רודולף שטיינר

שבע הרצאות שניתנו בדורנאך 1922

26.11.1922 – 22.12.1922

GA219

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר שיצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה שנייה: 1.12.1922

מידות מוסריות והחיים לאחר המוות.

חלונותיה של האדמה

ראשית מפנים אנו את מבטנו אל עולם הצומח. בדברנו במשמעות כללית כשאנו מוציאים מחוץ לחשבון עצים ירוקי-עד וכיוצא בהם – רואים אנו את עולם הצומח בוקע ועולה מן האדמה באביב. רואים אנו את הצמחים בהיעשותם עשירים יותר ויותר בגוון, בשפע הולך ורב, ולאחר מכן בסתיו – קמלים ונובלים. במשמעות מסוימת רואים אנו אותם בהיעלמם מעל פני האדמה כשזו מתכסה בשלג. אולם זהו צד אחד בלבד של גילויו של עולם הצומח. ידע פיסי מספר לנו שגילוי זה של עולם הצומח באביב ונבילתו בסתיו קשורה בשמש; וכן, למשל, שצבעם הירוק של הצמחים עשוי להיווצר אך ורק בהשפעתו של אור השמש. הידע הפיסי מראה לנו מה מתהווה במישורן של ההשפעות הפיסיות, אולם אין הוא מראה לנו שבעת ובעונה אחת עם התרחשות הלבלוב, הפריחה, והקמילה של הצמחים, קיימות גם התרחשויות רוחיות. למעשה, כשם שבאורגניזם האנושי-הפיסי קיים מחזור חיים, וכשם שתהליכים אתריים באים לידי ביטוי באורגניזם הפיסי בפעילויותיהם של כלי הדם וכיוצא בהם, וכשם שאורגניזם פיסי זה חדור בנפש וברוח, כך גם תהליכי הנביטה, היווצרות הירוק, הלבלוב והקמילה בצמחים, אותם רואים אנו בתהליכים פיסיים החדורים בכל מקום בפעילויותיו של רוח ונפש העולם הקוסמי. כשמסתכלים אנו בהבעת פניו של האדם ומבטו נפגש בשלנו; כשרואים אנו את הבעתו, אולי את הסומק של הפנים, כי אז באמת ובתמים מביטות עיני נפשנו בעד הפיסי אל הנפש ואל הרוח. ואמנם, לא ייתכן אחרת בחיינו בין בני דורנו. באורח דומה עלינו להרגיל את עצמנו לראות רוח ונפש בקלסתר, אם רשאי אני לכנותו כך, ובגוון המשתנה של העולם הצומח על אדמתנו.

אם ברצוננו להכיר את הפיסי בלבד, אומרים אנו שחום השמש ואורה פועלים בצמחים, יוצרים בהם את מיציהם, את הכלורופיל וכן הלאה. אולם אם מתבוננים אנו בכל זה בראיה פנימית רוחית, אם נוקטים אנו בגישה זהה לקלסתר הצומח שעל האדמה, כשם שרגילים אנו להתייחס לקלסתר האנושי, או אז מתגלה אלינו דבר שברצוני לבטאו במילה מסוימת, הואיל ומילה זו מביעה למעשה את המציאות.

השמש, שאודותיה אומרים אנו, בדברנו באורח חיצוני, ששולחת היא את אורה אל האדמה, אינה מהווה אך ורק כדור לוהט של גז כי אם משהו רב לאין ערוך מזה. היא שולחת את קרניה מטה לאדמה, אולם בהביטנו בשמש, רואים אנו את צידן החיצוני של הקרניים. אך לקרניים יש צד פנימי. מי שיהא עשוי להסתכל דרך אור השמש ולראות את האור כקליפה חיצונית בלבד, להביט דרכו אל נפש הדבר, כי אז היה מתבונן בכוח הנפש, בישותה הנפשית של השמש. בתודעה אנושית רגילה רואים אנו את השמש כפי שהיינו רואים אדם העשוי מעיסת נייר. צלם אנוש ובו אין שום דבר מלבד צללית, צללית חסרת חיים מהווה משהו שונה מן הישות האנושית שרואים אנו לפנינו. למעשה, באשר לישות-אנוש מסתכלים אנו דרך דמות חיצונית זו ורואים נפש ורוח. עבור תודעה רגילה משתנה השמש לצלם דמוי נייר. אין אנו רואים דרך קליפתו החיצונית ששזור הוא באור.

אולם אם היינו יכולים לראות בעדו כי אז היינו רואים את מהות הנפש והרוח של השמש. יכולים אנו להיות מודעים לפעילותה, כשם שמודעים אנו לקליפה דמוית הנייר של השמש. מנקודת ראותו של ידע פיסי אומרים אנו: השמש נוגהת על פני האדמה. היא מנצנצת על האבנים ועל העפר, האור נזרק חזרה ועל ידי כך רואים אנו את כל מה שהוא מינרלי.

פני השמש חודרים אל הצמחים והופכים אותם לירוק כשהם פותחים אותם. כל זה הוא חיצוני. בראותנו את מהות הרוח והנפש של השמש, אין אנו יכולים לומר אך זאת בלבד: 'אור השמש נוצץ על המינרלים, משתקף ומאפשר לנו לראות את המינרלים או אור השמש וחומה חודרים לצמחים והופכים אותם לירוק, כי אם יהא עלינו לומר, בהתייחסנו עתה לישויות רוחיות לאין ספור המאכלסות את השמש ומרכיבות את נפשה ורוחה: "השמש חולמת וחלומותיה עוטפים את האדמה ומעצבים את הצמחים." אם מתארים אתם לעצמכם את פני האדמה ואת הצמחים הפיסיים הצומחים עליה, המגיעים לפריחה – הרי לכם שם פעילותן של הקרניים הפיסיות של השמש. אולם מעל קיימים חיי האריגה של עולם חלומותיה של השמש – עולם של אימגינציות. וניתן לומר: כשמעטה השלג נמס באביב והשמש מחדשת את כוחותיה – נארגות מחדש אימגינציות השמש מסביב לאדמה. אימגינציות שמש אלה הם כוחות אימגינטיביים הפועלים בעולם הצמחים. והנה, על אף שאמת הדבר שעולם אימגינטיבי זה, אטמוספירה אימגינטיבית זו הסובבת את האדמה, פעילה במיוחד מן האביב ועד הסתיו בכל איזור נתון של כדור הארץ, פעילות זו של השמש בעלת אופי דמוי חלום נוכחת במידה מסוימת גם במשך החורף. אלא שבמשך החורף כמו עמומים הם ויגעים, בה בשעה שבקיץ הם בתנועה, בריאה ויצירה. באלמנט זה, בו מתכלות אימגינציות השמש, חיים ואורגים האגו והגוף האסטרלי, כשמצויים הם מחוץ לגופים הפיסי והאתרי. תיווכחו לדעת ממה שאומר אני, שהשינה בקיץ מהווה למעשה, דבר שונה לחלוטין מהשינה בחורף; על אף שבמצב האבולוציה הנוכחי חיי האדם ותודעתו כה עמומים וחסרי חיות עד כי דברים אלה מתנהלים ללא שימת-לב. בזמנים קדומים יותר הבחינו בני האדם בבהירות, באמצעות תחושותיהם, בין שנת חורף לבין שנת קיץ וכן ידעו איזו משמעות קיימת עבורם בשנת החורף ובשנת הקיץ. בזמנים הקדומים ההם, ידעו בני האדם שיכולים הם לומר כזאת אודות שנת הקיץ: במשך הקיץ אפופה האדמה על ידי מחשבות-תמונות, והם ביטאו זאת באומרם: האלים הרמים יורדים במשך הקיץ ומרחפים מסביב לאדמה. במשך החורף עולים האלים הנמוכים מן האדמה ומרחפים סביב לה. עולם אימגינטיבי זה שהרכבו שונה בחורף ובקיץ, היה מתדמה כאריגתם של האלים הרמים ושל האלים הנמוכים. אולם, באותם זמנים קדומים היה גם ידוע שהאדם עצמו באגו שלו ובגופו האסטרלי חי בעולם זה של אימגינציות אורגות.

והנה – האמיתות עצמן אודותיהן מדבר אני, מראות לנו, אם תוהים אנו על קנקנן לאור מדע הרוח, מהי זיקתו של האדם, אף במשך הוויית הקיום הארצית שלו, אל היקום שמעבר לאדמה. רואים אתם שבקיץ, כאשר שורה קיץ באיזה איזור שהוא על פני האדמה, ארוגה ישות האדם משך שנתה על ידי עולם קוטבי לחלוטין של אימגינציות קוסמיות סביב סביב. התוצאה היא שבמשך הקיץ נדחק האדם אל האדמה בנפשו ורוחו. במשך החורף שונה הדבר. במשך החורף מתרחבים התחומים והמרווחים שבין האימגינציות הקוסמיות. במשך הקיץ חיים אנחנו בשנתנו, באגו ובגופנו האסטרלי, בין אימגינציות מוגדרות בבירור בשפע של דמויות וצורות. במשך החורף קיימים מרווחים רחבים יותר בין הדמויות שמסביב לאדמה וכתוצאה מכך בהחל הסתיו, נישא בלילה כל מה שחי באגו ובגופנו האסטרלי, הרחק אל היקום. במשך הקיץ וחומו, זה אשר חי באגו ובגופנו האסטרלי נשאר, ניתן לומר, יותר באטמוספירה הנפשית רוחית של העולם האנושי. במשך החורף נישא תוכן זה למרחבים הרחוקים של התבל.

מבלי להגזים עשוי אדם לומר, בהיותו אומר דבר של ממש: דבר זה אשר מטפח האדם בעצמו ובנפשו, ואשר באמצעות האגו וגופו האסטרלי יכול הוא לדלות לתוך גופיו הפיסי והאתרי בין לכתו לישון ויקיצתו – דבר זה מתכנס בו במשך הקיץ וזורם החוצה במשך החורף אל המרחב העצום של הקוסמוס.

והנה – אין עלינו לדמות שאנו, בני האדם, מסתגרים בהווית הקיום הארצית ושהיקום העצום לא ידע אודותינו דבר. אין זה כך כלל וכלל.

אומנם, בעיצומו של הקיץ יכול אדם להצפין את עצמו מן הרוחות של היקום וכן ייתכן שיעלה בידו לתת מחסה לתחושות רוע הראויות לנזיפה. הרשת הצפופה של האימגינציות לא תניח לרגשות הללו לעבור; הם יישארו.

ולעת חג המולד מתבוננים האלים באדמה וכל אשר חי בטבעו של האדם מתגלה ועולה עם האגו שלו ועם הוויתו האסטרלית. בהשתמשנו בתיאור המציג את העובדות כהווייתן נוכל לומר: בחורף נפקחים החלונות של האדמה. המלאכים ומלאכי עליון מתבוננים ורואים מה הם בני האדם, למעשה, על האדמה.

אנו על האדמה הרגלנו את עצמנו בהדרגה, בציביליזציה המודרנית, להביע את כל אשר עובר בנו כידע – במשפטים משעממים, יבשים ובלתי פיוטיים. הישויות העילאיות העליונות משוררות הן מאז ומתמיד. ועל כן איננו מוסרים התרשמות נאותה אודות טבעו של הידע אם מתארים אנו אותו במילים גשמיות עקרות; עלינו לפנות למילים כמו הללו שזה עתה השתמשתי בהן: לעת חג המולד נפקחים חלונותיה של האדמה ודרך חלונות אלה מתבוננים המלאכים ומלאכי עליון, מה היו מעשיו של האדם במשך כל השנה כולה. הישויות העילאיות של ההיררכיות העליונות, להן השירה והאמנות בחשיבתן. הלוגיקה, שעמלים אנו בדרך כלל להפיקה, היא התוצאה הבלעדית של כוח משיכתה של האדמה, ובאומרי זאת אינני מסיק מכך שאין לה תועלת על האדמה.

דבר זה ששוכן בנפשותיהם של בני האדם ובלבבותיהם, כפי כשתיארתי זה עתה, דבר זה עניין רב בו לישויות עילאיות אלה. המלאכים המביטים דרך החלונות לעת חג המולד אינם מעוניינים בספקולציות של הפרופסורים, הם מתעלמים מהן. אין הם מתייחסים אלא במעט למחשבותיו של האדם, מה שמתחולל ברגשותיו ובלבו מה שקשור במשמעות קוסמית במסלולה השנתי של השמש הם הנוגעים להן.

לא אם טיפשים או נבונים אנו על האדמה הוא מה שמופיע לפני מבטיהן של הישויות הרוחיות-העילאיות האלוהיות לעת חג המולד, אלא פשוט אם אנו בני אדם טובים או רעים. אם יש לנו מחשבת-לב לזולתנו או אם אנו אנוכיים. זהו אשר מועבר אל העולמות הקוסמיים דרך מסלולן של עונות השנה.

רשאים אתם להאמין שמחשבותינו שוהות קרוב לאדמה הואיל ואמרתי שהמלאכים ומלאכי עליון אינם מתייחסים אליהן בהביטם דרך החלונות לעת חג המולד. הם אינם מתייחסים למחשבותינו היות ומקבלים הם – אם רשאי אני להשתמש באורח דיבור פרוזאי – במטבע יקר יותר, במטבע רב ערך יותר מאשר נטבע על ידי נפש האדם ורוחו. ומטבע זה נטבע על ידי הלב, הרגשות, על ידי ערכו של האדם לפי התכולה של לבו ורגשותיו. עבור הקוסמוס מהוות מחשבותינו את האגורות הפעוטות, את המטבע פחוּת הערך, ומטבע פחות ערך זה נגלה לעיניהן של ישויות רוחיות נחותות דרגה מדי לילה. אם אנו טיפשים או נבונים נגלה אל הקוסמוס מדי לילה – ואכן לא עבור האזורים המרוחקים מאוד של הקוסמוס, אלא רק בשביל האזורים הסובבים את האדמה, נגלה על ידי ישויות המצויות בקרבתה של האדמה. על כן הן נחותות דרגה ביותר. המחזור היומי של השמש קיים על מנת למסור לקוסמוס את ערכן של מחשבותינו.

להיכן שמתפשטות מחשבותינו, משתייכות הן אך ורק לסביבות האדמה. המחזור השנתי של השמש קיים על מנת לשאת את טבע לבבנו ואת טבען של רגשותינו, הרחק אל העולמות הקוסמיים.

טבע רצוננו אינו יכול להינשא החוצה, באורח זה, אל הקוסמוס. מחזורו של יום מווסת בדקדקנות והוא מתנהל במסלולו משך עשרים וארבע שעות. גם המסלול השנתי של השמש מווסת בדקדקנות. רואים אנו את הסדירות של המחזור היומי בתדירותן ההגיונית בדקדקנותם של מחשבותינו. באשר לסדירותו של המחזור השנתי – רואים אנו תוצאות של זה בלבבנו ובנפשנו, בכך שקיימים רגשות מוגדרים האומרים לדבר אחד שעושה האדם שהוא טוב ולדבר אחר שהוא רע.

וקיים כושר שלישי באדם והוא הרצון. אכן קשור הרצון ברגשות, והרגשות אינם יכולים אלא לומר שפעולות מסוימות טובות הן מבחינה מוסרית ושאחרות אינן טובות מבחינה מוסרית. הרצון מועמד לעשות מה שהוא טוב מבחינה מוסרית וגם מה שאינו טוב מבחינה מוסרית. אם כן, לא קיימת כאן סדירות דקדקנית. התייחסותו של הרצון שלנו אל טבענו כישויות אנושיות אינה מווסתת בדקדקנות באותה המשמעות של וויסות החשיבה והרגישה. אין אנו יכולים לכנות פעולה טובה כרעה, או פעולה רעה כטובה. כך גם איננו יכולים לכנות מחשבה הגיונית כבלתי הגיונית, או מחשבה בלתי הגיונית כהגיונית. כך הוא הדבר בשל העובדה שמחשבותינו מצויות תחת השפעתו של המחזור היומי של השמש, ורגשותינו תחת השפעתו של המחזור השנתי. הרצון מופקד בידי האנושות עצמה על האדמה. והנה עשוי אדם לומר: "לכל היותר עלול לקרות לי שאם אחשוב בחוסר הגיון תינשאנה מחשבותיי חסרות ההיגיון בכל לילה אל הקוסמוס ותגרומנה שם לנזק; אך מה אכפת לי? אינני נמצא בזה כדי להביא סדר אל הקוסמוס.

כאן על האדמה כשאדם חי את חייו באשליות, הוא עלול, בנסיבות מסוימות לדבר ככה, אולם בין המוות לבין לידה מחדש – לעולם לא יעשה כזאת. הואיל ובין המוות לבין לידה מחדש יהא מצוי הוא עצמו בעולמות שייתכן שגרם שם נזק דרך מחשבותיו הכסילות, ויהא עליו לחיות שם בכל הנזק שגרם; בין המוות לבין לידה מחדש הוא מצוי באותם עולמות אליהם זרמו רגשותיו. וכאן שוב ייתכן ויאמר על האדמה: זה אשר חי ברגשותיי מתאדה אל הקוסמוס, אך משאיר אני זאת לאלים לעסוק בכל נזק שייתכן ונגרם שם באמצעותי. הרצון שלי אינו קשור על האדמה בשום סדירות.

המטריאליסט הסבור שחיי האדם תחומים לזמן בין הלידה לבין המוות, לא ידמה לעולם לעצמו שלרצונו יש חשיבות קוסמית כלשהי וכן לעולם לא ידמה לעצמו שלמחשבות או לרגשות אנוש יש משמעות כלשהי עבור הקוסמוס. אולם אפילו האדם היודע היטב שלמחשבות יש חשיבות קוסמית כתוצאה מן המחזוריות היומית של השמש, ושלרגשות – דרך המחזוריות השנתית – אפילו הוא, כשרואה הוא מה מוּצא אל הפועל על ידי אימפולסֵי הרצון הטובים או הרעים של האדם, מוכרח לפנות מן הקוסמוס אל הטבע האנושי עצמו, על מנת לראות כיצד מפליג זה – הפועל ברצונו של אדם – אל הקוסמוס. היות ועל מה שפועל ברצונו של אדם להינשא אל הקוסמוס על ידי האדם עצמו. והוא עצמו נושא זאת עמו בעוברו דרך שער המוות.

אי-לכך, אין זה דרך המחזוריות היומית או השנתית אלא דרך שער המוות שהאדם נושא עימו את הטוב או את הרע שהוא מסב לעצמו כאן, על האדמה, על ידי רצונו. זוהי זיקה מוזרה שבין האדם לבין הקוסמוס בחיי הנפש שלו. אומרים אנו לגבי מחשבותינו כי ברשותנו מחשבות אולם אין הן כפופות לרצוננו השרירותי. עלינו להתאימן אל חוקי היקום כשחושבים אנו, אחרת נגיע לקונפליקט עם כל רחש בעולם.

אם עומד לפני ילד קטן ואני חושב: זהו איש זקן – יכולתי להחמיא לעצמי שבידי לחשוב כך, אולם איבדתי בכך את המגע עם העולם. באשר למחשבותינו אנו תלויים, אנו תלויים ביותר, כי מחשבותינו נישאות אל הקוסמוס דרך המחזוריות היומית של השמש. כך גם אנו תלויים בחיי רגשותינו כי נישאים הם דרך המחזוריות השנתית של השמש. ועל כן, אף במשך חיינו הארציים, מה שחי ברגשותינו דרך מחשבותינו ודרך רגשותינו אשר בחזנו, אינו חי בנו בלבד, אלא גם נוטל חלק בהוויית הקיום הקוסמית, ורק את זה אשר חי ברצון שלנו, נוצרים אנו בנו עד יום מותנו. או אז, כשמניחים אנו בצד את הגוף, כשאין לנו עניין עוד בכוחות ארציים, נושאים אנו זאת עימנו דרך שער המוות.

האדם עובר דרך שער המוות כשהוא עמוס בתוצאות של פעילות רצונו. כשם שכאן על האדמה מצויים סביבו כל אשר חי במינרלים, בצומח, בבעלי החיים, באנושות הגשמית; כל אשר חי בעננים, בנחלים, בהרים, בכוכבים – כשנראים הם באורח חיצוני דרך האור, כשם שכל אלה מצויים סביבו במשך הוויית קיומו בין הלידה לבין המוות, כך קיים עולם סביבו לאחר שמניח הוא בצד את גופיו הפיסי והאתרי ועובר דרך שער המוות. אכן מצוי סביבו אותו עולם שאליו נכנסות מחשבותיו מדי לילה, ושאליו נכנסים רגשותיו במלוא המחזוריות השנתית. כל אשר אתה חושב, כל אשר אתה מרגיש. הנה עתה נראה לו הדבר כמו-נושאות הישויות העילאיות של ההיררכיות את המחשבות ואת הרגשות לקראתו. הן רואות את כל זה, כפי שציינתי. חיי המחשבה וחיי הרגישה שלו זורמים כעת לקראתו.

בהוויית הקיום הארצית נוגהת השמש את אורה מן הבוקר ועד הערב; היא שוקעת ובא לילה. כשעוברים אנו דרך שער המוות – נוגהת אלינו תבונתנו כאור יום. דרך הצטברותן של פעילויות של שטות שעשינו, מתעמעמים ומאפילים האורות החיים סביבנו ומשתררת חשכה. כאן על האדמה קיימים עבורנו יום ולילה. בעוברנו דרך שער המוות מהוות התוצאות של תבונתנו וכסילותנו כמו יום ולילה בשבילנו. ומה שחווה האדם כאן על האדמה כאביב, קיץ, סתיו וחורף במחזוריות השנתית ומה שחווה הוא כטמפרטורות משתנות ושאר חיוויי תחושה, גם לכל אלה נעשה מודע האדם בעוברו דרך שער המוות – במעין מחזוריות, אם כי בעלת משך ארוך יותר בהרבה. הוא חווה את הענקת החמימות, את תכונת הענקת החיים (כלומר הענקת החיים לעצמותו הרוחית) מרגשותיו אל הטוב, מן הסימפטיה שלו אל הטוב; הוא מתנסה בצינת-קרח מן הסימפטיה שלו אל הרוע, אל הבלתי מוסרי. כשם שכאן על האדמה חיים אנו משך חום הקיץ וצינת החורף, כך, לאחר המוות, מתחממים אנו מרגשותינו הטובים ומתקררים על ידי רגשותינו הרעים; נושאים אנו בתוצאות של רצוננו משך שנים וימים רוחיים אלה; לאחר המוות מהווים אנו את הפרי של טבענו המוסרי על האדמה. סביבתנו אפופה על ידי כסילותנו ותבונתנו, על ידי הסימפטיות והאנטיפתיות שלנו אל הטוב.

יכולים אנו לומר: כשם שכאן על האדמה קיים עבורנו סביבנו אוויר הקיץ המעניק חום וחיים; וכשם שקיים בשבילנו אוויר הקור והכפור בחורף – כך לאחר המוות סובבת אותנו אטמוספירה של נפש ורוח שהיא חמה ומעניקת חיים כל עוד נוצרה היא מרגשותינו הטובים, והיא צוננת – אם נוצרה עקב רגשותינו הרעים.

כאן על האדמה – לפחות באזורים מסוימים – אותן טמפרטורות קיץ וחורף לכולנו.

בתקופה שלאחר המוות לכל ישות אנוש האטמוספירה האישית שלה שנגרמה על ידה. וההתנסויות המרגשות ביותר לאחר המוות קשורות בעובדה שאדם אחד חי בצינת קרח ואדם שני, בסמוך לו מאוד, בחמימות מעניקה חיים.

כאלה הן ההתנסויות שיכולים לעבור בהן לאחר המוות. וכפי שתיארתי בספרי: גוף נפש ורוח (תאוסופיה) אחת ההתנסויות העיקריות שעוברים בהן בעולם הנפש היא זו שעל אותן ישויות-אנוש אשר נותנות מחסה לרגשות רוע כאן על האדמה – לעבור את התנסויותיהן הקשות תוך ראיית הללו שנתנו מחסה לרגשות טובים וטיפחו אותם. ואכן ניתן לומר: כל אשר עומד חבוי בישותו הפנימית של האדם מההתחלה, מתגלה לאור בעוברו דרך שער המוות. גם השינה רוכשת חשיבות קוסמית כמו חיינו משך תקופת החורף. ישנים אנו מדי לילה על מנת שיהא לאל ידנו להכין עבורנו את האור בו יהא עלינו לחיות לאחר המוות. עוברים אנו דרך התנסויות החורף שלנו כדי להכין את החמימות הנפשית-רוחית אליה ניכנס לאחר המוות. לאטמוספירה זו שבעולם הרוח שאנו עצמנו הכינונו, נושאים אנו את תוצאותיהם של מעשינו.

כאן על האדמה חיים אנו בגופנו הפיסי, כישויות הכפופות לכוח המשיכה הארצי. בנשימתנו חיים אנו באוויר הסובב, והרחק-הרחק רואים אנו את הכוכבים. כשעוברים אנו דרך שער המוות מצויים אנו בעולם של רוח ונפש, הרחק מן האדמה. מצויים אנו מעבר לכוכבים ורואים את הכוכבים מעברם האחר; מתבוננים לאחור על עולם של כוכבים. הווייתנו במלואה חיה במחשבות ובכוחות קוסמיים. מתבוננים אנו לאחור בכוכבים, לא עוד רואים אותם נוגהים, הואיל ובמקומם רואים אנו את ההיררכיות, את הישויות הרוחיות העילאיות אשר הכוכבים מהווים את השתקפויותיהם ולא עוד.

וכך, אדם על האדמה יכול לרכוש עוד ועוד מידע מה יהא טבע הרצון שלו בעוברו דרך שער המוות. יש אנשים האומרים: "לשם מה עלי לדעת כל זאת? – בוודאי אראה כל זאת לאחר המוות! – גישה זו דומה בדיוק לזו של האדם המטיל ספק בערכה של הראיה הרגילה. היות ובהתקדם האבולוציה של האדמה במהלכה, נכנס האדם עוד ועוד אל חיים בהם עליו לרכוש את העוצמה לקחת חלק בהתנסויות שלאחר המוות על ידי הבינו אותן, בהתחילו בכך בחשיבתו אודותיהן, כאן על האדמה. לחסום את הידע אודות העולמות הרוחיים כשאנו כאן על האדמה, פירושו של דבר לעוור את עצמנו בנפש וברוח לאחר המוות. אדם ייכנס לעולם הרוח כנכה בעוברו את שער המוות, אם כאן בעולם זה יימנע מללמוד אודות עולם הרוח, היות והאנושות מתפתחת לחירות, אל פעילות רוחית שמתוך חירות. על עובדה זו להיעשות ברורה יותר עבור האנושות ועליה להביא את בני האדם להכרה בצורך הדחוף של רכישת מידע אודות העולם הרוחי.