האדם כסימפוניה של מילת הבריאה – 09

האדם כסימפוניה של מילת הבריאה

רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בדורנאך שוויץ

מ – 19.10.1923 עד 11.11.1923  GA 230

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דליה דיימל

עריכה: דניאל זהבי

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

 

חלק שלישי

עולם הצומח ורוחות-הטבע האלמנטליות

מילת העולם אינה סתם צירוף של הברות שלוקטו פה ושם. מילת העולם מהווה את ההרמוניה של מה שמתפעם מישויות ללא ספור.

הרצאה תשיעית: 4.11.1923

אנו לומדים להכיר את הישויות של עולם החישה אך ורק כשמתבוננים אנו בהן באורח שחיות הן ופועלות, וכך הדבר ביחס לאותן ישויות שאודותן דיברתי ואמשיך לדבר בהרצאות אלה. הישויות האלמנטריות שבטבע הבלתי נראה לעין והעל-חושי מצויות מאחורי הפיסי והניתן לחישה והן נוטלות חלק בכל התרחשויות העולם במשמעות עליונה יותר מאשר הישויות הפיזיות הניתנות לחישה.

כעת תהיו מסוגלים לתאר לעצמכם שהעולם נראה לישויות אלה אחרת במידת-מה מאשר לישויות עולם החישה הואיל ואין להן גוף פיזי כפי שיש לישויות עולם החישה. כל דבר שחשות הן או תופסות בעולם יהיה שונה בהכרח ממה שנכנס לעין אנוש. וכך אמנם הדבר. הישות האנושית חווה את האדמה למשל כגוף קוסמי שעליו משוטטת היא. היא אפילו רואה זאת לבלתי נעים כשעקב תנאים אטמוספריים כלשהם או תנאים אחרים, כפי שקורה לעיתים, נעשה גוף קוסמי זה מרוכך והיא שוקעת לתוכו ולו במידת מה. האדם מעדיף שהאדמה תהיה משהו קשה, משהו שלתוכו אין הוא שוקע.

כל הדרך הזאת של חווית דברים, כל גישה זו לאדמה זרה לחלוטין לגנומים. שוקעים הם בכל מקום, משום שעבורם מהווה כל גוף האדמה מרחב חלול שדרכו הם יכולים לעבור, יכולים הם לחדור בכל מקום. הסלעים והמתכות אינם מהווים מעצור להם ולשחייתם אנה ואנה. אין מילים בלשוננו שתבענה היטב שוטטות זו של הגנומים בתוך גוף האדמה. יש להם חוויה פנימית, תפיסה פנימית של מרכיבי האדמה השונים. כאשר משוטטים הם לאורך עורק מתכת יש להם חוויה שונה מזו שפוקדת אותם בדרכם דרך שכבת גיר. את כל זה חשים הגנומים בפנימם כי דרך כל הדברים הללו חודרים הם ללא מעצור ואין להם ולו שמץ של מושג שהאדמה קיימת. המושג שיש להם הוא שקיים חלל שבתוכו חווים הם חוויות מסוימות: את חווית הזהב, חווית הכספית, הבדיל, הצורן וכן הלאה, כך מביעים זאת בשפת אנוש, לא בלשון הגנומים. לשונם נתפסת הרבה יותר, ומשום שכל חייהם עוברים עליהם במסעות דרך כל העורקים והמרבצים, מסעות שוב ושוב לאורכם – רוכשים הם את האינטלקטואליות המובהקת והשנונה הזאת שעליה דיברתי אליכם. דרך זה רוכשים הם את הידע שלהם שחובק ומקיף את הכל, כי במתכות ובאדמה מתגלה אליהם כל מה שמצוי בחוץ ביקום. ברם, באשר לאדמה עצמה אין לגנומים שום השגה, אלא ביחס למרכיביה השונים, וביחס לסוגים השונים של ההתחוות הפנימית שמציעים הם.

עקב כך יש לגנומים כשרון מיוחד למדי לקליטת רשמים שמגיעים ובאים מהירח. לעבר הירח מָפְנים הם ללא הרף את הקשבתם הדרוכה ומבחינה זו זוהי חולשת עצבים, לא אוכל לומר מלידה, כה קשה למצוא את המילים המתאימות, זוהי חולשה שטבועה בהם. כמובן שמה שמהווה עבורנו מחלה מהווה לישויות-גנומים אלה אלמנט חיים ממשי. עבורם אין זו מחלה, כי אם דבר שבשגרה. זהו מה שנותן להם את אותה רגישות פנימית ביחס לכל אותם דברים שעליהם מדבר הנני. ברם זה גם נותן להם את רגישותם הפנימית ביחס לתופעות הקשורות בפאזות הירח.

עוקבים הם אחר השינויים בתופעות הירח בתשומת לב עזה שכזאת, כבר תיארתי לכם את כושר שימת-הלב שלהם, שהדבר פשוט משנה את צורתם. אם כן, כשעוקבים אחר הוויתו של גנום נקבל התרשמות שונה לגמרי כשהירח מלא מאשר בהתחדשות הירח או במצבי הביניים.

לעת הירח המלא נעשים הגנומים חסרי מנוחה. אור ירח פיזי אינו מתאים להם ולעת כזאת משליכים הם את כל רגש הווייתם כלפי חוץ. עוטפים הם את עצמם, הבה ונאמר, בעור רוחי. לעת הירח המלא דוחקים הם את רגש הווייתם לכיוון תחומי גופם. ובאור ירח מלא, אם יש לאדם תפיסה אימגינטיבית ביחס לדברים כאלה, מופיעים הם למעשה בדומה לאבירים פעוטים זוהרים, מכוסי שריון. עוטים הם מעין שריון רוחי וזהו אשר דוחק כלפי חוץ בעורם לזמן אותם נגד אור הירח שכה מטריד אותם. בהתקרב עת התחדשות הירח נעשה הגנום שקוף, נפלא למראה, מוצף בפנימו במשחק גוונים מנצנץ. ניתן לומר, שאפשר לראות בפנימו את תהליכיו של עולם מלא. דומה הדבר כאילו הסתכל האדם במוח האנושי לא כמו איש-אנטומיה שחוקר את רקמת התאים אלא כמי שרואה בתוך המוח את נצנוץ המחשבות והבזקיהן. כך מופיעה לפני הרואה חבורה פעוטה שקופה זו, חבורת הגנומים, כאילו מתגלה בפנימם משחק של מחשבות. אך ורק לעת התחדשות הירח הגנומים מעניינים במיוחד, כי כל אחד מהם נושא בפנימו עולם מלא, ואפשר לומר שבתוך עולם זה נעוץ למעשה סוד הירח.

אם מישהו מפענח את הדבר הזה, את הסוד הזה של הירח, הוא מגיע באמת לגילויים ראויים לציון, כי הנה הוא מגיע למסקנה שבעת הנוכחית מתקרב הירח באורח מתמשך והולך. כמובן שאין עליכם להבין זאת באורח גס, כאילו הירח יתנגש עם האדמה, אלא שמדי שנה בשנה מתקרב הוא קרוב יותר במידת מה. בכל שנה מצוי הירח למעשה קרוב יותר לאדמה. אפשר להכיר זאת מהמשחק המתעצם והולך של כוחות הירח בעולם הגנומים במהלך התחדשות הירח. ולהתקרבות זו של הירח מכוונת במיוחד דריכותם של הגנומים, כי רואים הם את עיקר שליחותם ביקום בתוצאות שתתהוונה מאורח השפעת הירח עליהם. ממתינים הם בציפייה דרוכה לתקופה שבה ישוב הירח ויתאחד עם האדמה. הם מכנסים את כל כוחותיהם על מנת להצטייד בנכונות לתקופה שבה ישוב הירח ויתלכד עם האדמה, כי אז ישתמשו בסובסטנציה של הירח כדי לפורר בהדרגה את האדמה לתוך היקום, כשנוגע הדבר לסובסטנציה החיצונית שלה. הסובסטנציה שלה חייבת להתפורר.

ומשום שמשימה זו ניצבת לנגד עיניהם רואים שדונים או גנומים אלה את עצמם כבעלי חשיבות מיוחדת מאוד, כי הם מכנסים את ההתנסויות המגוונות ביותר מכל הוויתה של האדמה, והם מחזיקים את עצמם בנכונות כשכל הסובסטנציה הארצית תתפזר לתוך היקום, לאחר המעבר לעידן יופיטר, כדי לנצור את מה שטוב הנו במבנה האדמה על מנת לממש זאת ביופיטר כמעין תמך גרמי.

הנה תראו, שבהסתכל אדם כך מהאספקט של הגנומים רוכש הנהו המרצה ראשונית, יכולת ראשונית לתאר לעצמו כיצד תיראה האדמה כשכל המים יינטלו ממנה. בחנו אך זאת, שהנה בחצי-הכדור המערבי ערוך הכל מצפון לדרום ובחצי הכדור המזרחי ערוך הכל ממזרח למערב. כך שאם הייתם מחסלים את כל המים הייתם רואים באמריקה, בהרים שלה ובמה שמצוי מתחת לים, משהו שמתמשך מצפון לדרום, ובמבט לאירופה הייתם מוצאים, בחפיפה לחצי הכדור המזרחי, את שרשרת הרי האלפים, הקרפטים וכן הלאה כשהם מתנהלים בכיוון מזרח-מערב, והייתם מקבלים משהו בדומה לתבנית הצלב באדמה.

כשרוכש אדם תובנה לכך מקבל הוא את הרושם שזהו למעשה עולם הגנומים המאוחד של הירח הקדום. הגנומים שקדמו לגנומי האדמה שלנו – גנומי הירח הקדום – כינסו יחדיו את התנסויות הירח שלהם ומהן עיצבו מבנה זה, מבנה יציב זה של הרקמה המוצקה של האדמה. כך שמבנה האדמה המוצק שלנו נתהווה למעשה מהחוויות של גנומי הירח הקדום.

אלה הם הדברים שמתגלים בהקשר לעולם הגנומים. דרכם רוכשים הגנומים זיקה מעניינת, מעניינת באורח יוצא מגדר הרגיל, כלפי כל האבולוציה של היקום. תמיד נושאים הם ומעבירים את האלמנט היציב משלב קודם לשלב הבא. הם אלו שנוצֵרים באבולוציה את המשכיות המבנה היציב וכך נוצרים הם את המבנה היציב מגוף עולמי מסוים למשנהו. שייך הדבר לעיונים המעניינים ביותר לגשת לעולם העל-חושי מאספקט ישויות רוחיות אלה ולבחון את משמעותן המיוחדת, משום שעקב כך מקבל אדם תחילה את ההתרשמות של חלקה של כל ישות וישות לסוגה שקיימת בעולם, במשימה של עיצוב העולם.

כעת, הבה נעבור מהגנומים אל האונדינים, ישויות המים. כאן מציגה עצמה תמונה מיוחדת מאוד. לישויות אלה אין את הצורך לחיים שיש לישויות אנוש, אף אין להן את הצורך לחיים שיש לבעלי החיים אף אם באורח אינסטינקטיבי. אבל, לעומת זאת, ניתן כמעט לומר שלאונדינים וכן לסילפים צורך למוות. מבחינה קוסמית דומים הם בעצם לאותו יצור מעופף שזורק עצמו לתוך שלהבת-האש. חשים הם את חייהם כשלהם אך ורק כאשר מתים הם. דבר זה מעניין באורח יוצא מגדר הרגיל. כאן על האדמה הפיזית משתוקק כל יצור לחיות. כי כל מי שכוח חיים בקרבו בא על גמולו. אלה הם החיים שמנצים שערך להם. אולם לכשעוברים אנו את הסף אומרות לנו כל הישויות הללו שהמוות הוא תחילת החיים האמתיים. ישויות אלה יכולות לחוש את הדבר הזה. ניטול את האונדינים. יודעים הנכם, אולי, שספנים שמפליגים המון על הים מגלים שבחודש יולי, אוגוסט וספטמבר, ובריחוק רב יותר לכיוון מערב כן הדבר כבר בחודש יוני, עושה הים הבלטי רושם מוזר, והם אומרים שהים מתחיל להנץ. הוא נעשה, ניתן לומר, פרודוקטיבי. אולם מייצר הוא אך ורק אותם מהויות שקמלות בים. תהליך הקמילה בים עושה עצמו מוחש, מעניק הוא לים ריח רקב מיוחד במינו.

כל זה שונה לאונדינים. דבר זה אינו גורם להם לתחושת בלתי נעימות. כי כאשר מיליונים על מיליונים של יצורי מים נכנסים למצב של קמילה הופך הים עבור האונדינים למשחק גוונים זרחני מופלא ביותר. זוהֵר הנו ומנצנץ בכל גוון אפשרי. הים מנצנץ עבורם במיוחד, כלפי פנים וכלפי חוץ בכל גווני הכחול הסגול והירוק. כל תהליך הקמילה בים הופך לנצנוץ ולנוגה של הצבעים הכהים יותר ועד לירוק. אולם גוונים אלה מהווים ממשויות עבור האונדינים ואפשר לראות כיצד קולטים הם את הגוונים לפנימם במשחק גוונים זה אשר בים. מושכים הם גוונים אלה לתוך טבע גופם והם נעשים כמותם, הם עצמם נעשים זרחניים. ובקולטם את משחק הגוונים, בהיעשותם הם עצמם לזרחניים מתהווה אצל האונדינים משהו בדומה לכמיהה. כמיהה עצומה להעפיל כלפי מעלה, להתרומם אל על. אל על מתרוממים ומתנשאים המה, מונחים על ידי כמיהה זו, ובכמיהה זו מציעים הם את עצמם לקרבן לישויות של ההיררכיות העליונות – למלאכים, לארכי-מלאכים וכן הלאה כמזון ארצי. בהקרבה זו מוצאים הם את אושרם ואז ממשיכים הם לחיות בקרב ההיררכיות העליונות.

כך רואים אנו את העובדה הראויה לציון, שמידי שנה בשנה, עם שיבת האביב המוקדם נישאות ישויות אלה ממעמקים בל ישוערו. שם נוטלות הן חלק בחיי האדמה בפעלן בממלכת הצומח באורח שאפיינתי. לאחר מכן, ניתן לומר, יוצקות הן את עצמן לתוך המים ולובשות באמצעות טבען הגופי את זרחן המים, את אלמנט הקמילה ונושאות אותו כלפי מעלה בעוצמת הכמיהה. או אז רואה אדם בתמונה קוסמית מלאת-הוד כיצד מהוות הן מזון להיררכיות העליונות – בגוונים שנובעים ממֵי האדמה ונישאים כלפי מעלה על ידי האונדינים כשהסובסטנציה שלהן רוחית היא. כיצד נעשית האדמה למקור תזונה? בכך שעצם התמצית של כמיהת האונדינים היא להניח לעצמם להיאכל על ידי הישויות העילאיות. שם ממשיכים הם לחיות, שם נכנסים הם לנצחיותם. כך מדי שנה בשנה קיימת זרימה מתמשכת כלפי מעלה של אונדינים אלה שטבעם הפנימי מעוצב מתוך הספירה הארצית ואשר זוהרים כלפי מעלה בכמיהה להקריב עצמם כמזון לישויות העילאיות.

ועתה, הבה ונמשיך אל הסילפים. במהלך השנה מוצאים אנו את הציפורים המתות. תיארתי לכם שלציפורים מתות אלה יש סובסטנציה חדורה ברוחיות ושהן משתוקקות למסור סובסטנציה חדורת רוחיות זו לעולמות העליונים על מנת לשחררה מהאדמה. אולם כאן דרוש מתווך. ומתווכים אלה הם הסילפים. זוהי עובדה שעקב עולם הציפורים המתות מתמלא האוויר באורח מתמשך והולך באסטרליות. אסטרליות זו מסוג נמוך הוא אבל בכל זאת אסטרליות היא. זוהי סובסטנציה אסטרלית. באסטרליות זו מרפרפים או מוטב לומר מרחפים הסילפים. נוטלים הם את מה שמגיע ובא מעולם הציפורים המתות ונושאים זאת בתחושת כמיהה אף הן כלפי מעלה לתוך המרומים, כשרק שאיפה אחת מקננת בהם והיא להיות נִנְשָמִים על ידי הישויות של ההיררכיות העליונות. הם מציעים עצמם לקרבן כדבר שמהווה הווית-נשימה להיררכיות העליונות. ושוב הרי זה מחזה מלא-הוד. עם עולם הציפורים המתות נראית סובסטנציה אסטרלית זוהרת באורח פנימי זו כשהיא נישאת לתוך האוויר. הסילפים זוהרים כברק כחלחל דרך האוויר, ולתוך הברק הכחול שלהם, שלובש בתחילה גוונים ירוקים יותר ואחר כך אדומים יותר, קולטים הם אסטרליות זו שבאה מתוך עולם הציפורים ומזנקת אל על בדומה לברק שמבזיק כלפי מעלה, ואם עוקב מישהו אחר הדבר הזה מעבר לתחומי החלל הקוסמי הוא רואה שנעשה הוא למהות שנִנְשמת על ידי הישויות של ההיררכיות העליונות.

על כן, ניתן לומר, הגנומים נושאים ומעבירים עולם אחד לתוך משנהו באשר למבנהו. הם מתקדמים בכיוון, אני משתמש בביטוי זה באופן יחסי, שאופקי הנו עם האבולוציה. יתר הישויות, האונדינים והסילפים נושאים כלפי מעלה את מה שחווים הם כמתת-אושר, בהתמסרם למוות, בהיותם נאכלים וננשמים. שם ממשיכים הם לחיות בתוך ההיררכיות העליונות, בתוכן חווים הם את נצחיותם.

כעת נעבור אל ישויות-האש. חשבו נא כיצד נראה האבק שעל כנפי הפרפר כמתפוגג ללא-כלום עם מותו של הפרפר. אולם למעשה אין הוא מתפוגג ללא כלום. מה שמתפזר כאבק מכנפיו של הפרפר הנו חומר חדור רוחיות במידה מירבית. וכל זה נישא ככוכבי שביט מיקרוסקופיים לתוך אתר-החום שסובב את האדמה כשכל חלקיק וחלקיק של אבק נישא בדומה לכוכב-שביט בזעיר אנפין לתוך אתר-החום של האדמה. כשבמהלך השנה מתקרב עולם הפרפרים לקיצו נעשה כל זה נצנוץ והבהוב, הבהוב ונצנוץ פנימיים. ולתוך הבהוב ונצנוץ זה מוזגות עצמן ישויות-האש. הן סופגות זאת. שם זה ממשיך להבהב ולנצנץ וגם הן מקבלות תחושת כמיהה. נושאות הן את מה שקלטו כך כלפי מעלה אל המרומים. ועתה אפשר לראות, כבר תיארתי לכם את הדבר הזה מאספקט שונה, כיצד מנצנץ לתוך חלל העולם מה שנושאות ישויות-האש מכנפי הפרפר. אולם אין זה מנצנץ ותו לא, זה אף זורם, וזה אשר מוסר את המראה המיוחד של האדמה שנתפס על ידי ההיררכיות העליונות. ישויות של ההיררכיות העליונות מביטות על האדמה ומה שרואות הן בעיקר זוהי הווית-הפרפרים והחרקים שנישאת לעֶבְרַם על ידי ישויות-האש, וישויות-האש מוצאות את התלהבותן העילאית ביותר בהיווכחן לדעת שהן אלה שמציגות עצמן בפני העיניים הרוחיות של ההיררכיות העליונות, בהיותן נקלטות לתוכן. שואפות הן כלפי מעלה לעבר ישויות אלה והן נושאות אליהן את ידע האדמה.

כך רואים אנו שישויות אלמנטריות אלה הן המתווכות שבין האדמה לקוסמוס-הרוח. רואים אנו דרמה זו של ההתרוממות הזרחנית של האונדינים שמתפוגגים בים אור ולהבה של ההיררכיות העליונות כמזונן. רואים אנו את ההבזק המזנק כלפי מעלה של הברק הכחלחל-אדמדם, שננשם היכן שהאדמה מועברת ללא הרף לתוך הנצח, לתוך הקיום הנצחי של ישויות-האש שפעילותן אינה חדלה לעולם. כי בה בשעה שכאן על האדמה בפרק זמן מסוים של השנה הפרפרים מתים, דואגות ישויות-האש לכך, לפי מהות תפקידן, שזה יימזג לתוך היקום במשך כל השנה כולה. ניתן לומר שהאדמה עטופה במעטה-אש. בהיראותה מבחוץ נראית האדמה שלהבתית. כל דבר נסב בה על ידי ישויות שרואות את ענייני האדמה באורח שונה לחלוטין ממה שרואה האדם. כפי שהוזכר כבר, חווה האדם את האדמה כבעלת סובסטנציה קשה שעליה עומד הנו ומשוטט. עבור הגנומים מהווה היא כדור שקוף, גוף חלול. לאונדינים מהווים המים משהו שבו רואים הם את תהליך ההזדרחיות (פוספוריזציה), שיכולים הם לקלוט לפנימם ולחוש אותו כאלמנט החיים שלהם. הסילפים רואים באסטרליות של האוויר, שנובעת מציפורים מתות, מהות שמסבה לברק שלהם להבזיק ביתר חיות מאשר קורה היה אלמלא כן, כי לכשעצמו קהה ועמום הברק של סילפים אלה. ההתפוררות של הווית הפרפרים היא דבר שעוטף באורח מתמשך והולך את האדמה כבמעטה-אש. כשזה נחזה דומה הדבר כאילו הוקפה האדמה בציור אש מופלא. מהצד השני, כשמישהו מרים מבטו כלפי מעלה מהאדמה רואה הוא הבזקי ברק אלה, אונדינים זרחניים-רחיפים אלה. כל זה גורם לנו לומר: כאן על האדמה חיות ושוזרות רוחות הטבע האלמנטריות, שואפות הן כלפי מעלה ומתפוגגות במעטפת אש של האדמה. למעשה אין הן מתפוגגות אלא מוצאות את הווית קיומן הנצחית בעוברן לבין הישויות של ההיררכיות העליונות.

כל זה שתחילה מופיע כתמונת עולם נפלאה, מהווה את הביטוי למה שמתחולל על האדמה, כי בעיקרו של דבר מתממש כל זה על האדמה. אנו, הישויות האנושיות, נוכחות תדיר במה שמתרחש כאן, והעובדה היא – אפילו שבתודעתו הרגילה אין האדם מסוגל תחילה לתפוס מה סובב אותו – שמדי לילה בלילה מעורבים אנו בשזירה ובפעילויות של ישויות אלה, שאנו עצמנו משתתפים בתור אגו וגוף אסטרלי במה שמבצעות ישויות אלה.

ברם, אלה הם הגנומים, במיוחד זהו להם שעשוע לצפות באדם ישן, לא בגוף הפיזי אשר במיטה, אלא באדם שמחוץ לגופו הפיזי – בגופו האסטרלי ובאגו שלו, ומה שרואה הגנום זהו מישהו שחושב ברוח אך אינו יודע זאת, אין הוא יודע שמחשבותיו חיות ברוחי. וגם באשר לאונדינים – אין הסבר לכך שהאדם יודע את עצמו במידה כה מועטת, וכך גם ביחס לסילפים ולרוחות-האש.

על המישור הפיזי, כפי שרואים הנכם, אין ספק שלעיתים קרובות אין זה נעים שיתרוצצו בלחשושיהם שדונים ודומיהם סביבנו בלילה. אולם האדם הרוחי, האגו והגוף האסטרלי, לעת לילה סובבים אותם ושוזרים בהם ישויות אלמנטריות והסתובבות ושזירה אלה מהווים לאדם אתראה מתמדת שימריץ את תודעתו לדעת יותר אודות העולם.

כעת אוכל לנסות לתת לכם מושג לְמה מתכוונות ישויות אלה – הגנומים, האונדינים, הסילפים וישויות-האש – בהתרוצצם סביב ומה קורה כשמתחילים אנו לשמוע מהו הדבר שמבדח אותן בנו ומה היו רוצות שנעשה כשמתרות הן בנו להמריץ את תודעתנו. כן, הלא תראו, הנה באים הגנומים ואומרים משהו כדלהלן:

חולמים הנכם על עצמכם

ומתחמקים מלהתעורר.

הגנומים יודעים שלאדם אגו כאילו בחלום, שעליו להתעורר תחילה כדי להגיע אל האגו האמיתי שלו. רואים הם זאת די ברור וקוראים לו בשנתו:

חולם הנך על עצמך

מתכוונים הם במשך היום

ונמנע להתעורר.

והנה מתפעם מהאונדינים:

חושב הנך על מעשי המלאכים

האדם אינו יודע שמחשבותיו מצויות למעשה עם המלאכים,

חושב הנך על מעשי המלאכים

ואינך יודע זאת.

ומהסילפים מתפעם אל האדם הישן:

כוחות הבריאה זוהרים אליך

אינך מנחש זאת

חש הינך בעוצמתם

בעוצמות כוחות הבריאה

אולם אינך חי בהם.

כאלה הן בערך מילות הסילפים, האונדינים והגנומים.

המילים של רוחות-האש הן:

הרצון האלוהי מציע לך עוצמה

אינך מקבל זאת.

בעוצמתו, בעוצמת הרצון האלוהי,

היית רוצה

אך משליך הנך זאת ממך והלאה.

מטרת כל האתראות הללו היא לתת לאדם דחף קדימה באשר לתודעתו. ישויות אלה שאינן נכנסות לקיום פיזי רוצות שהאדם יצעד צעד קדימה בתודעתו כך שגם הוא עשוי יהיה ליטול חלק בעולם שלהן.

וכאשר נכנס אדם לתוך מה שיש לישויות אלה לומר אל האדם אזי הוא אף מבין בהדרגה כיצד נותנות הן ביטוי לטבע שלהן בערך כך:

הגנומים: מחזיק הנני את כוח החיים בשורש

יוצר הוא עבורי את תבנית גופי.

האונדינים: מניע הנני את כוח הצמיחה שבמים.

יוצר הוא עבורי סובסטנציית חיים.

הסילפים: אני גומע את כוח האוויר שבחיים

הוא ממלא אותי בעוצמת הוויה.

וישויות-האש – שם קשה מאוד למצוא איזשהו סוג של מילים ארציות כדי להביע בהן מה עושות הן משום שהספירה שלהן מרוחקת מאוד מהחיים הארציים ומהפעילות הארצית.

ישויות-האש: מבערת הנני את כוח שאיפת האש

הדבר משחרר אותי לתוך נפש ורוח.

רואים אתם שהנה השתדלתי ככל יכולתי לתת לכם מושג כיצד מאפיינות את עצמן ישויות אלה מהממלכה האלמנטרית, ומן האתראות שנותנות הן לאדם. אולם אין הן כה בלתי ידידותיות כלפי האדם עד כדי לרמוז לו מהו השלילי בטבעו. גם אימרות מעודדות וחיוביות מגיעות מהן, והאדם חווה אמרות אלה כבעלות חשיבות עצומה ואדירה. בעניינים כגון אלה עליכם לרכוש תחושה אם אימרה מובעת במילות-אנוש בלבד, שתהיה נאה עד כמה שתהיה, או אם מתפעמת היא באורח קוסמי מהמקהלה האדירה כולה של הגנומים. השוני נעוץ בכל דרך התהוותה. כאשר מאזין אדם אל הגנומים, לאחר שהאתראות שרשמתי נמסרו לו, כי אז מתפעם אליו מהמקהלה המגובשת של הגנומים:

שאף להתעורר.

כאן נעוצה המשמעות בהתרשמות המוסרית הכבירה שנוצרת על ידי מילים כאלה כאשר זורמות הן דרך היקום בהתהוותן מהמקהלה המגובשת של קולות רבים לאין שיעור.

מהאונדינים מתפעמת המקהלה:

חשוב ברוח.

באשר למקהלת הסילפים הדברים אינם פשוטים כל כך. בהופיע הגנומים בדמות אבירים בשריון נוצץ לאור הירח המלא מתפעם קול מהם כמתוך מעמקי האדמה:

שאף להתעורר.

כשהאונדינים מעופפים כלפי מעלה בכמיהה להיות לבערה, כי אז מתפעם ממעוף כלפי מעלה זה לכיוון האדמה:

חשוב ברוח.

אולם בהתייחס אל הסילפים מניחים הם לעצמם שם למעלה להינשם, בהתפוגגם בברק כחלחל-אדמדם-ירקרק לתוך אור העולם ואז, בהבזיקם לתוך האור ובהיעלמם שם, מתפעם מהם מהמרומים כלפי מטה:

חיה באורח יצירתי בהווית הנשימה.

וכאילו בזעם-אש, אולם זעם שאינו מוחש כמכָלֶה, אלא ובעצם כמשהו שהאדם חייב לקבל מהקוסמוס. כבזעם-אש אולם בעת ובעונה אחת, בזעם-התלהבות, נושאות ישויות-האש את אשר שלהן הוא לתוך מעטפת האש של האדמה ומילותיהן מתפעמות. כאן ההתפעמות אינה של קולות בודדים שמתגבשים יחדיו, אלא – מכל ההיקף עולה ההתפעמות כבשאגת רעם אדירה:

קבל באהבה את כוח הרצון של האלים.

כמובן שעלול אדם להפנות עורף לכל זה, ואז אין הוא תופס זאת. אם תופס אדם או לא דברים כאלה תלוי בהחלטתו החופשית. אולם כאשר תופס אותם האדם באמת ובתמים הוא יודע שמהווים הם חלק בלתי נפרד מהוויית הקיום הקוסמית, שמשהו אכן מתחולל בהביע הגנומים, האונדינים, הסילפים וישויות-האש את האבולוציה שלהם בדרך שאופיינה. הגנומים אינם מוצגים לפני האדם רק באורח שהצגתים אלא אף מצויים הם כדי לאפשר למילות-העולם שלהם להתפעם מתוך האדמה, והאונדינים כדי לאפשר למילות-העולם שלהם לעופף כלפי מעלה, והסילפים מלמעלה וישויות-האש – כבמקהלה, כשאגת קולות אדירה.

כך אמנם יכולים הדברים להיראות באמצעות המילים. אולם מילים אלה שייכות למילת-העולמות ואף אם אין אנו שומעים אותן בתודעה הרגילה מילים אלה אינן ללא משמעות לאנושות. כי הרעיון הקמאי שמקורו בראיה הרוחית האינסטינקטיבית שגרס שהעולם נולד מתוך המילה מהווה אכן אמת עמוקה, אולם מילת-העולמות איננה סתם אוסף של הברות שנלקטו מפה ומשם. מילת-העולמות היא מה שמתפעם מישויות ללא-ספור, לאין שיעור, לעולם בכללותו ומילת-העולמות מתפעמת מההרמוניה של ישויות ללא ספור אלה. האמת המופשטת הכוללנית הגורסת שהעולם נולד מתוך המילה לא תוכל להביא אלינו את הדבר הזה במלואו. דבר אחד בלבד יוכל לעשות זאת והוא שאנו נגיע בהדרגה להבנה הממשית, שמילת-העולמות הזאת על כל גווניה השונים מורכבת מהקולות של הישויות האינדיבידואליות, כך שניואנסים שונים אלה תורמים את צלילם, את מבעם להרמוניית העולמות האדירה, למלודיית העולמות הכבירה באקט הבריאה של העולם.

כשמקהלת הגנומים מפעימה את מילותיה… שאף להתעורר… הרי שזהו הכוח, בטרנספורמציה ללשון הגנומים, הפעיל ביצירת מערכת העצמות האנושית, מערכת התנועה בכלל.

כאשר מבטאים האונדינים את המילים… חשוב ברוח… מביעים הם, בלשון האונדינים שבתחומם, את מה שמוזג עצמו כמילת-העולמות לתוך האדם על מנת להעניק צורה לאברי העיכול.

כשהסילפים בהינשמם מפעימים את מילותיהם…חייה באורח יצירתי בהווית הנשימה… והללו זורמות כלפי מטה, חודרת לתוך האדם ודרכו בשזירה ובהלמות העוצמה שמעניקה לו את אברי המערכת הריתמית.

ואם מקשיב אדם למה שמתפעם פנימה, בדרכן של ישויות-האש, ממעטפת האש של העולם, כי אז יגלה שהתפעמות זו מתגלה כבבואה או השתקפות. זורמת היא פנימה ממעטפת האש, עוצמה מתפעמת זו של המילה, וכל מערך עצבים של כל אדם ואדם, של כל ראש, הייתי מוסיף, מהווה השתקפות מיניאטורית של מה שמתפעם, כשהוא מתורגם ללשון ישויות האש …קבל באהבה את כוח הרצון של האלים… אימרה זו – …קבל באהבה את כוח הרצון של האלים… היא המהות האקטיבית בסובסטנציה העילאית של העולם. וכאשר חווה אדם את התפתחותו בחיים שבין המוות ולידה מחדש זהו זה אשר הופך בטרנספורמציה – את מה שהביא עמו דרך שער המוות – למה שייעשה אחר-כך לאיברים אנושיים של העצבים ושל החושים.

וכך יש לנו:

מערכת התנועה – מקהלת הגנומים: שאף להתעורר.

המערך המטבולי – מקהלת האונדינים: חשוב ברוח.

המערך הריתמי – הסילפים: חייה באורח יצירתי בהווית הנשימה.

מערך העצבים והחושים – ישויות-האש: קבל באהבה את כוח הרצון של האלים.

כך רואים אתם שמה שמצוי מעבר לסף קרוב לטבענו, רואים הנכם כיצד מוביל הוא אותנו לתוך כוחות הבריאה האלוהיים לתוך מה שחי ופועל בכל צורות הקיום. וכאשר מעלה אדם על הדעת לְמה סגדה תקופה קודמת וזה בא לידי ביטוי במילים: (גיתה – פאוסט: חלק ראשון, תמונה ראשונה)

"כוח החיים, מראה הזרעים

מרחיקך מתבניות מילים דחוקות."

חש הוא כדחף לומר שכל זה חייב להיעשות לממשות בהמשך התפתחות האנושות. מצמצמים הננו את כל הידע לתוך אזיקי המילים אם אין לנו תובנה לתוך כוחות ההפריה אשר בונים את הישות האנושית בדרכים מגוונות ביותר.

נוכל לומר שמערך התנועה, המערך המטבולי, המערך הריתמי ומערך העצבים והחושים מתמזגים לתוך מהות שלמה אחת בכך שמתפעמים הם בהרמוניה. כי הנה מתפעם כלפי מעלה מלמטה: 'שאף להתעורר' 'חשוב ברוח' ומלמעלה כלפי מטה, בהתמזגו במילים השואפות כלפי מעלה: 'חייה באורח יצירתי בהווית הנשימה' 'קבל באהבה את כוח הרצון של האלים'.

משפט זה: 'קבל באהבה את כוח הרצון של האלים' זהו האלמנט היוצר דומם בראש. ומה ששואף מלמטה כלפי מעלה במילים 'חשוב ברוח' ומלמעלה כלפי מטה במילים 'חייה באורח יוצר בהווית הנשימה' בפעולתם בצוותא פועל ושוזר כך שיוצר הנו את דימוי הדרך שבה עוברת נשימת-אנוש באופן ריתמי לתוך פעילות הדם. ומה ששותל בנו את מכשירי החישה זהו אשר זורם מלמעלה כלפי מטה ב-'קבל באהבה את כוח הרצון של האלים'. אך מה שפועל בהליכתנו, בעמידתנו, בהנעת זרועותינו וכפות ידינו, כל אשר מביא למעשה האדם לידי ביטוי באלמנט רצונו, זה מתפעם במילים: 'שאף להתעורר!

וכך רואים הנכם שהאדם מהווה סימפוניה של מילת-העולמות שאפשר לתת לה פירוש במישור הנמוך ביותר שלה בדרך שהגשתיה לכם. או אז עולה מילת-העולם הזאת אל ההיררכיות העליונות שתפקידם לחשוף אספקטים אחרים של מילת-עולם זו על מנת שהקוסמוס יתקדם ויתפתח. אולם זה אשר נהגה כקריאה לתוך העולם על ידי ישויות אלמנטריות אלה מהווה את התהודה הסופית של אותה מילת-עולם בוראת, בונה ומעצבת השוכנת בתשתית כל פעילות וכל הווית קיום.

גנומים: אתה חולם את עצמיותך

ונרתע מלהתעורר.

אני מחזיק את כוח החיים בשורש

יוצר הוא עבורי את תבנית גופי.

אונדינים: אתה חושב את מעשי המלאכים

אולם אינך יודע זאת.

מניע הנני את כוח הצמיחה שבמים

יוצר הוא עבורי סובסטנציית חיים.

סילפים: כוחות הבריאה זוהרים אליך

אינך מנחש זאת

חש הנך בעוצמתם

אולם אינך חי בהם.

אני גומע את כוח האוויר שבחיים,

הוא ממלא אותי בעוצמת הוויה.

ישויות-האש: הרצון האלוהי מציע לך עוצמה

אינך מקבל זאת

בעוצמתו רוצה אתה

אך משליך הנך זאת ממך והלאה.

מבערת הנני את הכוח השואף של האש

הדבר משחרר אותי לתוך הנפש והרוח.

מקהלת הגנומים: שאף להתעורר!

האונדינים: חשוב ברוח!

הסילפים: חייה באורח יוצר בהווית הנשימה!

ישויות-האש: קבל באהבה את כוח הרצון של האלים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *