זו של הפרולטריון המודרני לא התלוותה החשיבה. המעמדות המובילים המשיכו לחיות בדרך הישנה, ולהתנהל בעמדות המנהיגות שלהם כפי שהיו רגילים כבר מאות שנים. הפרולטריון המודרני התפתח מתוך העובדות הקיימות, מתוך התרחשויות ממשיות, מתוך עליית התעשייה המודרנית, מבלי לעשות משהו בנדון, מבלי ללוות באמצעות חשיבה את התהליך, אשר החל בעיקר עם המצאתה של מכונת האריגה ושל מכונת הטוויה במאה ה-18. ובמה שקורה ברחבי העולם בראש הפרולטריון המודרני – במה שפוקד אותו כרוח רפאים – תלוי גורלה של ההיסטוריה האנושית כעת ובעתיד הקרוב. פרולטריון זה נלחם להשיג כוח דרך שליטת הרוב, ויש להתבונן בפעולותיו בדיוק כפי שמתבוננים בתוצאות של אירועי טבע. אין לראות בהן משהו שצריך להעביר עליו ביקורת, משהו שמוצא או לא מוצא חן בעינינו. את מעשי הפרולטריון יש לשפוט כפי שאנו שופטים רעידת אדמה או צונאמי בים, או תופעה דומה.

אנו רואים כעת את השלבים הראשונים של מה שנולד מתוך הפרולטריון המודרני – או אולי צריך לומר זאת מדויק יותר, מתוך הנטיות והרגשות של הפרולטריון המודרני. אנו יכולים לראות את מה שעומד בפנינו בבולשביזם הרוסי כפעולות של כוח חלוץ, אפשר לומר. הבולשביזם הרוסי הזה, כפי שכבר אמרתי לעיתים קרובות, איננו בהרמוניה עם הנטייה הטבעית של העם הרוסי. הוא הגיע מבחוץ. אך אין זה משנה אם אנו רוצים לראות את העובדות כפי שהן, מאחר שהוא קיים במציאות באזורים שקודם היו שייכים לאימפריה של הצאר. הוא השתרש שם, ויש להתבונן בו כמו בתופעת טבע שנטייתה היא להתפשט עוד ועוד. לפני כל דבר אחר, כאשר אנו בוחנים תופעה כמו הבולשביזם הרוסי, עלינו להתעלם מתופעות משניות. עלינו להתמקד בעיקר. לעובדה שהבולשביזם החל ב-1917, ושהתלוו אליו תופעות חיצוניות אלו או אחרות, יש אולי סיבות ניכרות. אמרתי לכם שגם לאוזלת היד של לודנדורף ולעוד דברים שונים אחרים יש חלק לא מבוטל באחריות על התפרצותו בפועל של הבולשביזם. אך אנו חייבים להתעלם מהם אם אנו רוצים לחקור את הדברים באופן יעיל, ועלינו להתמקד באימפולסים הפעילים בחיים בבולשביזם הרוסי הזה. עלינו לשאול את עצמנו: מה היא למעשה מטרת הבולשביזם הרוסי, ואיך היא קשורה לכלל אבולוציית האנושות? ללא צל של ספק, אין הבולשביזם משהו זמני ובר-חלוף, אלא מדובר בתופעה בעלת השלכות עמוקות ומרחיקות לכת בהיסטוריה של העולם. וחשוב ביותר לבחון את המבנה הבסיסי של חזון הבולשביזם הרוסי, כדי שנוכל לחקור אותו באופן מסוים כמשהו העולה מתוך אימפולסים עולמיים עמוקים יותר.

כאשר אנו בוחנים את המאפיינים הבסיסיים של הבולשביזם הרוסי, עלינו להסיק שהשאיפה הראשונה של הבולשביזם היא לחסל את מה שהגדרנו כאידיאולוגיית המרקסיזם כמעמד הבּוּרְגָּנוּת. העיקרון העומד בבסיס בולשביזם זה הוא להרוס, לעקור מן השורש, כמשהו שעל פי השקפתו מזיק באבולוציה של האנושות, את כול מה שהתפתח במהלך ההיסטוריה כמעמד הבורגנים. לשם כך, משתמשים בדרכים שונות. קודם כול, בדרך הביטול של כל ההבדלים בין המעמדות. הבולשביזם אינו מכוון את מאמציו לביטול ממשי של ההבדלים בין המעמדות כמו הדרך שאני תיארתי בפניכם. הבולשביזם עצמו חושב בצורה בורגנית לחלוטין, בעוד שאת הדרך שאני הצגתי בפניכם אתמול אין לתפוס בצורה בורגנית, אלא במובן האנושי. הבולשביזם מתכוון לבטל את ההבדלים בין המעמדות בדרכו שלו. הוא אומר לעצמו: המדינות בנות זמננו נבנו על בסיס תפיסת העולם הבורגנית. לכן הצורות של המדינות בנות זמננו חייבות להיעלם. כול המערכות הנובעות מתוך מעמד חברתי בורגני במדינות אלו, כגון ארגון משטרה, צבא, מערכת משפטית, כולן חייבות להיעלם. במילים אחרות, כול מה שהבורגנות יצרה למען בטחונה, הדרך של הבורגנות לעשות צדק, חייב להיעלם ביחד עם מעמד הבורגנות. כל הניהול והארגון של המבנה החברתי חייב לעבור לידי הפרולטריון. בדרך זו, המדינה כפי שהיא הייתה עד כה תיעלם, והפרולטריון ינהל את כל המבנה האנושי, את כל חיי הקהילה של החברה.

את זאת לא ניתן להשיג באמצעות מערכת מוסדות, ארגונים והסדרים קודמים שמעמד הבורגנים יצר למען עצמו. לא ניתן להשיג זאת דרך בית הנבחרים, או כול גוף אחר של נציגי העם, הנבחר על בסיס שיטת הצבעה כלשהי, כפי שזה נעשה על פי תפיסת החיים הבורגנית. אם השיטה של בחירת נציגים לבית נבחרים תימשך, רק מעמד הבורגנים ינציח את עצמו דרכה. כלומר, לא משנה באיזו שיטה של הצבעה ייבחרו גופים מייצגים אלה, הם לא יאפשרו את מימוש המטרות שיש להשיגן. לכן, מה שחשוב הוא שיש לנקוט בצעדים שמקורם בפרולטריון עצמו, צעדים שלא יכולים להיוולד בראשם של הבורגנים, מאחר שראש הבורגנים יכול להמציא באופן הכרחי רק תקנות שחייבים לבטל אותן. לכן, אין מה לפתח ציפייה מכל סוג של אסיפה לאומית או פרלמנט, אלא אך ורק מדיקטטורה של הפרולטריון. זה אומר שאת כל המבנה החברתי יש למסור לידי דיקטטורה של הפרולטריון. רק הפרולטריון יהיה מסוגל להעלים את מעמד הבורגנות מהעולם. אילו בני מעמד הבורגנות יהיו חברים בגופים המייצגים, הם לא יהיו מוכנים לסלק את עצמם מהעולם. לכן, מה שנחוץ באמת הוא לשלול את הזכויות של כל מעמד הבורגנים. האנשים היחידים שיכולים להשפיע על המבנה החברתי חייבים להיות אלה ששייכים לפרולטריון במובן האמיתי, כלומר רק אלה שעובדים בפועל, אלה שמשרתים את הקהילה.

כתוצאה מכך, על פי השקפת העולם של הפרולטריון, אין זכות הצבעה לכל אלה הגורמים לאחרים לשרת אותם באיזשהו אופן, ומשלמים עבור שירות זה. כלומר, נשללת זכות ההצבעה, הזכות להשתתף במבנה החברתי בכל אופן שהוא, מכול מי שמעסיק אחרים כדי שישרתו אותו ומשלם להם בעבור שירות זה. אין זכות הצבעה גם למי שחי מהכנסה על רכוש שברשותו או מי שחי מריבית על הכנסה. נשללת זכות ההצבעה גם ממי שעוסק במסחר או בהפצה, ואינו עושה כל עבודה מעשית. במילים אחרות כל אותם אנשים שחיים מריבית על הון שברשותם, מעסיקים אנשים אחרים ומשלמים להם, עוסקים במסחר או מתווכים, אינם יכולים להיות נציגים בממשלה כאשר השליטה עוברת לדיקטטורה של הפרולטריון. בזמן הדיקטטורה הזאת של הפרולטריון, אין חופש דיבור כללי, אין חופש להתאסף, אין חופש להתארגן, אלא רק הפועלים העושים עבודה ממשית יכולים לקיים אספות או ליצור ארגונים. מכל השאר נשלל חופש הדיבור, חופש ההתאגדות וחופש ההתארגנות באיגודים או בארגונים. באופן דומה, יכולים ליהנות מחופש העיתונות רק אלה שעושים עבודה מעשית. לעיתונות של מעמד הבורגנות אין רשות להתקיים.

בקווים כלליים, אלו העקרונות המנחים בשלב המעבר. לאחר שעקרונות אלו פעלו במשך תקופה מסוימת, בהתאם לחזון של השקפת העולם של הפרולטריון, יִשְׂרְדוּ רק אנשים העסוקים בעבודה מעשית. רק הפרולטריון ימשיך להתקיים. מעמד הבורגנות יְחוּסַּל.

לדברים אלה, שיש להם חשיבות בעיקר בתקופת המעבר, יתווספו עקרונות שיש להם משמעות קבועה. לאלה שייכת, לדוגמה, החובה האוניברסלית לעבוד. כל אדם חייב לעבוד, לייצר דרך עבודתו משהו שימושי עבור הכלל.

עיקרון מכריע בעל תוקף קבוע הוא חיסול הזכות לבעלות פרטית על נדל"ן. נֶכסים גדולים יועברו לידי קומונות חקלאיות. על פי השקפת עולם זו של הפרולטריון, לא תהיה בעתיד בעלות פרטית על אדמה. מפעלים תעשייתיים, עסקים של יזמים יוחרמו ויועברו לשליטת החברה, באמצעות הנהלה מרכזית של פועלים, שבראשה ה"סוֹבְיֶט העליון" לכלכלה לאומית. זה הבולשביזם ברוסיה. הבנקים עוברים לשליטת הממשלה. תפעל שיטה כללית, משותפת, של הנהלת חשבונות, שתכלול את כל הקהילה ואת כל היִצּוּר. כל סחר החוץ יהיה משותף ושייך לכל הקהילה, כלומר המדינה מלאימה את כל העסקים.

בקווים כלליים, אלה העקרונות הבסיסיים הבנויים על האידיאל של טרוצקי ולנין, וניתן לראות בהם באופן ברור את נקודות המפתח של רצון הפרולטריון המודרני.

כמובן, אין זה מספיק שאנו מוכנים לקרוא יום יום בעיתונות דיווחים על כך שהבולשביזם ביצע מספר זה או אחר של מעשים עקובים מדם. אם משווים את מספר המעשים העקובים מדם אותם עשה הבולשביזם עם המספר העצום של מעשים אלימים שנעשו בשם המלחמה הזאת, המעשים של הבולשביזם הופכים כמובן לעניין חסר משמעות. מה שבאמת חשוב הוא שנראה את מה שעד כה לא שמנו לב אליו, כדי שבעתיד נוכל ללוות עם החשיבה את האבולוציה של האנושות. עלינו באמת להתמקד קודם בלב ואחר כך בתודעה שלנו, בדברים שכל כך קשורים לכל האבולוציה המתקדמת של האנושות. השליחות של מדע הרוח היא לעורר את המודעות לדברים האלו בלבנו ובראשינו. חייב לעבור הזמן שבו כמרים ומטיפים עצלנים מספרים לאנשים בכל יום ראשון על דברים תיאורטיים שאין להם כל קשר עם החיים כדי מה שנקרא לחמם את נפשם. להיפך, חייב להגיע הזמן שבו כל מי שרוצה להשתתף בחיים רוחניים יהיה חייב להתבונן בחיים, לבנות קשר ישיר עם החיים. למעשה, אחריות גדולה על האסון של הזמנים שלנו מוטלת על העובדה שהממונים על הרגשות הדתיים של האנושות כבר זמן רב מטיפים לאנשים דברים שאין להם כל קשר אמיתי עם החיים. בנאומים שלהם, הם נותנים לאנשים דברים תפלים מבחינת הלב והנפש, דברים שמספקים להם תחושות נעימות, אבל אינם אוחזים בחיים. מסיבה זו, החיים נשארו ללא רוח, ובסופו של דבר התדרדרו לכאוס. אתם יכולים למצוא חלק גדול מן האחריות, וכעת חייבים לשלם את המחיר על כך, בדיוק בדיבורים המטופשים, כמו למשל אלה של הממונים על הרגשות הדתיים של בני האדם, שאין בהם כל קשר לחיים. מה הם השיגו מכל מה שחייב להתרחש בתקופה זו, שבה התפתחה אנושות חדשה לחלוטין בצורת מעמד הפועלים, הפרולטריון? מה השיגו האנשים האלה שהשמיעו דברים חסרי תועלת, דברים שהקהל שלהם אהב לשמוע מפני שהם רצו לרמות את עצמם עם כל מיני אשליות לגבי המציאויות האמיתיות של החיים? אנו חיים בתקופה רצינית, ויש לבחון את הדברים ברצינות גדולה.

כאשר נאמר שבני האדם חייבים לפתח עניין זה בזה, אין להבין זאת ברוח שמתאימה לדרשה של יום ראשון בכנסייה. יש לראות בכך עיקרון עמוק הקשור למבנה החברתי של העידן הנוכחי.

נבחן דוגמה קונקרטית נוספת. כמה אנשים קיימים כיום שיש להם תפיסה מופשטת, מעורפלת ומבולבלת לגמרי על חייהם האישים שלהם עצמם! אם למשל הם שואלים את עצמם: "איך אני חי?" – לרוב הם אינם שואלים זאת, אבל אילו כן היו שואלים פעם – הם היו אומרים לעצמם: "ברור שמהכסף שלי." בין אלה שאומרים לעצמם "אני חי מכספי", יש רבים שירשו כסף זה מהוריהם, ועכשיו הם מאמינים שהם חיים מהכסף שלהם, מאותו כסף שירשו מאבותיהם. אבל ידידיי היקרים, מכסף אי אפשר לחיות! הכסף הוא לא משהו שניתן לחיות ממנו. כאן עלינו להתחיל סוף סוף לחשוב. השאלה הזאת קשורה באופן אינטימי לעניין האמיתי שיש לאדם באדם אחר. כול מי שמאמין שהוא חי מהכסף שהוא ירש, או השיג בדרך אחרת מאשר כשכר על עבודתו, כפי שנהוג כיום – כול מי שחי כך ומאמין שהוא יכול לחיות מכסף, אין לו כל עניין בזולת, מפני שמכסף לא יכול לחיות אף אחד. עלינו לאכול, ומה שאנו אוכלים מיוצר דרך העבודה של אנשים מסוימים. עלינו להתלבש. מה שאנו לובשים מופק דרך העבודה של אחרים. כדי שאוכל ללבוש מעיל או זוג מכנסיים, בני אדם חייבים להשקיע כוח עבודה במשך שעות. הם עובדים בשבילי. אני חי מהעבודה הזאת, לא מהכסף שלי. לכסף שלי אין כל ערך, מלבד העובדה שהוא נותן לי את הכוח להשתמש בעבודה של אחרים. בתנאים החברתיים של היום, אנו מתחילים להתעניין בזולת רק כאשר אנו עונים לשאלה הזאת בצורה הנכונה, כשאנו מחזיקים בתודעה שלנו את התמונה: מספר כך וכך של אנשים עובדים מספר כך וכך של שעות כדי שאני אוכל לחיות במסגרת המבנה החברתי. אין שום תועלת בכך שנאמר "אני אוהב אנשים" כדי שנרגיש טוב עם עצמנו. אף אחד לא אוהב אנשים אם הוא מאמין שהוא חי מכספו, והוא אינו יכול בכלל לתפוס שאנשים אחרים עובדים בשבילו כדי שיהיה לו את מה שהוא צריך בחייו.

אך אי אפשר להפריד את המחשבה הזאת שמספר כך וכך של אנשים עובדים כדי לספק לנו את הצרכים המינימליים בחיים ממחשבה אחרת, המחשבה שעלינו להחזיר תמורה לחברה, לא בכסף, אלא בעבודה בתמורה לעבודה שנעשתה למעננו. יש לנו עניין בזולת רק כאשר אנו מתחילים להרגיש מחויבים לתת תמורה בצורת עבודה מסוימת על כמות העבודה שנעשתה בשבילנו. לתת את כספנו לזולת משמעותו רק שאנו מסוגלים להחזיק אנשים על רצועה כעבדים, ושאנו יכולים להכריח אותם לעבוד בשבילנו.

הרשו לי לשאול אתכם האם אתם יכולים לענות מניסיונכם על השאלה: כמה אנשים מבינים שהכסף אינו אלא ביטוי של הזכות להשתמש בכוח עבודה אנושי, שהכסף אינו אלא אמצעי לכוח? כמה אנשים מבינים באופן ברור שהם לא היו יכולים להתקיים בעולם הפיזי הזה ללא העבודה של אנשים אחרים שבהם הם תלויים מבחינת הצרכים של חייהם? תחושת החוב כלפי החברה בה אנו חיים היא תחילתו של אותו עניין בזולת ההכרחי לסדר חברתי בריא.

עלינו להרהר בדברים אלה, כי אחרת נתקדם בצורה לא בריאה לרעיונות רוחניים מופשטים, ולא נעלה באופן בריא מהמציאות הפיזית למציאות הרוחית. חוסר העניין במבנה החברתי הוא מאפיין של מאות השנים האחרונות. במהלך המאות האחרונות, בני האדם התרגלו בהדרגה לפתח עניין באימפולסים חברתיים רק במה שמשרת אותם אישית. במידה זו או אחרת, הכול קשור בעקיפין לאישיות האדם. חיים חברתיים בריאים יכולים להתקיים רק כאשר העניין האישי בעצמנו מתרחב ומתפתח לעניין חברתי אמיתי. בהקשר זה, כדאי שהבורגנות תשאל את עצמה: מה פספסנו?

קחו בחשבון את העובדה הבאה: קיימת תרבות רוחנית, קיימות יצירות אמנות. אם נבחר דבר אחד, שאלו את עצמכם: לכמה בני אדם יש גישה ליצירות אמנות אלו? או מדויק יותר, שאלו את עצמכם: לכמה אנשים אין בכלל גישה ליצירות אמנות אלה? עבור כמה אנשים יצירות אמנות אלה בכלל אינן קיימות? אך עשו חשבון כמה אנשים חייבים לעבוד כדי שיוכלו להיות בעולם יצירות אמנות אלו. יצירת אמנות כלשהי נמצאת ברומא. בורגני זה או אחר יכול לנסוע לרומא. עשו חשבון כמה עבודה צריכים לבצע אנשים יוצרים, פועלים וכדומה – ואין סוף ל"כדומה" הזה – כדי שהבורגני הזה יוכל לנסוע לרומא ויוכל לראות משהו שנמצא שם בשבילו מפני שהוא בורגני, אך לא נמצא שם עבור כל אותם אנשים שכעת מתחילים לתת ביטוי להשקפת העולם שלהם כפרולטריון. הבורגני התרגל לראות בהנאה משהו מובן מאליו. אך למעשה אין לעולם לקבל הנאה מבלי לשלם את התמורה עבורה לחברה כולה. בסדר הטבעי או הרוחני אין כל סיבה לכך שמחֶלק של החברה יש למנוע את הדברים האלה. הזמן והמקום הם רק מכשולים מלאכותיים, אין הם מכשולים אמיתיים. את היצירות שקשורות למקום ניתן להעתיק בכל מקום אחר. ואת היצירות שאפשר לשכפל, את היצירות שאפשר להזיז, ניתן להעביר – זהן עיקרון כללי – לכל מקום. העובדה שהמדונה הסיסטינית תלויה תמיד בדרזדן, ויכולים לראות אותה רק אנשים שיכולים להגיע לדרזדן, היא אך ורק תוצר לוואי של השקפת העולם הבורגנית. את המדונה הסיסטינית ניתן להביא לכל חלקי העולם. זאת רק דוגמה אחת, אך אפשר לדאוג לכך שכל מה שגורם הנאה לאדם אחד יוכל לגרום הנאה גם לאחרים.

למרות שנתתי רק דוגמה אחת, אני תמיד בוחר את הדוגמאות כדי להמחיש ולהבהיר דרכה כל דבר אחר. כפי שאתם מבינים, עלינו לנגוע רק בדבר אחד, כדי להעלות לתודעה דברים רבים שאנשים בכלל לא חשבו עליהם, אלא פשוט לקחו אותם כמובנים מאליהם. אפילו בחוגים שלנו, שבהם הדברים כה קרובים אלינו, אנשים לא תמיד חושבים על כך שכל דבר שאנו מקבלים מחייב אותנו להחזיר לחברה משהו בעל ערך שווה, במקום רק ליהנות ממנו.

מכול מה שהבאתי לכם כדוגמאות, ויכולנו לתת לא רק פי מאה, אלא פי אלף דוגמאות, תעלה באופן ברור השאלה: "איך אפשר להגיע למצב שונה, אם הכסף הוא באמת רק אמצעי להשגת כוח?" שאלה זו כבר קיבלה תשובה באותו עיקרון חברתי בסיסי שהצגתי בשבוע שעבר, מפני שמה שהצגתי בפניכם הוא סוג של מדע חברתי שמקורו בעולם הרוח, והוא וַדָּאִי בדיוק כמו המתמטיקה. בקשר לדברים שתיארתי, לא יכול להיות שמישהו יתבונן בחיים המעשיים ויאמר: "קודם כול, עלינו לחקור האם הדברים הם באמת נכונים." לא; מבחינה זו, מה שהצגתי בפניכם כמדע חברתי שמקורו במדע הרוח דומה למשפט פיתגורס. אם לוקחים בחשבון את משפט פיתגורס, יודעים ששטח הריבוע הבנוי על הצלע הארוכה של המשולש שווה לסכום שטחי הריבועים הבנויים על שתי הצלעות שביניהן כלואה הזווית הישרה, ולא קיימת שום חוויה שתסתור זאת. להיפך, חייבים ליישם את העיקרון הבסיסי הזה בכל מקום. כך הדבר גם לגבי העיקרון הבסיסי שהצגתי בפניכם כעיקרון יסוד במדע החברה בחיי החברה. כל דבר שהאדם משיג אותו כך שהוא מקבל אותו בתמורה לעבודתו במסגרת החברה הוא בעל השפעה לא בריאה. מצב בריא נוצר בתוך המערכת החברתית רק כאשר האדם תומך בחייו לא דרך עבודתו, אלא דרך מקורות אחרים בחברה. נראה כאילו שזה סותר את מה שאמרתי כרגע, אבל זה רק נראה כך. עבודה תהפוך לבעלת ערך כאשר האדם כבר לא יקבל עליה שכר.

המטרה שעלינו לעבוד לקראתה – כמובן באופן רציונלי ולא בדרך של הבולשביקים – חייבת להיות ההפרדה בין העבודה לאמצעי הקיום. הסברתי זאת לא מכבר. כאשר אף אחד לא יקבל שכר על עבודתו, הכסף יאבד את ערכו כאמצעי להשיג כוח שליטה על העבודה. אין כל דרך אחרת להתגבר על הניצול באמצעות הכסף חוץ מאשר לבנות את המערך החברתי בצורה כזו שאף אחד לא יקבל שכר על עבודתו, ואמצעֵי הקיום יבואו ממקור שונה לחלוטין. אז באופן טבעי לא יהיה ניתן עוד להשתמש בכסף כדי להכריח אדם לעבוד.

רוב השאלות שעולות כעת מופיעות בצורה שגורמת לבלבול. רק באמצעות מדע הרוח יהיה ניתן להביא אליהן בהירות. בעתיד, הכסף אף פעם לא יוכל להיות שקול לעבודה של אדם, אלא רק למצרכים דוממים. בעתיד יהיה אפשר לרכוש רק מוצרים דוממים, לא עבודה אנושית.

יש לכך חשיבות עליונה. רק חישבו על העובדה שעל פי השקפת העולם של הפרולטריון, הרעיון שהעבודה היא מצרך פוגש אותנו בכל מיני צורות. העובדה שבתעשייה המודרנית העבודה הפכה למצרך בצורה בולטת ביותר היא אחד העקרונות הבסיסיים של המרקסיזם, אחד העקרונות הבסיסיים שדרכם מרקס הצליח לרכוש חסידים בקרב הפרולטריון. אתם רואים כאן שעולה דרישה ממקור שונה לחלוטין ובאופן כאוטי ומבולבל, דרישה שבכל זאת יש לספק, אך מכיוון שונה לחלוטין. זה מה שמאפיין את הדרישות החברתיות של ימינו, שבמידה והן עולות בצורה אינסטינקטיבית, הן נובעות מאינסטינקטים מוצדקים ובריאים לחלוטין, רק שהן עולות ממבנה חברתי כאוטי. לכן, הן מופיעות בצורה מבולבלת שמובילה באופן בלתי נמנע לבלבול. כך זה קורה בתחומים רבים. מסיבה זו הכרחי שנרכוש השקפת עולם מדעית-רוחית, מפני שרק היא יכולה להביא לריפוי חברתי אמיתי.

ועכשיו תשאלו: האם זה באמת יוביל לשינוי? למשל, אם אדם מקבל כסף בירושה, בכסף זה הוא ימשיך לקנות מצרכים, והרי במצרכים אלה מסתתרת העבודה של אנשים אחרים. אם כך הדבר, שום דבר לא השתנה, תגידו. כמובן, אם חושבים באופן מופשט, שום דבר לא השתנה. אבל אם תבחנו את כל התוצאה שמופיעה כאשר אמצעי הקיום נפרדים מהעבודה, תוכלו לשפוט את הדברים אחרת. כי במציאות, אנו לא אמורים להגיע פשוט למסקנות מופשטות, אלא שם יש לדברים תוצאות ממשיות. אם אכן נגיע למצב שאמצעי הקיום יהיו מופרדים מהעבודה, כבר לא יהיו ירושות. התוצאה תהיה שהמבנה החברתי ישתנה במידה כזו, שלאנשים לא יהיה כסף לשום מטרה אחרת מאשר לרכוש מצרכים. כאשר בוחנים מצב כמציאות, יש לדבר כל מיני תוצאות. בין היתר, ההפרדה בין אמצעי הקיום לעבודה מובילה לתוצאה ייחודית מאוד. כאשר מדברים על דברים מציאותיים, אנחנו לא יכולים לומר: "אבל אני לא מבין מדוע שזה יהיה כך." באותה המידה יכולנו לומר: "אבל אני לא מבין מדוע שהמורפיום יגרום לשינה." הדבר אינו עולה לנו כמסקנה רק מתוך קשר בין מושגים, אלא הוא מתגלה במציאות כאשר עוקבים אחר התוצאה.

בסדר החברתי של ימינו יש משהו מאוד לא טבעי: העובדה שהכסף מִתְרַבֶּה מעצם העובדה שהוא נמצא ברשותו של האדם. האדם מפקיד אותו בבנק, ומקבל עליו ריבית. זה הדבר הכי לא טבעי שיכול להיות. הוא לגמרי בלתי הגיוני. האדם לא עושה כלום. הוא פשוט מפקיד את הכסף, שאולי הוא אפילו לא עבד בשבילו אלא ירש אותו, והוא מקבל עליו ריבית. זאת שטות גמורה. אך כאשר אמצעי המִחְיָיה יופרדו מהעבודה, אנשים יהיו חייבים להשתמש בכסף כאשר הוא קיים, כאשר הוא נוצר כשווה למצרכים שקיימים. הם יצטרכו להשתמש בו. הם יצטרכו להכניס אותו לסִירְקוּלַצְיָה, והתוצאה הממשית תהיה שהכסף אינו מתרבה אלא פוחת. אם בימינו יש לאדם סכום כסף מסוים, יהיה לו בערך פי שניים תוך 14 שנה עם ריבית רגילה, והוא לא יצטרך לעשות דבר לשם כך, חוץ מאשר סתם לחכות. אם הסדר החברתי יעבור טרנספורמציה על פי העקרונות שתיארתי, אז כמות הכסף לא תגדל אלא תפחת. לאחר מספר שנים, שטרות הכסף שרכשתי לפני כן יאבדו את כל ערכם. הם יתיישנו ויהפכו לחסרי ערך.

בדרך זו, המגמה הטבעית במבנה החברתי תהיה שייווצרו תנאים שבהם הכסף, שאיננו אלא סמל לכך שלאדם יש שליטה מסוימת על עבודתם של בני אדם אחרים, יֵאבד את ערכו לאחר פרק זמן מסוים אם הוא לא חזר לסִירְקוּלַצְיָה. במילים אחרות, הוא לא יגדל בכמות, אלא יפחת באופן הדרגתי, ולאחר 14 שנה או יותר, הוא יגיע לנקודת האפס. אם אתה מיליונר היום, לא יהיו לך שני מיליון אחרי 14 שנה, אלא תפשוט רגל אם בינתיים לא הרווחת כסף חדש.

כאשר מדברים על זאת בימינו, אנשים מתפתלים כאילו עקץ אותם פרעוש – אם תרשו לי להשתמש בדימוי הזה. אני יודע זאת, ולא הייתי משתמש בדימוי הזה אילו לא הייתי רואה את התנועות היוצאות מן הכלל האלה בקרב הקהל!

אך דווקא מפני שעניין זה גורם לאנשים להרגיש כאילו נעקצו על ידי פרעושים, יש לנו את הבולשביזם. רק תחפשו אחר הסיבות האמיתיות, והן שם. לעולם לא תצליחו לשחרר את העולם ממה שעולה לפני השטח אם לא תהיו באמת נחושים לחדור אל האמת.

אין זה משנה שהאמת היא לא נעימה. חלק מהותי מהחינוך של האנושות כיום ובעתיד הקרוב יהיה קשור לצורך לשים קץ לאמונה שניתן לשלוט באמיתות על ידי הערכות סובייקטיביות, סימפתיות ואנטיפתיות סובייקטיביות. אך מדע הרוח, אם הוא מובן בשכל אנושי בריא, יכול לפתור את בעיית הכסף הזאת מפני שניתן לחקור אותה גם מבחינה רוחנית.

לא ניתן להשיג דבר דרך צורת הדיבור המעורפלת ששמעתי, גם בקרב האנתרופוסופים, שמחזיקים כסף בידם ואומרים: "זה אהרימן." כיום הכסף שווה ערך למצרכים ולעבודה. הוא מייצג משהו שבאמת קורה. אם אנו עוברים מרעיונות מופשטים למציאויות, אם אנו חושבים על הדבר, אז, כאשר לאדם יש עשרה שטרות של מאה מַרְק, ומשלם אותם למישהו, הוא גורם לכך שהעבודה של מספר מסוים של בני אדם תעבור מיד ליד כמשהו שווה ערך. מאחר שלשטרות אלה יש את הכוח לגרום למספר מסוים של אנשים לעבוד, האדם הזה עומד למעשה בתוך החיים עם כל ההסתעפויות והאימפולסים שלהם. הוא כבר לא יסתפק ברעיון המופשט של התשלום, שאין בו חשיבה אמיתית, אלא ישאל את עצמו: מהי המשמעות של העובדה שאני גורם לכך שעשרה שטרות של מאה מַרְק יעברו מיד ליד, ועל ידי כך אני גורם לכך שמספר מסוים של אנשים, בעלי ראש ולב ותודעה, חייבים לבצע עבודה? מהי המשמעות של עובדה זו?

את התשובה לשאלה כזו ניתן לספק, בסופו של דבר, רק דרך התבוננות רוחית. ניקח את הדוגמה הקיצונית ביותר, ידידיי היקרים. נניח שלאדם שמעולם לא עשה שום מאמץ למען האנושות יש כסף. יש מקרים כאלה. נחשוב על מקרה קיצוני כזה. למישהו שאף פעם לא השקיע כל מאמץ למען האנושות יש כסף. הוא קונה לעצמו משהו עם כסף זה. למעשה, הוא יכול לבנות לעצמו חיים נעימים עקב העובדה שיש ברשותו כסף זה, שמייצג זכות לדרוש עבודה אנושית. יפה. האדם הזה איננו בהכרח אדם רע. הוא יכול להיות אף אדם טוב. הוא יכול להיות אפילו אדם חרוץ. לעיתים קרובות, אנשים פשוט אינם מצליחים להבין את המבנה החברתי. אין להם עניין בזולת, כלומר אין להם עניין במבנה החברתי האמיתי. הם מאמינים שהם אוהבים בני אדם כאשר הם קונים לעצמם משהו בכסף שהם ירשו, למשל, או כאשר הם אפילו נותנים אותו במתנה. כאשר נותנים כסף במתנה, התוצאה היחידה היא שאנו גורמים לכך שמספר מסוים של אנשים יעבדו בשביל אלה שקיבלו את מתנת הכסף. זהו פשוט אמצעי להשיג כוח. העובדה שהכסף מקנה זכות לדרוש עבודה הופכת אותו לאמצעי להשיג כוח.

אך המצב הזה שנוצר והתפתח עד לשלב זה הוא השתקפות של משהו אחר. הוא השתקפות של מה שהזכרתי בהרצאה הקודמת. אני הפניתי את תשומת לבכם לכך שהאל יהווה שלט בעולם לאורך תקופה מסוימת דרך העובדה שהוא השיג ניצחון מוחלט על האלוהים האחרים, ושהוא כבר אינו יכול להציל את עצמו מהישויות הרוחיות שהוא עורר. הוא גירש את שישה האלוהים האחרים מהזירה. מסיבה זו, מה שהאדם חווה כבר כעוּבָּר השתלט לגמרי על התודעה האנושית. ששת הכוחות האחרים, שהאדם אינו חווה אותם במהלך היותו במצב של עוּבָּר, הפסיקו להיות פעילים. בכך הם הגיעו תחת ההשפעה של ישויות רוחיות נמוכות יותר. בעשור החמישי של המאה הקודמת, כאמור, יהווה כבר לא היה מסוגל להציל את עצמו. היות שהחוכמה של יהווה, שאותה האדם רוכש במצבו כעוּבָּר, מאפשרת רק תפיסת ההיבט החיצוני של ההשגחה, נכנס לעולם מדע טבע אָתֵאִיסְטִי גס. ההשתקפות של הדבר היא העובדה שכסף עובר מאדם לאדם מבלי שיעברו ביניהם מוצרים, הסִירְקוּלַצְיָה של הכסף ללא סִירְקוּלַצְיָה של מוצרים.

לא משנה איזו אנרגיה האדם משקיע בתחום כלשהו, כי במה שהכסף יוצר ככסף חי הכוח האהרימני. אתה לא יכול לרשת מבלי שכמות מסוימת של כוח אהרימני יעבור ביחד עם הכסף. אין כל אפשרות אחרת שיהיה ברשותך כסף בצורה בריאה במסגרת המערך החברתי חוץ מאשר בדרך הכריסטיאנית, כלומר כאשר האדם משיג כסף רק באמצעות מה שהוא מפתח בין הלידה למוות. במילים אחרות, אסור שהדרך בה אדם משיג כסף תהיה השתקפות של מה שקשור ליהווה. ליהווה שייכת העובדה שאנחנו נולדים, כלומר, שאנחנו עוברים ממצב של עוּבָּר אל החיים החיצוניים. המצב שאדם יורש כסף הוא השתקפות, תמונת מראה, של עובדה זו. התכונות שעוברות אלינו בתורשה דרך הדם נורשות דרך חוקי הטבע. הכסף שאנחנו מקבלים בירושה ואיננו עובדים בשבילו יהיה השתקפות של עובדה זו.

העובדה שהמודעות הכריסטיאנית עדיין לא תפסה את מקומה בעולם, שהמבנה החברתי עדיין נוצר באמצעות החוכמה הקדומה של יהווה או רוח הרפאים שלה, התפיסה החברתית הרומית, היא זו שמבחינה מסוימת הביאה לכל הדברים שגרמו למצב הנוכחי המצער הזה.

אמרתי שאין לחשוב באופן מופשט על המצב שהכסף יוצר עוד כסף, אלא עלינו לראות אותו במציאות. כל פעם שהכסף יוצר כסף, הוא משהו שמתרחש רק במישור הפיזי, בעוד שישותו של האדם תמיד קשורה לעולם הרוח.

אם כן, מה אתה עושה כאשר אתה בעצמך אינך עובד, אבל יש לך כסף, ואנשים חייבים לעבוד בשבילו? אז אנשים חייבים להביא לשוּק את מה שהם קיבלו מן השמיים, ואתה נותן להם בתמורה רק את מה ששייך לאדמה. אתה משלם להם במשהו שהוא רק ארצי, רק אהרימני. זה ההיבט הרוחני של העניין. וכך בכל מקום בו פועל אהרימן, התוצאה יכולה להיות רק הרס.

זאת שוב אמת לא נעימה. אבל זה לא מועיל בכלל כאשר אדם אומר לעצמו: אני באמת אדם מכובד, ואני לא עושה שום דבר רע בזה שאני משתמש בהכנסה שלי כדי לשלם על דבר זה או אחר. אך האמת היא שבעצם אתה נותן אהרימן בתמורה לאלוהים. כמובן, אנחנו נאלצים לעשות זאת לעיתים קרובות בתוך המבנה החברתי הנוכחי, אבל אסור לנו להתנהג כמו בת היענה ולהסתיר מעצמנו את האמת. עלינו להסתכל לאמת בעיניים, כי מה שהעתיד יביא עימו תלוי בכך שנראה את האמת כפי שהיא. הרבה מהדברים שהפתיעו את האנושות עם תוצאות כל כך קטסטרופליות קרו מהסיבה שאנשים סוגרים את העיניים ואת עיני הנפש לנוכח האמת, שהם המציאו לעצמם מושגים מופשטים של טוב ורע, ואינם מוכנים להתמודד עם הדבר האמיתי והקונקרטי. על כך נמשיך לדבר מחר, כאשר נעלה עם הדיון שלנו לגבהים רוחניים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *