האדם כסימפוניה של מילת הבריאה – 10

האדם כסימפוניה של מילת הבריאה

רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בדורנאך שוויץ

מ – 19.10.1923 עד 11.11.1923  GA 230

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דליה דיימל

עריכה: דניאל זהבי

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

 

חלק רביעי

סודות האורגניזם האנושי

חוקי טבע פיזיים וחוקי טבע אתריים אלה הם אותיות כתב שמתאר את העולם הרוחי. אנו נבין דברים אלה אך ורק אם יהיה לאל ידינו להגות בהם כבאותיות כתובות מהעולמות הרוחיים.

הרצאה עשירית : 9.11.1923

בהרצאות שנתתי לאחרונה ראיתם שכל דבר היה מכוון לכינוס תופעות העולם באורח כזה שבסופו של דבר תהיה התוצאה ידע אדם מקיף וממשי. כל דבר שלומדים הננו כאן מטרתו ידע האדם. ידע כזה של האדם מתאפשר רק כשהוא מתחיל בצורות הנמוכות ביותר שבעולם-התופעות ומייחס אותן לכל דבר שמתגלה לאדם כעולם הגשמי. ברם, מה שמתחיל באורח זה בלימוד עולם החומר כולו חייב להסתיים בלימוד עולם ההיררכיות. בהתנהלנו מן הדפוסים הנמוכים ביותר של החומרי ועד לדפוסים העילאיים ביותר של הווית הקיום הרוחית עלינו לבקש לגלות מה שיוביל בסופו של דבר לידע מהותי של האדם. כרגע נשתמש בהרצאות שביכולתי לתת לכם כעת כדי לשרטט מעין שרטוט של ידע כזה של האדם.

העובדה, שמה שמכירים אנו כעת בתור אדם הנו תוצר של אבולוציה קוסמית ממושכת שמרכיב הנני תדיר את מרכיביה: סטורן, שמש, ירח ואדמה, עובדה זו צריכה להיות ברורה לנו. עידן האדמה טרם הושלם, אולם הבה ונבהיר לעצמנו מה חב האדם לאבולוציית האדמה הזאת במשמעות צרה יותר, לפרק הזמן שלאחר עידן הירח הקדום. רואים הנכם שכאשר מניעים הנכם את זרועותיכם ומושיטים אותן, כשמניעים הנכם את אצבעותיכם, כשמבצעים הנכם איזשהו סוג של תנועה חיצונית, כל דבר באורגניזם שלכם שמאפשר לכם להניע את זרועותיכם ואת רגליכם, את ראשכם את שפתיכם וכן הלאה – והכוחות שבהם תלויות התנועות החיצוניות של האדם חודרים לתוך החלקים הפנימיים ביותר באורגניזם האנושי – כל זה הוענק לאדם על ידי עידן האדמה במשמעות הצרה-יותר. אם, לעומת זאת, תתבוננו בכל מה שקשור להתפתחות המטבוליות העטופה בתוך עורו החיצוני של האדם, אם תסתכלו בכל הפונקציות המטבוליות שבתוך הגוף הפיזי, תהיה לכם בזאת תמונה לגבי מה חב האדם לעידן הירח הקדום. ותהיה לכם תמונה מה חב האדם לעידן הירח הקדום כשתתבוננו בכל דבר בקרבו שכרוך בו איזשהו תהליך ריתמי. כמובן שמחזוריות הנשימה והדם חשובה ביותר בין תהליכים ריתמיים אלה ואת הללו חב האדם לעידן השמש הקדומה. וכל דבר שכלול במערכת העצבים והחושים, שבבני האדם של זמננו מחולקים הם על פני כל הגוף, את זה חב האדם לעידן סטורן הקדום.

בקשר לכל זה עליכם לזכור שהישות האנושית הינה שלמות, חטיבה שלמה אחת, ואבולוציית העולם הינה חטיבה שלמה אחת. כאשר מסבים הננו כיום את תשומת הלב לעידן סטורן הקדום באורח שעשיתי בספרי 'מדע הנסתר' מתכוונים הננו לאותו פרק באבולוציה שקדם לתקופות הקמאיות של עידני השמש, הירח והאדמה. אולם זהו אך עידן סטורן אחד שממנו נבעה האדמה. אולם במהלך פרק הזמן שבו מתפתחת האדמה התקיים עידן סטורן גם כן. ניתן לומר, עידן סטורן זה כלול בתוך עידן האדמה וזהו עידן סטורן הצעיר ביותר. העידן שלא הגיע לעידן האדמה הוא הוותיק ביותר, עידן סטורן שהוחדר לתוך עידן השמש הקדומה צעיר יותר, וזה שהוחדר לתוך עידן הירח הקדום, עוד יותר צעיר. והסטורן שהיום חודר לאדמה ולמעשה הוא אחראי לאספקטים מסוימים של מערך החום שלה, סטורן זה הוא הצעיר מכולם. אנו בטבע האנושי שלנו מהווים מרכיב של עידן סטורן זה.

כך אנו משובצים לתוך האבולוציה הקוסמית, אולם גם ממוקמים בתוך מה שמקיף אותנו באורח מרחבי על האדמה. טלו, למשל, את ממלכת המינרלים. חיים אנו במצב של פעילות הדדית עם ממלכת המינרלים, קולטים הננו לתוכנו את האלמנט המינרלי דרך מזוננו, קולטים אנו אותו גם בדרכים אחרות, דרך נשימתנו וכן הלאה. מטמיעים אנו לתוכנו את האלמנט המינרלי.

אולם כל האבולוציה, כל תהליכי העולם, שונים בהיותם בתוך האדם ממה שהם מחוץ לו. הזכרתי כבר שזהו אבסורד ממש כשאנשים לומדים כיום תהליכים במעבדות ואז חושבים שכאשר אוכל אדם מזונות מסוימים יימשכו מן הסתם תהליכים אלה בפנימו. האדם איננו מעין התלכדות זרמים של פעולות כימיות, בתוכו הכל משתנה, ומנקודת ראות מסוימת נראה שינוי זה כך:

נשער שקולטים אנו לפנימנו משהו מטבע מינרלי. כל סובסטנציה מינרלית שכזאת חייבת לפעול כך בתוך הישות האנושית שתיגרם התוצאה הבאה: יודעים הנכם שיש לנו את הטמפרטורה האינדיבידואלית שלנו, אצל אדם בריא בערך 98 פארנהייט (37 צלזיוס). בחום הדם שלנו יש לנו משהו שעובר את החום שמחוץ לנו. כל דבר שקולטים אנו פנימה כסובסטנציה מינרלית חייב לעבור טרנספורמציה ומטמורפוזה באורח כזה באורגניזם שלנו שכאשר חום הדם שלנו גובר על החום הממוצע של סביבתו החיצונית, כשעולה הנו מעל לממוצע החום החיצוני של סביבתנו קולט יתר החום בשביעות רצון את האלמנט המינרלי שבתוכנו. אם תאכלו גרגר של מלח בישול חייב גרגר מלח זה להיספג על ידי החום האינדיבידואלי שלכם ולא על ידי החום שיש לכם במשותף עם העולם שמחוץ לכם. עליו להיספג בשביעות-רצון על ידי החום האינדיבידואלי שלכם. כל דבר מינרלי חייב להשתנות בטרנספורמציה להיותו אתר-חום. ברגע שלאדם משהו באורגניזם שלו שמונע מאיזשהו סוג של מינרלי להשתנות לאתר-חום, ברגע זה הוא חולה.

וכעת נמשיך לסובסטנציות-הצמח שהאדם נוטל לפנימו. האדם קולט לפנימו סובסטנציות צמחיות, גם הוא שייך לממלכת הצומח בכך שמפתח הנו בפנימו את אלמנט הצמח. מכיל הנו משהו מטבע המינרלי: לזה נטיה מתמשכת להיעשות לאתר-חום. לאלמנט הצמח נטיה מתמשכת להיעשות אצל האדם אווירי, גזי. כך שלאדם אלמנט הצמח נהפך בפנימו לאוויר. כל דבר בעל טבע צמחי שנכנס לאדם או כל מה שהוא עצמו מפתח כמערך צמחי פנימי חייב להיעשות לאווירי, חייב להיות מסוגל ללבוש צורת אוויר בפנימו. אם אין הוא לובש את צורת האוויר, אם מערך גופו כזה הנו שהוא מונע בעדו מלאפשר למה שטבע צמחי לו בקרבו להיעשות ללבוש אווירי – הוא נעשה חולה. כל דבר מטבע בעל החיים שהאדם נוטל לפנימו או מפתח בפנים עצמו חייב, ולפחות במשך הזמן, ללבוש את צורת הנוזל, לקבל לבוש נוזלי. אסור לו לאדם להחזיק בפנימו מה שטבע בעל חיים לו, בין אם נוצר הוא בפנים ובין אם נקלט הוא מבחוץ, אלא אם במשך הזמן זה נעשה לנוזל. אם האדם אינו במצב שיהיה לאל ידו להפוך לנוזל את סובסטנציית בעל החיים שלו, או שהיא זרה לו עד כדי הופכו אותה בטרנספורמציה בהמשך למוצקה – נעשה הנו חולה. רק זה שבאדם שטבעו הוא התבנית האנושית הבלעדית, המתהווה מטבעו בתור ישות שהולכת זקופה, שבפנימו האימפולסים לדבר ולחשוב, רק זה שנותן לאדם את האנושיות המהותית שלו, שמנשא אותו מעל לחיה, וזה מהווה לכל היותר עשירית מכל האורגניזם שלו, עשוי להיכנס לתצורה מוצקה, לתבנית ממשית. אם משהו מטבע בעל החיים או הצמח פולש לתבנית המוצקה של האדם – נעשה האדם חולה.

כל דבר מינרלי חייב, בסופו של דבר, להיעשות לאתר-החום באדם. כל דבר צמחי חייב לעבור שלב מעבר אווירי באדם. כל דבר מטבע בעל החיים חייב לעבור שלב ביניים נוזלי באדם. רק מה שהוא אנושי רשאי להחזיק בו תדיר את התבנית הארצית המוצקה. זהו אחד הסודות של מערך הגוף האנושי.

וכעת ראשית כל, הבה ונשים בצד כל דבר שברשות האדם מעידן האדמה, ועל ידי כך נפרה במידה רבה יותר את המשך לימודינו בנושא זה, וניטול את המערך המטבולי שלמרות שמתפתח הנו ללא ספק כמערך גוף ארצי קיבל את ניצני ראשיתו מעידן הירח הקדום. ניטול את העיכול במשמעות צרה יותר מאשר מתקיים הנו בתוך העור האנושי, שבו חייבים אנו כמובן לכלול את תהליכי ההפרשה, ואנו ניווכח, שכל הסובסטנציות משתנות בקליטת המזון. חומרי המזון שבתחילה מצויים מחוץ לאדם נכנסים לתוכו ומתערבבים במערכת העיכול. מערכת העיכול הופכת את מה שמשתייך לסביבותיו של האדם לאנושי בעיקרו. כל דבר מינרלי מתחיל ליטול את מצב אתר-החום וכל דבר צמחי את המצב האדי-אווירי-גזי. כל דבר מטבע בעל-החיים, כולל מה שנוצר באופן עצמי, מתחיל ליטול מצב נוזלי והכל מתחיל לבנות את מה שאנושי הוא כעת לתבנית מוצקה ויציבה. כל זה טבוע בעיכול. ומכאן שהעיכול מהווה דבר בעל עניין רב.

אם נעפיל מן העיכול אל הנשימה נשים לב שהאדם יוצר מעצמו פחמן ואת הפחמן הזה אפשר למצוא בכל מקום בקרבו. החמצן מבקש אחריו והוא משתנה לדו תחמוצת הפחמן שננשפת החוצה. דו תחמוצת הפחמן מהווה תרכובת של פחמן וחמצן. החמצן שננשם פנימה דרך הנשימה משתלט על הפחמן, קולט לפנימו את הפחמן. דו תחמוצת הפחמן, תוצר החמצן והפחמן, ננשפת החוצה. אולם לפני שחלה נשיפה זו נעשה הפחמן למיטיב, ניתן לומר, הטבע האנושי. פחמן זה – בכך שמתחבר הוא אל החמצן, בכך שמצרף הנו, במידה מסוימת, את מה שמחזוריות-הדם מסבה לו עם מה שיוצרת הנשימה – פחמן זה נעשה למיטיב למערך הגוף האנושי הואיל ולפני עוזבו את מערך הגוף האנושי מפזר הוא בו זרימת אתר. המדע הפיזי מכריז באופן סתמי שהפחמן ננשף החוצה עם דו תחמוצת הפחמן. דבר זה מהווה רק צד אחד של כל התהליך. האדם פולט החוצה דרך נשימתו את דו תחמוצת הפחמן, אולם בתהליך פליטה זה נשאר מאחור שמץ מן הפחמן, שנקלט על ידי החמצן, בכל האורגניזם שלו, וזהו האתר. אתר זה חודר לתוך הגוף האתרי של האדם ואתר זה, שבאורח הולך ומתמשך, נוצר על ידי הפחמן, הוא זה שמסב למערך הגוף האנושי את יכולת הפתיחה להשפעות רוחיות, לקליטת כוחות אתריים-אסטרליים מן הקוסמוס. אתר זה, שנשאר מאחור על ידי הפחמן, מושך אליו את האימפולסים הקוסמיים והללו מצידם פועלים באורח פורמטיבי על האדם בהכינם כך את מערך העצבים שלו, למשל, שיכול הוא להיעשות לנושא המחשבות. אתר זה חייב לחדור באורח מתמשך והולך לחושינו, לעינינו, למשל, כך שהן תוכלנה לראות, כך שהן תוכלנה לקלוט את אתר-האור החיצוני. וכך חבים אנו לפחמן את אספקת האתר בפנימנו שמאפשר לנו לבוא לידי מגע עם העולם החיצוני.

את כל זה מכינה כבר המערכת המטבולית. אולם המטבוליות כמערכת אנושית משובצת כך לתוך כל הקוסמוס שאין היא יכולה להתקיים בעצמה. מבודדת לעצמה לא היתה יכולה מערכת העיכול להתקיים. משום כך היתה היא המערכת השלישית שניצניה הוטבעו באדם. ניצני מערך העצבים והחושים עוצבו בעידן סטורן הקדום. המערך השני, המערך הריתמי עוצב במהלך עידן השמש הקדומה. רק לאחר ששני מערכים אלה נתהוו אפשר היה ליצור את המערך המטבולי, כי בעצמו ולבדו לא יכול היה מערך זה להתקיים.

המערך המטבולי, אם בתחילה נשמיט את תנועותיו הבלתי רצוניות, נועד, בהקשר הקוסמי שלו, לשמש להזנה האנושית. אולם תהליכי הזנה אלה אינם יכולים לתפקד באורח עצמאי. העיכול דרוש לאדם, אלא שאין הוא יכול להתקיים לבדו ובעצמו. כי אם נלמד את המערך המטבולי לעצמו, בהרצאות הבאות תיווכחו לדעת מה נחוץ הדבר לכל האורגניזם האנושי, נמצא אותו חדור בכל מיני נטיות לחולי. מקור המחלות הפנימיות, לא הללו שנגרמות על ידי פגיעה חיצונית, יש לבקש אחריהן תדיר במערך המטבולי.

כל מי שרוצה לערוך תצפית רציונלית בחולי חייב להתחיל במערך המטבולי. וביחס לכל תופעה מטבולית עליו בעצם לשאול: מאין את באה? כאשר מתבוננים אנו בכל התופעות, מנטילת המזון לתוך הפה, מהאופן שבו עובר המזון עיבוד כך שהופכים אנו בטרנספורמציה סובסטנציות מסוימות לעמילן, סוכר וכן הלאה, כשנוטלים אנו את הפעילות העוטפת של פטיאלין בפה, כשממשיכים אנו הלאה ונוטלים את תהליך הפפסין בקיבה ואת הטמעת מוצרי-המזון בעיכול, בעוקבנו אחר כל אלה בעוברם לתוך כלי הדם הלימפתיים ולתוך הדם, או אז נוכחים אנו לדעת שיש לחקור כל תהליך בנפרד מתהליכים אלה ומספרם עצום ורב. ערבוב מוצרי העיכול עם הפרשות בלוטות התריסריון, המשך ערבוב סובסטנציות אלה עם הפרשות שלפוחית המרה וכן הלאה, יש להציב את השאלה לכל תהליך בנפרד: מה בעצם רוצה הינך? והוא ישיב: בהיותי לבדי מהווה הנני תהליך שגורם תמיד לאדם לחלות. שום תהליך-עיכול בטבע האנושי אינו יכול להתבצע עד סיומו, משום שכל תהליך עיכול שמתבצע עד סיומו גורם לאדם להיות חולה. המבנה האנושי יהיה בריא כשהתהליכים המטבוליים נעצרים בשלב מסוים.

הדבר עלול להיראות תחילה כשטות במערך העולם כאשר משהו שמתחיל אצל האדם, אם לא ייעצר במחצית הדרך יגרום להיותו חולה. אולם בהרצאות הבאות נלמד להכיר זאת כמשהו בעל חוכמה מירבית. ולעת עתה הבה ונלמד את העובדות כהווייתן ונגלה מהי התשובה של תהליכי העיכול, תהליך-תהליך בנפרד, אם היינו שואלים אותם לטבעם הפנימי. מצויים אנו תדיר בדרך לגרום לכל האורגניזם שלנו שיהיה חולה. אם על העיכול להתקיים כל עיקר אצל האדם, חייבים להתקיים תהליכים אחרים שניצני ראשיתם מזמנים קדומים. אלה הם התהליכים שמצויים בסירקולציה, תהליכי הסירקולציה (הנשימה והדם) יוצרים באורח מתמשך והולך את תהליכי המרפא. כך שנוכל אכן לאפיין את הישות האנושית בכך שנאמר: במהלך עידן הירח הקדום נולד האדם כמטופל והרופא שמצוי בפנימו נשלח כבר מראש במהלך עידן השמש הקדומה. בהתייחס לאורגניזם שלו נולד כבר האדם כרופא במהלך עידן השמש הקדומה. הדבר הזה מראה על ראיה כבירה מראש מצידה של אבולוציית העולם, שהרופא נתהווה לפני המטופל, כי המטופל שבאדם-עצמו נתווסף על הירח הקדום בלבד. ואם בחפצנו לתאר את האדם כיאות עלינו לפלס לנו דרך לאחור מתהליכי העיכול אל התהליכים הסירקולטוריים וזה כולל כמובן את כל אותם האימפולסים שבתשתית המערך הסירקולטורי. באורח כוללני נוכל לומר שסובסטנציה מסוימת גורמת לסירקולציה מהירה יותר וסובסטנציה אחרת – לאטית יותר. יש לנו גם תהליכים סירקולטוריים קטנים למדי בפנימנו. טלו איזושהי סובסטנציה מינרלית, זהב, הבה נאמר, או נחושת. כל סובסטנציה כזאת כשמוכנסת היא לתוך האדם – דרך הפה, על ידי זריקה, או באיזושהי דרך אחרת – מוענק לה הכוח לגרום שמשהו ייווצר או ישתנה בסירקולציה על מנת לפעול באורח מרפא וכן הלאה. ומה שיש לדעת כדי לרכוש תובנה לתוך תהליכי המרפא העיקריים באדם הוא מה משחררת אצלו כל סובסטנציה וסובסטנציה מסביבת האדם על ידי שינויים בסירקולציה שלו. וכך אפשר לומר שהסירקולציה מהווה תהליך ריפוי מתמשך.

אם תרצו תוכלו לעבד זאת בעצמכם. היזכרו שאמרתי לכם שבממוצע נושם האדם 18 נשימות בדקה. כאן מוצאים אנו הסדר תקין בצורה בולטת עם הקוסמוס, כי מספר הנשימות שנושם אדם ביום שווה למספר המקצבים הסירקולטוריים שמוּצָאים אל הפועל על ידי השמש במסלולה במשך שנת-השמש. בהתייחס לנקודת זריחתה בהשתוות האביבית עוברת השמש על פני כל גלגל המזלות במהלך – 25,920 שנה. באמצע חייו נושם האדם בממוצע 25920 נשימות ביממה. פעימות הדופק הן פי 4. שאר הסירקולציה, הסירקולציה שמתרכזת פנימה יותר מושפעת על ידי העיכול. מחזוריות הנשימה מביאה את האדם לשיג ושיח חיצוני עם העולם הסובב, לזיקה הדדית אליו. מִקצב נשימה זה חייב לווסת ללא הרף את מִקצב מחזוריות הדם כך שהיחס ביניהן נשמר לאחד חלקי ארבע, אחרת האדם היה מגיע למקצב בלתי סדיר לחלוטין שמתקרב למספר 103680. דבר זה אינו חופף לשום דבר בקוסמוס, זה היה מנתק את האדם לגמרי מהקוסמוס. העיכול שלו מנתק אותו מהקוסמוס, מנכר אותו מהקוסמוס. מקצב הנשימה שלו מושך אותו חזרה ללא הרף לתוכו. באחזקה זו של מקצב הסירקולציה בפיקוח על ידי מקצב הנשימה רואים הנכם את תהליך המרפא הראשון במעלה שפועל ללא הפוגות אצל האדם. באורח דק-אבחנה מסוים עלינו להיעזר בכך, במקרה של כל ריפוי פנימי, בתהליך הנשימה בהתמשכו לתוך כל הגוף, זאת באורח כזה, שבכל מקום אצל הישות האנושית שרוי תהליך הסירקולציה בפיקוח ומובא חזרה לתוך הקשרים הכלליים של הקוסמוס.

כך יכולים אנו לומר: עוברים הננו מתזונה לריפוי הואיל ולאדם תדיר הנטיה, מלמטה כלפי מעלה, להיעשות חולה ועל כן באורגניזם המרכזי שלו, באורגניזם הסירקולציה עליו לפתח, באורח מתמשך והולך, את הנטיה להישאר בריא. ובכך שבאורגניזם המרכזי שלנו מתהווים ללא הרף אימפולסי ריפוי, משאירים הם משהו מאחור במערך העצבים והחושים שבראש. וכך מובאים אנו למרכיב השלישי באורגניזם שלנו – למערך העצבים והחושים.

איזה סוג של כוחות מוצאים אנו במערך העצבים והחושים? מוצאים אנו את אותם כוחות שהרופא שֶבָנו משאיר מאחור. מצד אחד עובד הנהו כלפי מטה לתוך המטבוליזם באורח מעניק מַרפא, ברם, דרך פעילות המרפא על תהליך העיכול עושה הוא למעשה משהו שמשפיע על הקוסמוס כולו. מה שאומר הנני אינו דימיון כלל אלא מציאות מוחלטת. תהליך זה שפועל באורח מתמשך והולך בפנימנו באורח ריפויי גורם לתחושת-הנאה אצל ההיררכיות העליונות. זו מהווה את שמחת ההיררכיות העליונות בעולם הארצי. הן מביטות כלפי מטה וחשות ללא הרף בעלייתה של המחלה מתוך מה שזורם באדם כלפי מעלה מהארצי, ממה שנשאר מהתכונות הארציות של הסובסטנציות. והן אף רואות שהכוחות שפועלים הרחק מן הארצי, הכוחות השוכנים באוויר הסובב וכיו"ב, פעילים באורח מתמשך והולך כתהליכי ריפוי. דבר זה גורם לשביעות רצון אצל ההיררכיות העליונות.

כעת נסו לרכוש מושג מה אפשר ללמוד בקשר לאותו גוף קוסמי הממוקם, כאובייקט רוחי הראוי ביותר ללימוד, בגבול החיצוני של המערכת הפלנטרית שלנו. במרכז גוף זה מוצאים אנו חבויים אותם כוחות אשר אם תחשבו אודותם כמתמקדים באדמה, מהווים את הכוחות שגורמים לחולי, ומסביב לאותו גוף סובבים כוחות שמתגלים ככוחות שמביאים מרפא. כל מי שרגיש לדברים כאלה יראה בְּרִיאוּת סובבת בטבעות של סטורן ובאורח ברור יותר מאשר אפשר לראות במה שמקיף את האדמה, כי שם ניצבים אנו במרכז הדבר. טבעת סטורן הינה משהו שונה בעיקרו ממה שיש לאסטרונומים לומר על כך. זוהי בְּרִיאוּת סובבת, בה בשעה שהחלק הפנימי של סטורן מפתח חולי – זהו האלמנט הגורם למחלה שנראה בריכוזו המירבי.

כך רואים אנו בסטורן, שמיקומו בתחום הקיצוני ביותר של המערכת הפלנטרית שלנו, את אותה פעולה של התהליך עצמו שאנו נושאים בפנימנו באורח מתמשך והולך דרך אורגניזם העיכול והסירקולציה. אך גם מגלים אנו, בהסתכלנו בכל זה, שמבטנו הרוחי מופנה הלאה אל העולמות של ההיררכיות הראשונה והשניה, אל הישויות העילאיות של ההיררכיה השנייה – קיריוטטס, אקזוסיאי, דינמיס ואל הישויות העילאיות של ההיררכיה הראשונה – שרפים, כרובים וכתרים. אם בעיננו הרוחית אנו ממקדים מבטנו אל סטורן וטבעותיו נוּנְחה להיררכיות עליונות אלה כשהן סוקרות בשביעות-רצון את תהליכי גרימת החולי והשבת הבריאות.

שביעות זו לכשעצמה מהווה כוח ביקום. זורם הנהו דרך מערך העצבים והחושים שלנו ומעצב בתוכו את הכוחות של האבולוציה הרוחית של האנושות. אלה הם הכוחות שמנצים, ניתן לומר, מתהליך המרפא, שפועל ללא הרף אצל האדם. וכך יש לנו במקום השלישי את כוחות האבולוציה הרוחית.

        1. עיכול                             תזונה

        2. סירקולציה                      ריפוי

        3. מערך עצבים וחושים        אבולוציה רוחית

אם נאפיין כעת את האדם בעידני סטורן, שמש וירח יהיה עלינו לומר: ראשית כל נולד האדם מתוך הקוסמוס בתור רוח והוא מפתח אז בפנימו את 'המרפא' וכך מאפשר לעצמו לעסוק ב'מטופל' הקוסמי. ודרך פעילות-צוותא של כל הגורמים הללו נתהווה האדם עלי אדמה כשברשותו חופש תנועה מלא.

כל ענף של ידע אנושי חייב, במשמעות מסוימת, לקבל השראה ממה שאמרתי כאן. נניח שמישהו רוצה לייסד שיטת ריפוי, שיטת ריפוי רציונלית באמת. מה חייבת זו להכיל? ראשית כל את תהליכי הריפוי כמובן – אולם תהליכי ריפוי אלה – מהיכן יתחילו? עליהם להתחיל מן התהליכים המטבוליים, וכל דבר אחר חייב להישאר בגדר השערה לכל היותר. אחר כך יהיה לנו משהו נוסף לומר על כך. גם האנטומיה, ואפילו בצורה עדינה, יכולה, לכל היותר, להוות נקודת-מוצא הואיל ועניינה: התבניתי והמוצק. דבר זה מגלה מיד את האלמנט האנושי אולם אלה הם התהליכים המטבוליים שיש ללומדם בראש ובראשונה על ידי שיטת ריפוי רציונלית, ובאורח כזה שהלומד יגלה בהם תדיר נטיות לגרימת מחלות. שיטת ריפוי מודרנית חייבת ליטול את המערך המטבולי, כלומר את תהליכי העיכול הרגילים כנקודת המוצא שלה, ובהתחילה מכאן עליה להסיק כיצד עלולות מחלות פנימיות, במשמעות הרחבה ביותר של המילה, להתהוות מן המטבוליות. ואז, דרך ידע אינטימי של פעולת התהליכים הריתמיים יש לגלות את הטבע המהותי של התרפיה. שיטת ריפוי מודרנית חייבת להיווסד על לימוד התהליכים המטבוליים ואז, מלימוד עיקרי זה יש לעבור לכל מה שמופיע אצל האדם בתחום התהליכים הריתמיים. יתרה מזאת – מעין פסגה של הכל תושג כשניתן יהיה להראות שהתפתחות בריאה של כושרותיו הרוחניים של אדם מובילה לידע מה מתהווה מכוחות המרפא. היום לא תמצאו שום פדגוגיה של ממש, שום דרך, ניתן לומר, של ההתפתחות הבריאה של טבעו הרוחני של האדם אם לא תתחילו מתהליכי הריפוי, כי תהליכי ריפוי אלה אינם אלא פניה לטבע המרכזי של הישות האנושית בהכוונת השימוש בחשיבה טהורה בפיתוח תהליכי הרוח באדם.

האמן בחינוך חייב לפעול באורח רוחי בכוחות, שבין אם מתמקדים הם בפיזי ובין אם מתרכזים הם באתרי, מהווים תהליכי ריפוי. כל מה שיכול אני לעשות עם הילד בתחום החינוך מהווה תהליך שביסודו מצוי משהו רוחי. אם אמיר תהליך זה, כך, שאת מה שהיווה פעילות ברוח אוציא אל הפועל באורח כזה שאשתמש באיזשהו סוג של סובסטנציה או תהליך פיזי, אז ייעשו תהליך זה או סובסטנציה זו למרפא. כך שאפשר אכן לומר, שהרפואה הינה טיפול באדם בתחום רוחי המשתנה במטמורפוזה כלפי מטה לתחום החומרי. אם תעלו בדעתכם את האורח שבו טיפלתי בעניינים בקורס למורים, שהתקיים לפני זמן מה עבור מבקרים מאנגליה, תגלו שבכל מקום הסבתי את תשומת הלב לעובדה, שעבודת המורה מהווה תחילתה של מעין תרפיה כללית והראיתי שמערך זה או אחר של אידיאות חינוכיות עשויים להוות את הגורם העיקרי למצבים בלתי בריאים בתהליכי ההפרשה או באי-סדירות בעיכול בפרקי-חיים מאוחרים יותר. כך שמה שעושה המורה, שמוקרן כלפי מטה, נותן לנו תרפיה. והאנטיתזה של תרפיה זו, מה שפועל מלמטה כלפי מעלה, דבר זה נגרם על ידי תהליך העיכול.

גם כאן יכולים הנכם לראות מדוע חייבת כיום שיטת ריפוי להתהוות על ידי ידע האדם כחטיבה שלמה. והדבר אפשרי. אנשים רבים חשים זאת. אולם שום דבר לא יוכל להתבצע אלא כאשר תתפתח שיטת ריפוי כזאת. כיום יש לראות זאת בין הצרכים הדחופים ביותר. אם תסתכלו בספרי לימוד מודרניים העוסקים ברפואה תראו שאין הם מתחילים מהמערכת המטבולית, כשרק מועטים מאוד מתוכם, נדירים ביותר חריגים מבחינה זו. ברם, זו צריכה להיות נקודת המוצא, אחרת בלתי אפשרי ללמוד לדעת את הטבע המהותי של המחלה. רואים הנכם שכל העניין מתנהל באורח כזה שתהליכי ההזנה האנושית יכולים להפוך לתהליכי ריפוי והללו – לתהליכים רוחניים ולהפך – תהליכים רוחניים יכולים להיעשות לתהליכי ריפוי. אם, מצד שני, מהווים תהליכים רוחניים את הגורם הישיר להפרעות בעיכול, חייבים תהליכים רוחניים אלה להיכנס למצב שבו עליהם להירפא על ידי המערך המרכזי של האדם. כל הדברים הללו חודרים זה בזה אצל האדם וכל מערך הגוף האנושי מהווה דוגמא למטמורפוזות נפלאות מתמשכות. טלו, למשל, את התהליכים שמיקומם בכל הסירקולציה הנפלאה של דם אנוש. איזה סוג של תהליכים חלים כאן?

קודם כל נפריד את הדבר הזה לגמרי משאר האורגניזם ונרכוש לעצמנו מושג אודות הדם האנושי, כיצד זורם הנהו דרך העורקים. הבה ונתבונן בתבנית האנושית, במערך העורקים, במערכת השרירים בזיקתה למערכת העצמות, בכל המבנה המוצק של הגוף ומה שזורם דרכו כנוזל. תחילה נתחום את עצמנו במצב הנוזלי, לדם. מצויים כמובן נוזלים אחרים אולם אנו נתחום את עצמנו לדם. ובכן, מה הם התהליכים החלים באורח מתמשך והולך בנוזליות הזורמת? תהליכים אלה שבדם הזורם עשויים להגיע בכיוון זה או אחר לכותלי האיברים או למערך העצמות או לכל דבר שעשוי ללבוש תצורה מוצקה באדם. או אז נכנס מה שמשתייך לדם לכותלי כלי הדם, לתוך השרירים לתוך עצם זו או אחרת, או לתוך איזשהו איבר בעל תכולה. למה הוא הופך שם? הופך הוא לאימפולס לקראת מצבים דלקתיים.

מה שמוצאים אנו כאן או שם כאימפולסים לקראת מצבים דלקתיים עשוי להימצא תדיר כתהליכים נורמליים בדם הזורם. מה שמופיע כדלקת מהווה משהו במקום בלתי נכון. כלומר תהליכים שחייבים להימצא תדיר בדם הנוזלי עוברים לתוך מבנה מוצק, תהליך נורמלי בריא בהחלט כשאין הוא במקומו, כשהוא מועבר בטרנספורמציה לסיטואציה אחרת שאין הוא משתייך אליה, הופך לתהליך שגורם לחולי. ומחלות מסוימות של מערך העצבים סיבתן בכך שמערך העצבים, שבכל מהותו מהווה את הקוטב הנגדי למערך הדם, נתון לפלישת תהליכים שנורמליים הם בהיותם בדם. אם תהליכים אלה, שנורמליים הם בהיותם בכלי הדם, פולשים לנתיבי העצבים ואפילו במידה מועטת ביותר, מותקפים העצבים בדלקת בשלביה ההתחלתיים, וזו עשויה להתפתח לצורות מגוונות ביותר של חולי במערך העצבים.

הזכרתי, שהתהליכים בדם שונים לחלוטין מן הללו שבעצבים, מהווים הם את האנטיתזה, זה של זה. בתהליכי הדם קיים דלף לכיוון אלמנט הזרחנות (פוספוריזציה). כשתהליכי זרחנות אלה משתלטים על מה שמצוי סמוך לדם או שהדם עוטפו מוליכים הם למצבים דלקתיים. אולם אם התהליכים בנתיבי העצבים עצמם סוטים לתוך האיברים הסמוכים ואפילו לתוך הדם כי אז מתהווים אצל האדם אימפולסים לקראת כל מיני התנפחויות. כשתהליכים אלה נישאים לתוך הדם כך שנותנים הם את אותותיהם באיברים אחרים בצורה בלתי בריאה מופיעות תצורות של נפיחות או גידולים. כל נפיחות או גידול זהו תהליך-עצבי שעבר מטמורפוזה ומיקומו שגוי באורגניזם האנושי.

כל מה שמהלכו בעצב חייב להישאר בעצב וכל מה שנתיבו בדם חייב להישאר בדם. אם מה ששייך לדם עובר לתוך מה שמצוי סמוך לו מתהווים מצבים דלקתיים. כשמה ששייך לעצבים עובר למה שמצוי סמוך להם מתהווים כל מיני תצורות שעלולות להתקבץ לתצורות-נפיחות. המגמה חייבת להיות בייסוד מיקצב נאות בין התהליכים שבמערך העצבים ובין התהליכים שבמערך הדם.

לא רק זאת שיש לנו באופן כללי את ריתמוס הנשימה בניגוד לריתמוס הדם, יש לנו אף תהליכים עדינים במחזוריות הדם שכאשר נפרדים הם מן הדם נעשים לגורמי דלקתיות. תהליכים עדינים אלה חייבים אף הם להיכנס לזיקה ריתמית מסוימת אל מה שמתנהל בעצבים הסמוכים, כשם שהנשימה חייבת להיות שרויה בזיקה מסוימת אל מחזוריות הדם. וברגע שקיימת הפרעה בין מקצב-הדם ומקצב-העצבים יש להשיבה לתקנה.

כפי שרואים אתם, גם כאן מגיעים אנו לתחום התרפיה, אל המרפא. כל זה משמש להראותכם שכל דבר חייב להימצא אצל האדם, שבראש ובראשונה חייב להימצא אלמנט החולי כך שבסיטואציה אחרת יוכל להפוך לאלמנט של בריאות, הוא אך הובא לסיטואציה שגויה דרך תהליך בלתי נכון. כי אם האלמנט הזה לא היה מצוי כלל האדם לא היה יכול להתקיים. האדם לא היה יכול להתקיים אם הוא לא היה מסוגל לקבל דלקות, משום שהכוחות הגורמים לדלקתיות חייבים להימצא כל הזמן בדם. זו היתה כוונתי כשאמרתי תכופות שכל דבר שרוכש אדם בדרך הידע יש לזכות בו על ידי ידע מהותי אודות האדם. כאן רואים הנכם את הסיבות מדוע מהווה חינוך שמתבצע באורח מופשט, פורח באוויר, משהו אבסורדי. את החינוך יש להוציא אל הפועל למעשה כך, שההתחלה חייבת לבוא בכל מקום מתהליכים פתולוגיים מסוימים שאצל האדם, ומן האפשרות לרפאם.

אם מבין אדם מחלת-מוח מהי ואת האמצעים שעל ידם ניתן לרפא מחלת-מוח, כי אז, – אם נדבר בקיצור, מנקודת ראות מסוימת זהו כמובן עניין עדין אולם מנסח הנני אותו 'בקיצור' משום שדנים אנו כאן בעניין פיזי – ובכן, בטיפול במוח עוסקים אנו במיוחד במה שאפשר ליישמו באמנות החינוך. כך הדבר שאם נגיע פעם לייסוד מדרשה לאימון מורים יהיה עלינו להכניס את האספקט התרפויטי-פתולוגי ולהציגו בפני המורים וכאן חייבת חשיבתם להתאמן באמצעות דברים מוחשיים יותר כי הללו מושרשים יותר בחומר, ועל ידי כך אפשר להכינם לתפיסת דברים שנוגעים לחינוך של ממש. לעומת זאת אין דבר מסייע יותר בתרפיה, ובמיוחד בטיפול במחלות פנימיות מאשר לדעת את האפקט שנגרם על ידי הדרך שבה מטפלים באספקט זה או אחר באמנות החינוך. היות ואם מוצא אדם את הגשר מזה אל החומר כי אז מעצם הדרך שבו יפעל אדם בחינוך הוא ימצא גם את המרפא.

אם מגלה אדם, למשל, את אמצעי החינוך הנאותים לטיפול במצבים לתרגיים[1] מסוימים אצל ילדים שמתהווים מהפרעות מסוימות במערכת המטבולית, מפתח הנו כושרות פנימיים ראויים לציון למדי. נחוץ, כמובן, שישקיע אדם את עצמו באמת ובתמים בחינוך ושלא תהיה לו גישה חיצונית שכזאת, שעם סיום שעות הלימוד בבית הספר יעדיף לבלות את כל הערב במועדון-שוקק וישכח את כל אשר מתרחש בכיתה. מעצם הדרך שמטפל אדם בילד לתרגי עשוי הנהו לרכוש את הכושר לתפוס את כל פעולת תהליכי הראש ואת זיקתם אל תהליכי הבטן. ויתרה מזאת, כשלומד אדם במינרלוגיה אודות התהליכים שמתרחשים בנחושת כשגורמת היא לתצורה זו או אחרת באדמה כי אז מסב המעשה של הנחושת, בהיעשותה למחצב זה או אחר, לאדם לומר לעצמו: כוח הנחושת אשר באדמה עושה למעשה את מה שאתה בתור מורה עושה עם ילד או עם ילדה! במה שמוצא אל הפועל על ידי הנחושת רואה אדם את ההשתקפות של מה שמבצע הנו הוא-עצמו. מקסים הדבר, באורח יוצא מגדר הרגיל, למורה לפתח בהירות תחושה אינסטינקטיבית ואינטואיטיבית בהתייחס למה שהוא-עצמו עושה ואז לקבל את מלוא ההנאה בצאתו אל הטבע על מנת לראות מה מגשים הטבע בדרך החינוך בקנה מידה עצום. שם עשוי הוא לראות למשל, כשתוצאות מזיקות עלולות להתהוות מאיזשהו תהליך באבן-גיר שלתוכו מוחדר תהליך בנחושת. אכן, בתהליכי נחושת אלה, בתהליך יוצרי מרבצים אלה, שמיקומם בין יתר תהליכי האדמה, מצויים באורח מתמשך והולך אפקטים של ריפוי. אם באיזשהו מקום מוצא מי מרבצי פירית (אבן-אש) או משהו דומה הרי זה מקסים אם יש לאל ידו לומר: כן, זה בדיוק אותו הדבר כאשר מטופל מקבל את הטיפול הנכון. אולם כאן מתבצע הטיפול על ידי רוחות הטבע, מן ההיררכיות כלפי מטה לאותן רוחות אלמנטריות שעליהן דיברתי אליכם, בכושרותיהן כמרפאים את כל הנתון לתהליכים הרסניים שגורמים לחולי שעשויים להופיע בחיים. אין זה למעשה יותר מאשר היכולת לקרוא בטבע. כי אם רואה מי מה מתחולל בחוץ, אם מקבל הנהו סובסטנציה זו או אחרת כתרופה או מכין ממנה תרופה עליו אך לשאול את עצמו: היכן גדלים חומרי המזון? למדו את סביבתם ואתם תיווכחו תדיר לדעת שמדי הופיע איזושהי צורת מתכת פה או שם, שהטבע טיפל בה בדרך זו או אחרת – פועל בקרבה תהליך ריפוי. הכשירו אותה לטיפול באורגניזם האנושי ואתם תבראו תרפיה שהטבע הדגים לכם בעולם סביבכם.

אכן כל המעללים של העולם מהווים למעשה חינוך מהותי של כל בעיות התזונה, הריפוי, של הרוחי. כי בטבע נגרם חולי באורח מתמשך והולך וריפויו באורח הולך ומתמשך. הנה הם שם תהליכי הריפוי הקוסמיים הכבירים, עלינו אך ליישם אותם לאדם. זוהי פעילות-הצוותא המופלאה שבין המקרוקוסמוס והמיקרוקוסמוס.

מה שאמרתי לרבים מכם בהקשר זה או אחר אמת עמוקה בו:

ברצונך לדעת את עצמך

הבט בעולם בכל צד.

ברצונך לדעת את העולם

התבונן במעמקי ישותך.

תוכלו ליישם זאת לכל דבר. ברצונכם לרפא אדם – התבוננו בעולם בכל צד, ראו שבכל צד ועבר מפתח העולם תהליכי ריפוי. ברצונכם לדעת את רזי העולם בתהליכי חולי ומרפא התבוננו מטה לתוך מעמקי הטבע האנושי. יכולים הנכם ליישם זאת לכל אספקט בישותו של האדם, אלא שעליכם להפנות את מבטכם כלפי חוץ אל העולם האדיר של הטבע ולראות את האדם בזיקה חיה אל עולם כביר זה.

הבריות כיום מרגילות עצמן למשהו שונה. מתרחקות הן ככל האפשר מן הטבע. עושות הן משהו שחוסם את ראייתן מן הטבע, כי את מה שברצונם לבדוק שמות הן מתחת לזכוכית על כן קטן – העין איננה מסתכלת החוצה בטבע אלא מביטה לתוך הזכוכית. הראיה עצמה מנותקת מן הטבע. הן קוראות לזה – מיקרוסקופ. בהקשרים מסוימים מן הראוי לכנותו בשם כלומוסקופ. הואיל וחוסם הנו מלראות את העולם הנפלא של הטבע. הבריות אינן יודעות, כשמשהו מוגדל מתחת לזכוכית, עבור הידע הרוחי זה בדיוק כאילו אותו תהליך היה מתרחש בטבע עצמו. כי הנה חשבו-נא, כאשר לוקחים הנכם חלקיק קטנטן כלשהו מן הישות האנושית למטרות תצפיות במיקרוסקופ, הרי שמה שעושים הנכם ברסיס זעיר זה, זה אותו הדבר כאילו מתחתם את האדם עצמו וקרעתם אותו לגזרים. תהיו מפלצת גרועה יותר מפרוקרוסטס אם תתנפלו על אדם ותקרעו אותו לגזרים על מנת להגדילו כפי שמוגדל אותו חלקיק זעיר במיקרוסקופ. אולם, האם מאמינים הנכם שעדיין יהיה זה האדם לפניכם? כמובן שלא. כשם שלא תהיה זו המציאות במיקרוסקופ. אמת מוגדלת אינה אמת עוד אלא תעתועים בלבד. אל לנו להינתק מן הטבע ולכבול את הראיה שלנו. למטרות אחרות זה יכול להיות למועיל. אולם זה מטעה מאוד ביחס לידע אמיתי אודות האדם.

יש לבקש אחר ידע האדם במשמעותו האמיתית באורח שציינו. בהתחילנו מתהליכי ההזנה עלינו להמשיך דרך תהליכי הריפוי לתהליך חינוך האדם והעולם במשמעות הרחבה ביותר של המילה. או נוכל לנסח זאת כך: מן התזונה, דרך ריפוי אל הציביליזציה והתרבות. כי כל אשר מתרכז בתזונתו של אדם מהווה את התשתית של התהליכים הפיזיים שלו. תהליכי הריפוי נובעים ממה שתדיר סובב את האדם. מתרכזים הם במערך הריתמי. ומה שמגיע ובא מלמעלה מתרכז באדם בתהליכי העצבים והחושים וכך מוקם מבנה-העולם על שלושה מישורים.

את הדברים הללו רציתי לתת לכם בראש ובראשונה כמעין תשתית. נוכל כעת להמשיך ולבנות עליה. אנו נראה שמנקודות מוצא כאלה נוכל אכן להתקדם לעיסוק בעניינים מעשיים. ומהם נוכל לעבור לידע ההיררכיות.

—————————————–

  1. נטייה לנמנום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *