האספקט הפנימי של הבעיה החברתית – 01

האספקט הפנימי של הבעיה החברתית

רודולף שטיינר

ארבע הרצאות שניתנו בציריך שוויץ

חלק מסדרה של 11 הרצאות שניתנו בזמן ההוא כ- GA193

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאות יצאו בעברית בהוצאת חירות בספר שמכיל גם הקדמה מצוינת של סטפן י. אשר: ראו כאן.

הרצאה ראשונה

4.2.1919

ברגע הנוכחי, כשניתנה לי ההזדמנות לתת הרצאות פומביות על השאלה החברתית כאן בציריך, אולי יהיה מן הראוי שבקבוצת הלימוד שלנו נתבונן באספקט עמוק יותר של השאלה החברתית, ונעבוד על התעלומה רבת המשמעות שהיא נהייתה כיום.

יודעים אנו שבכל ישות אנוש בה אנו פוגשים בעולם החיצון, אשר ניצבת לפני כושרות החישה הפיזיים שלנו, עלינו להכיר מתחת לפני השטח את האדם הפנימי האמיתי. לראשונה מתוודעים אנו אל אדם פנימי זה כשאנו מבינים שביסודו קשור האדם לכל המשתייך לחיי אנוש ולידע האורג ומכה גלים דרך העולם. עליכם לזכור עד כמה שונה תפיסת העולם האנתרופוסופית שלנו, כאשר נוגעים הדברים בישות האנושית עצמה, מהתפיסה הרגילה! זכרו את ניסיוני לתת את ההשקפה האנתרופוסופית בראשי פרקים: העלו בזיכרונכם את כל מה שקראתם במדע הנסתר בקוויו העיקריים שלי, או אז תכירו לדעת את הבא להלן: האדמה אינה קשורה רק לאדם אלא נחשבת כבוקעת ועולה מן ההתגשמויות הקודמות של כוכב הלכת שלנו – ארץ. הווית ההתפתחות הנוכחית של אדמתנו בקעה ועלתה מן הווית ההתפתחות של הירח הקדום וזו מן השמש הקדומה, והשמש הקדומה מן השבתאי הקדום.

כעת, תנו דעתכם על כל מה שהוצג שהיה צורך לזמנו יחדיו כדי לקדם את האבולוציה הפלנטרית הזו עד לשלב האדמה. או אז תוכלו לאשר: דרך כל התהליך הקוסמי כולו, להיכן שתסתכלו, האדם נמצא שם. הוא מעורב בכל זה. כל הכוחות וההתרחשויות של היקום ממוקדים באדם. עלינו לראות זאת כך שהישות האנושית היא המרכז של תפיסת העולם.

בשיחה שבין קפזיוס והמתקדש באחד ממחזות המיסתורין שלי, הצגתי את המוקד המרכזי של כל תפיסת העולם האנתרופוסופית שלנו, במיוחד ביחס להשפעה שיש לה על הנפש האנושית השואפת.[1] רציתי להראות איזה רושם היא משאירה על כל מי שמבין שכל הדורות של האלים, כל הכוחות של היקום עסוקים למעשה בעבודה על המטרה של יצירת המין האנושי והעמדתו במרכז הבריאה שלהם.

במיוחד בגלל שתפיסה זו כה נכונה, הצבעתי כמה נחוץ להדגיש את הצורך בצניעות אנושית ושעלינו לומר לעצמנו שוב ושוב שאם נוכל לחוות במודע את כל ישותנו בפנימיותה ביחסה לעולם הסובב אותנו ולהביא זאת, את כל ישותנו, להתגלות ממשית, היא תהיה לדימוי מיקרוקוסמי לכל שאר העולם. אבל עד כמה אנו יודעים או חווים או מגלים בפעולה מכל מה שאנו כבני אדם במשמעות הנעלה ביותר של המילה? כך, בכל פעם שאנו מציירים בבהירות לעצמנו את הרעיון של מה אנו כבני אדם, אנו תמיד נעים בין יהירות לענווה.

לבטח איננו צריכים להיכנע לגאווה, אבל איננו צריכים גם להיסחף בצניעות. וזה בדיוק מה שאנו עושים אם איננו מעריכים במונחים הנעלים ביותר האפשריים את האתגר שניתן לנו כבני אדם באמצעות העמדה שלנו ביקום. ביסודו של דבר לעולם איננו יכולים לחשוב גבוה מספיק על מה שאנו אמורים להיות. לעולם לא נוכל להעריך במלואו את המימד הקוסמי העמוק של ההרגשה שצריכה להיות לנו ביחס לאחריות שלנו, כאשר אנו מתבוננים בדרך שבה היקום כולו מכוון כלפינו כבני אדם.

בבואנו ממדע רוח המיוסד על אנתרופוסופיה, זה צריך להיות כמובן לא כל כך ידע תאורטי בלבד אלא תחושה, תחושה של יראת כבוד מקודשת ביחס למה שאנו כבני אדם צריכים להיות ועדיין רק במקרים נדירים ביותר מצליחים להיות. למעשה, לעתים קרובות צריכה להיות לנו תחושה כאשר אנו פוגשים אינדיבידואל אנושי: שם אתה עומד. אתה מביא לידי ביטוי דברים מסוימים בהתגשמות נוכחית זו. אבל אתה עובר מחיים מסוימים לחיים אחרים, מהתגשמות אחת לאחרת, ותהליך הדרגתי זה של התפתחות נושא חותם של נצח. אנו יכולים להרחיב ולהעמיק הרגשה זו בכיוונים רבים אחרים. רק באמצעות הרגשה זו יכול מדע הרוח להביא אותנו להערכה נכונה של האדם, לתחושה עבור כבוד אנושי בהקשר של העולם. הרגשה זו יכולה למלא את נפשנו כולה, ורק אם היא מתפשטת לכל חלק של ישותנו הפנימית היא יכולה להעמיד אותנו בהלך הרוח המתאים לטפל, אם יש צורך, ביחס האינדיבידואלי שלנו לאדם אחר. אנו יכולים להתייחס לזה כאחד מן ההישגים הממשיים הראשונים של האנתרופוסופיה המודרנית המיוסדת על מדע הרוח: יחס נכון ליסוד האנושי בעולם. זהו דבר אחד.

יש גם דבר אחר, שאליו נגיע מתוך מעורבות באנתרופוסופיה המיוסדת על מדע הרוח שאינה רק תאורטית אלא באמת באה מעומק הלב, וזהו הדבר: אם אנו מתבוננים בכל דבר פעיל בעולם בדרך של האלמנטים באדמה, מים ואויר, כל דבר הקורן אלינו מטה מן הכוכבים ונושב ברוח, כל דבר המדבר אלינו מממלכות הטבע השונות, אם אנו מהרהרים בכל זה לאור אנתרופוסופיה המיוסדת על מדע הרוח, אנו מוצאים שבדרך זו או אחרת זה קשור לאדם. כל דבר לובש ערך עבורנו משום שאנו יכולים להביא אותו לידי יחס מסוים לאדם. ידע על חושי מוביל אותנו לרגש של שייכות בין האדם וכל דבר אחר בעולם. המשורר כריסטיאן מורגנשטרן[2] כתב בחרוזים יפים הרגשה, שלעיתים קרובות דיברתי עליה בפני ידידינו בקשר לפרק בבשורה של יוחנן, ההרגשה שמשתלטת עלינו כאשר אנו חושבים אודות הדרגות השונות שבממלכות הטבע. אנו יכולים לדמיין את הצמחים מביטים בממלכה חסרת החיים של המינרלים ובכך נהיים מודעים שבסדר ישויות הטבע הם למעשה במישור גבוה יותר מאשר ממלכת המינרלים חסרי-החיים. ובכן, כאשר הצמחים מביטים בממלכת המינרלים כקרקע שממנה הם צומחים, הם עשויים להגיע להבנה שגם אם הם נמצאים בלב גבוה יותר הם צומחים מן האדמה וחייבים לה את עצם קיומם. ולכן הצמח אומר: אני משתחווה בהכרת תודה למי שנמוך ממני. צריכה להיות לנו הרגשה דומה ביחס לחיות וגישתן לצמחים, ושוב באנושות כאשר במהלך האבולוציה שלה בני האדם הגיעו לשלב גבוה יותר. הם צריכים להביט מטה בהוקרה ויראת כבוד על אלו שהם בדרך מסוימת נמוכים מהם – ולא רק לנסח זאת באופן אינטלקטואלי' אלא כך' שמארג הדופק של החיים בכל הדברים נהיה לחוויה קוסמית אמיתית של הנפש.

זהו מה שמדע רוח אנתרופוסופי אמיתי יכול לגרום לנו להרגיש. הוא מאפשר לנו להשיג יחס חי בינינו כבני אדם וכל שאר העולם.

יש גם דבר שלישי. מדע הרוח אינו מדבר ללא סוף, בדרך פנטסטית, אודות הרוח המונחת בכל מקום. למעשה מדע הרוח מדבר לא רק אודות רוח ממשית' אלא מתכוון לדבר מתוך מציאות זו של הרוח, מתוך המהות של הרוח עצמה. הוא שואף לדבר בדרך כזו שכל מי שעבורו מדע רוח הוא חוויה חיה' יודע שבכל פעם שהוא חושב מחשבות של רוח' הרוח עצמה נוכחת במחשבות אלו. כל מי שמקבל השראה מהרוח של מדע הרוח – אם יורשה לי לומר זאת כך – אינו רוצה רק לבטא מחשבות אודות הרוח' אלא לסלול דרך עבור הרוח עצמה לדבר דרך מחשבותיו. מדע הרוח הוא אמצעי למציאת נוכחות ישירה של הרוח, הכוח הפעיל של הרוח.

הביטו כעת בעושר שהנפש רוכשת דרך מעורבות חיה במדע הרוח, והשוו זאת עם הדרישות החברתיות שעליהן דיברתי אתמול9 – הדרישות החברתיות אשר חיות בתודעה של מעמד הפועלים של ימינו. אתם צריכים להבין שסוג המחשבות היוצרות את הבסיס לתודעה זו הוא אידיאולוגיה, רשת קורים של מחשבות מופשטות בלבד. למעשה, זה נחשב לתכונה המהותית של כל חוויה נפשית ורוחית שהיא אידיאולוגית בלבד, ולפיה כל מה שממשי הוא רק התהליכים הכלכליים. בני אדם שקועים בזה. הם כוללים בזה את מאבק הקיום שלהם. וכל דבר שבני אדם חושבים ויודעים אודותיו, את כל הגילויים שלהם של יצירתיות אמנותית, התנהגות חברתית, מוסר וחוק צומחים ממנו כמו סוג של אדים או ערפל. כל דבר המשתייך לחיים הפנימיים הוא רק דימוי צל אידיאולוגי. השוו את חיי הנפש הפנימיים הנחשבים כדימויי צל בלתי ממשיים עם סוג הפעילות הרוחית המחכה להיכנס לחיי הנפש שלנו מכיוון מדע הרוח האנתרופוסופי. המטרה של סוג זה של מדע רוחי שהנפש האנושית תסייע לרוח עצמה להוות מציאות חיה בעולם. רוח חיה זו גורשה מסוג ההשקפה הנוכחית שצמחה במעמד הבינוני ואומצה לרוע המזל על ידי מעמד הפועלים. היא אכן גורשה! ומה שצריך לחיות בבני האדם כמודעות של אמת חיה: "הרוח בתוכי", קיים עכשיו רק כאידיאולוגיה.

שנית, אם מישהו נשען על חושי גופו הרגילים, עד כמה הוא יכול למעשה לראות את האיכויות של אנושיות אמיתית עבור הבנה מלאה שאנו צריכים כדי להכיל לא רק את אבולוציית האדמה אלא גם את אבולוציית הירח, השמש ושבתאי? לתודעה מודרנית אין מקום עבור מהות האדם אשר, מרגע שנהייתה מודעת לה דרך מדע רוח אנתרופוסופי, פתחה דרך עבורנו לתחושה אמיתית של כבוד וערך אנושיים, כך שנוכל להתייחס נכונה כאינדיבידואלים אנושיים לאינדיבידואלים אנושיים אחרים. האם זה מתקבל על הדעת שבכאוס של החיים החברתיים כיום אנשים ימצאו יחס נכון ביניהם שהוא מהותי עבור כל פיתרון לחידה החברתית? כיצד יכול לצמוח יחס שכזה, אלא אם הוא נשען על האבולוציה של האדם במונחים קוסמיים, אשר יכולים לעלות רק מידע רוחי ותפיסה רוחית?

שלישית, ביחס לחוק החיצוני – אנשים אינם צריכים לפנות למושגים מופשטים מן הסוג שכלכלנים וסוציולוגים דנים בהם כיום, אלא לחפש אחר קשר אישי ישיר עם העובדות הממשיות והאירועים בעולם הסובב. ביחס לדברים המשתייכים לסביבה האנושית, זה מהותי שנלמד ליצור קשר לעולם זה. נקודה שלישית זו מזכירה את מה שכבר אמרתי, שבזמננו מדע רוח אנתרופוסופי נהיה לחווית נפש אמיתית; תחושה של כל היצורים והישויות שמחוץ לנו, עבור כל מה שמתחת לנו ומעל לנו בסדר ההיררכי של הטבע ושל עולם האלים.

וכעת, הביטו בשני דברים שונים. מצד אחד בתודעה של מעמד הפועלים וכמה רחוקה היא, במובן של חוויה אמיתית, מתחושה עבור הרוח החיה עצמה ופעילותה בבני האדם, כיצד צימצמה את כל חיי הרוח לאידיאולוגיה. חישבו כמה רחוקה הדרך שבה אדם ממעמד הפועלים חושב, ומה שאפילו יותר חשוב, מרגיש אודות השווים לו ואשר מתגלמת בהשקפתו הכללית, מן ההערכה היסודית של האדם שמתקבלת באמצעות הרוח. ולבסוף, חישבו כמה רחוקים הסטנדרטים הכמעט אוניברסליים של שיפוט כיום – עם כל דבר הנמדד במונחים כלכליים – מסוג ההערכה שאנו רוכשים עבור דברים שמעבר לעצמנו כאשר אנו לומדים לקלוט כל שעשוי לבוא ממדע רוח בנוגע לקשר של בני האדם לממלכות אחרות אלו של קיום.

הביטו בניגוד נוסף. הביטו למה נהיה המין האנושי כתוצאה מן הפלישה המזעזעת של הטבע המטריאליסטי לנפש האדם במאות השנים האחרונות. מצד שני חישבו על התקוות שיכולות להתעורר לחיים משום שמדע רוח אמיתי זמין למין האנושי. העמידו שתי עובדות אלו אחת ליד השניה ושאלו עצמכם האם הבנה אמיתית של החידה החברתית לא תהיה תלויה בכך שנפשות אנוש יעוררו ויסוערו עד לגרעינן הפנימי על ידי מה שמדע הרוח יכול לתת. אם יש לכם תחושה נכונה ביחס לשני סיכויים אלה, חסר-התקווה ומלא-התקווה, אז הפעילות האנתרופוסופית תהיה עבורכם מה שהיא באמת צריכה להיות עבור המין האנושי כיום: צורך של חיים, חלק מהותי מכל דבר שאנו עושים.

אתם תאמרו לעצמכם שבכל ההקשר של ההתפתחות הנוכחית של האנושות דבר אינו ברור יותר לכם מזה שבעיה חברתית זו צריכה להרים את ראשה; אבל גם תבינו שדבר אינו ברור יותר מכך שבעיה חברתית זו הופכת אנשים לחסרי אונים במידה טרגית. כי בדיוק בזמן זה, כאשר הבעיה החברתית נוקשת כה ברעש וכה בבירור על מפתן תמונת עולמנו וחיינו, בני אדם עוברים דרך אחד מן המבחנים הקשים ביותר שלהם, המבחן של מציאת דרכם אל הרוח באמצעות משאביהם הפנימיים. לא יהיו לנו התגלויות כיום אלא אם נבקש אותן מתוך חירותנו שלנו. כי מאז אמצע המאה ה-15 אנו חיים בעידן של נפש התודעה, שבו כל דבר צריך להיות מואר באור התודעה. זו תלונה נפוצה היום לומר: אסון נורא קרה למין האנושי; מדוע האלים מרשים שנסבול אסון מזעזע שכזה? מדוע האלים אינם חוסכים זאת מאתנו, כי זהו מצב מחפיר ביותר שבני האדם הכניסו עצמם לתוכו? למרות תחושה זו, בל נשכח שאנו חיים בעידן שבו עלינו לגלות את החירות האנושית הפנימית שלנו, עידן שבו האלים, בהתאם למטרתם הראשונית, לא יגלו את עצמם אלא אם בני האדם יפנו אליהם, ומתוך החלטה חופשית, יכניסו אותם לחלק הפנימי ביותר של נפשם.

ביחס לדברים החשובים ביותר באבולוציה האנושית הגענו לנקודת מפנה היום, וזה כולל את הנצרות. כמה אנשים היום, במיוחד אלה המעורבים בפעילות בשאלה החברתית, הצביעו על העובדה שאנו מקבלים ברצון את הנצרות, אבל רק את החלק שבה, שמשתלב בהרמוניה עם האידיאלים החברתיים שלנו. אבל אימפולס זה החשוב מכל האימפולסים, המעניק לכל דבר אחר על האדמה את משמעותו הנכונה, אי אפשר לדון בו באורח כזה! אנו צריכים להבין שהכמות של כריסטיאניות שבאה לביטוי בקרב המין האנושי עד כה היא למעשה רק התחלה. היא מסתכמת רק עד הכרה בעובדה שהכריסטוס נכח פעם באיש ישוע והתנסה במיסטריה של גולגותא. אלפיים שנים של חיי הנצרות לא השיגו יותר מלמסור לבני האדם שכריסטוס ירד לאדמה וייסד קשר עמה. ההבנה האנושית לא בשלה די ליותר מזה. רק עכשיו, בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, תקופת האבולוציה של נפש התודעה, נהיה המין האנושי בוגר דיו לא רק להבין את העובדה שהכריסטוס עבר דרך המיסטריה של גולגותא, אלא גם לתפוס את התוכן הממשי החי של מיסטריה זו. הבנה של המשמעות של המיסטריה של גולגותא ניתנת להשגה רק מתוך היסודות הרוחיים שהאנושות יכולה לרכוש כעת בפעם הראשונה בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית.

לעיתים קרובות אני מציין גם כאן בקבוצה זו וגם במקומות אחרים שזה שיטחי באופן קיצוני לומר: "אנו חיים בתקופת מעבר". כל התקופות הן תקופות מעבר! הנקודה היא לא שמישהו חי בזמן של שינוי אלא מהו זה שמשתנה. זה מהותי לראות מהו שעובר שינוי. גם הזכרתי כאן מנקודות ראות רבות ושונות את השינוי המסוים שהתודעה האנושית וההתפתחות האנושית עוברות במובן הרחב ביותר בזמננו. היום אני רוצה להתייחס מזווית מסוימת לשינויים המתרחשים באבולוציה האנושית הארצית במיוחד בזמננו.

אמרתי רק עכשיו, שמה שאנו מחפשים בעזרת מדע הרוח אינו רק לחשוב מחשבות אודות הרוח, אלא להגיע אל הרוח בממשותה ולחשוב מחשבות שבהן הרוח עצמה חיה ומגיעה למעשה לידי התגלות. אנו יכולים גם להיזכר במילים של ישוע כריסטוס: "והנה אני איתכם כל הימים עד קץ העולם אמן". אתם חסידים של מדע הרוח בדרך הנכונה, אם במקום להאמין שהנצרות בשלמותה נכללת פעם אחת ולתמיד בבשורות, אתם מכירים בכך שהכריסטוס באמת תמיד עמנו, אפילו עד סוף ימיה של האדמה; ולא רק נוכח כאימפולס מת שפעם היה צורך להאמין בו, אלא ככוח חי שיתגלה בהדרגה. ומהי התגלות זו בזמננו? זוהי המהות של אנתרופוסופיה מודרנית – מבוססת על מדע הרוח. מדע הרוח מעסיק עצמו לא רק בדיבור אודות הכריסטוס, אלא בהבעה של מה שכריסטוס רוצה לומר לבני האדם כיום, באמצעות המדיום של מחשבות אנוש.

כך הוא הדבר: בזמנים קדומים גם כן, בימים שבהם אנשים עדיין חיו את חייהם באופן אינסטינקטיבי, ועדיין היתה להם קצת ראיה רוחית תורשתית, הרוח באה לביטוי בנפשות אנוש גם בחיי החשיבה וגם ברצון. האלים באמת שכנו באנושות, והאלים עדיין שוכנים בבני אדם היום, אבל בדרך שונה מבזמנים העתיקים. אפשר לומר זאת כך: בזמנים הקדומים הללו היתה לאלים משימה מסוימת ביחס לאבולוציית האדמה. הם שמו להם מטרה, מטרה אלוהית, אשר הושגה בכך שהאלים נתנו השראה לבני אדם והעניקו להם את מתנת הדימיון. אבל, מוזר ככל שזה נשמע, מטרות קדמוניות אלו של האלים, עד כמה שמדובר באבולוציית האדמה, כבר הוגשמו. המטרות שהאלים הציבו לעצמם עבור האדמה הושגו ביסודן במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. כיום, אם כן, הישויות הרוחיות של ההיררכיות הגבוהות (אשר להן אנו יכולים לקרוא גם אלים) מתייחסות באורח שונה לנפשות אנוש מן הדרך שבה התייחסו קודם לכן. בזמנים ההם האלים פנו אל בני האדם כדי להגשים את מטרותיהם על האדמה עם עזרה אנושית. כיום בני אדם צריכים לפנות אל האלים ולרומם עצמם מעלה אליהם מתוך הכוחות הפנימיים ביותר של ליבם. הם צריכים להגיע לנקודה שבה האידיאלים האנושיים שלהם, המטרות המודעות שלהם, יכולים להתגשם בעזרת כוחות אלוהיים. זוהי הדרך הנכונה עבור בני האדם ללכת בה מתקופת נפש התודעה והלאה. בזמנים קדומים המטרות האנושיות היו בלתי מודעות, אינסטינקטיביות, משום שהמטרות המודעות של האלים שכנו בבני האדם. כעת המטרות האנושיות עצמן צריכות להיות מודעות יותר ויותר. ואז לאידיאלים האנושיים יהיה כוח להתרומם מעלה אל האלים, כך שמטרות אנושיות אלו יוכלו לחתור הלאה עם כוחות אלוהיים.

רק חישבו מהי המשמעות של מילים אלו! הן מכילות משהו גדול. הן מצביעות על הצורך של בני האדם, מן הזמן המסוים שלנו והלאה, להתחיל לפתח דחף יצירתי חיוני וחדש. אנו יכולים לטפח אותו בשטחים שונים. מעל לכל עלינו להעמיק את מאמצינו בספרה החברתית על ידי יצירת יחס בין אדם לרעהו בדרך יותר מדעית-רוחית. כי בזמנים קדומים כשהאלים מימשו את מטרותיהם באמצעות הגזע האנושי, בני האדם היו הרבה יותר קרובים אחד לשני בדרך שהיתה מתאימה לשלב ההוא של אבולוציית האדמה, מאשר הם כיום. היום אנשים מורחקים זה מזה במובן מסוים, והם צריכים לחפש יחס שונה למדי אל האחר. אבל קודם כל הם צריכים למצוא את הדרך לגלות את מה שהם מחפשים. זה גלוי לעין לכאורה במישור שטחי לחלוטין. אנשים בקושי יודעים מה זה אומר להיות אנושי. מדע הרוח, עם ההשקפה הקוסמית שלו על ערך וכבוד אנושי, נמצא רק בתחילתו. בחיים האמיתיים אדם היום יודע מעט מאוד אודות מהו אדם. בדרך כלל אנשים אינם חודרים לתוך מעמקי הנפש של חבריהם בני האדם. כדי להעמיק את המבנה החברתי צריכה לחדור גישה חדשה לידע האדם מתוך האבולוציה האנושית.

כתוצאה מהשקפה שאינה מדעית-רוחית אנו רואים רק את הצד החיצוני של האדם. ולכן חיוני, כדי להגיע לאורגניזם חברתי מלא ברוח באמת, שנכיר שפעילות אלוהית עובדת אצל שכננו. ולא נגיע להבנה זו, אלא אם נעשה משהו בנידון. דבר אחד שאנו יכולים לעשות זה לחתור להעמיק את חיי הנפש שלנו.

יש דרכים רבות לעשות זאת. אציין רק אחת: שביל מדיטטיבי. מנקודות השקפה שונות ועם מטרות שונות אנו יכולים להביט לאחור על חיינו. אנו יכולים לשאול את עצמנו: כיצד נפרשו חיים אלה שלי מאז הילדות? אבל אנו יכולים גם לנסות זאת בדרך הבאה: אנו יכולים להתבונן לא במה שאנו חווינו ונהנינו אלא באנשים שנכנסו לתוך חיינו כהורים, אחים ואחיות, חברים, מורים וכן הלאה. נמקד את תשומת לבנו במקום בעצמנו, בטבע הפנימי של כל אחד מאנשים אלה. לאחר זמן מה נגיע להבנה כמה מעט למעשה אנו חייבים לעצמנו וכמה הרבה אנו חייבים לכל מה שזרם לתוכנו מאחרים.

אם נביט לאחור בפנורמה של חיינו בדרך הוגנת וכנה באמת, כל היחס שלנו לעולם ישתנה, ונרכוש סוג של רגשות ותפיסות שהן כמו זרעים פוריים עבור חוויה אמיתית של הטבע האנושי. אם אדם מביט שוב ושוב לתוך ישותו שלו ומכיר בתרומה שאנשים אחרים, שיתכן ומתו כבר מזמן, או כאלה שחדלו להיות קרובים אליו, תרמו לחייו, כל המעורבות שלו עם אנשים אחרים תהיה לכזו שביוצרו יחס אינדיבידואלי עם מישהו תעלה בתוכו אימגינציה של ישותו האמיתית של אדם זה. זהו משהו שברגע זה של אבולוציה שאנו נכנסים אליו עכשיו צריך להיות לדרישה חברתית פנימית מסעירת נפש. בדרכים כאלו מדע הרוח האנתרופוסופי צריך להיות שימושי, בהביאו דם חיים ואנרגיה יוצרת לתוך המאמצים החברתיים שלנו.

אני רוצה להדגיש אספקט אחר. בזמנים קדומים כל מה שהשתייך לידע-עצמי, להסתכלות פנימית, היווה עניין הרבה יותר פשוט מאשר כיום. כי היום – ולא רק ביחס למודעות של אנשים לגורמים כמו עושר ועוני – עולה אימפולס חברתי בעל טבע רוחי עמוק אשר מתגלה, לדוגמא, בדרך הבאה: בזמן הנוכחי אנו בקושי שמים לב לעובדה שלאורך החיים מתרחש תהליך קבוע של התבגרות. אנשים כנים בפנימיותם כמו גיתה היו מודעים לתהליך זה. אפילו לקראת סוף חייו הארוכים הוא היה להוט ללמוד, כי הוא ידע שעדיין לא השלים את המשימה של היות אנושי במלואו. כשהביט על נעוריו ועל שיא פריחתו הוא החשיב את כל מה שקרה בזמן ההוא כהכנה למה שהיה יכול להתנסות בו בגיל מבוגר. אנשים חושבים כך לעיתים רחוקות מאוד כיום, ופחות מכל כשלוקחים בחשבון את האנשים כישויות חברתיות. רק הגענו לגיל 20, וכל אחד רוצה להשתייך להתאגדות זו או אחרת – בניסוח פופולרי – לתרגל את השיפוט הדמוקרטי שלו. לעולם לא עולה בהם המחשבה שיש דברים בחיים ששווה לחכות להם, כי בשלות גדלה והולכת באה עם השנים. אנשים אינם חושבים בדרך כזו כיום. זהו אחד הדברים שעלינו ללמוד: שכל השלבים בחיים, לא רק שניים או שלושת העשורים הראשונים של הנעורים, שומרים אוצרות עבור בני האדם.

יש עוד משהו שאנו צריכים ללמוד. אנו מודעים לא רק לעצמנו, אלא גם לאנשים מקבוצות גיל אחרות. ובמיוחד אנו מודעים לעובדה שילדים נכנסים לעולם דרך לידה. כתוצאה מהאבולוציה האנושית יש דברים מסוימים שהיו מתגלים פעם בנפשות אנוש ועכשיו הם ניתנים להשגה רק במאמץ קיצוני. או מאמץ בכיוון של ידע על-חושי, או לפחות בכיוון של ידע אמיתי של החיים. כפי שקורה עם בוגרים בדרך כלל, כך גם עם ילדים שחלקים מישותם נשארים סגורים עבורם. זה נכון לא רק לגבי התנסויות שתבואנה מאוחר יותר בחיים, בשנים של הבגרות והזיקנה. חלק גדול ממה שקודם לכן נתגלה דרך ראיה רוחית תורשתית נשאר כעת סגור בפני אדם שרואה רק את עצמו. אם נחפש רק בתוך עצמנו אחר ידע, הרי שישנם דברים שלעולם לא יתגלו לנו מהעריסה ועד הקבר. זה גם כן תוצאה של מצב התודעה השייך לתקופתנו. אנו יכולים לחתור לתובנה ברורה, ועדיין חלק גדול בתחום זה שאמור להיות מואר על ידי תודעה בהירה זו נשאר סמוי. זוהי תכונה מיוחדת של זמננו. אנו נכנסים לעולם כילדים הנושאים איכות חשובה עבור העולם, עבור החיים החברתיים של המין האנושי, עבור הבנה של היסטוריה. אבל איננו יכולים להגיע לידע זה, לא בילדות, לא בבגרות ולא בזיקנה אם איננו מגיעים מעבר לעצמנו. אבל אפשר להגיע לזה בדרך אחרת. אפשר להגיע לזה, אם כאיש או כאישה, בשיא פריחת החיים או בזיקנה, אנו מתבוננים בילדים עם תפיסה רוחית מעודנת, ומבינים שמשהו מתגלה בילדים עצמם שאינם יכולים להבין בהווה, ואינם יכולים להבין לאורך החיים כולם, אם הם נשארים תלויים בעצמם, אבל שניתן להבינו על ידי אדם אחר מבוגר מהם.

זה משהו שאפשר להציגו באמצעות הילד – לא לילד עצמו ולא לאיש או לאישה שממנה יבוא הילד – אלא לאדם אחר, אשר בגיל מתקדם יותר, מביט באהבה אמיתית בילד צעיר. אני קורא לתשומת לב מיוחדת לזה, כי סוג זה של מאפיין של ימינו מראה לכם בדרך הרחבה ביותר האפשרית שאימפולס חברתי פעיל ועובד בזמננו. האם אין משהו חברתי עמוק בנסיבות שבהן משהו טוב יכול להיכנס לחיים רק אם אדם מבוגר לומד ממישהו באמת צעיר כיצד לשתף פעולה למען מטרות נעלות? לא רק שיתוף פעולה בין אדם אחד לשני, אלא בין מבוגר לצעיר מאוד?

שיתוף פעולה חברתי זה נדרש מתוך כל הרוח והמהות של זמננו. וכאשר ישנה הזדמנות כזו עבור מדע הרוח האנתרופוסופי להיות מובא לאנשים אשר מוכנים כבר במידה מסוימת דרך הכרות עם ענפים אחרים שלו, אנו יכולים להיכנס אפילו יותר לעומק לתוך הבעיה החברתית. כאנשים שספגו ידע של מדע רוח אנתרופוסופי עומדת בפניכם משימה כבירה אם תתנו לכל שבוער בכם כרגשות חברתיים להוות אמצעי לפעולה בקרב האנושות בת-ימינו.

הציתו רגש חברתי עמוק, הבנה עמוקה יותר בין אדם לרעהו כאשר דנים בעניינים חברתיים, ותמלאו באופן חברתי באמת אחת מן המשימות החיות המתהווה דרך מדע הרוח האנתרופוסופי.

  1. 'מבחן הנפש', סצנה 1. יצא בעברית בהוצאת סופיה – ראו כאן.
  2. כריסטיאן מורגנשטרן (1914-1871) ב – Wirfanden einen Pfad בפואמה – Die Fusswaschung (רחיצת כפות הרגלים).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *