האמנות לאור חוכמת המיסטריות – 07

האמנות לאור חוכמת המיסתורין

יופיטר של העתיד וישויותיו

רודולף שטיינר

8 הרצאות שניתנו בדורנאך 1914-15 GA275

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הרצאה 7. 3.1.1915

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

אם תיזכרו בשיחות שהיו לנו בהקשר לאבולוציה של האדמה במהלך עידני סטורן, שמש וירח הקדומים, תדעו שבכל אחד מהשלבים האבולוציוניים הללו, סוג מוגדר אחד של ישויות מהללו שאנו מכנים כעת – ההיררכיות העליונות, הגיע לרמה האנושית שלו. אנו יודעים שבמהלך הסטורן [שבתאי] הקדום היו אלה רוחות האישיות, כוחות ראשונים, הארכאי שהגיעו לרמה האנושית שלהן. ובמהלך עידן השמש הקדומה – הארכאנגלוי, מלאכי עליון. ובמהלך עידן הירח הקדום – האנגלוי, מלאכים, ובמהלך עידן האדמה – האנושות.

אתם אף ראיתם משיחותינו על האבולוציה שכל רמת ישויות שמגיעה לשלב התפתחות מסוים קיבלה הכנה מראש. אנו יודעים שהישות האנושית הוכנה במהלך עידני סטורן, השמש והירח הקדומים. ולזה שאנו קוראים כיום בשם: גופו הפיזי השלם של האדם, זה התפתח מאז עידן סטורן הקדום. הגוף האתרי מאז עידן השמש הקדומה. הגוף האסטרלי מאז עידן הירח הקדום והאגו התווסף לאלה אך במהלך עידן האדמה. כלומר – כל הישויות שנמצאות בשלב מסוים הוכנו מראש כשלמות.

והנה – בוודאי תרצו מאוד לדעת אם בפרק הזמן הנוכחי באבולוציה מכינים מראש ישויות שתגענה לשלב האנושי שלהן בעידן יופיטר. דבר נוסף אתם יודעים, שבמהלך עידני הסטורן, השמש והירח הקדומים – תוכלו לעיין בדברים אלה בספרי: מדע הנסתר בקוויו העיקריים – נטלו חלק בהכנת האנושות רוחות ההיררכיות העליונות. מצוי תיאור בעניין של מעורבותם של המלאכים, מלאכי-עליון והארכאי בהתפתחות של הישויות האנושיות ועל כן ברורה השאלה האם ישויות אנוש, במהלך הוויית קיומן הארצית מעורבות אולי בהכנת הישויות שתגענה לרמתן האנושית במשך עידן יופיטר?

שאלה זו חיונית וודאי לכל אדם בעל רגש, אם רגשותיו מושפעים מהמדע הרוחי. כפי שתיארנו אכן ייתכן ויקרה שההתנהגות האנושית באופן כללי במהלך עידן האדמה תוכל לעזור או להחמיץ את עזרתה לישויות שעשויות להגיע לרמתן האנושית על יופיטר. אנו עשויים לומר: מה יכול להיות גרוע יותר מאשר התנהגות באורח כזה במהלך עידן האדמה שלא תאפשר לישויות יופיטר נאותות להתהוות עקב מעשינו? כמובן שעלינו להיות בטוחים שאם ברצוננו לדבר אודות דברים אלה, שקיים רצון-טוב מסוים, כי אלה הם באמת סודות חשובים של ההתקדשות, סוג של רזי התקדשות שהמדע המודרני דוחה מעליו, כמובן. אדם חייב ללא ספק להכין רגשותיו כדי שיהיה מסוגל לראות מה חייבת להיות גישת המדע המודרני לאמיתות המהותיות של החיים.

בהרצאות הקודמות ניסיתי כבר לומר משהו בקשר ליחס של המדע המודרני, כצורך, לחיים. אין הוא יכול ליצור מגע ישיר עם סודות החיים. אין הוא יכול אפילו לרצות בכך. אין הוא מסוגל אפילו להעמיד פנים כרוצה להגיע לסודות חיים אלה. כמובן, שטוב הדבר להכין ביצים קשות לאנשים שאוהבים לאכול ביצים כשהללו קשות וביצים קשות שימושיות לאלה שאוהבים אותן. אך אם מישהו רוצה ללכת ולומר שהוא לוקח את הביצים מהתרנגולות כדי לעשות מהן ביצים קשות ולאחר מכן יחזיר אותן לתרנגולות שתדגורנה עליהן – הוא יעשה בכך משהו אבסורדי. האדם עושה בדיוק את אותו הדבר בהתייחס לקוסמוס אם הוא מתכונן לפתור את סודות הקוסמוס וברצונו להשתמש לשם כך במדע המודרני. זוהי אותה הגישה כמו מי שרוצה להדגיר ביצים שהתקשו בבישול ולא נותר בהם דבר לדגור עליו.

ברצוני להראות לכם בדרך השוואה מה מטעֶה מדע זה הקשור לכל אורח החשיבה המודרנית ובמיוחד בגישתו לחידות המהותיות של החיים. אם ברצונו של מישהו לגלות אם מדע מסוים מועיל או מזיק הוא יתחיל בדרך כלל לשאול: "האם המדע צודק בדבר זה או אחר?" ואם יוכל להוכיח שהוא צודק במקרה זה או אחר הוא ייאחז בו כדבר מובן מאליו.

ברם, דווקא מכך עלינו להסתלק, מלייחס חשיבות כה רבה לשאלה אם מה שאומר המדע נכון הוא או לא. עלינו להגיע לנקודת הראות שאין זה הדבר העיקרי כשמגיעים הדברים לפתרון חידות החיים. אם רואה מישהו מרכבה רתומה לסוס ואדם בתוכה, יהיה צודק בהחלט אם יגיד שהסוסים מושכים אדם זה במרכבה, מושכים אותו אחריהם. דבר זה נכון, כמובן, וכל מי שרוצה לומר שהסוסים אינם מושכים את המרכבה ואת האדם היושב בה טועה, כמובן. אך גם נכון הדבר שהאדם היושב במרכבה, באופן שהוא מנחה את הסוסים, מפקח על הכיוון שבו עליהם למשוך אותו וזהו וודאי אספקט חשוב יותר מנקודת הראות של המטרה. אפשר להשוות את המדע המודרני לגילוי דעתו של אדם שכופר בכך שהאדם במרכבה הוא שמנווט את הסוסים, ועומד על דעתו שהסוסים הם שמושכים את האדם במרכבה.

אם תהרהרו בהשוואה על כל פרטיה תקבלו מושג נכון בקשר ליחסו של המדע המודרני למחקר המוסרני לתוך האמת. עלי לומר דברים אלה שוב ושוב היות ואדם שמתבסס על השקפת העולם שלנו חייב להגיע במידה הולכת וגוברת למצב שבו יהיה מסוגל להגן ולגונן על השקפת העולם המדעית רוחית שלנו כנגד ההתקפות מצד השקפת העולם המודרנית. אולם אתם תהיו מסוגלים לעשות זאת אך ורק אם תבהירו לעצמכם מהו יחסו של המדע החיצוני המודרני למחקר כן ביחס לאמת. עליכם לגשת תמיד לשאלות המדעיות-רוחיות בגישה מסוימת ובסוג מסוים של רגש, אחרת לא תגיעו לקשר נאות עימן.

והנה – שאלתנו שנוגעת בישויות שתגענה לרמת-אנוש על יופיטר קשורה באמת ובתמים בשאלות העמוקות ביותר באבולוציה של האדם והאדמה. מצוי משהו באבולוציה של האדמה שלנו שהיווה מאז ומתמיד בעיה פילוסופית והוא – הזיקה שבין התנהגותו המוסרית של האדם ובין קיומו הפיזי.

כישות ארצית על האדם להחליט עד איזו מידה מהווה הוא סוג ישות שנשלטת על ידי האינסטינקטים שלה שעליה לציית להם ולהשביע אותם, באיזו מידה נתונה היא לחסד האינסטינקטים שלה ולהשפעתם היות וחוקי הטבע עומדים בתוקף על כך שיש להשביעם. זהו צד אחד של הטבע האנושי. מבחינה זו אנו אומרים: אנו עושים דברים אלה משום שמוכרחים אנו לעשותם. אנו מוכרחים לאכול ואנו מוכרחים לישון. אולם קיים מישור אחר של התנהגות אנוש על אדמה זו, מישור שבו אין אנו יכולים לומר 'מוכרחים', כי הדבר יאבד את כל משמעותו אם נאמר כאן 'מוכרחים'. זוהי הספרה הנרחבת של הצו הפנימי, ספירה שבה אנו מרגישים שעלינו למלא אחר אימפולס רוחי טהור בנפרד מאינסטינקט ומכל דבר שנוצר מתוך עצמנו במישור הטבעי-פיזי. הצו הפנימי 'עָלֶיךָ' מעולם אינו מדבר אלינו מתוך האינסטינקטים שלנו, אלא מנחה אותנו באורח רוחי בלעדי – 'עליך' כצו פנימי מהווה את הספירה של התחייבויותינו המוסריות.

ישנם כמה פילוסופים שאינם יכולים למצוא שום קשר בין השימוש ב-'עליך' כצו-פנימי ובין 'אתה מוכרח'. והתקופה הנוכחית שלנו כמעט שקועה בחומרניות, ובמיוחד כשנוגע הדבר בחיי המוסר והיא תשקע יותר ויותר כשברצונה להפוך את כל ה'עליך' ל'אתה מוכרח'. אנו מתקדמים לעבר זמנים שמבחינה זו תתלקח ותתפשט ההפיכה הזאת מ'עליך כצו פנימי' ל'אתה מוכרח' כשהיא מלווה בגאווה ותיקרא בעצם בשם: פסיכולוגיה. אספקטים איומים יתגלו לעינינו אם נתבונן במה שהחל להתפתח בשדה פסיכולוגיית הפשע. ברור וגלוי כבר שהישות האנושית משתכנעת באורח כזה שהאנשים אינם שואלים האם היא עברה על 'הצו הפנימי' אלא מנסים להוכיח שהיא נדחפה לפעילות הרסנית זו או אחרת מתוך צורך טבעה. ניסויים מוזרים הולכים וגוברים כדי להגדיר את הפשע כמקרה חולי בלבד. כל הדברים הללו נוצרים מתוך חוסר בהירות מטריאליסטי מסוים בזמננו שמייחס את 'עליך כצו פנימי' ל'אתה מוכרח'.

מה מציין למעשה 'עליך' זה או במילים אחרות, הציווי הפנימי בתוך כל המסגרת של הקיום האנושי? מי שמציית ל'עליך' ידוע כמבצע פעולה מוסרית. מי שאינו מציית ל'עליך' מבצע פעולה בלתי מוסרית. זוהי כמובן אמת נדושה, אולם כעת, הבה וננסה להתבונן ב'מוסרי ובבלתי מוסרי' לא רק בהתייחס למאיה החיצונית של המישור הפיזי, אלא בהתייחס לאמת ולְמה שמצוי למעשה מעבר למאיה הפיזית. כאן מופיע האלמנט המוסרי החופף ל'עליך' – למדע ההתקדשות כמשהו שידהים אותכם (שיחבוט בעיניכם, במובן הרוחי) – אם ננסח זאת באופן גס למדי. אם תסתכלו באדם – אודות האמיתות הללו שההשקפה החומרנית דוחה מעליה, יש לדבר פעם – אם תסתכלו במישהו בתנאי טמפרטורה ומזג אוויר מסוימים – תראו זאת טוב יותר אצל סוסים, אולם אין אנו מדברים כעת על סוסים – תראו שהוא נושף והנשימה נעשית גלויה לעין כאֵד באוויר. כמובן שבאשר נוגע הדבר למדע החומרני הרי שנשימה זו שהאדם פולט מתפזרת ומתמוססת ואין לה שום משמעות לאחר מכן. אולם יש לה משמעות לאדם שמתחקה אחר תופעות החיים באמצעות מדע ההתקדשות, כי הוא רואה בדגמי הנשימה עקבות מדויקים של ההתנהגות המוסרית או הבלתי מוסרית. אפשר לראות התנהגות מוסרית או בלתי מוסרית באֵד הנשימה. נשימתו של אדם שנטיותיו מוסריות שונה לגמרי מנשימתו של אדם שנוטה לאי מוסריות. אתם יודעים שבהתייחס לדברים שונים אצל הישות האנושית ניתן לראות את התכונות הדקות יותר בחלקים הדקים יותר של ההילה האתרית והאסטרלית. אולם טבעו המוסרי והבלתי מוסרי של האדם במשמעות הרגילה של המילה נראה למעשה לעין בתכולה האתרית-אסטרלית של הנשימה באֵד. החלק הפיזי שלה מתפוגג. אולם מה שטבעו בה אינו מתפוגג, היות והוא מכיל יצור על-חושי אשר בהתייחס לנשימה באד יש לו מרכיב פיזי, אתרי ואסטרלי, אלא שהפיזי אינו מוצק אלא נוזלי בלבד. משהו בעל צורה משתנה ביותר שאפשר לראות בנשימה זו.

מעשים שנוצרים מתוך אהבה מראים משהו שונה לחלוטין ממעשים שנעשים מתוך התלהבות, דחף ליצירה, או דחף לשלמות, למשל. אולם בכל מקרה מזכירה הצורה בנשימה את אחד היצורים שעדיין אינו קיים כלל על האדמה. יצורים אלה מהווים הכנה להללו שיגיעו לשלב האנושי שלהם על יופיטר. צורותיהם נתונות מאוד לשינויים ויעברו שינויים נוספים בעתיד, כי יצורים אלה הם ההשתקפויות הצלליות המתקדמות הראשונות של הישויות שיגיעו לרמה אנושית על יופיטר.

באורח מסוים אף אנו חבים את קיומנו לנשיפה של המלאכים על הירח הקדום וזוהי אחת החוויות המרגשות של החיים הרוחיים לדעת, שהישויות האנושיות של העתיד על יופיטר תתפתחנה מתוך מה שאנו נושפים בתקופות ההווה. אם נפנה אל התנ"ך כשידע כזה ברוחנו ונקרא את מילות הפתיחה, נוכל לומר לעצמנו: "כעת מתחילים אנו להבין מה משמעות הדבר כשהתנ"ך אומר, שאלוהים יצר את האדם הארצי על ידי נשיפה לתוכו."

ברצוני להתוודות ולומר שלעולם לא הייתי מבין את הקטע אודות האלוהים שנשפו את הישות החיה של האדם לתוך פיו ואפו אם לא ידעתי מראש שנשימת הישויות האנושיות הארציות אף הכילה בה את הנבטים הראשוניים של הישויות שתיעשינה אנושיות על יופיטר. אולם הישויות האנושיות על יופיטר תוכלנה להתהוות אך ורק מסוג הנשימה שחב את קיומו למעשים שנובעים מציות ל'עליך כצו פנימי', ואשר מהווים, אם כן, פעולות מוסריות.

וכך אנו רואים שדרך מוסריותנו הארצית אנו נוטלים חלק פעיל בכל מערך הקוסמוס. זהו אמנם כוח יצירתי בריאתי ואנו יכולים לראות שהמדע הרוחי נותן לנו אימפולס רב-עוצמה לפעילות מוסרית באומרו לנו שאנו פועלים נגד בריאת ישויות אנוש על יופיטר אם איננו פועלים באורח מוסרי על האדמה. דבר זה מעניק למוסריות ערך ממשי מאוד לקיומה. התנהגותנו האנושית מעוצבת בעוצמה רבה על ידי מה שאנו רוכשים באמצעות מדע הרוח ובמיוחד בהתוודענו לסודות של ממש ביחס לקוסמוס.

וכבר התייחסתי לדברים דומים והזכרתי בזמנים שונים, שהשפה גם היא מסמלת, מראה בסמלים, את היצירתיות של האדם בעתיד. אינני רוצה להרחיב בזה היום, אלא רק רציתי להראות לכם קודם כל, איזו חשיבות יש להתנהגות מוסרית בכל הקוסמוס.

אתם עשויים כעת לשאול: "מה בנוגע להתנהגות בלתי מוסרית?" התנהגות בלתי מוסרית באה אף היא לידי ביטוי ביצירת הנשימה. אולם התנהגות בלתי מוסרית מטביעה חותם דמוני עליה. הדמונים נולדים מהתנהגותו הבלתי מוסרית של האדם. הבה ונתבונן בהבדל שבין דמונים שמתהווים מהתנהגות בלתי מוסרית ובין ישויות רוחיות – רוחיות במידה ויש להן קיום נוזלי בלבד על האדמה – הצורות הרוחיות שנבראות על ידי פעילויות מוסריות.

ישויות אלה אשר מתגשמות בהיות להן קיום נוזלי ארעי, ומתהוות מהתנהגות מוסרית – מהוות סוג ישויות שיש להן גוף אסטרלי, גוף אתרי ולבסוף גוף פיזי שמתעבה לשלב נוזליות, כשם שבעידן הירח הקדום היה לנו גוף אתרי, גוף אסטרלי וגוף פיזי, וגוף פיזי זה אף הוא אך התעבה לדרגת נוזל. כך היינו, פחות או יותר, אף אם לא בדיוק. ויצור זה, בגוף פיזי, אתרי ואסטרלי שמתהווה מתוך פעילויות מוסריות נועד לקבל אגו, כשם שבעידן הירח הקדום נועדו הגופים הפיזי, האתרי והאסטרלי שלנו לקבל אגו. יש להם את הבסיס לקבלת אגו ולישויות מסוג זה הכושר לעבור אבולוציה מתקדמת סדירה בקוסמוס. הישויות האחרות, הדמונים שנוצרים מפעילויות בלתי-מוסריות – גם להן גוף אסטרלי, גוף אתרי וגוף פיזי, בשלב נוזלי, כמובן, אולם אין להן את הבסיס לפיתוח אגו. הן נולדות בלי ראשים, ניתן לומר, ובמקום ליטול להן בסיס להתקדמות בנתיב מתקדם סדיר להוויית הקיום שעל יופיטר – הן דוחות מעליהן בסיס זה ועקב כך הן נופלות קורבן לגורל הסתלקות מהאבולוציה. אין דבר זה רק מגדיל את הכנופיות של הישויות הלוציפריות, היות והן מגיעות להימצא תחת ממשלן ואין הן יכולות להתקדם באופן סדיר – עליהן להיעשות לפרזיטים. דבר זה קורה לכל הישויות שדוחות מעליהן את הנתיב הנורמלי שלהן. עליהן להיצמד לאחרים כדי להמשיך לנוע. לישויות אלה שמתהוות בגלל פעילויות בלתי מוסריות נטיה מיוחדת להיעשות לפרזיטים באבולוציה האנושית על האדמה בהנהגתו של לוציפר ולאחוז באבולוציה של הישות האנושית לפני כניסתה הפיזית של זו לעולם. הן מתקיפות את האדם בתקופת היותו עוּבָר וחולקות עמו את קיומו בין ההריון והלידה. כמה מישויות אלה, אם הן חזקות די צורכן, מסוגלות להמשיך וללוות את הישות האנושית לאחר הלידה, כפי שאפשר לראות בתופעות של ילדים אחוזי דיבוק (רוח רעה).

מה שנגרם על ידי דמונים-פרזיטים-פושעים שנצמדים לעוּבָרים הריהו גורם להתנוונות בהמשך הדורות, שאינו כפי שהיה צריך להיות אילו לא התקיימו דמונים אלה. קיימות סיבות שונות לניוון של משפחות, שבטים, עמים ולאומים, ואחת מהן היא קיומם של דמונים-פרזיטים-פושעים אלה במהלך הזמן העוברי של האדם.

ישויות אלה ממלאות תפקיד חשוב באבולוציית האדמה כחטיבה אחת, והן מביאות אותנו לידי מגע עם סודות עמוקים של הקיום האנושי. זה מהווה תכופות את הגורם לכך שאנשים רוכשים דעות מסוימות ונקודות השקפה לפני שהם נולדים להוויית הקיום הארצית. ואנשים מתענים על ידי ספקות ואי-ודאויות בחיים ובכל מיני דברים אחרים בגלל פרזיטים דמונים אלה.

ישויות אלה אינן יכולות לעשות הרבה יותר מזה ביחס לישות האנושית עם היכנס בה האגו שלה ובהתבססו בה. ברם, הן מתקיפות אותה במידה רבה יותר לפני הלידה ובמהלך שנותיה הראשונות. וכך אנו רואים שלמעשי-רוע אפקט משמעותי גם בקוסמוס ופעילותם ביצירתיות, אולם יצירתיות זו פועלת בכיוון של עידן הירח הקדום. כי מה שעובר בו האדם בפרק הזמן העוברי כשישויות דמוניות אלה יכולות להתקיפו מהווה, ביסודו של דבר, ירושה מעידן הירח הקדום, והוא מופיע בהתנהגות תת-מודעת, אינסטינקטיבית. ומשהו, שגם למדע הפיזי שמור אינסטינקט לו, הוא, שבימי קדם, בזמנים טובים יותר, לא חישבו את פרק הזמן העוברי לפי החודשים הרגילים אלא לפי חודשי הירח. ועל כן מדבר הוא אודות עשרה חודשי ירח והוא יודע גם דברים אחרים ביחס לזיקה שבין התפתחות העובר ובין מצבי הירח.

וכך אנו רואים, שהאבולוציה מכילה בה שתי נטיות: האחת – מעשים טובים ושמכילים בהם את האימפולס לעבוד באורח יצירתי על האדמה כהכנה ליופיטר, כך שיוכל להתהוות ממשיכו של האדם בשלב האנושי, והשניה – המעשים הרעים מביאים אל האבולוציה שלנו את הנטיה לגרור את האדמה לאחור לעידן הירח הקדום ולעשותה תלויה בכל דבר שזיקה לו לתת-מודע. אם תהרהרו בכך תמצאו המון דברים אשר קשורים לאימפולסים תת-מודעים אלה. ולמעשה מצויים הרבה יותר מאימפולסים תת-מודעים אלה באנושות החומרנית של הזמנים המודרניים מאשר היו בתקופות עברו, כשהאנשים היו פחות חומרניים.

אני מאמין שסוג הדברים שאני מספר לכם שוב היום יגרמו לכם להרגיש איזה רושם עמוק עשוי מדע הרוח להטביע על השקפת עולמכם ביחס לחיים ושבאמת אין הוא נותן לכם אך ורק ידע תיאורטי, אלא הוא מסוגל להעניק לחיי אנוש כיוון חדש. בוא תבוא העת שבה ייעשו החיים לכאוס מוחלט אם האנשים לא ינצלו את ההזדמנות לתת להם כיוון חדש מתוך הידע של מדע הרוח. האדם חייב לעבור מעבר לידע התחום לגוף הפיזי. תקופתנו המטריאליסטית אינה מעוניינת בשום ידע חוץ מזה שתחום לגוף הפיזי. אולם על האדם לנשא את הידע שלו מעל לגוף הפיזי. מה שאנו מכירים כיום כתרגילים הראשונים בספר 'ידע העולמות העליונים' הללו ייעשו בהדרגה למשהו שייעשה באופן טבעי, למשהו שהאדם יחוש שהפך לטבעו השני. (על אף שב'הדרגה' זו תמשך זמן רב למדי). ובמיוחד מה שאנו מכנים בשם התרכזות המחשבה ייעשה טבעי לבריות.

האנשים יחושו, במידה הולכת ורבה, בצורך לרכז את מחשבותיהם, למקד את כל פעילות הנפש שלהם במחשבות מוגדרות היטב שישימו בפני תודעתם. בה בשעה שאם לא כן הם מניחים לחושיהם לנדוד מדבר אחד למשנהו, או מעובדה אחת לחברתה – הם יַפְנוּ לעיתים קרובות יותר ויותר את חיי המחשבה שלהם לדברים מסוימים שהם עצמם בחרו בהם. ולו רק לזמן קצר – הם יתרכזו במחשבה מוגדרת כדי למקד את פעילות הנפש שלהם במחשבה זו. או אז יגלו משהו שרבים מכם יודעים היטב. כל אחד מגלה תגלית מסוימת במהלך ההתרכזות, אם שמים אנו מחשבה במרכז התודעה שלנו וממקדים בה את כל פעילות נפשנו – נשים לב שהמחשבה נעשית חזקה יותר ויותר. כמובן שכך הדבר. אך הנה מגיעה ובאה נקודה שבה אין היא מתחזקת, אלא נחלשת עד שהיא מתפוגגת. זוהי התנסות שרבים מכם התנסו בה. על המחשבה להתפוגג, עליה, ניתן לומר, לדעוך בפנים. היות וסוג מחשבות שעלינו להתחיל בהן והאורח שבו אנו חושבים מתקיימים דרך מכשיר הגוף הפיזי, ואנו מתרכזים בסוג החשיבה שבו אנו חושבים באמצעות המכשיר של הגוף הפיזי, עד הרגע שבו דועכת המחשבה ואנו חומקים מתוך הגוף הפיזי.

היינו יוצאים לגמרי לתוך הלא מודע אילו לא ניסינו במקביל לתרגיל התרכזות זה לעשות משהו נוסף כדי לקיים את התודעה שלנו בזמן שאנו חומקים מתוך גופנו הפיזי. מה שעלינו לעשות כדי לקיים את תודעתנו בזמן שאנו מחוץ לגוף הוא מה שאנו קוראים ניהול חיי רוגע ושלווה וקבלת ענייני העולם בשלווה. אנו יכולים אף לעשות יותר מאשר לקבל את הדברים בשלווה. אנו יכולים לקבל ברצינות תיאוריה שמכירים אנו כה היטב והיא: מושג הקרמה. למה אני מתכוון?

אדם אינו נוטה כל עיקר ליטול את רעיון הקרמה ברצינות של ממש. אם קרתה לו תקלה קטנה שמכאיבה לו או קרה לו משהו, הוא מתרגז לעיתים וחש הוא בסלידה ביחס למה שארע. אנו פוגשים במה שאנו קוראים בשם: קבלת גורלנו בסימפטיה או באנטיפתיה. אין זה משנה כלל בחיים הרגילים, היות וחשוב לנו בהחלט לחוש סימפטיה ביחס לכמה מההתרחשויות של הגורל ואנטיפתיה לאחרות. לנו מהווה הגורל משהו שפוגש בנו מבחוץ.

אם אנו נוטלים את רעיון הקרמה ברצינות עלינו להכיר בהיכרות של ממש את האגו שלנו בגורלנו ולהבין בהכרה שאנו עצמנו פעילים במה שמתרחש עימנו דרך הגורל, שאנו הננו השליחים המהותיים של הגורל. כשמישהו מעליב אותנו וודאי קשה לנו להאמין שאנו עצמנו חבויים מאחורי המעליב. כי בחיים הפיזיים נחוץ להעניש את המעליב. אולם עלינו להחזיק תמיד פינה בפנימנו שבה נודה ונתוודה לעצמנו: "אפילו כשמישהו מעליב אותך – זה אתה בעצמך שפוגע ומעליב את עצמך. כשמישהו חובט בך – זה אתה בעצמך שמכה אותך, כשמהלומות גורל בלתי נעימות חובטות בך הרי זה אתה בעצמך ששרוי בדין עם עצמך דרך מהלומות אלה." אנו שוכחים שאנו מצויים לא רק בפנים עורנו, אלא אף בפנים גורלנו. אנו שוכחים ששרויים אנו בתוך כל מה שקרוי נסיבות והתרחשויות של הגורל שלנו.

אכן, קשה מאוד לרכוש את הגישה, שאגו האדם הוא שמביא לו את הגורל. ברם, נכון הדבר שעם האגו שלנו אנו מביאים לעצמנו את גורלנו ואנו רוכשים את האימפולסים לכך בחיים שבין המוות ולידה מחדש בהתאם להתגשמויותינו הקודמות, כך שנוכל להביא לעצמנו את גורלנו. עלינו להתלכד עם גורלנו ובמקום להסתייג ממהלומות גורל קשות באנטיפתיה עלינו לומר לעצמנו לעיתים קרובות יותר ויותר: "על יד קבלת מהלומת גורל זו, כלומר – על ידי פגישתך את עצמך במהלומת גורל זו, מסב אתה לעצמך להיות חזק יותר, רב עוצמה יותר, רב כוח יותר." קשה לך יותר להתלכד עם גורלך בדרך זו מאשר להתנגד לו, אולם מה שאנו מאבדים כשמחשבותינו מתפוגגות ניתן לחזור ולרוכשו אך ורק על ידי כינוס לתוך עצמנו – באופן זה – את מה שמצוי מחוץ לנו. איננו יכולים לשהות במה שמצוי בפנים עורנו אם המחשבה דועכת כשאנו מתרכזים בה, אולם היא תישא אותנו אל מחוץ לעצמנו אם נאחז בגורלנו, בקרמה שלנו, במשמעות הנכונה. כך אנו חוזרים ומעוררים את עצמנו. המחשבה מתפוגגת, אך אנו נושאים הלאה את הזהות שאנו מחזיקים בין האגו שלנו ובין הגורל שלנו והיא נושאת אותנו בעולם.

רוגע זה ביחס לגורל שלנו, קבלה כנה ורצינית זו של הגורל, היא אשר מעניקה לנו קיום בהימצאנו מחוץ לגופנו. כמובן שדבר זה אינו צריך לשנות את חיינו על המישור הפיזי. לא תמיד אנו יכולים לעשות זאת אולם חייבת להתקיים הגישה שעלינו לרכוש בפינת נפשנו – למען הרגעים שבהם אנו רוצים באמת ובתמים לחיות במודעות מחוץ לגופנו.

שני כללי התנהגות יכולים להיות לעקרונות-הנחיה עבורנו ויכולה להיות להם משמעות רבה עבורנו. הראשון שעלינו להטביע חותמו על נפשנו הוא:

שאף להתפוגגות המחשבה בקוסמוס.

היות והמחשבה נעשית לכוח חי מחוץ רק בהתפוגגה ביקום. ובכל זאת לא נוכל להתחבר לכוח חי זה אלא אם נפעל לפי תכולת הכלל השני:

שאף להתחיות הגורל ב'אני'.

אם תממשו זאת תלכדו את מה שנולד מחדש במחשבה עם האגו המתחיה מחוץ לכם.

אף על פי כן, מצוי רב מאוד בטבע האנושי שמקשה על התקדמות ברוח כללים אלה. קשה במיוחד להתבונן ביחסים שבין הפנימי והחיצוני באורח נכון. ככל שנלמד מוסריות רבה יותר ממדע הרוח בהקשר זה כן ייטב. ואנו יכולים ללמוד ממנו מוסריות במידה ומושגים מוסריים מסוימים רוכשים לראשונה חיים ודם דרך מה שהמדע הרוחי עשוי להביא אליהם.

למשל – ישנם אנשים שמתאוננים תכופות על אנשים אחרים ועל הדברים האיומים שהם עושים להם. הם מרחיקים לכת עד כדי לומר שהאנשים הללו מתאכזרים אליהם. כל דבר מסוג זה קשור תמיד לקוטב השני של טבע אנוש ועליכם אך להתבונן בחיים באורח נכון, ופירושו של דבר לפי מדע הרוח כפי שזה מובן כיאות. כמובן שקיימת סיבה טובה להתלונן על חוסר אדיבות אך למרות זאת תגלו תדיר, שאם תשוטטו בחיים בראיה מעמיקה שנעשתה לראיה רוחית במידת מה על ידי מדע הרוח, תיווכחו לדעת שרוב התלונות הללו באות מפי אגואיסטים ושהחשד שמישהו רוצה להיות נבל כלפיהם נובע לעיתים קרובות ביותר מטבע אגואיסטי, בה בשעה שנטייה שופעת אהבה לא תחשוד מיד בהתאכזרויות ולא תתאונן שאנשים מנסים להזיק להם בכל מיני דרכים וכן הלאה.

כשהדברים מנוסחים כך במילים, קל להסכים עמם בתיאוריה. אני באמת משוכנע שרוב בני האדם יסכימו לכך באופן תיאורטי אם ייעצרו רגע ויחשבו על כך. אך העיקר הוא לחיות בהתאם.

וכעת אתם עשויים לשאול: "כיצד נחיה בהתאם?" והתשובה חייבת שוב להיות: "אתם חייבים לחיות באמת במדע הרוח שאליו אתם שואפים." זהו העיקר. משום כך מדע הרוח אינו ניתן בדיווחים קצרים או במרשמים קצרים, אלא אנו משתדלים לעשות את מדע הרוח לכוח חיים שבו נוכל לחיות ואשר ממנו נוכל תמיד לשאוב אימפולסים ממריצים.

זו היתה הסיבה העיקרית שהנחתה אותנו לעשות את בניין הגיתהאנום לנקודת מוקד לשאיפה אנתרופוסופית חיה זו, היות וכפי שהזכרתי אתמול, לבניין הגיתהאנום, לצורתו, ולכל האורח שבו הוא נבנה – טבע גופני, נפשי ורוחי במשמעות מדע הרוח. הוא עצמו מהווה סמל לעובדה שאנו שואפים על פי האימפולסים מהעולם הרוחי להביא לתוך האבולוציה האנושית את מה שזו זקוקה לו מאוד, כדי שהעתיד המיידי יתקדם בדרך הנאותה. עצם העובדה שאתם יכולים לתפוס את ישות מדע הרוח בצורות בניין הגיתהאנום עושה ממנו נקודת מוקד, מרכז שסביבו יכולה להתגבש השאיפה האנתרופוסופית, שעליה להיעשות למרכיב עיקרי באבולוציה של האנושות.

ייתכן ואנו אומרים תכופות שאנו חיים בזמנים קשים ושדברים רבים קיימים היום שעומדים בסתירה חריפה למדע הרוחי. ועם זאת איפשרה לנו הקרמה שלנו להגיע להתגברות על הבסיס החומרי שעליו נבנה הגיתהאנום שלנו כך שהוא עשוי להוות סמל למדע הרוחי אפילו בצורתו החיצונית.

כל אחד מאיתנו יכול להביא זאת למודעותו, כפי שאני עושה תכופות, ובמיוחד בזמנים הקשים שעוברים עלינו בעומדנו בפני ההתקפות הקשות שנוחתות על האנתרופוסופיה בהווה. כמה אנשים עשויים לשאול מהי מידת ההתקדמות האישית מצדנו לכיוון מה שחייב להתגבש סביב הגיתהאנום. אף אם אינדיבידואל זה או אחר אינם יכולים להיות נוכחים פיזית בפעולות המתבצעות על המישור הפיזי – העובדה היא שהבניין קיים ושהקרמה שלנו הביאה אותו אלינו והרי זה צעד חשוב קדימה. ואם ניתן דעתנו לכך שאנשים שלהם הבנה עמוקה ביחס למדע הרוח כגון כריסטיאן מורגנשטרן, למשל, נשארים מלוכדים, אפילו לאחר המוות הפיזי, עם מה שהגיתהאנום נועד להיות, כי אז עשוי הבניין שלנו להוות סמל בזמננו לסוג הפעילות בתוך התנועה הרוחית שלנו שאינו קשור בגבולות שבין מה שקרוי בדרך כלל בשם חיים ומוות.

אכן, אנו יכולים לחוש מלוכדים עם בניין זה ועל כן יש לאל ידו להמריצנו לחשוב את סוג המחשבות הרציניות שטבעי לנו לחשוב בתקופה כתקופתנו כשהחומרניות בשיאה. אפילו אם בניין זה ימצא אינדיבידואל זה או אחר כמשתף-פעולה כישות רוחית בלבד, חשוב יהיה בניין זה להמשך תנועתנו. דבר זה נאמר רק כדי להראות לכם שרצינותה של תנועתנו עוברת את גבולות החיים והמוות.

פגשנו רצינות זו השבוע בדרגה מיוחדת. ואם קורה דבר אחד מדוע לא יוכלו לקרות, במהרה, גם דברים אחרים? קשה באורח יוצא מגדר הרגיל לבצע את מה שדיברתי עליו וחזרתי והזכרתי הפעם. הדגשתי שאתן תשומת לב קפדנית ביותר לבחירת ולמציאת המילים הנאותות שבהן אוכל להיות מלא-תשובות לעולמות הרוחיים ועל כן מן הרצוי יהיה שלמילים אלה תהיה הקשבה וקליטה באותה רוח.

אין ספק שיבואו זמנים שבהם יהיו האנשים מסוגלים להיות חסרי-דאגה יותר ביחס לתנועה האנתרופוסופית. אולם כעת, מיד בהתחלה, עלינו להתרגל ליטול את הדברים ברצינות – ברצינות רבה מאוד. לפני זמן-מה דיברתי כאן אודות מחקר אוקולטי, בין היתר, משום שחשבתי שהדבר יועיל לכמה מכם. בעיקר תיארתי עובדות. חשבתי שהללו יסייעו למי מכם בהבנת התקופה הקשה הנוכחית שלנו. אולם מה שהגשתי מתוך כוונה זו לא טופל בזהירות מספקת. קיימים כמובן אחד או שניים יוצאים מהכלל, חריגים, כמובן, אולם אני צודק באומרי שלא כולם התייחסו לדברים בסודיות הדרושה והתוצאה היתה שחזרו עליהם בצורה שגרמה להיפך ממה שנאמר כאן.

אם רק אחשוב על מה שעשו ממשהו, שלא תיתכן אי הבנה כלפיו משום שכבר יצא בדפוס, בהתייחס לסיווג עממי-אירופה לפי נפש התחושה, הנפש האינטלקטואלית או השכלית, נפש התודעה והאגו, שבאמת לא התכוון להביע עליונות, אם אחשוב על גילויי הדעת שיצאו לעולם ועל ההתנגדות ועל התחושה הרעה שהם עוררו – הרי שקל לראות שלא ניתנה תשומת לב נאותה לקליטת הדברים במדוקדק, אפילו במקרים קשים כאלה. אם למשל, אמרתי אי-פעם שפעילות האגו בין עממי אירופה חייבת להיות אפקטיבית בארגון האוכלוסיה האירופית, הרי שדיברתי שטויות. וזהו אחד הדברים שהתפרסמו בציבור וגורמים לאי-הבנות ולתחושות רעות מחרידות ביותר.

ועל כן מחובתי שלא לומר מילה אודות דברים אלה בהרצאותיי בינתיים. עלי להתרחק מלהזכיר אותם ובה בשעה שהכל מלבדי חופשיים לדבר אודותם, לא אוכל לעשות זאת עקב האורח שבו אין מבינים נכונה את מה שאמרתי.

כל הדברים האלה באים להראות שעלינו להתבונן בפנימנו ולראות אם לא נוכל להתייחס לתנועה האנתרופוסופית ברצינות גמורה. כי לפעמים איננו שמים לב במידה מספקת מה רב רגש האחריות לכל משפט מהמסרים של המחקר הרוחי הכן, כשנוטלים את העניין ברצינות. המדע הרוחי לא נועד לעורר אמוציות, כמובן, אף לא להתנגד להן או להרגיע אותן, ואם מישהו אומר שדברים אלה נמסרו כדי להתנגד למישהו – עליו לשאול את עצמו האם נעשה שימוש נכון או שגוי במה שנמסר באובייקטיביות מירבית ובאהבת-אמת וברגשי-כבוד. אלה הם דברים שמוסיפים אף יותר כאב לחוויות האוקולטיות שלי שכבר די כואבות. אף אם אינני יכול להזכיר דברים חשובים מסוימים, ורק יש להשמיט ממה שחשבתי שנוכל לחקור במהרה – קיימים עדיין עניינים חשובים ומהותיים שנותרו לנו לדיוננו במהלך שהותנו יחדיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *