האספקט הפנימי של הבעיה החברתית – 02

האספקט הפנימי של הבעיה החברתית

רודולף שטיינר

ארבע הרצאות שניתנו בציריך שוויץ

חלק מסדרה של 11 הרצאות שניתנו בזמן ההוא כ- GA193

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאות יצאו בעברית בהוצאת חירות בספר שמכיל גם הקדמה מצוינת של סטפן י. אשר: ראו כאן.

הרצאה שניה

8.2.1919

ההרצאות הפומביות שזה עתה ניתנו, עסקו בבעיה החברתית, והתביעות החברתיות של הזמן הנוכחי.[1] בכל אופן, דרכנו לתאר זאת לא היתה רק בצורת מחשבות כתגובה להתבוננות, אלא התבוננות בתביעות אלו כעובדות, כהתרחשויות השייכות לסצנה הגלובלית של ימינו.

זה מהותי כיום שדברים אלו, המהווים חלק בלתי נפרד מחייהם של האנשים, צריכים לקבל את תשומת הלב הרחבה ביותר האפשרית, ואנשים הנוטים לאנתרופוסופיה במיוחד יכולים ללמוד אותם אפילו באופן עמוק יותר. כי אם אנו מחשיבים עצמנו כחברים בתנועה האנתרופוסופית, לעולם לא נשכח שזה שייך לרגשותינו הפנימיים ביותר להתבונן בכל דבר בדרך כזו, שנביא להתבוננותנו בתופעות ובעובדות החיצוניות את הידע שאנו מקבלים מעולם הרוח. רק כשאנו מסוגלים לחשוב על הדברים כבעלי תוכן רוחי הם מקבלים את פרצופם האמיתי, ואנו מבינים שגם אם חלק רוחי זה נשאר תחילה חבוי בתוך העולם הארצי החיצוני, הוא בכל זאת מציאות חיה.

בהזדמנויות קודמות שיכולתי להיות עמכם כאן [2]נתתי לכם כמה רמזים ביחס לאימפולסים החברתיים הפועלים בחיי אנוש הכוללים גם את נקודת ההשקפה של מדע הרוח האנתרופוסופי. כבר אז השתדלנו להתבונן באדם כישות חברתית, כישות בעלת אינסטינקטים חברתיים ואנטי חברתיים. אסור לנו גם להתעלם מהעובדה שכבני אדם החיים על אדמה זו, אנו מביאים לקיומנו הארצי את ההשפעות והתוצאות של מה שחווינו בזמן שנמשך בין המוות והלידה החדשה. בכל פעם שאנו חוזרים לחיים ארציים אנו מביאים איתנו את התוצאות של החיים הרוחיים האחרונים שלנו, של הפעם האחרונה ששכנו בעולם על-חושי טהור. ואיננו רואים את חיינו הארציים בשלמותם אם איננו זוכרים שמה שאנו עושים, ומה שאנו מתנסים בו בעולם ביחד עם אנשים אחרים, יש בו מן התוצאות של חיינו בעולם הרוח שממנו באנו בלידתנו, עקבות שאנו מביאים עמנו ככוחות לתוך עולם זה.

זהו מצד אחד, מה שמשליך עלינו כבני אדם מעולם הרוח לתוך העולם הפיזי. מצד שני איננו יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מכך שבחיים שאנו חווים כאן על האדמה דברים קורים לנו וסביבנו אשר אינם באים במלואם מיידית לתודעה, אבל אנו לוקחים מהם משהו חשוב במיוחד עמנו דרך שער המוות לתוך העולם העל-חושי שאותו אנו חווים שוב בעוזבנו את העולם הארצי מאחור עם מותנו. דברים מסוימים קורים לנו בחיינו הארציים אשר חשיבותם אינה עבור חיים ארציים אלה אלא בהכנה לחיים שאחרי המוות – אם אשתמש בביטוי 'החיים שאחרי המוות' כביטוי הפוך מ'החיים שלפני הלידה'.

הדרך להתבונן בדברים שעליהם דיברתי בהרצאה הפומבית של אתמול מתבררים במלואם רק כאשר אתם יכולים להאיר אותם באור הבא מהעולם העל-חושי. וזהו הכיוון שברצוני ללכת בו היום כדי להעמיק באורח אנתרופוסופי את הנושא שהוא כה בן זמננו. הבה ונתבונן בבעיה החברתית ככזו שמשפיעה על כל המין האנושי. בכל אופן, עבורנו כל המין האנושי אינו רק קבוצת הנפשות אשר נמצאות יחדיו כחברה על האדמה בזמן מסוים, אלא גם סכום כל הנפשות שנמצאות באותו זמן בעולם העל-חושי, ומחוברות בחוטים רוחיים עם בני האדם הארציים ומשתייכות למה שאנו מכנים כלל הגזע האנושי. הבה ונביט תחילה בכל מה שאנו מכנים במובן ארצי חיי התרבות והרוח האנושיים שלנו.

חיי רוח אנושיים במובן ארצי אינם החיים של הישויות הרוחיות, אלא מה שבני האדם חווים באחווה החברתית שלנו כחיי רוח. כל דבר שמכוסה על ידי מדע, אמנות ודת שייך לכאן. גם כל דבר שקשור עם השכלה וחינוך שייך לכאן. הבה ונתבונן תחילה במה שבני האדם חווים בתחושת השותפות החברתית שלהם כחיי הרוח של התרבות. אתם יודעים מסוג האינפורמציה שנתתי אתמול שחיי רוח אלו – כל דבר שנמצא תחת השכלה, חינוך, מדע, אמנות, ספרות וכו – צריכים ליצור יחידה חברתית נפרדת. זה יכול להיות מוצג לעולם החיצון רק על בסיס נימוקים שהם יקבלו היום. אפשר להבין היטב שבינה אנושית הגיונית ומבוססת צריכה להיות מתאימה לחלוטין להבנת דברים אלה במלואם. אבל לראות אותם כפי שהם באמת זהו בונוס נוסף לכל מי שעוסק בדרך האנתרופוסופית של התבוננות בדברים. מה שנקרא חיי רוח ארציים מופיע בפני מישהו כזה באור מיוחד מאוד.

ההשפעה שהיתה למעמד הבינוני, לאינטלקטואלים שבקרב המעמד הבינוני, על מהלך ההתפתחות הנוכחית צמצמה חיי רוח ותרבות אלו לאידיאולוגיה בלבד, אשר מעמד הפועלים משתמש בה כעת כהשקפת העולם שלו, המקיפה את כל השטחים שמניתי, ועדיין זה לבטח לא נבע רק מהחיים הכלכליים.

ההשקפה של מעמד הפועלים כיום היא כזאת: כל דבר בטבע של האמונה והדוגמה הדתית, ההישגים האמנותיים והחוקיים או ההשקפות המוסריות, הוא מבנה-על, סוג של אד רוחי העולה מתוך המציאות האמיתית היחידה, המציאות הכלכלית. חיי הרוח הפכו לאידיאולוגיה, למשהו שנמצא רק בדמיון. אולם, לאנשים אשר מודעים ליסודות שמהם מדע הרוח האנתרופוסופי נובע, חיי הרוח שבני האדם מושרשים בהם הם בעצמם מתנה מישויות רוחיות. הם רואים אותם לא כעולים מעלה כעננים מתוך מעמקי החיים הכלכליים, אלא כזורמים מטה מהחיים של ההיררכיות הרוחיות.

זהו ההבדל הקיצוני שבין מה שבא מההשקפה של מעמד הביניים ויורשתה ההשקפה של מעמד הפועלים – שלפיה כל דבר שהתפתח באנושות מאז המאות ה-15 וה-16 מבוסס על ההנחה שעולם הרוח הוא אידיאולוגי, הוא רק עננים העולים מתוך ההרמוניות והדיסהרמוניות של החיים הכלכליים – וההשקפה האחרת, זו שצריכה לבוא, כי היא לבדה תוכל לספק את התרופה שתוביל אותנו חוצה מתוך התוהו ובוהו הנוכחי שלנו. כאן, חיי רוח נראים כזורמים מטה מתוך חיי הרוח האמיתיים של העולם, עולם הרוח אשר אנו שייכים אליו באותה מידה שאנו שייכים לעולם הפיזי הארצי דרך החושים והאינטלקט שלנו.

משהגענו כעת לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית אנו מוצאים את דרכנו בחיי רוח אלו רק כישויות חברתיות באורגניזם החברתי האנושי משום שלפני הלידה ולפני ירידתנו לקיום ארצי, התכוננו לכך דרך הקשרים שלנו עם ישויות רוחיות אחרות מההיררכיות שאותן הזכרנו לעיתים קרובות. מחקר רוחי מגלה זאת כגורם חשוב בחיים.

משבאנו לחיים דרך הלידה אנו נכנסים לתוך קשר עם אנשים בדרך כפולה. הבה ונאפיין בבהירות גישה כפולה זו לאנשים אחרים. אחת מהדרכים שבה אנו מתייחסים לאחרים, ואנו חייבים לעשות זאת, היא באמצעות הגורל. אנו פוגשים באדם זה או אחר, במספר גדול או קטן של אנשים, בדרך של קשרי גורל. כשאנו נולדים לתוך הקיום הארצי אנו נכנסים למשפחה מסוימת. אנו נכנסים לתוך קשר קרמתי עם אבינו, אימנו, אחיות ואחים והמשפחה המורחבת. אנו נהיים מעורבים בקשרים קרמתיים עם אנשים אחרים כאינדיבידואלים, על בסיס של אחד-לאחד. אנו חיים מתוך הקרמה האינדיבידואלית שיש לנו עם אנשים אחרים. כיצד צומחת קרמה זו? כיצד צומחים קשרים קרמתיים אלה? הם התוצאה של התרחשויות קודמות שהתרחשו במהלך חיים ארציים שעברו. זיכרו זאת היטב: כאשר אתם נכנסים לחיים דרך הלידה, הקשרים של הגורל שיצרתם עם אנשים אחרים על בסיס של אחד-לאחד תלויים בסוג החוויה שהיתה לכם איתם בחיים שעברו. זהו סוג אחד של יחסים שאתם נהיים מעורבים בהם עם אנשים אחרים – יחסים של גורל.

יש לכם גם סוג אחר של יחסים עם אנשים. בהשתייכותכם לאומה אתם חלק מקבוצה של אנשים. אינכם קשורים באורח קרמתי בדרך המסוימת שזה עתה תיארתי. אתם נולדים לתוך חלק מסוים של האדמה כמו גם לתוך אומה. יש לזה כמובן קשר מסוים לקרמה שלכם, אבל אתם מושלכים יחדיו לתוך אורגניזם חברתי עם אנשים רבים שאין לכם שייכות קרמתית אליהם. בקהילה דתית עשויות להיות לכם אותן שאיפות דתיות כמו למספר גדול של אנשים אחרים שאליהם לבטח אינכם קשורים קרמתית. חיי רוח מהסוג הארצי, מייצרים לבטח מספר גדול של קשרים חברתיים בקרב אנשים שלבטח לא כולם מיוסדים על גורל.

קשרים אלו לא הוכנו כולם בחיים ארציים קודמים, אלא בתקופת הזמן שחייתם בין מוות ולידה מחדש. למעשה כאשר אתם מתקרבים למחצית השניה של החיים שבין מוות ולידה מחדש אתם נכנסים לתוך קשר עם הישויות, במיוחד מההיררכיות הגבוהות, שבו אתם מושפעים מהכוחות שלהן בדרך המקשרת אותכם רוחית עם קבוצות אנשים שונות. חיי הרוח שאתם חווים בצורה של דת, אמנות, בקשרים לאומיים, כמו קהילות המיוסדות רק על שפה, על סוג מסוים של חינוך, כל זה הוכן בחיים שלפני הלידה, במציאות שונה מזו של קשרים קרמתיים טהורים. אתם מביאים אתכם לתוך הקיום הפיזי/ארצי את מה שחוויתם כבר בחיים שלפני הלידה. חיי רוח ארציים, חיי תרבות רוחיים, הם השתקפות של מה שחוויתם בחיים שלפני הלידה, גם אם הדרך שחוויתם דברים אלה אז היתה שונה למדי.

כל מי שיכול לקבל עובדה מסוג זה ביחס לעולם הרוח לגמרי ברצינות, במלא משמעות המילה, יעמוד בפני שאלה מיוחדת, כלומר: כיצד אעשה צדק במשמעות גבוהה יותר עם חיי תרבות ורוח ארציים אלו כעת, כשאני יודע שהם רק השתקפות של מה שכבר חוויתי בחיי רוח אמיתיים ממשיים לפני הלידה? אעשה צדק עמם רק אם אראה בהם לא אידיאולוגיה אלא משהו שבו חי עולם הרוח. יש לנו גישה נכונה לחיי רוח ארציים אלו רק כאשר אנו נהיים מודעים לכך שבכל התחום הזה אנו מוצאים כוחות פעילים השייכים לעולם הרוח. דמיינו לרגע באורח היפותטי: כל מה שנחשב על ידי הישויות השייכות לעולם העל-חושי, מה שהן חוות כחיי הנפש שלהן – בין אם אלה ישויות מההיררכיות הגבוהות אשר לעולם אינן לובשות גוף ארצי, ובין אם אלו בני אדם שלא נולדו עדיין, שלא עברו עדיין דרך שער הלידה לתוך חיים ארציים – דמיינו כל זאת חי בהשתקפות דמויית חלום בעולם התרבות הרוחי הארצי.

אנו צודקים בכל פעם שאנו פוגשים משהו, יהא זה בתחום האמנות, דת או חינוך, ושואלים את השאלה: מה חי בתוך זה? איננו צריכים להתעניין רק במה שאנשים כאן על האדמה עושים, אלא להבין שמה שחי בהם הם הכוחות, מחשבות ואימפולסים השייכים לכל חיי הנפש של ההיררכיות הגבוהות. איננו מתבוננים בעולם בשלמותו אם אנו מכחישים שתרבותנו הרוחית-הארצית היא ההשתקפות של המחשבות של ישויות רוחיות שלעולם אינן מתגשמות על אדמה זו או שאינן מתגשמות בזמן הנוכחי. אם נוכל להיות די רגישים כדי לחוש הערצה שכזו לעולם הרוח הסובב אותנו, שאנו מכירים בכך שהישויות הרוחיות עצמן נותנות לנו ומקיפות אותנו בו, אז נוכל להיות מוקירי תודה באמת על מתנה זו מהעולם העל-חושי שאנו חווים כתחום הרוחי-ארצי שלנו כתרבות. התחום התרבותי נראה אז בהכרח כענף בלתי תלוי של כל המבנה החברתי של האנושות, בגלל העובדה שהוא אפקט-מאוחר של מה שחווינו בעולם הרוח לפני הלידה. אם אנו מאירים את החיים החברתיים באור הידע הרוחי זה נהיה ברור שיש לטפל בחיי רוח ותרבות אלו כבמציאות נפרדת בלתי תלויה.

התחום השני של המבנה החברתי הוא מה שאנו יכולים לכנות האירגון המדיני או בדיבור ישיר: החיים הפוליטיים; התחום השייך לאירגון של היחסים המשפטיים בין אדם אחד לאחר, לדברים אלה שבהם כל אחד צריך להיות שווה בפני החוק. אלו הם החיים הממשיים של המדינה. וביסודו של דבר חיי המדינה אינם צריכים להיות דבר מלבד זה. אתם יכולים גם לבטח לראות בתחום זה, לגמרי על בסיס של השכל הישר, מדוע נחוץ שענף זה של האורגניזם החברתי, חיים אלה של המדינה, של החוק הפומבי, יהיה בלתי תלוי כי הוא מתייחס לשוויון של כל אחד בפני החוק, למעשה לשוויון בין אדם אחד לשני. בכל אופן, כאשר הדברים מוארים על ידי תובנה שחודדה על ידי מדע הרוח האנתרופוסופי אפשר לראות משהו נוסף.

חיים אלה, חיים ממשיים אלה של המדינה, הם התחום היחיד בתוך האורגניזם החברתי שאין לו דבר עם החיים שלפני הלידה או החיים שלאחר המוות. זהו התחום שכל דרכיו וכיווניו נמצאים אך ורק בעולם שבני אדם חיים בו בין לידה למוות. המדינה חיה בטבעה האמיתי רק כשאינה מכילה אפילו יסוד בודד שלוקח חלק בתחום העל-חושי, אם בכיוון הלידה או אם בכיוון המוות.

את האמרה: “תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים"[3] יש להשלים על ידי האמרה: אבל אל תתנו לקיסר את אשר לאלוהים, ולא לאלוהים את אשר לקיסר. כי האל ידחה זאת!

דברים אלה צריכים להיות מופרדים במלואם כמו המערכות באורגניזם הגופני האנושי. כל דבר שנכלל בדין בחיי המדינה, נידון ומוסכם להתייחס רק ליחסים שבין אדם לחברו. זוהי הנקודה המהותית. אנשים בכל הזמנים שהיו דתיים מאוד היו תמיד רגישים לזה. שאר האנושות, אלו שלא היו כה דתיים, אפילו לא הרשו לדבר על כך בכנות וביושר בציבור. כי אידיאה מסוימת שכנה במוחות של הדתיים עמוקות, כלומר: במידה שהמין האנושי מעורב, המדינה מקיפה רק דברים אלו של החיים שבין לידה ומוות, דברים השייכים רק לחיים על פני האדמה. יהא זה רע אם התחום השייך רק לחיים הארציים יתפשט לתוך התחום העל-חושי, לאשר מצוי מעבר ללידה ומוות. בכל אופן, החיים הרוחיים הארציים אכן מגיעים מעבר ללידה ולמוות, כי הם מכילים את הצללים של חוויות הנפש של הישויות העל-חושיות. אם החיים הפועמים בספרת המדינה אוחזים בחיים של הרוחיות הארצית, הדתיים עמוקות יקראו לכוח זה רוח המופעל על ידי הנסיך הלא חוקי של עולם זה. ביטוי זה 'הנסיך הלא חוקי של עולם זה ' מהווה התייחסות סמויה למה שזה עתה ציינתי. ולכן, בחוגים אלה שיש להם עניין לערבב יחדיו שלושה ענפים אלו של האורגניזם החברתי, אנשים אינם ששים או אפילו אינם רואים בעין יפה איזכור של הנסיך הלא חוקי של עולם זה.

הדברים שונים במקצת ביחס למה שקורה לחשיבה, לתפיסה ולאימפולסי הנפש של אנשים המשתייכים לענף הכלכלי של האורגניזם החברתי. יש משהו ראוי לציון במיוחד אודות זה. אבל מדע הרוח האנתרופוסופי ירגיל אותכם למונחים רבים שנראים במבט ראשון פרדוקסליים.

היום, כאשר אנו מדברים על הענף הכלכלי של האורגניזם החברתי, אנו צריכים כמובן להבין שהדרך שאנו מדברים על כך היא אופיינית לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. דברים אלה היו שונים למדי בתקופות קדומות יותר של האבולוציה של המין האנושי. מה שיש לי לומר בכיוון זה נכון במיוחד לזמן הנוכחי ולעתיד. ובהקשר זה צריך לומר שבעוד שבתקופות קודמות, המעורבות של האנשים בספרה הכלכלית היתה אינסטינקטיבית, כעת היא נהיית יותר ויותר מודעת. בדיוק כפי שילדי בית ספר לומדים את הטבלאות המתמטיות שלהם ודברים אחרים מסוג זה, נצטרך בעתיד ללמוד בדרך דומה את הדברים המשתייכים לענף הכלכלי של האורגניזם החברתי. אדם צריך להיות מסוגל לחוש עצמו כחבר באורגניזם הכלכלי. זה עלול לגרום לכמה אנשים להרגיש שלא בנוח, בגלל הסוג השונה של הרגלי חשיבה ותפיסה שהם מורגלים בו ואשר צריך להשתנות באופן רדיקלי. אם מישהו כיום אינו יודע כמה הם 3 כפול 9, הוא יחשב לאדם חסר השכלה, האם לא כן? בכמה חוגים תחשב לחסר השכלה אם אינך יודע מי היו רפאל או ליאונרדו. אבל בדרך כלל היום, ברוב המקומות לא תחשב לבלתי משכיל אם אינך יכול לתת תיאור מלא של הון או ייצור, צרכנות או שיטה של אשראי, שלא להזכיר שכמעט לאף אחד אין מושג ברור על דברים כמו הלוואות וערבויות.

רעיונות אלו ישתנו לבטח תחת השפעה של רפורמה חברתית, ובעתיד אנשים יגיעו יותר בקלות לכך שירצו אינפורמציה אודות דברים שכאלה. היום אינך יודע היכן להתחיל למצוא הסבר הגיוני עליהם. כי זה לא המעשה הטבעי ביותר לעשותו, כדי למצוא את כל הפרטים על ההון, האם צריך לקחת ספר על כלכלה מאת כלכלן מפורסם? עדיין היום, אם תיקח שלושה ספרים שונים על כלכלה תמצא שלוש הגדרות שונות למדי על מהו למעשה ההון.רק דמיינו לעצמכם איזו השקפה מוזרה תהיה לכם על גיאומטריה אם תיקחו שלושה ספרי גיאומטריה מאת שלושה סופרים שונים ובכל אחד מהם משפט פיתגורס יוצג בדרך שונה מן הדרך שאתם עצמכם מבינים אותו. המצב הוא שכיום אפילו בעלי הסמכות בשדה הכלכלה יכולים לתת רק מעט מאוד אינפורמציה אודות עניינים אלו.כך, אינכם יכולים להאשים את כלל הציבור אם אינו מחפש אותה. אבל את האינפורמציה יחפשו וימצאו. בני אדם יצטרכו למצוא את הגשר שיוביל אותם במיוחד למבנה כלכלי זה של האורגניזם החברתי. כל אחד מאיתנו יצטרך לעשות עצמו מודע לנושא של לקיחת חלק בכלכלה כחלק מהאורגניזם החברתי. אנו נלמד לחשוב כיצד נתייחס לאנשים אחרים בפשטות דרך העובדה של מסחר בכל מיני סחורות במישור הכלכלי, ולעשות זאת כקהילה החיה בטריטוריה מסוימת.

סוג החשיבה שאתם משתמשים בו, כאשר משווים את כל היחסים של הסדר הטבעי לאנושות, שונה למדי מהסוג שמשתמשים בו למשל בספרה של התרבות הרוחית. בעולם של תרבות רוחית אתה לוקח חלק במה שהישויות של ההיררכיות הגבוהות חושבות, על מה שאתה עצמך חווית בחייך שלפני הלידה.

בחשיבה שאתה מפתח כחבר במאבק החברתי כלכלי, מה שקורה בהתמדה – כמה פרדוקסלי שהדבר עלול להישמע לך – הוא שאדם אחר חושב עמך, אדם עמוק יותר בתוכך. ברגע שאתה מרגיש עצמך כחבר במבנה הכלכלי, אדם עמוק יותר לוקח חלק במחשבותיך. אתה נעשה מחויב להתחבר לגורמים חיצוניים של החיים באמצעות החשיבה. אתה צריך לחשוב: מהו המחיר של זה וזה? כיצד אני משיג מוצר זה או אחר? מחשבותיך מדלגות סביב מעל לפני השטח של עובדות חיצוניות; המהות של המחשבות שלך אינה רוחית אלא שייכת לדברים חיצוניים חומרניים. ובמיוחד בגלל שדברים חיצוניים חומרניים חיים בחשיבתך, במיוחד בגלל שאתה צריך לחוות בחשיבה, ולא רק באופן אינסטינקטיבי כמו חיה את מה שמתרחש בחיי הכלכלה, אדם אחר עמוק יותר מהרהר בתוכך בהתמדה על דברים אלה, ונושא אותם הלאה בדרך שרק הוא יכול ללכת בה, כך שהם מגיעים לידי סיכום ומוצאים את יחסם לדברים אחרים.

וזהו אותו אדם המשחק חלק חשוב ביחס לכל מה שתיקח אתך דרך המוות לתוך העולם העל-חושי, אלו הן במיוחד המחשבות שאנו נאלצים לחשוב אודות דברים חומרניים של העולם – במיוחד בגלל שהם לעולם אינם נגמרים, לעולם לא בצורה מסודרת ויפה – המעלות בנו סוג אחר של חיים רוחיים פנימיים אשר אנו נושאים עמנו דרך המוות לתוך החיים העל-חושיים. כך במיוחד לתפיסות או לאימפולסים שאנו רוכשים בחיים הכלכליים יש קשר חזק יותר לחיינו שלאחר המוות מאשר אנשים מדמים להם. עד כמה מוזר ופרדוכסלי שזה עלול להיראות כיום, זו למעשה הצורה המודעת של מה שבא בתקופות קדומות של האבולוציה האנושית, כי בתקופות אלו העולם הרוחי פעל לתוך החיים האינסטינקטיביים של בני האדם. אני רוצה למשוך את תשומת לבכם לדברים הבאים.

בקרב כמה מהקרויים עמים פרימיטיביים אנו יכולים לגלות כמה מנהגים מדהימים. כמובן שאל לנו לחשוב דברים אבסורדיים ומטופשים אודות גזעים פרימיטיביים כפי שחושבים האנתרופולוגים של ימינו. הם חושבים שאנשים כמו האבוריד'ינים האוסטרלים הם כעת השלב הפרימיטיבי ביותר של האנושות, שלב שבו הגזעים המתורבתים של ימינו היו פעם. זוהי שטות! ההיפך הוא הנכון. הללו שאנו מכנים היום פרימיטיביים הם אלו שהתנוונו, אשר שקעו מרמה אחרת. העמים הפרימיטיביים של היום רק משמרים מנהגים מתקופות קדומות שעדיין קיימים בקרב אלה הקרויים עמים תרבותיים, אבל בתחפושת. כך עמים פרימיטיביים נותנים לנו את ההזדמנות ללמוד כמה מן המנהגים שהתקיימו בצורה שונה בתקופה של הראיה הרוחית הקדומה.

לדוגמה, המנהג הבא ממשיך להתקיים: חברי השבט מתחלקים לקבוצות קטנות, ולכל אחת מקבוצות אלו יש שם מסוים של צמח או חיה השייכים לאזור. החשיבות הנוגעת לשמות אלו היתה למשל, שאם אחת מקבוצות אלו כונתה 'שיפון' – אם נשתמש במינוח מודרני – היה עליה להשגיח שהשיפון עוּבד נכונה ושחברי השבט האחרים שלא נשאו את השם 'שיפון' יוכלו לקבל אותו לפי הצורך. חובתם של האנשים שנשאו את השם 'שיפון' היתה להשגיח על העיבוד והחלוקה של השיפון. האחרים, שנשאו שמות אחרים, יכלו לסמוך על כך שיקבלו אספקה של שיפון מקבוצה מסוימת זו. קבוצה אחרת קיבלה את השם 'שור', למשל, ואחריותה היתה לטיפוח הבקר ואספקתו לאחרים עם כל מה שקשור לזה.

לא רק שלקבוצות אלו היתה חובה לספק את האחרים, לאחרים אסור היה לגדל באותו זמן את הצמח המסוים או החיה המסוימת הזו, כי היתה זו זכותו של טוטם אחד זה, כפי שהם קראו לו. זוהי המשמעות הכלכלית של הטוטם אשר, באיזור שבו משל, היה גם לפולחן מסתורין. תרבויות מסתורין אלו לא פנו, כפי שאנשים מדמים כיום, אך ורק לעולמות עליונים. ההתייעצות עם האלים, שהופקדה בידי אלו השייכים למיסטריות, היוותה את הבסיס שלפיו הוסדרו הפרטים של חיי היום יום. באמצעות המתקדשים הביאו האלים סדר לתוך השבט. דרך הערוץ של הטוטם, קבוצות הטוטם, מכוננים לא רק האירגונים הכלכליים המתאימים, אלא גם מביאים להם באופן מתאים לזמן ידע של טבע עולם הרוח והחלק שהוא ממלא בחיי הרוח הארציים.

באותה דרך שבה הם טיפלו בחיים של הזכויות, עם האופי הארצי לחלוטין שלהם, הם הכינו את בני האדם לחיים הכלכליים כך, שכאשר הם עוברים דרך המוות הם יוכלו להיכנס לעולם אחר שבו יצטרכו ליצור קשרים שאליהם יוכלו להתכונן רק כאן על האדמה באמצעות שיתוף עם ממלכות הטבע החיצוניות לאדם. תחת ההדרכה של המתקדשים שלהם למדו האנשים בזמנים העתיקים להביא ענף כלכלי נכון לתוך חייהם השלמים.

מאוחר יותר כל זה נפל פחות או יותר לתוך אי סדר, גם אם לא קשה מדי להצביע על שילוש אינסטינקטיבי של האורגניזם החברתי לפחות עד לזמן של הציביליזציה היוונית, או אפילו כה מאוחר כתרבות של ימי הביניים, במיוחד מנקודת הראות שציינתי, ואת השרידים לכך אפשר למצוא אפילו במאה ה-18. אבוי – האדם בן ימינו עצל מדי במחשבתו! אנשים אוהבים להסביר כל דבר באופן שטחי ככל האפשר. אם לומדים באמת את החיים בזמנים עברו, לא לפי מה שאנשים כיום קוראים היסטוריה, שלעיתים קרובות מקבלת אי אמיתות, אלא על פי מה שהיה באמת, אז רואים בבירור שילוש אינסטינקטיבי. בענף אחד החיים הרוחיים/תרבותיים, כל דבר הנובע מן המרכז הרוחי, המבדיל אותם בבירור מחיי המדינה ככאלה.

כאשר הכנסייה הקתולית היתה בשיא גדולתה היא לבטח היוותה לעצמה ענף בלתי תלוי של חברה, ואירגנה את כל החיים הרוחיים הארציים כמחלקה נפרדת; היא ייסדה בתי ספר, אירגנה את המערכת החינוכית, אפילו ייסדה את האוניברסיטאות הראשונות, ושמרה את החיים הרוחיים הארציים בנפרד, שמרה שחיי המדינה בשום אופן לא יחלחלו פנימה על ידי הנסיך הלא חוקי של עולם זה. ובחיי הכלכלה, אפילו בזמנים מאוחרים, היתה לפחות ההרגשה שאם אנשים מטפחים אחווה בתוכם בחיים הכלכליים משהו מתוכן זה ימשיך בחיים שלאחר המוות. הרעיון שלאחווה בקרב בני האדם יש שכר אחרי המוות הוא כמובן פירוש מוטעה אגואיסטי לדימויים האציליים יותר שחיו בטוטמיזם, אבל היתה לפחות עדיין מודעות לעובדה שהקיום של אחווה הדדית יימשך בצורה רוחית בחיים שלאחר המוות. אפילו את ההפרזות בתחום זה יש לשפוט מנקודת ראות זו.

ההפרזה טמונה בטבע האנושי, אבל אחת מן ההפרזות הנלוזות ביותר בתחום זה היא לבטח המסחר בתענוגות. אפילו זה, צמח מן המודעות שלקורבנות שאדם מקריב כאן בחיים הפיזיים לחיי הכלכלה יש חשיבות לחייו שלאחר המוות. גם אם זו קריקטורה של המציאות, היא נובעת מן ההשקפה, גם אם מסולפת, של החשיבות של מה שאנו חווים בחיים אלה בקשר לישויות של ממלכות אחרות של האדמה, המינרלים, הצמחים והחיות. דרך היותנו מעורבים עם ישויות אחרות אנו רוכשים משהו שמגיע להבשלה מלאה בחיים שלאחר המוות. בהשוואה למה שאנו אחרי המוות, כאן ועכשיו, כבני אדם, אנו משתייכים עדיין לספרה נמוכה יותר, לחיות, צמחים ומינרלים; אבל במיוחד דרך חוויה זו של התחומים שמחוץ לנו, אנו מכינים משהו שיתפתח לשלב האנושי אחרי המוות.

אם תתבוננו במחשבה זו בדרך זו תבינו ללא קושי שזה דבר המסביר את עצמו, שמה שאנו חווים דרך מעורבותנו עם חיות, צמחים ומינרלים, מתגלה על האדמה כמשהו שמכנס אנשים יחדיו, שעוטף אותם כמו אטמוספרה רוחית על האדמה. מה שבני אדם חווים בתוכם מייסד משהו בין לידה ומוות שהוא אתרי טהור. מה שבני אדם חווים בחיים הכלכליים בספרה התת-אנושית צומח למישור של אנושות ארצית רק משעברנו דרך המוות.

זה צריך להוות את האינטרס הגדול ביותר והחשוב ביותר האפשרי לכל מי שמשתדל להעמיק את חייו באמצעות מדע הרוח האנתרופוסופי, להגיע להכרה שסדר משולש זה של האורגניזם החברתי מבוסס על העובדה שהאדם באורח דומה הוא ישות משולשת. כמו ילד הצומח לתוך העולם הפיזי אנו נושאים עדיין עקבות של החוויות שבטרם-לידה שלנו; יש לנו איכויות השייכות אך ורק לחיים אלו שבין לידה ומוות; ומתחת לצעיף של החיים הפיזיים הרגילים, אם אפשר לומר כך, אנו מכינים כבר את מה שיבוא בתחום העל-חושי אחרי המוות. מה שמופיע כמישור הנמוך ביותר של החיים כאן, הטיפול הפיזי בכלכלה – נראה נמוך יותר מנקודת ההשקפה הארצית שלנו מאשר חיי הזכויות – מחזיר אותנו למצב של שיווי משקל בספקו את ההזדמנות עבורנו להשיג זמן להכנה עבור החיים שלאחר המוות. בהשתייכות לתחום של אמנות, דת, השכלה, וכל התחומים האחרים של חיי תרבות ורוח, נפשותינו נעזרות במורשת שהבאנו לקיום הפיזי הארצי דרך הלידה. אבל דרך העובדה של הירידה, אם אפשר להתבטא כך, לתוך הרמה התת-אנושית בחיים הכלכליים, לתוך סוג של חשיבה שאינה מגיעה מעלה למישורים כה גבוהים, מושג שיווי משקל כזה שבישותנו הפנימית העמוקה ביותר אנו מכינים את מה שיתרומם למישור האנושי רק אחרי המוות.

זה עשוי להישמע פרדוקסלי לאדם בן ימינו, משום שהוא מעדיף להתייחס לדברים מנקודת השקפה חד-צדדית, ואינו רוצה לדעת שכל דבר מתפתח בשני כיוונים בחיים. מה שמתרומם מאספקט אחד משתפל מאספקט אחר, ולהיפך. בחיים האמיתיים – אני יכול גם לומר במציאות החיה – לכל דבר יש צד אחר. אדם ידע הרבה יותר אודות עצמו והעולם אם יהיה מודע לכך שלכל דבר יש את צידו האחר. זה לא נוח לפעמים להיות מודע במלואו לכך, כי זה מביא עמו חובות יסודיות מסוימות. למשל, ביחס לכמה דברים עלינו להיעשות פיקחים ומוכשרים, אבל איננו מגיעים למידה מסוימת זו של כשרון מבלי לגלות מידה דומה של טיפשות בכיוון אחר. אנו תמיד צריכים את האחר. כך, אפילו אם אנו פוגשים אדם בחיים הרגילים המופיע כטיפש, לעולם אל לנו לתאר אותו כטיפש מוחלט מבלי שנהיה מודעים לעובדה שבתת-מודע שלו יש אולי חכמה עמוקה נסתרת שאיננו יכולים לראות.

אנו מגלים מציאות רק כאשר אנו עושים צדק לשני אספקטים אלו של קיום דברים. ובכן כך זה: מצד אחד החיים של תרבות רוחית נראים לנו כתחום הגבוה יותר; ובאותו זמן זהו התחום שבו אנו משתמשים כל הזמן ומנצלים את מה שהבאנו לקיום הפיזי דרך לידתנו. והחיים הכלכליים נראים לנו כנמוכים מכל התחומים; אבל הם מתאימים לתיאור זה רק משום, שבמשך חיינו, הם מראים לנו את האספקט הנמוך ביותר שלהם. הם נותנים לנו זמן לפתח בתת-מודע שלנו את הצד הרוחי של החיים הכלכליים שאנו לוקחים עמנו דרך המוות לתוך העולם העל-חושי. תחושה זו של שייכות לאחווה עם אנשים אחרים – זהו הדבר המרכזי שעלינו להבין כחלק הרוחי של חיים כלכליים.

הבנה של דברים אלו נדרשת בדחיפות אם המין האנושי רוצה לברוח מפורענויות מסוימות אשר באות במיוחד משום שדברים כאלה לא זכו לשום תשומת לב. משהו נבנה בקרב ההנהגה האינטלקטואלית של המעמדות השולטים, כפי שאמרתי שלשום,[4] שהדחף להגיע לתוך חיי היום יום חסר. זה חשוב במיוחד לאדם בן ימינו לרכוש הבנה נכונה ביחס לכך. אתם רואים, החוגים האינטלקטואליים המובילים של המעמדות השולטים פיתחו השקפה מוסרית מסוימת, השקפה דתית מסוימת. אבל אנשים אלה מעדיפים לשמור מוסר זה, השקפה דתית זו על מישור אידיאליסטי חד צדדי. הם לא נועדו להיות בעלי כוח מניע שיגיע לתוך חיי היום יום. זה מסתכם באופן מעשי בכך שאתה יכול לבקר בכנסיה שלך כל יום ראשון ואפילו לעיתים קרובות יותר: תשמע שם דרשות, אבל דרשות אלו יחסרו בקביעות את החובות הרציניות ביותר של זמננו. אתה תשמע הטפות אודות כל מיני דברים כיצד לפעול מתוך ההשקפה הדתית שלך, אבל אף לא לאחת מהן יש כוח מניע. כאשר אתה עוזב את הכנסייה והולך חזרה לחיי היום יום הרגילים, אינך יכול ליישם שום דבר ממה שנאמר בהטפות על אהבה של אדם אחד לזולתו, ומה שעליך לעשות, ומה שתרצה להתנסות בו מכל מה שזה עתה הטיפו לו. האם יש איזו שהיא הסכמה בין מה שהמטיף, המורה המוסרי, אמר לתלמידיו והלך הרוח הממשי השורר בחיי היום יום?

הדברים היו שונים למשל בזמנים עברו שעליהם מצביע פולחן הטוטם. מה שקרה אז הוא שהמתקדשים אירגנו את ענייני היום יום על פי צו האלים. זהו מצב לא בריא כיום שאיננו שומעים דבר מן המטיפים כיום כיצד יש לנהל את חיי הכלכלה. תוכן הדרשות – ואני משתמש לעיתים קרובות בהשוואה זו – דומה כמו לדבר לתנור ולומר לו שזו חובתו הקדושה לחמם את החדר, ושעליו להמשיך בכך. אבל אתם יכולים לדרוש סוג זה של דרשה במשך זמן רב מאוד והוא לא יחמם את החדר! כל מה שאתם צריכים לעשות במקום להטיף זה לשים גיזרי עץ ופחם בתוכו ולהדליק, והחדר יתחמם. אתם יכולים לחדול מכל התורות המוסריות שרק אומרות לאנשים מה עליהם לעשות למען גאולת נצח, או כל דבר אחר בקטגוריה של האמונה. אתם יכולים לחדול מסוג ההטפה שרוב הדרשות של ימינו מכילות, אבל אינכם יכולים לחדול מלתת ידע אמיתי בן ימינו אודות האורגניזם החברתי.

אנשים הרוצים לחנך את ההמון צריכים לראות כחובתם לבנות גשר, גם בתחום המעשי, בין החיים והתנועה בעולם הרוח והדברים המתרחשים בחיי היום יום. כי האל וכל דבר הנושא עדות לגביו, חיים לא רק במה שאנשים חולמים אודותיו כאשר הם מרחפים בעננים, אלא בפרטים הטרוויאליים ביותר של חיי היום יום. כאשר אתה מרים את המלחייה מהשולחן, או מכניס כף מלאה מרק לפיך, או קונה משהו בעבור כמה שקלים מאדם אחר, כל אלו נושאים עדות לעולמו של האל. אבל אם אתה משתעשע באמונה שיש חומר מוצק, 'מציאות', כל דבר בעל טבע נמוך, בכיוון אחד, ובכיוון השני יש עולם של האל וכל דבר בעל טבע רוחי שיש לשמרו כמטווחי זרוע מחומר מוצק, משום שהאחד הוא מקודש והשני טמא, האחד ראוי והשני בלתי ראוי, אתה סותר את כל המשמעות של תפיסת עולם אמיתית שהיא כוח מניע בכל מקום, מהתחום הקדוש והמרומם ביותר ומטה לספרה של ההתנסות האנושית מהסוג היום יומי ביותר.

זהו מה שזרם הדת חסר עד ימינו כאשר הוא רק מפציר בתנור לחמם ואינו רואה בעין יפה עיסוק בידע ממשי, מהימן של הרוח. אם אנשים יוכלו רק לדבר בכנות ובפתיחות על אי היכולת של אנשים אלו, החשים עצמם נקראים להנהיג את חיי הרוח להעביר את המסר הזה, יהא זה ציון משמעותי בכיוון של מה שצריך להתרחש.

באיזו דרך מדברים אנשים כיום על גאולה ועל חסד, דברים שהם מושאים של אמונה? הם מדברים בדרך שעושה אותם קלים ביותר עבור ההמונים: שם הם עם הנפשות המאמינות שלהם. כריסטוס ישוע מת בגולגותא וקם שוב לתחייה – התאולוגים המתקדמים אינם מאמינים בכך יותר בימינו. אבל הוא עשה זאת רק למען עצמו, ובני האדם אינם צריכים לעשות דבר מלבד להאמין בזאת. אנשים רבים מאוד חושבים בדרך זו היום, והם מחשיבים זאת כחדירה לתוך הספרה שלהם אם מישהו חושב אחרת.

אנשים צריכים ללמוד לחשוב אחרת! במיוחד בתחום זה צריך לחול מפנה קיצוני. ברגע זה בזמן מהדהדת קדימה אלינו פעם נוספת העצה של כריסטוס, שהיתה גם המסר של יוחנן המטביל: שנה את דרך החשיבה שלך כי מתקרב זמן המשבר. אנשים התרגלו לקחת כמובן מאליו שהרוח נמצאת היכן שהוא מסביב ומשגיחה עליהם; המטיפים הדתיים שלהם ממשיכים ואומרים להם שקיים סוג של עולם רוחי אשר הם נותנים את התיאור המינימלי שלו. אנשים אינם רוצים לעשות את המאמץ הקטן ביותר כדי לדעת משהו אודות עולם הרוח, אלא רק להאמין בו.

לא עוד מותר לפעול בדרך זו! הגיע הזמן להתחיל עכשיו במה שדחוף וחיוני לדעת: אני לא רק חושב אודות הדברים – גם אודות עניינים על-חושיים – אלא גם מוצא דרך לכוחות האלוהיים-רוחיים לשרות בחשיבתי וחוויותיי. עולם הרוח צריך לחיות בי ומחשבותיי צריכות להיות אלוהיות. אני צריך לתת לאלוהות זו את ההזדמנות לדבר דרכי. ואז חיי רוח לא יהיו יותר רק אידיאולוגיה. זהו החטא הגדול של הזמנים המודרניים, שחיי הרוח צומצמו לחוסר אונים של אידיאולוגיה. התיאולוגיה היום נהייתה אידיאולוגית, כי לא רק ההשקפה הסוציאליסטית של מעמד הפועלים היא אידיאולוגיה. זה הכרחי שבני האדם יחלימו מאידיאולוגיה זו. עולם הרוח צריך להיות ממשי עבורם. הם צריכים להבין שמצד אחד עולם הרוח הוא גורם אמיתי חי בספרה אחת של האורגניזם החברתי בצורה מורשת של החיים שנחייו בעולם הרוח לפני הלידה, ומצד שני הגורם הרוחי מתכונן בעודנו משקיעים עצמנו בחיי הכלכלה לכאורה מתחת למישור האנושי. כפיצוי לשקיעה זו, מתכוונות היכולות אשר, בחיים שניכנס אליהם כשנחזור דרך המוות לתוך עולם הרוח, תוביל אותנו, אם נחווה זאת נכונה, ליותר ידע של אחווה אנושית כאן על האדמה.

מה שצריך לבוא כאן הוא שנביט בחיים כפי שהם במציאות. חסיד של מדע הרוח האנתרופוסופי ימצא את מקומו הנכון בעולם אם יהיה מודע לכך שדברים שנכנסים לזרם של המין האנושי יכולים להיות הרבה יותר עמוקים עבורו אם האנתרופוסופיה תוכר ותטופח כמשהו שהוא הרבה יותר ממדע, תטופח למעשה כמשהו שנכנס לתוכו ומשנה את כל תגובותיו לחיים, כך שיוכל להיות חלק ראוי ומתאים למה שצריך להתחיל בזמן הנוכחי והוא הדבר היחידי שיכול להביא ריפוי עבור העתיד של המין האנושי.

מילים אלו הן הצהרה על מה שמהותי וחיוני למין האנושי, אבל גם הצהרה על מה שהאנושות התרשלה מלעשות. רק משנתערב באומץ ובחוסר פחד במה שהוזנח – ואשר חייבים להתמודד עמו ולטפל בו – יוכל משהו בעל טבע של ריפוי לבוא לתוך התקופה הנוכחית ולעתיד הקרוב. ולכן, כאן היכן שהתאספנו יחדיו בפרטיות, השתדלתי, כתוספת למה שניתן לומר בפומבי אודות השאלה החברתית, להציג דברים אלו שהם התרומה המיוחדת של מדע הרוח האנתרופוסופי, בכך שאנו יכולים לכלול את האספקטים שחודרים לתוך החיים הארציים מהתחומים העל-חושיים של חיי הנצח.

רק ענף אחד של האורגניזם החברתי, האחד המשתייך לארגון של החיים החיצוניים על ידי המדינה, הוא בעל טבע ארצי טהור. שני הענפים האחרים קשורים עם כוחות על-חושיים בשני כיוונים שונים.. מצד אחד חיי רוח/תרבות הוקצו לנו כחיים רוחיים ארציים אשר – משום שכאילו נסחטו מתוך החיים העל-ארציים שעברנו דרכם לפני הלידה – ניתן לחוותם כעודף, כיתרה. ומצד שני, משום שאנו אנשים של בשר ודם ולכן קשורים עם החיות הארציות, עלינו להשקיע עצמנו בחיים של כלכלה פשוטה. ועדיין, דרך העובדה שאיננו רק אנשים של בשר ודם ובגוף-בשר זה הנפש המכינה עצמה עבור החיים הארציים הבאים ועבור החיים העל-חושיים הבאים, נערכת גם הכנה בחיי הכלכלה שלנו אשר, כמו סוג של קרש קפיצה, יאפשר לחלק שבנו אשר עדיין אינו לגמרי אנושי, כלומר החלק שבנו שצריך לפעול בחיי הכלכלה, להתרומם לרמה האנושית. יש בנו משהו מישות על-אנושית במידה ואנו יכולים להיכנס לקשר חברתי, המלא בחיי רוח ותרבות ארציים. חלק מאיתנו נמצא לגמרי על מישור אנושי טהור בכך שאנו נהיים לאזרחי המדינה. חלק מאיתנו מאלץ אותנו לרדת מטה משני מישורים אלו, אבל בו בזמן אנו מפוצים על ידי העולם העל-חושי דרך העובדה, שבמה שמופיע לתודעתנו החברתית כמרכיב הנמוך ביותר של האורגניזם החברתי מתכונן יסוד שיוביל אותנו חוצה ממנו וישלב אותנו מחדש בתחום העל-חושי.

את המציאות, כמובן, אי אפשר לתפוס באופן שטחי ופשוט כפי שהיינו רוצים לפעמים. נהפוך הוא, מה שהיא מראה לנו, שחיי אנוש עוברים דרך שינויי שלבים גדולים וכל שלב תורם אימפולס חדש, מרכיב חדש לחיי אנוש שיוכל להירכש רק בדרך מסוימת זו. כך אנו רואים את הדרך שבה חוטי החיים שאנו חיים כאן בין לידה ומוות נשזרים עם החוטים שאנו מביאים מחיינו שבין המוות ולידה מחדש. ובכל משך הקיום האנושי הכל משתלב יחדיו במשמעות הגדולה ביותר האפשרית. למעלה מזה, מה שקורה כאן בחיים הארציים בין אינדיבידואל אחד לאחר, מה שאנו עושים לאדם אחר בהביאנו לו שמחה או צער, מעשירים את מחשבותיו או מרוששים אותן, בקושרנו קשרים שונים עמו – דברים אלו מכינים את חיי הקרמה שלנו עבור ההתגשמות הבאה שלנו.

אבל עלינו להבחין בין זה לבין מה שמהותי עבורנו להכנתנו לחלק העל-חושי של הקיום שאנו מגלים מיד לאחר המוות. כאן אנו מובאים לתוך קהילות חברתיות מסוימות. אבל עלינו להשתחרר מהן שוב, וזה קורה בגלל שמתוך חיי הכלכלה עצמם עולה משהו המוביל אותנו דרך שער המוות לתוך עולם הרוח כך שאיננו נשארים באותה קהילה חברתית שאיתה התקשרנו כאן ומאפשר לנו להתקבל לקהילה אחרת בחיים הבאים. כך באורח כה משמעותי חוטי הקרמה של חיינו נשזרים עם החוטים הממקמים אותנו בתוך קיום העולם הכללי.

מה שאנו יכולים להשיג עבור שילוש זה של הסדר החברתי על ידי חיבור, בעזרת מדע הרוח, של היסוד העל-חושי עם החיים הפיזיים/ארציים, מופיע כמעמיק במידה משמעותית את מה שצריך להיות לתוכן החיצוני של הסדר החברתי המשולש. זה לבטח נראה כמעמיק אותו באורח ראוי לציון, גם אם אין זה עוזר כיום שלאנשים מבחוץ זה קשה להבנה. אבל מי שנמצא בתנועה האנתרופוסופית צריך תמיד לכלול לצד כל דבר שיש לו הצדקה בתחום הארצי את כל הדברים האלה המקשרים אותנו עם הספרה שאליה אנו נכנסים אחרי המוות, ושממנה אנו באים בלידה, הספרה שבה אנו מוצאים את אלו שנפרדו מעולם זה לפנינו ושעימם יש לנו יחסים מוגדרים. כי ההישג האנושי הנעלה ביותר העולה מתוך מעורבותנו באנתרופוסופיה יהיה אם נלמד לחדור לשתי המיסטריות הגדולות של החיים הארציים, לידה ומוות, היוצרות גשר בין עולם החושים לעולם העל-חושי, בין מה שקרוי חי לבין מה שקרוי מת. מת, כך שהמת נהיה משהו חי בקרבנו, ואנו יכולים לומר על החי: החיים שהיו שלנו בתחום העל-חושי לפני הלידה ויהיו שלנו אחרי מותנו אינם אלא צורה שונה של קיום. דברים הם מתים בעולם החושים באותו מובן שעולם החושים מת עבורנו כאשר אנו חיים בעולם העל-חושי. הקשר שבין הדברים בעולם הוא יחסי. וכאשר אנו חודרים לשני צדדים אלו של כל מציאות אז נגיע למציאות עצמה.

זה מה שרציתי להביא לכם כתוספת, כהשלמה אזוטרית לבעיות אלו, שכה חיוני ודחוף עכשיו להציג לציבור, ואשר אנשים אלו הקרובים לחברה האנתרופוסופית צריכים להתעניין בהן באורח פעיל.

רודולף שטיינר נתן את התשובה הבאה לשאלה שלא נרשמה:

אפשר לומר למעשה על דברים אלה: השקפה זו על האורגניזם החברתי היא יסוד מוצק. כל מה שצריך לעשות זה למצוא כיצד המקרה האינדיבידואלי נהיה לחלק מהחיים.

אם אתם יודעים את משפט פיתגורס לא תשאלו: כיצד תוכל להצדיק אותו בכל אחד מהפרטים? אם למדתם אותו תדעו שתמיד יהיה נכון כאשר הוא מיושם, בדיוק כפי ש- 3 כפול 10 הם 30 בכל פעם שתחשבו זאת. במילים אחרות, לא תצטרכו לשאול האם זה נכון או האם צריך להוכיח את זה. אתם צריכים להבין דברים אלו מתוכם. כך תמצאו גם שביחס להשקפה זו על החיים החברתיים אתם יוצאים מבסיס מסוים שבפשטות מראה עצמו כנכון; הדברים האחרים שעולים ימצאו את הקשר הנכון להם. מערכת המיסים, מערכת הרכוש, יבואו באורח עקבי. כל דבר ייפול למקומו עם תתפסו את האורגניזם החברתי החי. אחת התוצאות תהיה שאנשים לא יהססו, לדוגמה, לשלוח את ילדיהם לבית ספר עצמאי. נהפוך הוא, הם ירצו לשלוח אותם כי הם יהיו מעוניינים בבית ספר כזה. ושוב בספרה שבה לכל אדם יש יחס פוטנציאלי לכל אדם אחר, בספרה של חיי הזכויות, חיוני שתהיה לו יכולת שיפוט, ומי שאין לו יכולת כזו לא יהיה ראוי להיבחר לגוף המייצג של הספרה השניה של האורגניזם החברתי. דברים שכאלה צריכים כמובן להיבחן ביסודיות. סוג היחסים הקיים בין אדם אחד לאחר, סוג זה של עניין בדברים, השתתפות מודעת זו בחיים, תהיה שם כדבר מובן מאליו באורגניזם בלתי תלוי שיקום ויהיה.

  1. הרצאה שניתנה בברן בשישה בפברואר 1919 ובציריך בשבעה בפברואר.
  2. רודולף שטיינר 'כוחות חברתיים ואנטי חברתיים באדם', הרצאה מן ה-12 בדצמבר 1918.
  3. לוקס, 20,25 (inter alia)
  4. הרצאה מן השישה בפברואר 1919

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *