האדם – השתקפות הרוח החיה

האדם – השתקפות הרוח החיה

רודולף שטיינר

לונדון, 2/9/1923 GA228

תרגם: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות בשם: עמנואל וסודות נוספים

ידידיי היקרים, לאחר הוועידה הנפלאה באילקלי וקורס הקיץ בפנמונמאוור, לעונג לי הדבר לתת הרצאה זו במרכזנו שבלונדון.

תחילה ברצוני להזכיר לכם דבר שאמרתי כאן בהרצאות הקודמות. האדם, בבצעו את עבודתו מיום ליום ומשנה לשנה, פועל בגוף פיזי שניתן לו על האדמה שעל ידו הוא קשור פיזית לכל החיים הארציים. כשנתבונן במה שסובב אותנו כאן בהווית קיום פיזית זו על האדמה, כולל מה שאנו עצמנו תורמים לכך, בוודאי נמקד את עיקר תשומת לבנו באותם זמנים שבהם אנו מצויים בחיי העירות. ועם זאת, כפי שאמרתי באותן הרצאות קודמות, חשוב הרבה יותר לכל קיומו של האדם מה שמתרחש עמו במהלך העתים שבהן הוא ישן היטב, הן עבורו כאדם והן עבור מעשיו בחיים הארציים.

כשאנו מתבוננים לאחור, תוך היזכרות בכל פרק זמן נתון בחיינו, אנו תדיר מסתייגים מהזמנים שאנו מבלים בשינה. אנו מצרפים את הדברים שעשינו ושחווינו במשך היום ובהיותנו ערים, כאילו נועדו להוות שלמות מתמשכת, ועם זאת לא היו יכולים להתקיים ללא פרקי השינה שבאמצע. יתר על כן, אם ברצוננו לדעת את ישותו האמיתית של האדם, עלינו לתת דעתנו לפרקי שינה אלה. אדם עשוי לומר בקלילות שאין הוא יודע דבר על המתרחש במהלך השינה. לתודעה הרגילה עשוי דבר זה להיראות כאמיתי אך למעשה אין זה כך. כי אילו היה עלינו להתבונן לאחור על חיים שאינם נפסקים על ידי שינה כי אז היינו מכניים בלבד. אל נכון היה עלינו להוות ישויות רוחיות, אך היינו אוטומטים בלבד. הזמנים שבילינו בשינה בהיותנו תינוקות חשובים במידה רבה יותר מאשר פרקי השינה היומיים שבמהלך חיינו. אנו חוזרים ונוטלים במהלך כל חיינו את ההשפעות הטובות, מאותם פרקי שינה מוקדמים. במשמעות מסוימת אך משלימים אנו אותם במה שמתחולל עמנו רוחית, לילה אחר לילה, במשך יתר חיינו. אילו באים היינו אל העולם כפעוטים המצויים בעירות מוגברת וללא שינה כי אז הנה שוב, לאוטומטים היינו דומים, ובעצם, במצב מכני זה לא היינו יכולים כלל לעשות דבר במודעות, לא היינו יכולים לדעת ולהכיר מה נסב על ידנו והוא ענייננו שלנו.

ייתכן ונהיה סבורים שאין אנו זוכרים כלל מה מתרחש במשך השינה. אך גם דבר זה אינו נכון לגמרי. כשמתבוננים אנו לאחור בזיכרון ורואים את הדברים שהתנסינו בהם בהיותנו ערים ובהשמיטנו את פרקי השינה, העובדה היא שרואים חלל ריק, מאומה, במרווחי הזמן שבהם היינו ישנים. דומה הדבר כמו הייתם מביטים בקיר לבן שבו, במקום אחד שבו נמחה הצבע הלבן, הייתם רואים עיגול שחור. או ייתכן ויהיה זה חור שאין אור מאחוריו. אתם רואים את החור הריק כראותכם אפלה. כך רואים אתם אפלה כשאתם מסתכלים לאחור בחייכם שלכם. הזמנים שבהם ביליתם בשינה נראים כאפלה באמצע החיים. אילו לא ראיתם את פרקי האפלה כי אז לא היתה לכם תודעת אני. אתם חבים את היכולת לומר 'אני' לעצמכם לא לעובדה שאתם פעילים מדי יום ביומו מהבוקר ועד הלילה אלא לעובדה שאף ישנתם. האגו, כפי שאנו מכירים אותו בהווית חיים ארציים זו, מהווה קודם כל חשכת חיים, ריקנות ואפילו אי-קיום. אם נסקור את חיינו באמת לא נאמר שאנו חבים את תודעת העצמיות שלנו ליום אלא שחבים אנו זאת לילה. זוהי האמת לאמיתה: זהו הלילה שעושה מאתנו ישויות אנוש של ממש ולא מכניים גרידא.

ואכן, כשאנו מסתכלים לאחור לתקופות קדומות יותר של האבולוציה האנושית על האדמה אנו רואים שחייו הארציים של האדם ומעשיו היו הרבה יותר מכניים מאשר היום – אל אף שלא היווה אוטומט בלבד אפילו אז, כי כבר קיימים היו הבדלים מסוימים בין מצבי העירות והשינה שלו כי הוא היה פחות או יותר מודע למצבי השינה שלו ואף בחיי העירות הרגילים.

האמת היא שלעולם איננו מביאים את האגו הממשי והפנימי ביותר שלנו עמנו מהעולם הרוחי אל העולם הפיזי והארצי. אנו משאירים אותו בעולם הרוחי. לפני רדתנו לחיים הארציים היה הוא בעולם הרוחי והוא מצוי שם שוב בין הרדמנו לבין יקיצתנו. הוא שוהה שם תמיד ואם לעת יום, במהות הנוכחית של תודעת אנוש, אנו קוראים לעצמנו: אני, אין מילה זו מהווה אלא ציון לגבי דבר שאינו מצוי כלל כאן בעולם הפיזי. השתקפותו בלבד מצויה בעולם זה.

אין אנו רואים את עצמנו באורח נאות אם אנו אומרים: "כאן מצוי אני, אדם מגושם וגשמי זה העומד על האדמה. כאן אני בדביר ישותי". נראה את עצמנו נכונה רק אם נאמר: "ישותנו האמיתית מצויה בעולם הרוחי ומה שמצוי כאן על האדמה, מעמנו, אינו אלא השתקפות, בבואה של ישותנו האמיתית". אמת הדבר בתכלית אם אנו רואים את המצוי כאן על האדמה לא כאדם הממשי עצמו אלא את ההשתקפות מהאדם הממשי.

כעת אבהיר לכם כיצד תוכלו לראות יותר ברור את אופי ההשתקפות הזאת של האדם. הבה ונדמה עצמנו ישנים. האגו מצוי הרחק מהגופים הפיזי והאתרי. אף הגוף האסטרלי מרוחק. והנה – האגו הוא הפועל בדם האדם ובתנועותיו. בשינה התנועות חדלות הואיל והאגו מצוי הרחק. אולם הדם ממשיך בפעולתו על אף שהאגו אינו מצוי בו. עלינו אך לחשוב על הגוף הפיזי ונשאל בהכרח את עצמנו: מה קורה לו לזה לעת שאנו ישנים? אם כן, משהו חייב לשכון ולפעול בדם, כפי שהאגו שוכן ופועל בו לעת יום. וכך גם הגוף האסטרלי השוכן למעשה בכל תהליך הנשימה, עוזבו לעת לילה ובכל זאת הנשימה נמשכת. אף כאן חייב משהו להימצא ולפעול בתהליך הנשימה כגוף האסטרלי בחיי העירות.

וכך, מדי לכתנו לישון, אנו נוטשים איברים פנימיים אלה המהווים איברי נשימה, ובאגו שלנו אנו נוטשים את כוחות הפעימה של הדם שלנו. אם כן, מה נעשה עמם לעת לילה? התשובה היא שכאשר שוכב האדם לישון במיטה נכנסות ישויות עילאיות, מההיררכיה הסמוכה, לכוחות הפעימה של הדם שמהם נפרד האגו שלנו. מלאכים, מלאכי-עליון וארכאי (מלאכי האישיות) שוכנים שם. באותם איברים עצמם שבהם שוכן האגו האנושי בחיי העירות לעת יום. ובאיברי הנשימה שעזבנו – כשהגוף האסטרלי נמצא מחוץ להם לעת לילה – שוכנות ישויות עילאיות מהיררכיה עליונה יותר – רוחות הצורה (אקזוסאי) רוחות התנועה (דינמיס) ורוחות החוכמה (קריותטס).

וכך, בלכתנו לישון בלילה, כשאנו יוצאים עם האגו והגוף האסטרלי שלנו ומשאירים מאחור את הגוף שבו היינו בחיי העירות שלנו – נכנסים אליו מלאכים, מלאכי עליון וישויות רוחיות עילאיות יותר, ומאיישים את איברינו לעת היותנו מחוץ להם, עד הקיצנו. ובאשר לגוף האתרי שלנו, אף בזמן שאנו ערים במשך היום אין לאל ידינו למלא את הנדרש שם. ישויות עילאיות מההיררכיה העילאית ביותר – שרפים, כרובים וכתרים – צריכים לשכון בגוף אתרי זה לעת היותנו ערים. הם נמצאים בו תמיד.

ולבסוף, הגוף הפיזי. אילו צריכים היינו, אנו עצמנו, לבצע את כל התהליכים החשובים והמופלאים המתחוללים שם, כי אז לא רק עושים היינו זאת בצורה גרועה ביותר, לא היינו מסוגלים לבצע זאת כלל. כאן אנו חסרי ישע לחלוטין. מה שמשייכת האנטומיה שלנו לגוף הפיזי לא היה יכול להניע ולו אטום יחיד ממנו. כוחות ממערך שונה לחלוטין דרושים כאן והמה הללו הידועים מאז ימי קדם כשילוש הנעלה, כלומר, כוחות האב, הבן ורוח הקודש. הם, השילוש הנאצל, שוכנים בגוף הפיזי של האדם.

לאמיתו של דבר אין גופנו הפיזי שייך לנו במהלך חיינו הארציים. אילו היה תלוי בנו כי אז לא היה יכול להתקיים כלל. הוא מהווה, כפי שכבר נאמר בימי קדם, המקדש האמיתי של האלוהים, של הווית השילוש האלוהי. ובדומה לכך מהווה גופנו האתרי מקום משכנה של היררכית השרפים, הכרובים והכתרים. עליהם לתת סיוע בדאגה לאיברים המשתייכים לגוף האתרי. וביחס לאיברים פיזיים ואתריים הננטשים מדי לילה בלילה על ידי הגוף האסטרלי, מטפלת בהם ההיררכיה השניה – רוחות החוכמה, רוחות התנועה ורוחות הצורה.

ולבסוף, האיברים הנעזבים מדי לילה בלילה על ידי האגו האנושי – מטופלים מדי לילה על ידי המלאכים, מלאכי-עליון ומלאכי האישיות.

קיימת פעילות מתמדת בקרב הישות האנושית והיא מתנהלת לא רק על ידי האדם עצמו. אך ורק בחיי העירות שלו שוכן האדם בטבע גופי כדייר משנה, ניתן לומר. כי בעת ובעונה אחת מהווה זה מקדש ומשכן לישויות רוחיות עילאיות, לישויות מההיררכיות.

כשאנו מעלים במחשבותינו את כל זה אז נראה נכונה את דמותו החיצונית של האדם, אם נסכים בדבר שהיא מהווה השתקפות – תמונת פעילות בצוותא של כל ההיררכיות. הן מצויות בקרבו. הביטו בראש אנושי זה בכל פרטי צורתו. הסתכלו ביתר הגוף בצורתו האנושית. אינני מתבונן בו באורח נכון אם אני מגדיר אותו כממשות – כישות ממשית, אני אראה אותו נכונה רק אם אומר: "מהווה הוא השתקפות של פעילות על-חושית סמויה מראיה של כל ההיררכיות גם יחד. אך ורק בהיראות דברים כך יוכל מי לדבר באמת ובפרטים במה שמוגש בדרך כלל באופן מופשט לגמרי. העולם הפיזי איננו המציאות האמיתית – כך נאמר – מהווה הוא מאיה, המציאות האמיתית מצויה מעבר לו. ועם זאת אין גילוי דעת זה מסייע בידנו הרבה. הוא כוללני מדי, כמו היה מישהו אומר: פרחים גדלים באחו. כשם שגילוי דעת זה יהיה בר תועלת אם תדעו איזה סוג של צמחים, כך ניתן לממש את ידע העולם העילאי רק אז כשיוכל מי להראות בפרטים כיצד פועל אותו עולם בהשתקפות החיצונית, במאיה או בבבואה המהווה התגלותו הפיזית המוחשית.

אם כן, כשהאדם נראה כולו בחייו הארציים לעת יום והן בחייו הארציים לעת לילה, זיקה לו לא רק לסביבתו הפיזית הגלויה לעין, על האדמה, אלא אף לעולם של הוויה רוחית עילאית. לתוך כל ממלכות הטבע שעל פני האדמה – בממלכות המינרלים, הצומח ובעלי החיים, פועלת ספירה נמוכה יותר שאנו יכולים לכנותה הספירה הרוחית הנמוכה יותר. ואף לתוך לעולם הכוכבים פועלת ספירה רוחית, עליונה, שמשפיע גם על האדם. כשמסתכלים באדם כולו רואים שלאדם זיקה, באשר לקיומו הפיזי, לצמחים, לבעלי החיים, למים, לאוויר ולעולם הכוכבים. וזה אינו אלא השתקפות, התגלות של המציאות הרוחית שביסוד הדברים. אלה הן הישויות העילאיות מההיררכיות המצויות שם. אכן, בשאת האדם את מבטו אל הכוכבים, הוא מסתכל למעשה, בישויות הרוחיות העילאיות מההיררכיות. המוקרן מטה עליו אינו אלא אור סמלי שהם משגרים עליו מנוכחותם כדי שגם כאן, בחיים הגשמיים, יהיה לו אות כלשהו מהרוח החיה הממלאת, אכן, את היקום כולו.

כשם שעל האדמה עשויים נהיה להשתוקק לדעת הר זה או את הנהר ההוא, חיה זו או את הצמח אשר שם, כן יהיה עלינו לחוש כמיהה להכיר את עולם הכוכבים במהות האמיתית. בהוויתו האמיתית הוא רוחי. בפנמנמאוור ניסיתי לספר מעט אודות טבעו הרוחי האמיתי של הירח, הירח הזה הקורן עלינו מהמרחבים הקוסמיים בשלב הנוכחי של האבולוציה הארצית. בשאתנו את מבטנו כלפי מעלה אל הירח – בעצם, אף פעם איננו רואים את הירח עצמו. לכל היותר אנו רואים רמז קט ממנו בהמשך חצי הסהר המואר. מה שאנו רואים מהווה השתקפותו של אור השמש ולא הירח עצמו.

ובכן, רק הרוחות הקוסמיים המשתקפים על ידי הירח מגיעים אלינו אל האדמה ולעולם לא מגיע אלינו השוכן בפנים הירח עצמו. דבר היותו משקף את אור השמש אל האדם אינו אלא חלק, כלומר, חלק מזערי ביותר מהמשתייך לירח. את כל האימפולסים הפיזיים והרוחניים שמגיעים אליו מהיקום רחב הידיים משקף אלינו הירח כראי. וכשם שמעולם אין אנו מחדירים מבטנו לצידו השני של הראי – כך לעולם אין אנו רואים את פנימו של הירח שבו שוכנת למעשה, אוכלוסיה רוחית ובקרבה ישויות רוחיות עילאיות שתפקידן להנחות ולהורות.

כוחות הדרכה אלה עם שאר אוכלוסיית הירח היו אי פעם על האדמה שממנה פרשו אל הירח לפני יותר מ-15000 שנה. לפני כן הירח נראה שונה אף מבחינה פיזית. לא רק זורק היה את אור השמש אל האדמה אלא אף ממזג באור השמש דבר ממהותו שלו. אולם אין זה מעניינו עתה.

עניינו עתה היא העובדה שבעידן הנוכחי מצוי הירח באשר הוא כמבצר ביקום – מבצר קוסמי שבפנימו שוכנת אוכלוסיה שמילאה את יעדיה האנושיים לפני יותר מ-15000 שנה. ופרשה לאחר מכן עם המורים הרוחיים של האנושות אל הירח. כי היו פעם על האדמה ישויות עילאיות מתקדמות מאוד. ישויות שלא התעטפו בגופים אנושיים פיזיים כבני אדם של ימינו. שוכנים היו, תחת זאת, בגופים אתריים ועם זאת היוו – עבור בני האדם שחיו על האדמה בעת ההיא – מדריכים ומחנכים דגולים.

מורים ומחנכים כבירים אלה הם שהביאו אל האנושות לפני זמן רב, רב מאוד, את החוכמה הקמאית. את התורות הראשוניות של האנושות השופעות תבונה נאצלה, שמהן מהווים כתבי הוודה, הוונדטה, הד קלוש בלבד. שוכנות הן עתה בירח ואך מקרינות באורח רוחי לאדמה את הנובע מהיקום שמחוץ לירח.

משהו מכוחות הירח הקמאיים נשאר מאחור על האדמה, והוא כוחות הרבייה הפיזיים באדם ובבעלי החיים. אך זה ותו לא. רק האלמנט החיצוני ביותר והפיזי ביותר נותר כשבזמן מסוים באטלנטיס הקדומה היגרו מורי האנושות הדגולים אל הירח, שהוא עצמו נפרד מהאדמה זמן רב לפני כן.

ועל כן, כשמסתכלים אנו כלפי מעלה אל הירח ורואים אנו אותו כהווייתו, כשמכירים אנו בדבר שמצויות שם ישויות רוחיות עילאיות, ישויות עילאיות שהיו אי פעם על האדמה ונטלו עתה על עצמן את המשימה להקרין מטה אל האדמה, אך לא את מה שנושאות הן בקרבן אלא את הכוחות הפיזיים והרוחיים שמשקפות הן ועל ידי כך משדרות הן מהיקום רחב הידיים. מי שמבקש בעת הנוכחית אחר חוכמת ההתקדשות חייב לבקש בין יתר דברים לקלוט מחוכמת ההתקדשות הזאת את מה שיש לישויות העילאיות שעל הירח ולכוחותיהן הרוחיים הנאצלים לומר.

והנה – זוהי אך אחת מהערים שביקום רחב הידיים, מושבה אחת, ישוב אחד מני רבים. האחרים לא פחות חשובים ובמיוחד אלו המשתייכים למערכת הפלנטרית שלנו. ובאשר נוגע לנו – לאנושות על האדמה – קיים הקוטב הנגדי, הקיצוניות הנגדית לירח, כלומר, אוכלוסיית שבתאי (סטורן).

גם אוכלוסיית שבתאי, כפי שיכולים אתם להסיק ממדע הנסתר שלי, היתה מלוכדת פעם עם האדמה, ועם זאת – באורח שונה מאוד מאוכלוסיית הירח. ישויות שבתאי קשורות לחיים הארציים באורח שונה לגמרי. אין הן משקפות דבר מהמרחב הקוסמי. אף אור השמש הפיזי אך נשקף אל האדמה על ידי שבתאי. שבתאי נודד כנזיר מתבודד אט אט מסביב לשמש בהפיצו אור מועט מאוד. מה שהאסטרונומיה החיצונית יכולה לספר לנו אודות שבתאי מהווה אך חלק פעוט מהאמת. ערכו של שבתאי לאנושות על האדמה מתגלה, אף אם בתמונה בלבד, מדי לילה כשהאדם ישן – ואנו נוכחים לדעת אותו באורח מלא יותר בין המוות לבין לידה מחדש כשהאדם עובר דרך העולם הרוחי – ועל כן אף דרך עולם הכוכבים – כפי שהבהרתי בהרצאה שנתתי כאן לפני זמן מה.[1]

אמת הדבר שבשלב האבולוציה הנוכחי אין האדם פוגש בשבתאי במישרין. בדרך עקיפין שאיננו צריכים להיכנס אליה עתה, בא הוא אכן במגע עם ישויות שבתאי.

לאמיתו של דבר, שוכנות בקרב שבתאי ישויות עילאיות הקרובות ביותר אל השרפים, הכרובים והכתרים. השרפים, הכרובים והכתרים הן ישויות עילאיות הקרובות ביותר אליהן מבין ההיררכיות.

הישויות הנאצלות שאותן רשאים אנו לכנות אוכלוסיית שבתאי, אינן קורנות לאדמה ואינן מעניקות ממנו, משבתאי, דבר לבני האדם שניתן למוצאו בעולם הפיזי החיצוני. הן נוצְרות את הזיכרון הקוסמי, את הרשומות הקוסמיות, את כל העובדות וכל המאורעות – הן הגשמיים והן הרוחיים – שהמערכת הפלנטרית עוברת בהן. את כל החוויות, מאז ומתמיד, של הישויות העילאיות שבתחומי המערכת הפלנטרית, נוצְרות ישויות שבתאי בנאמנות.

תוך היזכרות הן מתבוננות לאחור ללא הרף בכל החיים של המערכת הפלנטרית. כשם שאנו צופים לאחור בזיכרון לעבר המגזר התחום של חיינו הארציים כך נוצרות ישויות שבתאי, בפעילות קולקטיבית, את הזיכרון של כל מה שעברו בו המערכת הפלנטרית כולה וכל הישויות אשר בה.

עבור האדם עצמו נחווים הכוחות הרוחיים – החיים בזיכרון הקוסמי הזה בבואו לידי זיקה עם ישויות שבתאי -בין המוות לבין לידה מחדש וכן, בצורת תמונה, מדי לילה בלילה. בהקשר זה פועלים הכוחות הרוחיים הנובעים מישויות שבתאי, כוחות שבהם כלולים חיים פנימיים עמוקים ביותר של המערכת הפלנטרית, פועלים אף בקרבו של האדם. כשם שהזיכרון מהווה את חיינו הפנימיים העמוקים ביותר על האדמה כך מייצג השוכן בשבתאי את ה'אני' הקוסמי הפנימי ביותר והעמוק ביותר של כל המערכת הפלנטרית.

כשהשפעות אלה נמצאות אצל האדם – מתחוללים דברים רבים בחיי אנוש שלגבי חשיבותם בלתי מודעים אנו לחלוטין בדרך כלל. אך למרות זאת ממלאים הם תפקיד עצום ביותר בחיינו מאשר ניתן להעלות על הדעת. מה שאנו מודעים לו מהווה לאמיתו של דבר אך חלק זעיר ביותר מחיינו.

למשל, קרה מאורע בעל חשיבות מרבית, מאורע קובע בחייכם. פגשתם בישות אנוש זולתכם שעימה עברתם יחדיו בחיים. או היתה זו התרחשות אחרת כלשהי, שחשיבות בה לחייכם בעתיד. אם תסתכלו מהתרחשות זו לאחור בזמן, תדהים אותכם העובדה שמשהו בדומה לתוכנית הוביל אותכם לקראתה, משהו שהחל זמן רב לפני כן. משהו שקרה, הבה ונאמר, בין שנתכם ה-30 לשנתכם ה-50. תתחקו אחר הדברים במהלך חייכם ומאוד ייתכן שתיווכחו לדעת כזאת: "נכנסתי לנתיב המוביל להתרחשות זו כשהייתי בן 10 או 12 שנים. כל אשר קרה לאחר מכן מוביל הנה עד כי התרחש מה שהתרחש".

כשמתבוננים אנשים קשישים יותר בחייהם תוך הגות מעמיקה הם נוכחים לדעת שאכן כך הדבר. הם יכולים לומר: "קיים היה משזר בלתי מודע שפעל דרך כל זה. כוחות בלתי מודעים לי הודפים היו אותי אל המאורעות הקובעים בחיי".

אלה הם כוחות שבתאי – כוחות הנשתלים בנו עקב זיקתנו, שצוינה זה עתה, אל ה'אוכלוסיה הפנימית' של שבתאי (סטורן).

בה בשעה שביחס לירח מצויים על האדמה הכוחות הפיזיים של הרבייה בלבד (ואני חוזר – כי אלה הם כוחות ירחיים שנשארו לעת פרידת הירח) פועלים כוחות עילאיים ביותר – כלומר, כוחות מוסריים קוסמיים – על האדמה דרך שבתאי המהווה מקור הצדק הקוסמי 'משקם האיזון' העצום בכל המתחולל על האדמה. ואם כוחות הירח המצויים עתה על האדמה עניינם בתורשה בלבד, תורשה דרך אב ואם וכן הלאה – נכנסים כוחות שבתאי לחיי אנוש דרך כל המצוי בקרמה מהתגשמות להתגשמות. מבחינה זו מהווים כוכבי הלכת האחרים מתווכים בין השניים – הם מתווכים בין הפיזי מצד אחד לבין האתי העילאי ביותר מצד שני.

יופיטר (צדק) מארס (מאדים) והשאר מצויים בין הירח ובין שבתאי. בנתיביהם השונים הם מקשרים בין מה שמביאים לחיי אנוש הירח ושבתאי בקיצוניות המרבית שלהם – הירח שישויותיו הרוחיות פרשו עמו בהשאירם מאחור בספירה הארצית את הבחינה הפיזית בלבד, את כושר הרבייה הפיזי. ושבתאי המייצג את הצדק המוסרי של היקום מבחינתו העילאית ביותר. שניים אלה פועלים יחדיו על ידי כך ששאר כוכבי הלכת מצויים ביניהם, בהוותם נימי קשר בין האחד למשנהו. קרמה דרך שבתאי ותורשה פיזית דרך הירח. הללו בזיקתם ההדדית מראים את הקשר של האדם – בנתיבו מהתגשמות ארצית להתגשמות ארצית – לאדמה עצמה וליקום רחב הידיים שמעבר לאדמה.

כפי שבוודאי אתם מבינים, ידידיי היקרים, יכול המדע של ימינו – במקדו שימת לב לחיים הארציים בלבד – לספר לנו על חלק קטן בלבד מהאדם. מדבר הוא המון על כוחות התורשה ועם זאת לא עולה בידו אף כאן לראות שאלה הם כוחות ירחיים שנעזבו מאחור על האדמה. לא עולה בדעתו ליחסם לפעילויות קוסמיות, שאליהן משתייכים הם למעשה, פעילויות קוסמיות המתנשאות מעל לחיים הארציים הבלעדיים.

אין המדע של ימינו יודע ולא כלום על יעודה של הקרמה שבה חדורים לפני ולפנים חיים ארציים אלה. אך לאמיתו של דבר, כשם שהאדם הפיזי מתפעם לפני ולפנים על ידי הדם שוקק החיים כך פועמות הישויות העילאיות הנושאות בקרבן את הזיכרון העצום של המערכת הפלנטרית על כל התרחשויותיה הקוסמיות, פועמות דרך קרמת האדם שעל פני האדמה. בהביטנו בחיים הפנימיים שלנו עלינו להודות שמהווים אנו ישויות אנושיות באמת ובתמים כל עוד זיכרון לנו. בהביטנו מחוצה לנו לפנים המערכת הפלנטרית על כל התרחשויותיה הפיזיות והרוחיות עלינו להודות אף בזה: שמערכת פלנטרית זו תתרוקן מחיים פנימיים אלמלא תושבי שבתאי הנוצְרים, במהלך התקופות, את הזיכרון, את העבר הקוסמי, ואף יוצקים וחוזרים ויוצקים כלפי מטה אל האנושות את הכוחות הנובעים מנצירה זו של עבר קוסמי שבו שורות כל הישויות האנושיות במשזר מוסרי רוחי חי של גורמים ותוצאות המתנהל מהוויית חיים ארציים אחת אל הבאה לאחריה.

ביחס לפעילותו המודעת תחום האדם בחייו הארציים, בזיקתו לבני אדם זולתו, בגבולות צרים. אולם כשהוא לוקח בחשבון את התנסותו בין המוות לבין לידה מחדש ייווכח לדעת שזיקתו לישויות אנוש זולתו – שכמוהו הן בהתגשמות, כשאין הן חיות עוד בגופים פיזיים – מגיעה לתחומים נרחבים הרבה יותר. אמת הדבר שבין המוות לבין לידה מחדש מצוי הוא פעם בקרבת ההשפעות הירחיות ופעם בקרבת הללו משבתאי, מאדים וכן הלאה. ועם זאת חודר דרך המרחבים הקוסמיים סוג אחד של כוח פלנטרי את משנהו. כשם שעל האדמה אנו פועלים מאדם לאדם בתחומים הצרים של המרחב הארצי, כך בין המוות לבין לידה מחדש קיימת פעילות מכוכב לכת לכוכב לכת. היקום נעשה לשדה פעילות האדם והיחסים ההדדיים בין בני האדם. שם, בין המוות לבין לידה מחדש עשויה להימצא נפש אחת שללא התגשמות בספירת וונוס (נוגה) בה בשעה שנפש שניה מצויה בשטחו של יופיטר (צדק) ועם זאת אינטימיים ועדינים הרבה יותר היחסים שביניהן מאשר אפשרי בתחומים הצרים של החיים הארציים. וכשם שנקראים המרחבים הקוסמיים על מנת להוות שדה פעולה ליחסים שבין נפשות אנוש בין המוות לבין לידה מחדש כך מצויות שם הישויות העילאיות מההיררכיות בפעילותן דרך המרחבים הקוסמיים. עלינו לספר לא רק אודות פעילותם של סוגים שונים של ישויות עילאיות, נאמר: תושבי וונוס או מארס, עלינו גם לספר על היחסים שבין אוכלוסיית מארס לוונוס. על פעילות הדדית בלתי פוסקת, שזירה מתמדת לכאן ולכאן של כוחות רוחיים בין אוכלוסיית מארס לוונוס בתוככי היקום.

המתרחש ביקום בין אוכלוסיית מארס לוונוס, משחק כוחות חי ומתמשך זה בקוסמוס הרוחי, הפעילויות המפרות הדדית בין מארס לוונוס – אף לכל זה זיקה לאדם. כשם שלזיכרון שבתאי זיקה לקרמת אנוש, ולכוחות הירחיים הפיזיים שנותרו מאחור על האדמה זיקה לכושר הרבייה החיצוני, כך קיימת זיקה בין הפעילות ההדדית הרוחית הנסתרת למופיע בחיים הארציים בדיבור האנושי. כי לעולם לא היינו יכולים לדבר בסיוע הכוחות הפיזיים לבדם. זוהי ישותו הנצחית של האדם העוברת מחיים ארציים לחיים ארציים החיה למעשה בין המוות לבין לידה מחדש המקרינה לעולם חיצוני זה את מתת הדיבור. בשעה שכישויות רוחיות אנו מצויים בנתיבנו מהמוות ללידה מחדש אנו מגיעים לספירת הפעילות של החיים המפרים הדדית המתחוללת בין מארס לוונוס – בין האוכלוסיות הרוחיות של מארס ווונוס, כוחותיהם הרוחיים הקורנים לכאן ולכאן בשיתוף פעולה נכנסים אף לתוכנו אנו בדרכנו מהמוות ללידה מחדש. אף זה חוזר ומעוצב על האדמה, כבתמונה פיזית מתוך דביר ישותו של האדם, בהיכנסו לאברי הדיבור והשירה. לעולם לא היינו יכולים לדבר באיברים אלה אם לא היו ניצתים פיזית על ידי הכוחות שקולטים אנו למעמקי ישותנו בין המוות לבין לידה מחדש – הכוחות הנובעים מהזורם לכאן ולכאן בקוסמוס בין מארס לוונוס.

כך מצויים אנו בחיים היומיומיים שלנו ובפעולתנו בחסות השפעתם של אותם כוחות רוחיים שלכיוון ציוני מקומם החיצוניים אנו נושאים את מבט עינינו ביראת כבוד ובפליאה כשאנו מסתכלים ברקיע הכוכבים.

יוכל לשאת את מבטו אל על באמת פנימית רק אותו אדם היודע שבכוכבים הנוגהים אלינו למטה מהמרחב הקוסמי מתגלים האותות והסימנים של כתב קוסמי רב חשיבות. כי אין הם אלא אותות כתובים של היקום רחב הידיים, של החיים והתהליכים הרוחיים הנצחיים החובקים ומקיפים כל, אשר אף מצויים בקרבנו ואנו מהווים, אני חוזר, השתקפותם בלבד.

לפני זמן רב, רב מאוד, דרך חיזוי רוחי קמאי אינסטינקטיבי היתה לאנושות ראיה ומחישה לגבי דברים אלה. הראיה נמוגה. אילו החזיק עדיין בזאת האדם כי אז לעולם לא היה יכול להיעשות בן חורין. אם כן, הראיה הרוחית הקדומה הואפלה. כפיצוי הגיעה ובאה אל החיים הארציים מיסטריית גולגותא. ישות עילאית נשגבה מאוכלוסיית השמש באה אל האדמה. הוא, כריסטוס, לא היה יכול אמנם להביא אל האנושות מודעות מיידית למתחולל בעולם הכוכבים שמעבר, אולם הוא הביא עמו את הכוחות שבאמצעותם ניתן להשיג בהדרגה מודעות זו.

על כן קרה שלעת התרחשות המיסטריה מגולגותא היתה עדיין קיימת חוכמה גנוסטית כמורשת מימים קדומים שעל ידה הובנה המיסטריה. אף חוכמה זו הלכה ונמוגה. במהלך המאה הרביעית לספירה נעלמה זו כליל. אולם הכוח הרוחי שהגיע ובא אל האדמה דרך כריסטוס נשאר בה. האדם יכול עתה להחיות כוח זה בפנימו אם יפקח את עיניו להוויית הקיום של העולמות הרוחיים וזאת יוכל לעשות דרך התמסורות של המדע הרוחי המודרני.

מה רב נועד להגיע לאנושות של העת המודרנית דרך הסתכלות מחודשת בעולמות הרוחיים! זוהי עובדה מדהימה: שם באסיה, ביותר מאשר בארץ מזרחית אסיאתית אחת, חיים הללו הנוצְרים בהם עדיין מעט שרידים מהחוכמה האינסטינקטיבית הקדומה. אלה הם אנשי החינוך, המלומדים האמיתיים במשמעות המזרח. אין ספק ששריד זה של החוכמה העתיקה אינו שייך עוד, במשמעות חיובית של המילה, לזמננו אנו. יש להחליפו בחוכמה מודעת יותר. עם זאת מסתכלים נושאי החוכמה הקדומה והאינסטינקטיבית הללו בשמץ בוז על בני אירופה ואמריקה. הם משוכנעים שחוכמתם המזרחית הקדומה, אף בהתנוונותה, ואף בבלואיה ובקרעיה, עדיפה על סוג הידע שהציביליזציה המערבית גאה עליו באורח יוצא מגדר הרגיל.

על כן מעניין לראות ספר שיצא לאור לאחרונה על ידי סינגלזי, הודי מציילון, בשם: 'תרבות הנפשות בין העמים המערביים' ובו המחבר אומר לאירופאים כך: "מאז ימי הביניים דעך הידע שלכם אודות כריסטוס. אין כבר ברשותכם כל ידע של ממש אודות כריסטוס, כי רק מי שיכול לשאת מבטו אל העולם הרוחי יוכל להחזיק ברשותו ידע אמיתי ביחס לכריסטוס. ומכאן שעליכם לאפשר, בראש ובראשונה, למורים להגיע אליכם מהודו, מאסיה כדי ללמדכם מחדש אודות הוויית כריסטוס". אתם יכולים לקרוא זאת מילה במילה בספר זה. הודי סינגלזי אומר אל האירופאים: מורים חייבים לבוא אליכם מאסיה, הם יוכלו לומר לכם מהו לאמיתו של דבר כריסטוס. מוריכם האירופאים אינם יודעים זאת עוד. מאז שקיעת ימי הביניים איבדתם את ידע כריסטוס.

ואכן על האירופאים ועל האמריקאים, הם עצמם, לאזור אומץ שוב ושוב על מנת להתבונן בעולמות הרוחיים שמהם ניתן לרכוש מחדש ידע כריסטוס, חוכמת כריסטוס. כריסטוס הוא הישות העילאית שירדה ובאה מהעולמות הרוחיים אל החיים הארציים. ועל כן ניתן להבינו בדביר הוויתו האמיתית באור הרוח בלבד.

בנתיב זה אף נחוץ לאדם שילמד לראות עצמו כתמונה, כהשתקפות הישויות הרוחיות העילאיות, ההוויות והפעילויות הרוחיות על האדמה. ויהיה לאל ידו לעשות זאת באורח הטוב ביותר אם יחדיר עצמו ברעיונות ובמחישות כגון אלה שהצגתי לפניכם בתחילת הרצאה זו.

בינות לחוויות המודעות לו בזרם הזמן הוא צופה בחלל ריק. הוא נעשה מודע לכך שהאגו האמיתי שלו לעולם אינו יורד מהעולם הרוחי ושבעולם הפיזי אין הוא אלא השתקפות. האני האמיתי אינו מצוי כאן בעולם הפיזי כל עיקר. הוא רואה, כאילו, חלל בזמן, מעין חשיכה, ולזה הוא אומר 'אני'.

על האדם להיות מדוע לחשיבות העצומה של עובדה זו. כשאנו מתבוננים לאחור וזוכרים את חיי העבר, עלינו לומר: אנו רואים בזיכרוננו את החוויות שעברנו בהן מיום ליום, אולם קיים פה ושם חלל, פער, אפלה. לאפלה זו אנו קוראים, בתודעה הרגילה: אני. אולם עתה עלינו להיעשות מודעים למשהו יותר מכך.

אני מתמצת משהו יותר זה במילים אחדות אשר, במעין מדיטציה המגיעה עד לאני האמיתי – עשוי להיחרת בנפש של כל ישות אנושית בזמננו. באורח חוזר ונשנה אנו עשויים להחיות תדיר בפנימנו מילות מדיטציה אלה שאכתבן להלן:

צופה אני באפלה

זורח בה אור

אור חי!

מיהו אור זה באפלה?

אני עצמי הוא בהווייתי.

הוויה זו של האני

אינה נכנסת לחיי הארציים,

אין אני אלא השתקפותה.

אולם אמצא אותה מחדש

כשברצון טוב למען הרוח

אעבור דרך שער המוות.

בהיכנסנו שוב ושוב לאמירה מדיטטיבית מסוג זה נוכל להתייצב פנים אל פנים מול האפלה. אנו נוכחים לדעת שכאן על האדמה אנו מהווים השתקפות בלבד של ישותנו האמיתית. שישותנו האמיתית לעולם אינה יורדת אל החיים הארציים.

ועם זאת בשהותנו באמצע האפלה כשרצון עז לנו לעבר הרוח – עשוי לנגוה אור עלינו שביחס אליו נוכל להודות ולהתוודות באמת ובתמים: אור זה הנהו אני עצמי בהווייתי האמיתית.

Ich schaue in die Finsternis:
In ihr ersteht Licht —
Lebendes Licht.
Wer ist dies Licht in der Finsternis?
Ich bin es selbst in meiner Wirklichkeit!
Diese Wirklichkeit des Ich
Tritt nicht ein in mein Erdendasein.
Ich bin nur Bild davon.
Ich werde es aber wieder finden,
Wenn ich,
Guten Willens fur den Geist,
Durch des Todes Pforte gegangen.

I gaze into the Darkness.
In it there arises Light —
Living Light!
Who is this Light in the Darkness?
It is I myself in my reality.
This reality of the ‘I’
Does not enter into my earthly life.
I am but a picture of it.
But I shall find it again
When with good will for the Spirit
I shall have passed through the Gate of Death.

————————————–

  1. חיי האדם על האדמה ובעולמות הרוחיים – 6 הרצאות שניתנו ב-1922 בשם: הספירות הפלנטריות. יצא בעברית בהוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *