האמנות לאור חוכמת המיסטריות – 06

האמנות לאור חוכמת המיסטריות

רודולף שטיינר

8 הרצאות שניתנו בדורנאך 1914-15 GA275

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 6      2.1.1915

עבודה בארכיטקטורה פיסולית – א

יהיה זה קל יחסית, כמובן, אומר אני יחסית – לאדם לקלוט בצורה תיאורטית פחות או יותר את מה שמבינים אנו על ידי השקפת העולם המדעית רוחית, או אנתרופוסופיה. אולם לא קל יהיה למלא את כל ישותנו ואת החיים עצמם באימפולסים שנובעים ממדע הרוח. קליטת אנתרופוסופיה באופן תיאורטי, כך שתדעו, שהישות האנושית מכילה גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי וכן הלאה, באותו אופן שאתם יודעים שצליל זה או אחר מכילים כך וכך תנודות, או שהחמצן מתחבר למימן כדי להיפך למים – זהו האופן שבו התרגלנו ללמוד דברים דרך גישת מדע הטבע, שהאנושות רכשה בהדרגה במאות השנים האחרונות.

אנו פחות רגילים לאפשר לרגשותינו ולגישת נפשנו להיות מושפעים מאותו סוג של ידע שיש למדע הרוח להציע. בנוסף סוג הגישה שצריך להיות לנו במדע הרוח הוא מנוגד ביסודו מהגישה שצריכה להיות לנו במדע הטבע. לעיתים קרובות מודגשת העובדה שהכל חשים שהמדע הוא יבש והוא מונע בעדנו מלהגיע לידי מגע חם לחיים ולהתרחשויותיהם. אותו מדע יבש, צונן וחסר רגש גוזל מהדברים את רעננותם, ועם זאת אפשר לומר שבמידה מסוימת כך היה צריך להיות ביחס למדע הרגיל. היות וקיים הבדל עצום בין ההתרשמות שמוטבעת בנו על ידי תצורת ענן נפלאה בשמי הערב או הבוקר ובין הדיווחים המשמימים שנותנים לנו אסטרונום או חזאי מזג האוויר. קיים שפע עושר שכזה בעולם הטבע סביבנו שהשפעתו מחממת אותנו לפני ולפנים בה בשעה שהמדע, בהשוואה, במושגיו וברעיונותיו, נראה משעמם ויבש, חסר חיים ואהבה. ועם זאת – יש צידוק לחוש כך כאשר הדבר נוגע לידע החיצוני, לידע מדע הטבע.

קיימות סיבות מוצדקות לקיומו של הידע החיצוני, ידע מדע הטבע בצורה זו. אולם מדע הרוח אינו מהווה סוג זה של ידע. אדרבא – עליו לקרב אותנו יותר ויותר לשפע ולחום החיים של העולם החיצוני ושל העולם בכלל. אולם משמעותו של דבר היא להחדיר לפנימנו אימפולסים מסוימים לחיים שלאדם של ימינו כמעט ואין. האדם של זמננו מצפה שכך יהיה טבעו של מה שהוא מכנה בשם מדע, שיהיה לו עליו אפקט קר ופיכח, כאופיו של ווגנר בפאוסט מאת גיתה. הוא מצפה שאם יקלוט לפנימו את המדע תיפתרנה חידות הטבע ואז ידע כיצד מורכב כל דבר ויהיה שבע רצון לחלוטין ממה שהוא יודע.

המדע אפילו גורם בימינו לכמה אנשים להזדעזע מסיבה מיוחדת מאוד. הם טוענים שמה שגרם לחיים להיות כה עשירים וכה רעננים בעבר היתה העובדה שהאדם לא פתר כל חידה ויכול היה עדיין לתמוה ולהתפלא אודות החידות שטרם נפתרו. ואז בא המדע, הם אומרים, ופותר את חידות הטבע בזו אחר זו. והם מדמים לעצמם מה משעממים יהיו החיים בעתיד כשהמדע יפתור את כל הרזים ולא תהיה שום אפשרות עוד לתמוה על שום דבר, או להחזיק ברגשות מסוג לא מדעי. איזה שממון יפקוד את האנושות ונימוקינו עימנו לפחד מהסיכויים הללו.

ברם, מדע הרוח עשוי לעורר רגשות שונים מהללו ועל אף שרגשות אלה יהיו פחות חופפים לזמנים המודרניים מאשר פתירת חידות, הם יראו מה מעורר ומעניק חיים עשוי מדע הרוח להיות. אם נקלוט באורח נאות את האנתרופוסופיה – ולא רק נרשום הערות ממה שנאמר, כך שנוכל להשתמש בהן כפי שעושים במדע הרגיל, ואולי אף עושים תרשים מדוקדק כך שאפשר להקיף הכל במבט אחד כמו בפיזיקה, אם לא נעשה זאת בדרך זו אלא נאפשר – למה שיש לאנתרופוסופיה לומר – להגיע אל לבבותינו ואנו נתלכד עם הדברים – נשים לב שהדברים מתחיים בנו וצומחים ומתפתחים. הם מעוררים את עצמאותנו ואת יוזמתנו והופכים לישות חיה חדשה בתוכנו שמראה, באופן מתמיד, אספקטים חדשים. לגשת לטבע החיצוני בנפשותינו המלאות כך באנתרופוסופיה משמעותו למצוא חידות נוספות בטבע, נוספות ולא מועטות יותר. הכל נעשה אפילו יותר מפליא, אשר מרחיב ולא מדלדל את חיי הרגש שלנו. אתם יכולים לומר שמדע הרוח עושה את העולם מסתורי יותר.

כמובן שהעולם הופך למקום שומם כשהפיזיקאי אומר אליכם: "רואים אתם את זריחת השמש…" ואז מראה לנו תרשים ואומר לנו אילו השתברויות מסוימות חלות בקרני האור כך שמופיע נוגה השחר. זה באמת איום ולא מנקודת הראות של תבונת אנוש, אלא ביחס ללב-אנוש ולהבנה הקשורה בלב.

שונה הדבר לגמרי כשהמדע הרוחי מספר לנו למשל: בראותכם את הזריחה או בהקשיבכם לקטע זה או אחר של מוזיקה, חייב לקנן בכם הרגש שהנה האלוהים שולחים לתוך העולם זעם-מעניש. או אז נעשים אנו מודעים לשזירה המיסתורית החיה של האלוהים מאחורי נוגה השחר. לדעת את שם האלוהים ולהיות מסוגלים לשבצם בתרשים תשע הדרגות ששרטטנו בפנקס שלנו, אין זו ידיעת דבר אודות האלוהים… אולם מתוך רגש חי שעשוי לקנן בנו בעת ההסתכלות בזריחת השמש תפקוד אותנו מחישת תנועה וחיים בעושר רב, כשם שאנו יודעים שכאשר אנו מסתכלים בישות אנושית לא יאמר לנו שום סך-ידע-מושגי אודותיו על כל טבעו ולא יאפיין את החיים האוניברסליים בתוכו. כך נהיה מודעים לכך שהשחר מגלה לנו משהו מחיי הקוסמוס שאין לשער היקפם.

ידע מדע הרוח עושה את החיים חידתיים יותר ומסתוריים באורח שמדליק רגשות עשירים יותר בפנימנו. ורגש יסודי מסוג זה יכולות נפשותינו לרכוש בהשתדלנו להתמצא בסוג האידיאות שזה עתה ציינתי. או אז לאולם לא נתפתה להתאונן שמדע הרוח פונה אך ורק לראשינו ולא מחזיק בכל ישותנו. עלינו אך להיות סבלניים עד שהמסר של מדע הרוח ייעשה לישות חיה בפנימנו ויעצב עצמו מחד כשהוא ממלא אותנו לא רק באורו, אלא גם בחומו. או אז יחזיק בלבבותינו ובכל ישותנו ואנו נרגיש עצמנו עשירים יותר כלפיו, בה בשעה שאם נקלוט את מדע הרוח באותה דרך שאנו קולטים את המדע הרגיל, אין ספק שנרגיש עצמנו עניים יותר.

ועם זאת, מצד שני, טבעי הדבר למדי קודם כל, שהאנתרופוסופיה נראית לאנשים רבים כמובילה להתדלדלות, היות ועדיין אין הם מסוגלים למצוא את החיים הפנימיים של מסר האנתרופוסופיה שעשוי להגיע אל לבבותיהם. ומשום שלאנתרופוסופיה אין עדיין אותו אפקט עליהם כמילים חמות, למשל, שישות אנוש ידידה-לנו מדברת אלינו. אולם עלינו ללמוד שהאנתרופוסופיה יכולה להיעשות חיה ושהיא יכולה להעניק לנו תמיכה ועידוד כה רבים כפי שיכולה להעניק לנו, אם לא כן, אך ורק ישות אנוש זולתנו.

לבבותינו מוצאים זאת כה קשה בעת הנוכחית משום שאבד לנו ההרגל להתמזג בחיי הדברים. די קשה הדבר אם מישהו מנסה לשקם מעט מעט חיים אלה עם הדברים. את הדבר הזה ניסיתי לעשות בארבעת מחזות המיסטריה שלנו. עליכם אך לחשוב על ההתרחשות בארץ הרוח במערכה החמישית של 'התעוררות הנפש' שם יושב פליקס בלדה בצד השמאלי של הבמה – כפי שנראה הדבר מהקהל – לאחר שעלה לדוואכאן וישות רוחית בצד שני של הבמה מדברת אליו על חווייתו בכובד. כאן חשים בכובד שיורד במרחק. כשאנשים רואים משהו יורד הם מורגלים להיות מודעים אך ורק לירידה ורק לראות את הדבר למעלה תחילה ואז ברדתו מטה מטה. אין הם רגילים לזחול לתוך הדברים ולחוש בתחושת הכובד, בחושם את הדבר שנדחף תדיר כלפי מטה. באורח הבעה כזה אני מקווה להרים את האנשים מתוך גופיהם האגואיסטים בלב המחזה ולהטילם לתוך חיי הדברים שמחוץ לעצמם.

אם לא יקרה כדבר הזה, כי אז לא יוכל רגש אמנותי לחזור ולהתהוות. על מנת שיוכל לחזור רגש אמיתי לארכיטקטורה, למשל, חייבים המושגים שאנו קולטים מהמדע הרוחי להתחיות. קודם כל אין זה משנה אלא מעט מאוד אילו מושגים אנתרופוסופיים נושאים אנו עמנו. אולם אם באמת נעשה משהו מעין זה כי אז נראה מה יתעשרו חיי נפשנו. אנו נזכה בהמון אם בד בבד עם ראיית תרשים זה (התרשים חסר) נשתדל ונשקיע עצמנו בה בהרגישנו מה מתרחש בה: כאן לוחץ הכובד כלפי מטה ושם הכובד נתמך.

ברצוננו אף להמשיך הלאה ולא רק להביט בה, אלא להרגיש שלקורה חייב להיות כוח מסוים שאם לא כן המשקל יכריע אותה וגם לעמודי התמך צריך להיות כוח מסוים, אחרת אף הם ימחצו. עלינו לחוש כיצד לוחץ המשטח מעל כלפי מטה – כשעמודי התמך והקורה שומרים על האיזון. רק כאשר נזחל לתוך יסודות הכובד, התמך והאיזון, בין הלחץ כלפי מטה והתמיכה – נפלס דרכנו לתוך אלמנט הארכיטקטורה.

אולם אם נתחקה אחר מבנה מסוג זה לא רק בעינינו, אלא נזחל, הבה ונאמר, לתוכו ונחווה בכובד המושך כלפי מטה, בתמך ובאיזון, כי אז נרגיש שכל האורגניזם שלנו נהיה מעורב בדבר וכאילו עלינו לקרוא לכאן מוח-סמוי המשתייך לכל ישותנו ולא רק את הראש שלנו. או אז נוכל להתעורר אל התודעה: "אה! כעת מתחילים אנו להרגיש!" בנוטלנו את הדוגמא הפשוטה שלנו נחוש באלמנט התמיכה, בשאיפה כלפי מעלה, באלמנט הלוציפרי התומך ובאלמנט האהרימני שמושך ולוחץ כלפי מטה ואיזון בין הלוציפרי והאהרימני, שהוא תכונה אלוהית. וכך, אפילו טבע דומם מתמלא בלוציפר ובאהרימן ובמושל הנעלה עליהם שמסב באורח מתמשך והולך לאיזון ביניהם.

אם נלמד כך לחוות את האלמנטים הלוציפרי, האהרימני והאלוהי כארכיטקטורה, כך שהארכיטקטורה תשפיע עלינו באורח פנימי, נהיה מודעים לרגש עשיר יותר ביחס לעולם, אשר מוביל את הנפש, או אפשר כמעט לומר: מושך את הנפש לתוך הדברים שבעולם. כי נפשנו עתה אינה מצויה אך ורק בתוך עור גופנו, אלא משתייכת לקוסמוס. זוהי דרך להיעשות מודעים לכך. אנו ניעשה מודעים אף לכך שבה בשעה שמחוץ לנו האלמנט הארכיטקטי תומך, מושך בכובדו כלפי מטה ויוצר איזון – אנו עצמנו – בפגישה זו עם האלמנט הארכיטקטי – מפתחים הלך רוח מוזיקלי. הארכיטקטורה יוצרת הלך רוח מוזיקלי בישותנו הפנימית ואנו שמים לב שאף אם האלמנטים של הארכיטקטורה ושל המוזיקה נראים זרים זה לזה בעולם החיצוני, הרי שדרך הלך רוח מוזיקלי זה שמתהווה בנו מסבה חווייתנו את הארכיטקטורה להרמוניה, לאיזון בין שני אלמנטים אלה.

מתקופתנו ואילך תתמקד התקדמות חיה באמנויות בלמידה של ההרמוניה וההשלמה בין האמנויות. בדבר הזה חש במעורפל ווגנר, ברם הדבר הזה יתהווה רק אז כשהעולם יוחדר בחיים על ידי מדע הרוח.

השלמה הדדית, הרמוניה בין האמנויות – את הדבר הזה ניסינו לעשות לראשונה ובקנה מידה קטן, אלמנטרי, בבניין הגיתהאנום שלנו. לא רצינו אך לדבר באופן צונן ומופשט על כך, אלא להראות בארכיטקטורה של הבניין עצמו את טביעתה וחותמה של השלמה הדדית זו בין הלך הרוח המוזיקלי ובין הצורה הארכיטקטית. אם תבחנו מה מוצג בסדרת העמודים ובכל מה שקשור בהם תגלו שעשינו את הניסיון להביא את יסודות התמיכה, הכובד, והאיזון לידי תנועה חיה. העמודים שלנו אינם תומכים בלבד והכותרות אינן מהוות אך מכשירי-תמך. לכותרות שמשתרעות מעל לעמודים אין אך ורק אופי של מנוחה, אך ורק שימוש בעיגול-העמודים למעלה, אלא אופיים הוא אופי של צמיחה ותנועה חיה.

ניסינו להביא צורות ארכיטקטיות לידי זרימה מוזיקלית והרגש שעשוי להיות לנו כשרואים אנו את יחס הגומלין שבין העמודים לבין כל הקשור בהם – יכול מעצמו לעורר הלך רוח מוזיקלי בנפש. אפשר יהיה לחוש מוזיקה סמויה כנפש העמודים והצורות הארכיטקטיות והפיסוליות שמשתייכות אליהם. דומה הדבר כאילו מצוי בהם אלמנט נפשי. ניתנַת משמעות לאמנויות היפות ולצורותיהן על ידי הלכי רוח מוזיקליים, חייב להיעשות ביסודו של דבר אידיאל האמנות בעתיד. המוזיקה של העתיד תהיה פיסולית יותר מאשר המוזיקה של העבר. הארכיטקטורה והפיסול של העתיד יהיו יותר מוזיקליים מאשר היו בעבר. זה הדבר העיקרי. ועם זאת – לא ימנע הדבר מהמוזיקה מלהיות אמנות עצמאית. אדרבא – היא תיעשה עשירה יותר ויותר עם החדירה לסודות הצלילים, כפי שאמרנו אתמול, ביוצרה צורות מוזיקליות מתוך היסודות הרוחיים של הקוסמוס.

הואיל וכל מה שמצוי בפנים חייב אף להיות מחוץ – הרי שבאמנות, כל אשר חי בפנימה חייב להיות עטוף, להתגלם במעין אורגניזם – עולם הנפש בתוך סדרת העמודים וכל מה ששייך אליהם חייב אף הוא להתגלם בגוף. דבר זה מתרחש או לפחות עומד להתרחש בציור הכיפות. כשם שהעמודים וכל מה ששייך אליהם מהווים את הגוף של הבניין שלנו – כך כל מה שמתכונן להופיע בכיפות – בהימצאכם בתוך הבניין – מהווה את נפשו. וכשם שהעולם נראה כמלא ברוח, כשהאורגנים שלנו מופנים החוצה – מייצגים חלונותינו במימוש האמנות החדשה של גווני-זגוגית – את הרוח. גוף, נפש ורוח חייבים להיות מובעים בבניין שלנו. גוף במערך העמודים, נפש בכל הקשור בכיפות ורוח במצוי בחלונות.

בנוגע לעניינים אלה – גרמה הקרמה לדברים שונים שביחס אליהם אנו יכולים להיות אסירי תודה, כי דווקא ביחס לבניין הגיתהאנום עזרה לנו אכן הקרמה בעניינים שונים. נפש הישות האנושית ערוכה כך שמבחוץ אנו תופסים את הפיזיוגנומיה שלה אולם צריכים להיות לנו מקורות כגון אהבה וידידות כדי לחדור לנפשו של אדם, אם ברצוננו להגיע לדעת אותה מבפנים.

כשנסעתי מכריסטיאנה לברגן בסדרת ההרצאות האחרונה שנתתי בנורווגיה, נזדמן לי לראות מִכְרה צִפְחָה וזה נתן לי את הרעיון לנסות ולהשיג משם צפחה. הצלחנו בכך וזו היתה באמת מה שניתן לכנותו התרחשות קרמתית. היותו וכאשר הסתכלנו בגג של הכיפות שמכוסה כעת בצפחה זו שיש לה תכונות מיוחדות, אנו יכולים לומר בביטחון שיש לה משהו מתכונות חיי הנפש שבעת ובעונה אחת פורשים ומסתירים את מה שמצוי בפנים. וכעת, אם באמת נרצה לחוש את הכיפות כחיי-נפש, כי אז עלינו לפתח אהבה למדע הרוחי, כי מה שנועד להצטייר בתוך הכיפות חייב אכן להופיע לפנינו כמעין השתקפות בצבע ובצורה של מה שיכולה להיות משמעות מדע הרוח עבורנו. על מנת לחוות זאת עלינו להיכנס פנימה. ברם, כשהבניין יסתיים – לא יהיה אדם מסוגל להבין מה רואות עיניו בהיכנסו פנימה אם לא פיתח אהבה למדע הרוח. שאם לא כן עלול, אולי, מה שיראה שם להוות דבר שיגרום לסנסציה ולא יהיה דבר שדובר במיוחד ללבו. מה שיקלוט מכך יסיתנו בנקל לִכְפור ביכולתה של הארכיטקטורה להציע משהו לרגשות.

כשם שראינו בדוגמא זו, שניתן לגלות מחדש בעולם את מה שמתחיה באנתרופוסופיה, כך אפשר להפרות את החיים דרך האנתרופוסופיה, בספרות שבהן נוכל לראות ביתר נכונות שיש צורך לחמם ולהפרות את הבנת לבבותינו. היות ויש להפרות באמצעות מדע הרוח לא רק את המישורים האומנותיים והמדעיים, אלא את כל החיים.

הבה ואקח כדוגמא ספרה שבה נוכל לראות במיוחד כיצד יכולים המושגים האנתרופוסופיים להתחיות בחיים החיצוניים. ברצוני לבחור את שטח החינוך, כל סוג שהוא מאמנות החינוך. הבה ונתחיל בעובדה שילדים מתחנכים על ידי מבוגרים. מה רואה התקופה החומרנית בדברה על ילד שמתחנך על ידי מבוגר? ביסודו של דבר רואה התקופה החומרנית בשניהם גם יחד, הן במבוגר והן בילד רק את מה שמשיגים אתם מההשקפה החומרנית – כלומר: מבוגר מלמד ילד. אולם הדברים אינם כך. באופן חיצוני המבוגר הוא אשליה בלבד, ומבחינה חיצונית גם הילד הוא אשליה בלבד. מצוי משהו במבוגר שאינו כלול במשחק האשליה והוא האדם הבלתי נראה לעין, שעובר מהתגשמות אחת לשניה, ומצוי אף חלק בלתי נראה לאין אצל הילד שעובר מהתגשמות להתגשמות.

אנו נחזור ונדבר בעניינים אלה. אך הייתי רוצה לומר לכם היום דברים אחדים, שמהם תחוו במשך הזמן – אם תערכו עליהם מדיטציה – מה עוד מצוי במדע הרוח. אתחיל בעובדה שאדם, שכפי שהוא נראה בעולם החיצוני, אינו יכול כלל ללמד, כך לא יוכל אדם שניצב בפנינו חיצונית כילד – להתחנך. למעשה מחנך משהו נסתר במורה משהו נסתר בתלמיד. אנו נבין זאת נכונה רק אם נמקד את תשומת לבנו למה שמתגלה בהדרגה אצל הילד המתפתח כתוצאה מהתגשמויות קודמות וכאשר מופיע כל מה שמביא הילד מהתגשמויות קודמות –ובמיוחד בעת הנוכחית. מה שאנו למעשה מחנכים הוא התוצאה הבלתי נראית לעין של התגשמויות קודמות. לא נוכל לחנך או להשפיע על הילד הנראה לעין. כך הם פני הדברים בהתייחס אל הילד.

וכעת נפנה מבטנו אל המורה. במשך שבע השנים הראשונות של חיי הילד הוא יכול לחנך אך ורק באמצעות מה שהילד יכול לחקות. בשבע השנים השניות – יהיה זה דרך ההשפעה שיש לו כאיש סמכות, ולבסוף, במהלך שבע השנים לאחר מכן, יהיה זה דרך האפקט החינוכי של חוות-דעת עצמאית. כל דבר שהוא פעיל אצל המורה במשך כל הזמן הזה לא מצוי כלל ועיקר במרכיבו הפיזי החיצוני. המרכיב בנו שמפעיל את החינוך לא ילבש צורה פיזית עד ההתגשמות הבאה שלנו. היות וכל התכונות שבנו שניתן לחקותן או התכונות שעליהן מושתתת הסמכות שלנו – תכונות נבטיות הן ויעצבו את ההתגשמות הבאה שלנו. כאשר אנו מורים, משוחחת ההגשמות הבאה שלנו עם ההתגשמות הקודמת של התלמיד. תהיה זו אשליה לחשוב שבתור אנשי הווה אנו מדברים אל ילד הווה. תהיה לנו התחושה הנכונה לכך אם נאמר לעצמנו: "הטוב ביותר שבך, שרוחך יכולה לחשוב ושנפשך יכולה להרגיש ואשר מתכונן לעשות משהו ממך בהתגשמות הבאה, יכול לפעול על המרכיב של הילד שמעצב ומפסל את צורתו מזמנים עברו – מזה זמן רב." האלמנט המוזיקלי אשר בנו הוא אשר מאפשר לנו לחנך. מה שעלינו לחנך אצל הילד זהו אלמנט הפיסול.

קחו כשלמות אחת את כל מה שאמרתי בהרצאות אלה אודות האלמנט המוזיקלי וכיצד הוא חופף, בצורתו הנאצלת ביותר, למה שפוגש אדם בהתקדשות. המוזיקה קשורה לכל דבר ששרוי בתהליך התפתחות ושוכן בעתיד וספרות הפיסול והארכיטקטורה קשורות למה ששוכן בעָבָר. ילד הוא הדוגמא הטובה ביותר של פיסול שאנו יכולים לראות. כמורים אנו זקוקים לאלמנט מוזיקלי שנוכל להחזיקו בצורת הלך-רוח שנשלט על ידי העתיד. אם תוכלו להחזיק ברגש זה כשאתם מעורבים בהוראה, יוסיף הדבר גוון מיוחד מאוד ליחסים שבין המורה לילד. הואיל והדבר יסב למורה להציב בפניו מטרות נעלות ביותר בה בשעה שתהיה לו מידת הבנה רבה ביותר לשובבותם של הילדים. למעשה קיימת עוצמה חינוכית בהלך-רוח זה.

פעם העולם יגיע לראות שאווירה נאותה ללמד מתהווה כשהלך-רוח מוזיקלי אצל המורה מתחבר לראיית הפעולות הפיסוליות אצל התלמיד. לאחר שיתבסס הדבר שזהו מה שנדרש לאהבת החינוך – יתמלא החינוך בדחף הנכון. או אז המורה ידבר, יחשוב וירגיש באורח כזה, שבמהלך השיעורים שלו ילמד מה שבא מהעבר לאהוב את מה שמגיע אל העתיד. התוצאה מכך תהיה תיאום קרמתי מופלא בין המורה ותלמידיו, איזון קרמתי נפלא.

אם המורה אגואיסט ורק מנסה לעשות מהילד חיקוי מעצמו – כי אז תהיה ההוראה לוציפרית לגמרי. החינוך נעשה לוציפרי כשמשתדלים אנו, ככל האפשר, להפוך את הילד לעותק של דיעותינו ורגשותינו ואנו אך מאושרים אם אנו אומרים לתלמיד משהו היום והוא חוזר עליו מילה במילה למחרת. זהו חינוך לוציפרי לחלוטין. ומצד שני נגרם חינוך אהרימני אם התלמיד שובב ככל האפשר בשיעורנו ולומד מאיתנו מעט ככל האפשר. קיים איזון בין שתי קיצוניות אלה, כשם שקיים איזון בין כובד ותמיכה. מגיעים לכך דרך משחק הגומלין שבין האלמנטים המוזיקלי והפיסולי, שזה עתה דיברתי עליהם. עלינו ללמוד להבחין בין כוונותיו של המורה ובין מה שנהיה מהתלמיד. אם יש לנו את הלך-הרוח הנאות, כי אז על אף שנשתדל ללמד את התלמיד שלנו משהו ספציפי למדי נשמח לדעת שהוא לא נהיה למה שהתכוונו שיהיה, אלא התפתח להיות למשהו שונה תכלית שינוי ממה שהתכוונו שיהיה. זהו הדבר הראוי לציון, שהמורה יוכל להתפטר מהאגואיזם שלו בהוראה אך ורק אם יתגבר על תשוקתו להפוך את התלמיד לעותק של השקפותיו לגבי טוב ונכון ובמיוחד לגבי המחשבות האהודות עליו. הדבר הטוב ביותר שנוכל לבצע בתור מורים הוא להיות מסוגלים להתייצב בשלווה מושלמת מול המחשבה שהילד ייעשה שונה מאיתנו ככל האפשר.

ברם, אינכם יכולים לבוא ולומר: "תן לנו בבקשה מרשם לכך. רשום עבורי מספר כללים כיצד ללמד כך." זהו הדבר הראוי לציון ביחס להשקפת העולם הרוחית, שאינך יכול לפעול לפי כללים, אלא עליך לקלוט את המדע הרוחי כך שתתמלא בו ויוגברו אימפולסי הרגש והרצון שלך. או אז יקרה הדבר הנכון ויהיה אשר יהיה התפקיד המיוחד שיתייצב נוכחך בחיים, הדבר העיקרי הוא לנהוג בו באורח חי.

וכעת עשויים אתם לשאול: "מהי שיטת החינוך הנאותה מנקודת ראותו של מדע הרוח?" והתשובה הנכונה תהיה: "שיטת החינוך הטובה יותר של המדע הרוחי למורים רבים ככל האפשר היא להתמקד במדע הרוח באורח חי ולקלוט את הרגשות שנובעים מהמדע הרוחי. זה פחות נוח, כמובן, מקריאת ספר-לימוד על אמנות החינוך המדעי רוחי. ועם זאת שואלים כל הזמן את מדע הרוח: "מהי נקודת הראות של מדע הרוח בעניין זה או אחר?" והנה – אין למדע הרוח נקודת ראות. או נאמר – יש לו נקודות ראות רבות כחיים עצמם. אולם המדע הרוחי עצמו חייב להיעשות לחיים. עלינו לקלוט את מדע הרוח ולהחדיר בו חיים בפנימנו – או אז יהיה לאל ידו לשאת פירות במישורים השונים של החיים. בני האדם יעברו אז מעבר למה שעושה את החיים כה יבשים ומתים. יכולנו לקרוא לכך: בָקָשָת אחידות בכל דבר. המדע החיצוני דורש אחידות, ולעומתו המדע הרוחי נותן שוני וססגוניות, סוג השוני שמשתייך לחיים עצמם. וכך, על המדע הרוחי יהיה לגרום לטרנספורמציה במגזר מישורים של החיים המרוחקים ביותר זה מזה.

הבה ונעיף מבט ונראה כיצד נראות כיום כמה ספרות חיים. הלימודים חלים עד גיל מסוים. דבר מסוים אתה לומד עד גיל מסוים ודבר שני עד לגיל אחר. והנה מגיעה העת שבה יוצא אתה אל החיים, כפי שנוהגים אנו לומר, ואין אתה רוצה ללמוד יותר. אפילו כשנכנס אתה לקריירה מדעית אתה מעדיף שלא ללמוד יותר. הללו שלומדים כדי שלא לפגר אחרי המדע שלהם נחשבים למוזרים. בדרך כלל האנשים לומדים עד גיל מסוים ולאחר מכן הם משחקים בקלפים או בדברים חסרי תועלת אחרים בזמנם הפנוי. או שהם מפתחים גישה כזו שנתקלתי בה: הוזמנתי לתת סדרת הרצאות בנושא תולדות הסִפרות בחוג שכלל גברות אחדות שצמאו לידע. והנה – אפשר לומר שמוח עדין יותר או, ואם תעדיפו לכנות זאת 'מפגר' – שיש לגברות היה בעל קליטות וגמישות יותר בימי קדם כשהלמידה נמשכה במהלך כל החיים. את הדבר הזה מוצאים תכופות ביותר אצל נשים מאשר אצל גברים. ברם, לגברות אלה היתה הרגשה שעליהן להביא עימן גם את הגברים לחוג ההרצאות. ובכן, הגברים באו לשם ולא כולם נרדמו. כמה מהם באמת הקשיבו. ואז התקיימה שיחה והובאו תה ועוגות, ובמילים אחרות – הם עשו את מה שנחשב למהותי בכמה חוגים – כדי שההרצאות לא תהיינה יבשות מדי. ועל כן התנהלה אף שיחה. ולאחר שהרציתי על 'פאוסט' מאת גיתה, סיכמו כמה מהגברים את גישתם באומרם: "כשרואים אתם את 'פאוסט' על הבמה אין זה בעצם סוג האמנות להנות ממנו. אין זה אפילו בידור. זהו מדע." זו היתה דרכם לומר שכאשר אדם עובד במשרד כל היום, או אם הוא משרת לקוחות כל היום או עומד בבית המשפט כדי לשאול עדים ולשפוט את הנאשמים – הרי שלעת ערב אין הוא בכושר להאזין ל'פאוסט' מאת גיתה והוא זקוק לבידור ולא למדע.

זוהי דוגמא של גישה נפוצה שאין ספק שהיא מוכרת לכם. עליכם אך להזכיר אותה והכל יודעים מה נפוצה היא, ושהרבה אנשים יראו זאת למוזר, שאנו מתכנסים כאן באורח למדני ורוצים להמשיך ללמוד למרות העובדה שכמה מאיתנו קשישים למדי. הם חושבים שהם מכירים דרך טובה הרבה יותר להעביר את הזמן. ועם זאת – חייב לחול שינוי מהותי בגישתם של בני האדם למדע הרוח, בכך שלא רק ירצו להשאיר זאת בגדר לימוד, אלא ירצו ליצור זיקה חיה ומתמדת אליו. דבר זה בוא יבוא. אינכם יכולים ללמוד אנתרופוסופיה כפי שאתם לומדים מדע שבו רושמים אתם רשימות בפנקס. על האנתרופוסופיה להיות חיה. היא הופכת מתה אם אנו רק לומדים את תוכנה ואיננו נשארים צמודים אליה בפעילות חיה. היא הופכת מתה וקמלה, בה בשעה שעליה להישאר תמיד חיה. המדע הרוחי חייב לפעול באורח זה להחיות אותנו ולהחזיק את לבבותינו בקליטת כל מה שהם יכולים לקבל מהעולמות הרוחיים, כך שנמשיך ונתפתח כל הזמן.

אין ספק שבתקופתנו מראה האנושות תכונת זִקְנָה. בדרך כלל אין לה את אורח העלומים שהיה לה בימי קדם. מדע הרוח חייב להיות משב-רוח-עלומים לבני האדם כך שיחושו עצמם מסוגלים ללמוד מהחיים במהלך חייהם. בימינו עשויים אנו לחוות דברים מוזרם בהקשר זה. אני מכיר אדם בעל רוח פעילה, אדם שהיו לו כל מיני קשרים עם התרבות האינטלקטואלית המודרנית במהלך כל חייו. כעת חגג את יובלו החמישים ובהזדמנות זה חילק גיליון מודפס שהכיל כמה הערות מוזרות מאוד. לדוגמא הוא אמר – וכאן ברצוני לשנות קצת את הדברים שאמר כדי שלא תנחשו מי זה – הוא אמר: "הציעו לי משרה בספרת האמנות ששאפתי אליה במשך שנים רבות. אבל כעת כשהגעתי לגיל 50, גיל קשיש, למעשה בעצם איני רוצה בה עוד. היות ולהחזיק במשרה מסוג זה ולהעניק השראה לאנשים מסביבך עליך להיות צעיר, עליך להיות מלא באשליות דמיון, ואשליות אלה צריכות לכלול בהן מחשבה שמה שאתה עושה, והאנשים שעליך לשאת ולתת עימם, הם העולם כולו ושום דבר אחר לא חשוב. מה שחשוב הוא מצוי כולו בעניין הזה. לפני 15 שנה הייתי בגיל שבו יכולתי לעשות זאת. כעת גיל זה מאחורי. אסור לכם להמתין עד שאנשים ייעשו לקשישים ואז לתת להם מעמד של השפעה, אלא תאפשרו להם להיות ליועצי המלך, למשל, כשגילם נע בין שלושים וארבעים." זו היתה רוח הדברים של מה שאיש 'זקן' זה אמר.

הלך רוח זה תואם בהחלט לכל אורח החשיבה של תרבות זמננו. זהו הלך הרוח שנרכש בקלות רבה על ידי אנשים שמקבלים את מה שיש לתרבות חומרנית לומר על הישות האנושית, היות ולמטריאליזם אין את הכוח לחדור לכל ישותו של האדם. התוכן של ידע חומרני זה אינו די רב-עוצמה כדי להחזיק בהשפעה על חיי נפשו של האדם שתימשך עד גיל זיקנה. המדע הרוחי מוכיח, שאפילו אם אדם מזדקן באורח חיצוני הוא יכול להישאר צעיר בנפש. ואם אינו עושה משהו מיוחד בגיל 50, ועל אף שאין הוא צריך להתמסר לאשליה שמה שהוא עושה חשיבות ראשונה במעלה לו וכל דבר אחר יכול להסתלק הצידה – עדיין הוא יכול להיות די צעיר ולהקדיש את כל כוחו למה שעליו לעשות. הוא יכול להיות מלא עלומים, ולמעשה די ילדותי כדי לרכז את כל כוחותיו במשחק. על המדע הרוחי להיעשות לרוח-קסם-מרעננת של עלומים ולא תיאוריה בלבד. זהו אף אימפולס של טרנספורמציה. מחר אדבר על אימפולסים נוספים לטרנספורמציה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *