האדם לאור אוקולטיזם, תאוסופיה ופילוסופיה – 09

האדם לאור אוקולטיזם, תאוסופיה ופילוסופיה

מאת: רודולף שטיינר

2-12.6.1912  137 GA

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה תשיעית 11/6/1912

ידידיי היקרים –

דיברנו אתמול כיצד נפגש תלמיד הנסתר בלוציפר ובמוות והצבענו על כך שאם הסיטואציה תחווה כיאות חייב התלמיד שיוותר לו מן החיים הרגילים על האדמה זכרון האני או מחשבת האני. ראינו אף זאת שהאדם של ימינו מוצא סיוע בנקודה זו אם בקרב העולם הארצי הוא מסוגל לקלוט את דחף כריסטוס. והמשכנו בהראותנו שאת הישות העילאית לה קוראים אנו ישות כריסטוס ניתן להבדיל משאר מייסדי הדת בכך שאיננו יכולים לדבר אודותיו כעל אדם שהתנסה בהתקדשות על האדמה, אלא שישות כריסטוס הביאה עמה את כל הכוחות בהם פעלה במהלך שלוש שנות שהותה על האדמה. משמעותו של דבר היא שכאשר ישות כריסטוס הפכה לאדם – היא היתה כבר במצב של מחוות אותה הקרבה עצומה – כי היתה זו לכריסטוס הקרבה עצומה בהשתמשו בגוף אנוש שבו כוחות אנוש בלעדיים בלבד. מגלה היה ומבטא זיקתו אל האלוהי דרך כוחות אנוש לבדם.

קו אופי זה בחיי כריסטוס הוא זה שמציין אותם בכך שאין דומה להם לחלוטין. אם ברצונכם להבין בכושרות הרגילים של נפש אנוש – אינני אומר להאמין, אלא להבין את מייסדה של איזו שהיא דת אחרת – תמצאו זאת לנחוץ ראשית כל ללמוד אודות שלבי התקדשותו כי יהיה ברצונכם לנשא עצמכם להבנת ההארה המיוחדת שזרמה מעולם עילאי יותר לאישיות אנושית זו. את הדבר הזה תצטרכו לעשות במקרהו של בודהה למשל. עליכם ללמוד את ההארה שניתנה לו תחת עץ הבודהי וללמוד עד כדי להבין קמעא כיצד ייתכן כדבר הזה שבשנתו ה-29 של אדם נכנסת השראה לחייו – כפי שנתרחש הדבר לפנימו של בודהה תחת עץ הבודהי. כשתתאמצו לממש לעצמכם הבנה זו, כי אז, אם תחשבו היטב בדבר יהיה לאל ידכם אף להכיר בדבר נוסף הנובע מכך – על אף שעלול הוא להיראות מוזר בראשונה, תיווכחו לדעת שלא רק את מייסדי הדת הדגולים ניתן להבין על ידי התוודעות אל שיטות ההתקדשות ושלביה, אלא אף את רושמי האוונגליונים ואת פאולוס הקדוש.

אם ברצונכם להבין את האוונגליוניסטים שכתבו את האוונגליונים שלהם מתוך השראה, כי אז עליכם לבוא קודם כל לידי ראיית יכולתם של האינדיבידואלים הדגולים, שניצבו מאחורי השמות מתי, מרקוס או יוחנן, להגיע לדברים הרשומים באוונגליונים. כשמגמה זו לנגד עינינו נוטלים אנו על עצמנו כפי שיודעים אתם לימוד מעמיק ביותר של האוונגליונים ודבר זה מאפשר לנו להשיג את מה שאבד מזה זמן רב – כלומר – שהאוונגליסטים דיברו אמת.

אם ברצוננו להבין את כריסטוס אין אנו זקוקים לכל זה. את כריסטוס יכולה להבין כל ישות אנושית שהיא. אפשר להבינו בכושרות הבנה אנושיים רגילים ביותר. לעולם לא יקרה שלאדם תרבות מועטת מדי או חינוך מועט מדי מכדי להבין את כריסטוס. וכך הדבר הואיל וכריסטוס החדיר לתוך כוחות שהם אנושיים בתכלית ואל כל פעילויותיו את מהותו, בה בשעה שהמסרים של מייסדי דתות אחרות מסתמכים על מה שרואים היו בעולמות עליונים. ניתן על כן להיאמר באמת, בתנאי שהאמירה לא תתקבל ברוח קלילה מידי, שכריסטוס ייסד דת בשביל הפשוטה ביותר מבין ישויות אנוש. דת שבת-גישה היא לכל אינטלקט ולכל הבנה.

את זיקתו של כריסטוס אל העולמות העליונים ניתן, כמובן, ללמוד אך ורק על ידי התקדשות, ואין צורך ללמוד זאת אלא בהיכנס אדם להתקדשות. השתדלתי להבהיר לכם את השירות הכביר הנעשה על ידי כריסטוס לתלמיד האוקולטי. כריסטוס מעניק לו את האמצעים שעל ידם יוכל לזכור את האני שלו בהימצאו בעולמות העליונים. ללא אימפולס כריסטוס לא ניתן לעשות זאת. כריסטוס נעשה למסייע בהתקדשויות של העת המודרנית וכך יהיה הדבר באורח גדל והולך עבור תלמידי האוקולטיות. בהתקדם אדם בחכמה ייווכח לדעת מה עמוקה הזדקקותו לכריסטוס. כריסטוס מצוי באשר הוא לפשוט ביותר מבני האדם; מצד שני מצוי הוא אף בשביל הללו הזקוקים לחכמה ולעוד חוכמה ולעוד ולעוד חוכמה. זהו טבעו של כריסטוס, ודבר זה קשור לכל אותם דברים עליהם דברנו אתמול.

נובע מכך שבהתקדם התפתחותו של האדם – תהיה בו הבנה רבה יותר לכריסטוס. ההבנה תגדל ותתפשט. יהיה מספר הולך ורב של אנשים שיכירו בכך שבה בשעה שקיים צידוק גמור לומר שכריסטוס מצוי עבור כל אחד ואחד, אפילו בשביל הפשוט ביותר, והעניו ביותר, ושכל אחד יוכל למוצאו – הרי שנמצא הוא אף למען הזקוקים לבקש אחר חוכמה, הללו החשים בצורך פנימי עמוק לפסוע בשבילי החכמה.

נעזוב עתה מחשבה זו למשך זמן מה ונשוב אל הפגישה אודותיה דברנו אתמול. ראשית האדם פוגש בלוציפר. לוציפר, כפי שראינו מראה לנו למה נעשינו בעוברנו מהתגשמות להתגשמות. ונוכחנו לדעת אתמול שהדמות או התבנית שלוציפר מראה לנו מכוערת למדי. לומדים אנו מה קרה לנו על ידו במהלך האבולוציה של האדמה. חשוב הדבר שהתלמיד ילמד זאת בדרך הנאותה ולא יישאר בנקודה בה לוציפר מראה לו מה רוכש היה דרך האלים, באומרו אליו:

"הנה תבניתך שבת-השמד היא! מה שרוכש אתה דרכי היא האלמותיות!" ואז מראה עצמה דמות אלמותית זו בכיעורה! אל לו לתלמיד להיעצר כאן. כשאדם מעמיק התבוננותו בנתיב ההתקדשות שלמדנו כאן, משתלטת עליו התחושה שכריסטוס יכול לא רק לסייע בדרך שתיארנו אתמול, אלא אף יכול לסייע לאדם לשנות את הדמות. דבר זה דורש שהאדם יחליט לשמור אמונים לאימפולס כריסטוס. אף פעם לא לאבד אותו, אלא לשאוף להבינו עוד ועוד. הנובע מכך הוא ששום דבר לא יוכל להסיט את הנוהים אחר המיסטריות המודרניות מדבקותם באימפולס כריסטוס.

הבה ונחזור עתה ללימוד האדם שבהרכב שלושה ונזכיר לעצמנו כיצד עלינו לקשר בין האדם העלי לבין שמי השכינה של הכוכבים. והמשכנו והראינו שהישות הידועה לתנ"ך בשם יהווה מעניקה לאדם העלי כמעין פיצוי למה שאבד לאדם על האדמה. ומתת זו של יהווה ניתן לחשוב עליה כמשתייכת אל הירח. בסכמנו לימודנו זה לגבי הקשרים אלה, רשאים אנו לומר שהאדם העלי מתואם במשמעות מסוימת אל הירח בה בשעה שהאדם האמצעי, אדם החזה, הנושא בקרבו את הלב, מתואם כפי שראינו אל השמש. לכן יכולים אנו ליצור מושג מה לגבי מה שהבינו תדיר המדרשות האוקולטיות והמיסטריות אודות הקואורדינציה של האדם האמצעי, האדם הנושא בפנימו את הלב – אל השמש, ושל האדם הנושא את הראש – הן אם אל שמי השכינה המכוכבים בכללם או אל הירח.

והנה, אף ללוציפר השפעתו על האדם. כשם שנושאים אנו באדם האמצעי שלנו את השפעת השמש ובאדם הראש שלנו את השפעתו של הירח, כפי שתארתי זאת בהקשר לראיה הרוחית הקדומה, כן נושאים אנו בנו את השפעתו של כוכב אחר ועלינו לחשוב בהתאם על הכוחות הקורנים מכוכב זה אחר זה.

נכונים תהיו לתאר לעצמכם שההשפעה חייבת כצורך להיות מסוג שונה מהשפעתם של השמש או של הירח. השפעות הירח פועלות היו עדיין בימי קדם באפקט כזה שראיה רוחית אנושית נטלה מהלכה בפרק זמן בן 28 יום. במהלכם של 28 יום חש עצמו האדם לעתים יותר ולעתים פחות בהלך ראיה רוחית. היתה זו השפעה שניתן היה להשיגה במישרין. השפעותיה של השמש גלויות לעין כמובן. איננו צריכים לבזבז מילים רבות לגבי העובדה שכל האדם האמצעי תלוי בשמש. מה שנאמר בהרצאה הקודמת די בו. השפעתה של המהות השלישית – שניתן למוצאה באזור הנראה לנו בהתקדשות כאזורו של לוציפר – פועלת מצד שני באורח רוחי. כאן לא נוכל לדבר עוד על השפעה הניכרת בנקל. השפעות רבות כהללו של הירח ייתכן ואין מאמינים בקיומן בחישוב זה; אך ישנם עדיין אנשים המדברים על השפעתו של הירח על טבע האדם. ובהתייחס להשפעתה של השמש איש לא יכפור בכך, ואין ספק בדבר, שהשפעותיהם של כוכבים אחרים לא יתקבלו על ידי המטריאליסט. חייב הוא לכפור בקיומן. הרי זוהי עובדה שכפי שקיימת באדם העלי זיקה אל הירח ובאדם האמצעי זיקה אל השמש – כך קשורות השפעותיה של וונוס (נוגה) לתבניתו של האדם אותה פוגשים אנו בעוברנו את סף ההתקדשות. שימו לב לכך שמדברים אנו עתה על הכוכב שהאסטרונומים של ימינו קוראים לו "נוגה" (וונוס).

נוגה מהווה את ממלכתו של לוציפר. ראשית לומדים אנו דרך התקדשות שהאדם התחתי, האדם לו קראנו אדם ערוך שבעה השלישי – מהווה אותו חלק בכל מהותו של האדם שהוקצה על ידי האלים העילאיים לממלכתו של לוציפר, אך לוציפר רכש בשיטה אודותיה נדבר בהמשך – רכש אדנות על הישות האנושית כולה כשם שיהווה אף הוא עשה לקנינו את הישות האנושית כולה.

אם ברצונכם שתהיה לכם תמונה שלמה לגבי פעילותו של יהווה, כי אז יהיה עליכם לראותה כך: טלו תחילה את אדם הראש כפי שלמדתם לדעתו מן ההרצאות הקודמות. על אדם הראש פועל כוחו של יהווה החופף את הירח החדש. הירח חסר האור, הירח שאינו מקרין את אור השמש לאחור על האדמה. לעומת זאת, על אור השמש הפיסי המשתקף מן הירח, על מהות זו יש לחשוב כעל השפעתם של כוחות יהווה הנובעים מן הירח לעבר האדם התחתי, האדם השלישי. וכך בהשאירנו את האדם האמצעי בתווך מוצאים אנו את כוחות יהווה החופפים לירח המלא בפעילותם על האדם התחתי. האדם האמצעי או אדם החזה קולט כפי שיודעים אנו את כוחות השמש; כפי שנראה פועלים שם גם כוחות הירח. כוחות יהווה השיגו ריבונות על הישות האנושית כולה. פועלים הם לסירוגין על אדם הראש ועל האדם התחתי, כשההשפעה על הראש חופפת לירח החדש, וההשפעה על האדם התחתי – לירח המלא.

אינני חושב שמישהו יטיל ספק במה שזה עתה אמרתי – אם נכון יהיה להתבונן בחשיבות שהוענקה באמונה העברית העתיקה, בטקס העברי עתיק היומין לחג מולד הירח. לימדו את חגיגות מולד הירח וחקרו את הרגשות שהיו לבני האדם כלפיהן בימי התנ"ך – ותהיו נכונים להכיר במה שנאמר באינטליגנציה ובהבנה. ההשפעות החופפות של שלבי הביניים של הירח – הירח המתמלא והירח ההולך וחסר – פועלים על אדם החזה. ועתה עליכם לראות אף זאת שכשם שהירח – כלומר, הרוח של הירח – יהווה – הפועלת על האדם כולו בכל שלושת מרכיביו, כך אף השמש, אך במיוחד על האדם האמצעי. לפנינו שני כוחות קוסמיים הפועלים באקטיביות בצוותא בישות האנושית באורח סדיר ותקין.

אודות לוציפר לומדים אנו ש-נוגה היא ממלכתו. הכוחות המוצאים סימולם הפיסי באור של נוגה נוגהים מטה עלינו בהיותו כוכב הבוקר או כוכב הערב. הקרניים הפיסיות של נוגה המשוגרות סביב אל החלל הקוסמי – מהוות סימבול להשפעת לוציפר על האדם. לוציפר אינו תוחם עצמו לפעילות על האדם התחתי. אילו תוחם היה כי אז קיימת היתה השפעתו אך ורק בהיות נוגה במלוא עיגול אורו, כמו בירח המלא. כי יודעים אתם שלנוגה פאזות כמו לירח. נוגה המתמלא, נוגה במלוא אורו ונוגה ההולך וחסר. המצבים השונים פועלים על אדם החזה כמצבים השונים של הירח. נוגה הפועל רוחית פועל על אדם הראש. על כן יכולים אנו לצפות בפעילויות צוותא בשמי השכינה של השמש, של הירח ושל נוגה המתגלות לאדם כביטוי לפעילויות רוחיות. שימו לב בבקשה – ביטוי לאשר מצוי ברוח של האדם.

כשם שרוח השמש הכביר פועל בזיקה אל רוח הירח כלומר בזיקה אל יהווה, כך אף לוציפר שתמיד פעיל הוא בטבע האדם פועל בזיקה אל השניים הללו. אילו חפצנו לתאר על ידי שירטוט את החוק של שיתוף הפעולה ההדדי שביניהם לא היינו מיטיבים לעשות, אלא אם מתבוננים היינו בשמי השכינה בקונסטלציות של השמש, הירח ונוגה. כזיקתם של הללו איש לרעהו הן אם הם בקוטביות והן אם מחזקים הם או מחלישים איש את רעהו – כבהתייצב האחד לפני רעהו ובהסבו לו לליקוי – כך היא הזיקה שבין שלושה כוחות רוחיים אלה באדם. השפעת השמש ניתנת לפיתוח מיוחד יותר באדם כשהיא איננה נחלשת לא על ידי כוחות הירח ולא על ידי כוחות נוגה. עלול לקרות גם זאת שכוחות השמש, הכוחות השוכנים באדם האמצעי, בלב, לוקים על ידי הירח, על ידי כוחות הראש וליקויים עלולים לקרות אף בפעילותו של לוציפר; כלומר, של נוגה. כפי שיודעים אתם ישנם זמנים בהם עובר נוגה בחזית השמש במרחב הקוסמי. וכך הזיקה ההדדית של השילוש הפנימי באדם – רוח השמש ורוח נוגה או לוציפר – הסימבול שלה במרחב הקוסמי וביטוייה בקונסטלציות השמש, הירח ונוגה.

בראותנו שיכולים אנו לחלק את התבנית האנושית כולה ולקשר את חלקיה ואת מרכיביה עם כוכבים קבועים מסוימים, עם סמלים מסוימים של גלגל המזלות לא יקשה עלינו להבין עתה שיכולים להתקיים יחסים בין שלושה כוכבים אלה באדם כלומר בין שלושת הכוחות הרוחיים הכבירים באדם לבין המרכיבים השונים של התבנית האנושית. יכולים אנו להתוודע למשל, אל פאזה חשובה במיוחד של זיקה זו כשהלב באדם האמצעי או כשכוחות הלב, כוחותיו של רוח השמש באדם האמצעי מפעילים את השפעתם המרבית. זוכרים אתם שבאדם האמצעי חקוק סמל האריה. יכולים אנו לומר שכאשר מפעילה השמש את כוחותיה על מרכיב זה ובעיקר על התבנית האנושית – אנו נותנים לה בצורה סימבולית את סמל האריה – כי אז מצויה באדם קונסטלציה ראויה לציון. קונסטלציה אחרת ראויה לציון מצויה בו כשכוחות יהווה מתפתחים בעוצמה מיוחדת באופיים הרוחי בסמל הטלה המציין את היציבה הזקופה או בסמל השור המציין כפי שיודעים אתם את ההכוונה קדימה של האיברים למטרה של יצירת דיבור. לאלה קיימים חלקי התבנית האנושית שכצורך יש להם זיקה ראשונית ומיוחדת לכוחות הירח. כשאיברים אלה של התבנית האנושית מפותחים במידה מרובה מאוד מציין דבר זה מערך כוכבים נוטה חסד לישות האנושית.

יהא לאל ידכם לראות עתה היכן נעוצים העיקרון היסודי, המהות הממשית של האסטרולוגיה. לבטח אין בכוונתי להיכנס באורח מלא לנושא האסטרולוגיה. בהרצאות אלה אין לכך פנאי – אך בחפצי בנקודה זו להסב תשומת לבכם לטבעו האמיתי. נוכל לעשות זאת במילים מועטות מאוד. רואים אתם שמתייצב האדם לפנינו בתבניתו ערוכת שבעה מרכיבים כפולת-שלוש, מצוי בזיקה ובהרמוניה אל הכוחות הרוחיים התואמים לספירות הקוסמיות. הואיל וכשם שכוחותיו של רוח השמש הפועלים באדם חופפים לרוח השמש וכשם שכוחות הירח חופפים לאדם הראש וכשם שמתאמים אנו לאדם השלישי את הכוחות המתחלקים על פני הישות האנושית כולה, כך קיימת חפיפה בין המרכיבים השונים של התבנית האנושית לבין הכוכבים הקבועים כך, שניתן לשייך את סמליהם בנבדל למרכיבים שונים אלה של התבנית האנושית. ולפנינו האדם בשלמותו בתבניתו הפיסית. והנה – ההשפעה הנובעת מן הכוחות הפועלים מכיוונים אלה לא היתה פעילה אך ורק כשתבנית אנוש זו נתהוותה לראשונה. ממשיכה היתה בזאת במהלך העת ועודנה פעילה. ורואים אנו את פעילותה של השפעה זו בעובדה שגורלו החיצוני של האדם עשוי להיות מובא בזיקה אל מערכי הכוכבים כשם שעלינו לקשר עם הכוכבים את הוויתו הנוכחית של האדם. אם היה זה רצוי למערך גופו של האדם שכוחות השמש ישתפו פעולה עם אותם מרכיבים של תבניתו, להם משייכים אנו את סמלו של אריה, כך יהא זה רצוי היום עבור תכונות וקווי אופי מסוימים בו, אם פרק זמן מסוים בחייו, כלומר רגע הלידה, יחול כשהשמש מצויה בסימן אריה – כלומר, בכסות השמש את אריה כך, ששני כוחות אלה יחזקו הדדית זה את זה או ישפיעו זה על זה בדרך כלשהי. הואיל וכשם שהאדם ניצב כיום כשהוא רשום במרחבים השמיימיים בכתב מערכי הכוכבים, כך רשום שם מה שעתיד להתרחש עמו. זהו הבסיס לאסטרולוגיה אמיתית. תראו מייד ממה שמעיינים אנו בו, שעליכם לאמיתו של דבר אך לדעת אוקולטיות ויהיה לכם בד בבד העיקרון הבסיסי של אסטרולוגיה. דבר זה ייראה בבירור יתר כשנמשיך עתה לתאר את השלב השני של ההתקדשות.

ראינו שעל מנת להגיע אל השלב הראשון של ההתקדשות חשוב לתלמיד לצאת מן התבנית האנושית, מן האדם כפי שזה מציג עצמו לראיה פיסית. בשביל השלב הבא עליו לבחור במשהו אחר כנקודת מוצא שלו – בתנועה הפנימית של האדם. שימו לב בדקדקנות להבחנה:

שלב ראשון – נקודת המוצא בתבנית האנושית.

שלב שני – נקודת המוצא הטובה ביותר מן התנועה הפנימית של הישות האנושית.

הבה ונתבונן קמעא עתה, כפי שהתבוננו לפני כן בתבניתו או בדמותו של האדם, בתנועות המתחוללות בקרבו. ראשית כל יש בו תנועה שעל אף שבחייו לאחר מכן כמעט ואין האדם מבצעה עוד, התממשה על ידו פעם בכל מאודו; שאם לא כן, היה נשאר יצור הולך על ארבע, הנאלץ לזחול על הקרקע למשך שאר חייו. על האדם לבצע את התנועה המשנה אותו מילד זוחל אל ילד זקוף קומה. כי האדם בתבניתו אינו מהווה אך ישות זקופת קומה. מהווה הוא ישות המזדקפת במהלך חייה. כך שהתנועה הפנימית הראשונה שהאדם מבצע – כי מהווה זו תנועה פנימית – היא תנועת ההתרוממות אל יציבה זקופה.

התנועה השניה שאופי פנימי לה מהווה שוב תנועה שחייב אדם לרכוש לעצמו כילד, אלא שבתנועה הזאת ממשיך הוא להשתמש במהלך החיים והיא תנועת הדיבור. תנועת החיים הפנימיים שיש לבצעה כדי שתתהווה ה"מילה". עליכם להכיר בדבר שנדרש מספר רב של תנועות פנימיות כדי שהמילה תובא להגיה. קיימת תנועה נוספת, תנועה חבויה יותר, שאף אותה יש ללמוד בילדות המקודמת. יכולים אנו לומר שהאדם לומד את שתי התנועות בד בבד. למעשה לומד האדם את תנועת הדיבור לפני התנועה השניה (תמצאו דיווח מדויק ומפורט יותר לגבי זה בספרי הקטן "חינוך הילד מנקודת המבט של מדע הרוח"). לפנינו שתי תנועות פנימיות אלה, שהאדם לומד ועליו לבצע במשך כל חייו. לגבי תנועת הדיבור מודעים אנו היטב: כל אחד יודע שעושה הוא זאת. אך לא כל אחד יודע כשכאשר הוא חושב מתחוללת תנועה עדינה כל העת במוחו. כדי לגלות זאת נדרש כושר התבוננות דק. אל תסיקו מכך שמדבר אני באורח מטריאליסטי בדברי על "תנועה". קיימת תנועה ללא ספק, אלא שמהווה היא תוצאה ולא גורם. יש לנו שתי תנועות פנימיות, תנועות החשיבה והדיבור.

אם נמשיך עתה הלאה נגלה שהתנועה החשובה הבאה היא תנועת הדם. זוהי אחת התנועות החייבות כצורך להתחולל כדי שהאדם יהיה אדם. (הסדר כנראה שרירותי הוא, אך אין זה צריך להפריע לכם). התנועה החמישית שתחול היא תנועת הנשימה. זוהי תנועה מיוחדת במינה ולה הווית קיום עצמאית משלה – בנבדל מתנועת הדם. וכפי שאמרתי הסדר שרירותי הוא במידת מה. יכולים היינו למשל, כפי שנרמז להחליף בין השניה לשלישית, אך זה דרך אגב; גם כאן יכולנו לשים את תנועת הנשימה לפני תנועת הדם, ואם היינו מתבוננים יותר במיוחד ב-ריאות, היה עלינו לעשות כך. אם נתבונן בעצם למקורן של התנועות כי אז נצטרך ליטול אותן לפי הסדר שנתתי. הואיל ובמיוחד באשר לישות האדם ממין זכר, מצוי מוקד ומקור תנועת הנשימה בסרעפת, מתחת ללב. כשמטרתנו מהווה הרכבת סדר מנקודת הראות של המקור כי אז אין לנו ברירה אלא ליטול את התנועות בסדר שנתתי.

התנועה השישית – עדיין מדברים אנו על תנועות שבתוך הגוף הנחוצות לחיים – מהווה תנועה שאיברים פנימיים מסוימים צריכים לבצעה; רשאים אנו לתמצת זאת במינוח כללי ולקרוא לכך התנועה של פעילות הבלוטות או תנועת צינורות ותעלות. הצינורות בגופו של האדם חייבים להיות בפעילות מתמדת, בתנועה פנימית מתמדת, על מנת להחזיק את האדם בחיים. בשל סיבות מסוימות שייקח זמן רב מידי להסבירן, מעדיף אני לכנות זאת פשוט תנועת הבלוטות.

כדי שתתהווה התנועה השביעית אין זו עוד שאלה אך ורק של צינורות או בלוטות מסוימות הנעות על מנת להפריש משהו לו זקוקה הישות האנושית בתוכה. התנועה השביעית מהווה תנועה המתבצעת על ידי הגוף כולו כהווייתו והיא מוּצאת אל הפועל כשהטבע מכונן הכל למען היוולדה של ישות אנושית חדשה. מה שלפנינו כאן מהווה למעשה סך הכל של כל תנועות הגוף. בה בשעה שבתנועות צינור מסוים או בלוטה לפנינו תנועה של חלק בלבד בגוף, הרי שבהתייחס לתנועת הרבייה יש לנו אורח פעולת הפרשה המתבצעת על ידי הישות האנושית כולה. מכנים אנו תנועה זו תנועת הרבייה. אם שבע התנועות הפנימיות שתיארנו מובנות כראוי, הרי שבהן מתמצות התנועות הפנימיות שבאדם. התנועות האחרות מהוות תנועות חיצוניות בהניע אדם כפות רגליו או ידיו – זוהי תנועה חיצונית. את התנועות הפנימיות הביא האדם עמו בבואו אל האדמה, על אף שהאדמה שינתה אותן הרבה מאוד. וכשם שעלינו ליחס את כלל תבניתו השלמה של האדם אל הכוכבים הקבועים של גלגל המזלות ולהצמיד את סימני גלגל המזלות למרכיבים השונים של התבנית האנושית, כך עתה מגלים אנו שתנועות שונות אלה מקורן במערכת הפלנטרית כולה. מן המערכת הפלנטרית שלנו עלינו להסיק על שבעה מרכיבים אלה של מה שעשויים אנו לקרוא לו אדם בעל תנועה פנימית. והואיל והזיקה ההדדית שבין תנועות אלה תואמת לזיקה שבין כוכבי הלכת של המערכת הפלנטרית שלנו, יכולים אנו אף לציין תנועות שונות אלה בסימנים המשתייכים אל כוכבי הלכת כך (ראו סימונים בהרצאה 7,8 בסדרה זו):

תנועת ליציבה זקופה 

תנועת חשיבה 

תנועת דיבור 

תנועת הדם 

תנועת הנשימה 

תנועת הבלוטות

תנועת הרבייה 

יש לומר מילה על תנועת הדם. תנועה זו באה במגע עם מה שלמדנו לפני כן להכירו כמרכז האיברים המשתייך אל האדם האמצעי, כמו 'מישור התפעולים' – אל רוח השמש. וכך חייבת תנועת הדם שמרכזה באדם האמצעי להיות מובאת לידי זיקה עם הכוח החשוב ביותר באדם האמצעי ועלינו לציין תנועה זו של הדם בסמל השמש. בעשותנו כך חושבים אנו על כוחו ועל עצמתו של רוח השמש כל עוד מהווה זה כוח שבתנועה. ככוכב קבוע פועלת השמש על האדם האמצעי כעל חטיבה אחת. מצד שני פועלת אי-השפעתה על התנועות התלויות באדם האמצעי, על תנועות הדם, כאחד מכוכבי הלכת.

אם אשתמש בסמל שמשתמשים בו אף האסטרונומים של ימינו, בנוטלי במקרה זה לא את המינוח הישן שקפלר שינהו, אלא את השמות הנהוגים באסטרונומיה של ימינו – כי אז ניתן לסמל את תנועת הנשימה על ידי מרקורי, את תנועת הבלוטות על ידי נוגה (ונוס) ואת תנועת הרבייה על ידי ירח. הואיל ותנועה אחרונה זו הממוקמת כמו שהיא באדם התחתי מהווה תנועה הבאה במגע עם השפעת רוח הירח, השפעה זו אשר כאן נפגשת ומתלכדת עם הניע הפנימי של הישות האנושית.

לפנינו בישות האנושית כאדם ערוך שבעה כפול שלוש, אדם בן שבעה מרכיבים נוסף ביחסי התנועות המתחוללות בקרבו. על התלמיד להתאמץ ולהבחין בין התנועות השונות שבקרבו לפני שיוכל ליטול את הצעד הבא בנתיב. הוא לא ימצא זאת קל לביצוע.

התבנית האנושית שברשותנו כמו ניצבת לנגד עינינו אך לא כן התנועות הפנימיות, יש לעשות מאמץ מיוחד כדי לחוש בהן, עלינו ללמוד להבחין בכל אחת לכשעצמה. עלינו להיות מסוגלים לחוש כלפי פנים בראשונה את תנועת ההתרוממות ליציבה זקופה, ולאחר מכן את תנועת המחשבה, את תנועת הדיבור – וזו הקלה שבכולן. ולאחר מכן את תנועת הדם ואת תנועת הנשימה שאף היא אינה קשה. עלינו להגיע לנקודה שבה נרגיש את התנועות השונות שבדרך כלל מרגישים אנו אותן בתוצאותיהן בלבד. כמו למשל, בחוותנו עצמנו בתחילה בשכיבה ולאחר מכן בעמידה. עלינו ללמוד לחוש בדרך זו גם את תנועת ההפרשה.

כושר ההבחנה בין התנועות השונות המתחוללות בקרבו מהווה צורך מוחלט לתלמיד אם ברצונו להתקדם הלאה בנתיבו. ואם יעשה בתנועות אלה את מה שאמרתי שעליו לעשות בתבנית האנושית – כי אז במקום להתבונן בתבנית האנושית מבחוץ בקובעו אותו לפניו ובהמתינו לדימוי שלאחר מכן – חייב הוא להתאמץ לחוש עצמו באורח פנימי, לחוש את התנועה ואת הפעילות המתנהלות בקרבו, ואז, לאחר קובעו כמו את עצמו באורח פנימי במשמעות גופנית – יאחז בחוזקה ברושם זה כשם שאתמול השתדלנו לאחוז בחוזקה, בזיכרון בלבד, ברושם התבנית האנושית. התלמיד יגיע אז ממש לנקודת התוודעות אל שבע דמויות בה בשעה שאתמול פגשנו בשתיים. נפגשנו, כפי שזוכרים אתם, במהות המוות ובדמותו של לוציפר ולמדנו שכאשר מעלים אנו בזיכרון את מחשבת כריסטוס כי אז ברשותנו משהו אותו יכולים אנו לשאת אל מעבר לאותו עולם על-חושי. ועתה כשכמו פוסע התלמיד אל מחוץ לאדם בעל התנועה הפנימית שבו – פוגש הוא בשבע דמויות. מתוודע הוא לשבע ישויות רוחיות עילאיות ויודע הוא ששבע ישויות רוחיות עילאיות אלה חופפות לתנועותיו הפנימיות שלו באותו אורח בדיוק בו חופפים השמש, הירח ונוגה למה שדברנו אתמול אודותיו. הוא מגיע להבנה שהוא עצמו נתהווה מן המערכת הפלנטרית שלנו והואיל והכוכבים הפיסיים בכוכבי הלכת מוּנְחִים על ידי רוחות כוכבי הלכת מסוגל האדם, למשל, להתרומם ליציבה זקופה אך ורק מעצם העובדה שרוח שבתאי (סטורן) שורר בו, הרוח ששדה פעולתו על שבתאי כשם ששדה פעולתו של לוציפר – על נוגה. יודע הוא אף זאת שלתנועת מחשבתו קשר למושל או אל הרוח המנווטת את צדק (יופיטר) ולתנועת הדיבור אל הרוח המכוונת את מארס (מאדים) ולתנועת הדם – לרוח המנחה של השמש, ולכל תנועת הנשימה לרוח המכוונת של מרקורי, ולכל תנועת הבלוטות – אל הרוח המנהלת את נוגה ולבסוף לכל תנועת הרבייה – לרוח המנהיגה של הירח. יודע הוא יתר על כן שכל הרוחות הללו פועלות זו עם זו וזו דרך זו. מושבן, בסיס פעילותן, מצוי באדם וסוג תנועה אחד פועל על משנהו. רוח שבתאי למשל, בפועלו בעיקר דרך התנועה הנעשית על ידי האדם בהתרוממו ליציבה זקופה נוטל חלקו בעקיפין בכל יתר התנועות. סיטואציה רבת ערך מזדמנת כשהרוח שהשגחתו על שבתאי מבטא כוחותיו בעוצמה מיוחדת בסימן טלה או בסימן שור. דבר זה יוצר סיטואציה חשובה מאוד.

בבואנו כך להכרת זיקתן של הרוחות המנהיגות את כוכבי הלכת אל המרכיבים השונים של האדם בעל התנועה הפנימית – יהא לאל ידכם לפסוע בעקבותיי כשאומר שבשיבוץ הסמלים למרכיבים השונים נוגעים אנו כבר בעיקרון היסודי של כל אסטרולוגיה אמיתית. תזכרו בהקשרים שהתבוננו בהם ואתם תכירו בדבר שטבוע בהם העיקרון של אסטרולוגיה אמיתית שמקורה נעוץ בעובדה החשובה ורבת הערך שהאדם נולד מתוך העולם כולו, שהאדם מהווה לאמיתו של דבר, תמצית הווית העולם כולו.

כפי שתזכרו, על מנת להבין את תבניתו של האדם היה עלינו להעפיל אל הכוכבים הקבועים; וכן מצאנו שתבניתו של האדם מושפעת מן הכוחות הנובעים מן השמש, הירח ונוגה. עתה רואים אנו שכושר התנועה הפנימי באדם בא לו הודות לפעילותם של שבעת הרוחות של כוכבי הלכת. שבע ישויות רוחיות עילאיות הובאו לידיעתנו. וכאן מגלים אנו דבר שהוא בעל חשיבות מיוחדת. בין שבעת הרוחות הללו מצוי רוח נוגה שכבר התוודענו אליו כלוציפר. והתלמיד מתעמת עתה מול חוויה מוזרה ובולטת. בנוטלו את הצעד הראשון להתקדשות פוגש הוא בלוציפר כי זהו לוציפר המראה לאדם את ה"תבנית" אודותיה דיברנו אתמול, את התבנית או את הדמות אותה נושא האדם עצמו. התלמיד פוגש בלוציפר כישות שהסבה לו לראות במכוער ביותר שבו; ועתה בפוגשו ברוח נוגה – פוגש הוא שוב בלוציפר. אף הפעם נראה לוציפר שונה לחלוטין. אין זו אותה הדמות בה פגש התלמיד לפני כן. יודע הוא שזוהי אותה הישות, אך לוציפר מראה עצמו בשתי צורות נבדלות. וכך רוכש התלמיד את הידע שלוציפר יכול להתגלות בשתי צורות. בפעם הראשונה מתגלה הוא במעבר הסף (דיברנו על כך אתמול) כשהוא מסב שימת לבו של האדם אל העובדה שהוא חב ללוציפר את אלמותיותו באומרו אליו: "האלים נתנו לך גוף בר-השמד, אך אני מעניק לך אלמוות"; וכשהתלמיד פונה להסתכל הרי זה הדרקון אודותיו דיברנו אתמול, ועל כן קרויה מהות זו: המהות הראשונה של שומר הסף, אך עתה בשלב השני של ההתקדשות – התגלות חדשה באה אלינו. מראים לנו שלוציפר יכול לגלות כוחות שונים לגמרי מן הללו שהכרנו בו לפני כן. אילו לא יכולנו לפתח בנו את כוחות ההפרשה הפנימית והחיצונית, הכוחות הנובעים מן התעלות והצינורות השונים שבגוף, כי אז לא יכולנו כלל להיות ישויות אנושיות; כי אז לא היה מתגשם הדבר כלל. תנועות הדם והנשימה לבדן לעולם לא היו יכולות לתמוך בנו כישויות אנוש. תנועות הנוזלים אף הן חייבות להיות בגוף, כלומר, תנועות הצינורות והתעלות – הבלוטות. דבר זה עשוי להבהיר לנו את ההבדל שבין כל המסורות האקזוטריות, יהיה אשר יהיה מקום היווסדן, לבין התפיסה הניתנת כאן. המסורות האקזוטריות מדברות אכן על לוציפר ועל הרוחות השונות של כוכבי הלכת אך אין הן יכולות למסור מידע אקטואלי ואמין על העובדות. המידע הממשי מהווה באמת ובתמים מידע שיש לקולטו בחוש אחריות שמתוך כובד ראש, מידע זה מגלה לנו את לוציפר מצד אחד כמי שמעוות ומכער את דמותו של האדם ומצד שני, כרוח שהכרחי הוא לקיומה של ישות האדם, שהוא לבדו עושה הימנה אדם.

בהמשיכנו הלאה בנתיב ההתקדשות, מגיעים אנו לחוויה נוספת שמפליאה היא וחשובה כאחת. אם עולה בידנו להיצמד בחוזקה אל כריסטוס, בקושרנו עצמנו באורח פנימי כך שיכול הוא לאפשר לנו לשאת ולהעביר את מחשבת האני, את מושג האני, את המודעות העצמית שעל האדמה אל העולם העל-חושי אליו אנו נכנסים – כי אז משתלטת עלינו תחושה שכוח כריסטוס זה זיקה לו לכוחה של השמש. יש לנו כמו-תחושה מראש לגבי זיקה זו. ועתה בשלב השני עוד משהו מתווסף. רוח כריסטוס מתגלה לנו כדמות ורשאי אני אף לומר – כדמות או כתבנית אותה יכולים אנו לתפוס ולהשיג בעליל, אותה נוכל בהדרגה ללמוד לדעת באינטימיות יתר, המתבהרת ומצטללת יותר ויותר לקראתנו בעולם העל-חושי. בשלב שני זה של ההתקדשות מובאים אנו לידע קרוב יותר של כריסטוס העל-חושי. ואז מראה לנו כריסטוס זה שהוא מכנה את הרוח המכונן של נוגה (וונוס) אשר כפי שלמדנו – לוציפר הוא –מכנהו אחיו, קורא לו אחיו, בחושבו אותו לרוח פלנטרית כיתר הרוחות הפלנטריות; כך שכאשר מראה הוא את עצמו בשלב השני של ההתקדשות מתגלה הוא מייד ובבת אחת – כרוח פלנטרית בנוטלו מקומו בין שבעת המושלים של כוכבי הלכת כבין אחיו. אנו נכנסים לעולם שבו נמצא מה שרשאים אנו לכנות מדרשה נשגבה עילאית של שבעה רוחות פלנטריות, המצויים בזיקה של אחווה מלאה איש לרעהו. ברם, כאן נעוצה סכנה ועל התלמיד להחזיק ברשותו בהכרח ידע נוסף בשפע רב – כדי שלא יכרע תחתיו בנקודה זו. כי אל לו בשום פנים ואופן לקבל בקלילות את המתגלה אליו כאן; עליו להתאמץ לרכוש ברצינות ידע מדוקדק של המצוי מאחורי המתגלה.

בעומדנו להיכנס בפרטים לידע אוקולטי יכולים אנו לבקש בכיוונים שונים אחר סיוע למציאת דרכנו. על אף שלמדנו להכיר את שבעת האחים המהווים את שבעת הרוחות הפלנטריות – עדיין רחוקים אנו כברת דרך רבה מידע מלא אודותיהם. שבעת האחים עשויים להיות שונים למדי איש מרעהו. וההבדל איננו מתגלה אולי למבט הראשון. עלינו להסתכל מקרוב במידת-מה, עלינו לבחון אותם בפירוט אם ברצוננו לרכוש ידע אינטימי יותר. בנקודה זו ברצוני להביא דבר שאם תבדקו ותבחנו אותו בדקדקנות, מהכיוון של מה שיודעים אתם מן המיתולוגיה האקזוטרית, תמצאו שמבוסס הוא היטב והגיוני על אף שייראה מוזר בתחילה.

הדבר יוכיח עצמו כאותנטי כי מהווה הוא תוצאה ישירה של מחקר אוקולטי. השוו זאת עם הרשומות הדתיות וההיסטוריות מימי קדם ודרישות האינטליגנציה שלכם יבואו על סיפוקן-במלואן. ככל שתעמיקו להתבונן בכך בהבנתכם הרגילה – כן תגבר יכולתכם לומר: "כן" למה שעומד אני להגיד לכם, כי מהווה הדבר תוצאת מחקר אוקולטי שהוא קל-גישה יחסית לאדם של ימינו.

בראש וראשונה חייבים אנו למצוא משהו שיהווה עבורנו את נקודת המוצא. עלינו להתחיל מעובדה ידועה כלשהי. לעניין הנדון הבה וניטול את העובדה שמגיעים אנו לידע שבעת הרוחות הקוסמיים הללו וממלכותיהם. למדנו לדעת אך ורק את הרוחות המושלים ואת ממלכותיהם – את כוכבי הלכת החופפים. עלינו להמשיך הלאה. עלינו לחקור ממלכות אלה מקרוב יותר ככל שיאפשר לנו המחקר האוקולטי והבא להלן מהווה אחת מבין דרכים רבות המציעות עצמן לתלמיד בן זמננו הנכון לעבוד בכנות ובתום באמצעים המוענקים באוקולטיות המעשית המודרנית. יכול הוא ליטול צאתו תמיד בהדרכתו ובייעוצו של אוקולטיסט מנוסה מן המחקר, למשל, של חיי גאוטמה בודהה.

אני מדגיש תכופות ועלי להדגיש כאן שוב שאת חייו של בודהה יש להבין כפי שבודהיסטים מבינים אותם ולא כפי שמפרשים אותו היסטוריונים מטריאליסטים. אנו עצמנו חייבים להגיע תחילה להכיר בדבר שבודהה נעשה לבודהה על ידי כך שעובר היה דרך התגשמויות רבות; שתחילה נעשה לבודהיסטווה ולאחר מכן בהיוולדו כבנו של המלך סודהודאנא התעלה בשנה ה-29 לחייו למעלת הבודהה. עלינו לדעת שהתעלות הבודהיסטווה למעלת בודהה משמעותה כעובדה אקטואלית שלאינדיבידואל כזה זוהי התגשמותו האחרונה ביותר על האדמה בחיים בהם חי הוא בתור בודהה. כשנעשה הוא לבודהה לעולם לא יחזור עוד לגוף הארצי ופועל הוא בעולמות שאינם עולמות ארציים. דבר זה חייב להיות ברור לנו למדי מעצם ההתחלה. עלינו לדעת זאת כעובדה מוחלטת שהבודהה בהתעלותו מבודהיסטווה לבודהה התרומם למעלה קוסמית, ואינו זקוק במהלך האבולוציה שלו לרדת שוב לישות אנושית ארצית גשמית. הללו מביניכם שהתחקו אחר הרצאותיי יזכרו שהתייחסתי לגורם אד ויחיד בו מאפשר לנו הבודהה להציץ אל האבולוציה שלו בהמשך. כשהסברתי לגבי היוולדם של שני ילדים בשם ישוע – הילד ישוע שבמתי והילד ישוע שבלוקס, אמרתי שבלידתו של הילד ישוע שבמתי היה הבודהה משגר מטה מן העולם הרוחי כוחות אסטרליים שהוטמעו בגוף האסטרלי של ישוע. כך נזכר שמו של הבודהה המשגר מטה כוחות אל האדמה. בהרצאתנו בנורקופינג ( 'אתיקה אנתרופוסופית') סיפרתי שהמתקדשים יכולים היו לפגוש בבודהה בדרך נוספת. על כל פנים, נכון לומר שמאז חייו כבודהה אין הוא חי עוד עלי אדמה. אוקולטיסט המרחיק לכת בנתיב האוקולטי יכול להמשיך הלאה בנתיבו של בודהה. אין אלה כמובן חיים ארציים שממשיך הוא בהם. בשדה האוקולטיות המעשית עולה השאלה: מה נהיה לבודהה מאז שאין הוא מתגשם עוד בגוף אנושי פיסי? יכולים אנו כמו ללכת ולבקש אחר הבודהה. יכולים אנו לבקש אחריו בעולם רחב הידיים. ייתכן וייראה הדבר מוזר לכם אך המקודשים מוצאים את הבודהה במשימה כבירה ורמת ערך בתפקיד בעל חשיבות עמוקה. בהיפקח עינו של האוקולטיסט ובהסתכלו אל המרחבים העצומים של העולם – צופה הוא במראה ראוי לציון. מגלה הוא שלבודהה עתה כשדה פעולתו אותו כוכב לכת לו קוראים אנו מאדים (מארס) באסטרונומיה הפיסית, ואין הוא יכול בלתי אם לספר בכל הרצינות שמאז רכש בודהה את הכושר שהודות לו לא נדרש ממנו להופיע שוב בחיים הארציים – ניתן לו תפקיד חדש. את התפקיד החדש הזה של בודהה יכולים אנו לגלות כשאנו עורכים התבוננות אוקולטית לגבי מאדים.

בהיכנסנו למחקר זה מתבהרת לנו שליחותו של בודהה בהוויתה ובמהותה. מגלים אנו על ידי מחקר רוחי שהישויות על מאדים החופפות לבני אדם על האדמה – כמובן שמהותם שונה לחלוטין – אך לעת עתה הבה ונכנה אותם – "אנשי מאדים" – היו בזמן מסוים באבולוציה שלהם במצב צורך דומה כפי שהיו אנשי האדמה בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית כשכריסטוס חייב היה לבוא אליהם. וכפי שכריסטוס נעשה למושיע ולמעורר חיים, כי זאת היתה השליחות של כריסטוס בהתייחס לאנושות האדמה, כך היתה זו שליחות שבהמשך לבודהיסטווה לאחר שנעשה לבודהה להיות מושיע ולגואל לאנשי מאדים. היה עליו להוציא אל הפועל עלי מאדים מאורע הדומה למאורע כריסטוס, שכריסטוס היה חייב להגשימו על האדמה.

בלומדנו את חיי בודהה מוצאים אנו שמתחלקים הם לשני חלקים. קיים ראשית כל אותו פרק זמן בו פעל בודהה למען אנשי האדמה והעניק להם את כל מה שהיו ראויים לקבל ממנו כולל מה שכבר העניק להם במשך הזמן בו היה בודהיסטווה. ולאחר מכן מצוי פרק הזמן המאוחר יותר של חיי בודהה בו פועל היה מחוץ לאדמה ומעבר לה, בעלותו לכוח ולעוצמה עילאיים יותר להם היווה נתיבו על האדמה את ההכנה הדרושה. כי הבודהה התעלה עד היות לו עוצמת מושיע וגואל. אילו ניתן לנו להשוות בין השפעתו של בודהה על מאדים לבין ההשפעה שאינה זהה אך דומה של כריסטוס על האדמה וכן עם מיסטריית גולגותא – כי אז ההבדל יהיה כמו ההבדל שקיים בין אנשי האדמה לבין אנשי מאדים.

אם יתאפשר אספר לכם בפעם אחרת על הרגשות ועל התגובה שנסבה בקרב אנשי מאדים על ידי פעילויותיו של בודהה.

כפי שרואים אתם נכונות משימות עבור הישויות העילאיות המתפקדות בקוסמוס. כשישות עילאית עולה משלב או ממדרגה למדרגה – מוצבת לפניה משימה חדשה. ואדם שעליו לקיים נתיב חייו על האדמה בא במגע משך חייו על האדמה עם ישויות עילאיות שבדומה לכריסטוס יש להן תפקיד קוסמי מן ההתחלה וכן עם ישויות עילאיות שבאבולוציה שלהן כלפי מעלה עוזבות הן את האדמה ומתרומות לתפקיד קוסמי, כבמקרהו של בודהה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *