דברי הקדמה לאוריתמיה – 06

דברי הקדמה לאוריתמיה

רודולף שטיינר

נאמרו לפני 16 הופעות של אוריתמיה בין השנים 1913-1924

GA277

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר המלא המכיל גם הקדמה מאת: קָארִי וַן אוּרְדְט – ראו כאן

הרצאה שישית

דורנאך 15.8.1920

לפני שנראה לכם את האוריתמיה שלנו, הבה ואומר מספר מילים אודותיה. אין בכוונתי להסביר אותה. ניסיונות אמנותיים אשר זקוקים להסבר אינם ראויים לשמם. האמנות מדברת בעד עצמה. אפילו ההתרשמות הראשונה של אדם צריכה להיות מובנת. בהתייחס לאוריתמיה לקחנו על עצמנו ליצור אמנות ממקורות שונים לגמרי מאלה שהיו ידועים עד כה. אנו כן משתמשים במדיום אמנותי חדש. ברשותכם, אם כן, אדבר בקצרה על מקורות אלה ועל מדיום זה. אמנות האוריתמיה עדיין בראשיתה ורק כאשר היא תהיה מושלמת יותר – היא תהיה מסוגלת להעניק את מה שנועדה לתת.

אתם תראו על הבמה תנועות, שאוריתמיסטים יבצעו בזרועותיהם או בכל גופם וכן תנועות של קבוצות של אוריתמיסטים. דבר מזה אינו פנטומימה או מימיקה. התנועות מבוססות, לעומת זאת, על מחקר מדוקדק של מה שמתחולל אצל הישות האנושית כשזו מגלה את החיים הפנימיים של נפשה דרך דיבורה. כמו בכל דבר אחר שיצא אל העולם מהגיתהאנום הזה גם אמנות האוריתמיה נוצרה מגיתהניזם, כלומר מתפיסת האמנות של גיתה וממחישותיו האמנותיות.

גיתה לקח על עצמו להכיר את הטבע של ישות חיה מצורתה. דבר זה עלול להישמע תיאורטי, אך לא זו משמעותו. במידה רבה יותר מאשר סבורים בעת הנוכחית, יחזרו בני אדם, המבקשים אחר ידע, ביום מן הימים, אל אורח החדירה-באמת של גיתה לתוך הטבע של מהויות חיות. בראש וראשונה יש לסלק דעות קדומות מסוימות שעדיין יש להן השפעה חזקה על השקפות העולם של העת הנוכחית. בשנת 1790 פרסם גיתה מאמר חשוב ומעמיק ביותר בשם: "ניסיון להסביר את המטמורפוזות של הצמחים", שעשוי להראות לנו את הכיוון הנכון. בקצרה נאמר, שגיתה מתכוון להסביר את הצורה של העלה היחיד בין אם פשוט הנהו או מורכב כמשתווה לצמח כולו. ואת הצמח כולו בטבעו האידיאי הפנימי, כעלה מורכב בלבד. הוא רואה בצמח היחיד קהילת צמחים הנראים כמו עלים שעברו מטמורפוזה. עלי הכותרת, הגביע, האבקנים וכן הלאה מהווים לו כולם מטמורפוזות של עלה. תפיסה חיה זו של שינוי מסוג אחד של אורגן לסוג אחר, מחישה זו שמסבירה שהמבנה המורכב של ישות חיה שלמה הוכן קודם לכן בתבנית אידיאית, במשמעות מסוימת, בתוך האורגנים השונים שלה: דבר זה, בהתפתחותו הלאה, יפתור ביום מן הימים את מסתרי החיים האורגניים.

בתפיסה זו של גיתה המייחסת לצורת הצמחים שמאוחר יותר הרחיב לכלול בה צורות בע"ח, משתמשים אנו כאן באמנות האוריתמיה, כשהיא מתעלה, כמובן, לרמה אמנותית. למעשה זהו גיתה עצמו שהקים את הגשר אל העשייה, אל הפעילות האמנותית. קיימת אמרה יפהפייה משלו שכל אמן חייב לטפח בלבו: "מי, שאמא-טבע מתחילה לגלות לו את סודותיה הנראים לעין, חש בכמיהה מתגברת אל נציגתה הראויה ביותר: האמנות!" גיתה מקשר בזה את היצירה האמנותית אל ידע מהותי, אל ידע שאין לו שום זיקה לתיאוריה, אלא משתייך למחישה מידית.

אנו מנסים כאן להרחיב את אידיאות הצורה של גיתה לתנועת-אנוש. לומדים אנו בקפידה על התנועות האמנותיות שמבצעים פיקת הגרון והאורגנים הסמוכים אליה כשמישהו מדבר. לא מדובר כאן באותן תנודות (ויבראציות) עדינות הנישאות באוויר מפיקת הגרון של המדבר ועד שהן מגיעות אל אוזן המאזין. אלה הן, לעומת זאת, הנטיות לתנועה שבתשתית! הנימים, ניתן לומר, שעליהן נחרזות תנודות אלה. אם מישהו חושב על הגבעול הארוך של צמח, שאליו צמודים עלעלים בודדים – כמו החרוב, למשל, כי אז יכול הוא לדמות לעצמו את הנטיות המצויות בפיקת הגרון ובאורגניזם הסמוכים אליה, שביסוד תנודות הדיבור. ניתן לראות אימפולסי יסוד אלה על ידי ראיה חושית על-חושית (על פי דרך ההבעה של גיתה). כשם שגיתה ראה את כל הצמח כעלה יחיד, שצורתו נעשית מורכבת יותר ויותר כך מסבים אנו לכל הישות האנושית לבצע תנועות שאלמלא כן היו מתהוות רק באיזור פיקת הגרון ובאורגנים השכנים. כך מעבירים אנו את הדיבור טרנספורמציה, את הדיבור, שנטיותיו לתנועה אינן ניכרות היות ובדרך כלל ממוקדת תשומת הלב בקול בלבד. אנו הופכים אותו בטרנספורמציה לדיבור נראה לעין. אינדיבידואלים או קבוצות של אינדיבידואלים מופיעים על הבמה ומבצעים תנועות שבדרך כלל מתבצעות באורח סמוי כשמישהו מדבר. האימפולס התת-חושי, כפי שהייתי מכנה אותו, שבתשתית הדיבור, מבודד ומתגלה כתנועה על ידי הדמות האנושית כולה או על ידי קבוצות של ישויות-אנושיות.

בהקשר זה ברצוני להצביע כדרך אגב על כך שבאמצעות פעילות זו שלנו התאפשר לתת ביטוי לדברים רבים שאמנים בני דורנו חשים בעוצמה. כיום מבקשים אמנים רבים, בכושר הצורה שלהם, אחר צורות-ביטוי חדשות: אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, וסגנונות שונים אחרים. באימפרסיוניזם יש לשחזר את ההתרשמות המידית היות ובני האדם בימינו איבדו את היכולת לחדור לטבע הפנימי של הדברים, כפי שמסוגלים היו עדיין לעשות האמנים בתקופות קודמות. הרושם הוא כל מה שנותר להיצמד אליו. האקספרסיוניזם, לעומת זאת, מציג את כל מה שעולה בערבוביה מהחיים הפנימיים, אולם באורח כזה שאנשים בעלי טבע פילוסופי כמעט ואינם יכולים לקבל. כל הדרכים הללו אך מנסות בעצם לענות בצורה חדשה על השאלה באמנות מימים רבים: כיצד יוכל אדם לקלוט רשמי-אמנות מבלי לאפשר למחשבותיו להתערב?

מחשבה מופשטת קוטלת תמיד אמנות של ממש. על האמנות להתפתח בלעדיה. יש לאל-ידנו להרחיקה מהאוריתמיה שלנו, אך אין הדבר כך ביחס לדיבור הרגיל, כי עליו לשרת את הצורך בתקשורת וכבר הרחיק לכת מדי לתוך המוסכמות של חיי המעשה. על האמן לבקש אחר סיפוק בהגיעו אל מה ששוכן מתחת לדיבור, המהווה אף הוא, כמובן, אלמנט של אוריתמיה.

באוריתמיה אנו מסוגלים – חוץ מאלמנט המחשבה הקונבנציונלי שחייב להימצא בדיבור היומיומי – למחוק את המחשבה לגמרי ולהפוך תנועה ישירות מהישות האנושית כולה, מהרצון האנושי. יש לנו חוויה אישית שהמדיום האמנותי שלה הוא האדם עצמו ושההתרשמות בה היא של האדם עצמו. והיות והישות האנושית היא המדיום, הכלי לאמנות זו, והיות וכל עניני הנפש נכנסים מיד לתנועה ופונים ישירות אל החושים נגרמת בזה התלכדות של אימפרסיוניזם ואקספרסיוניזם. האימפרסיוניזם – מעצם העובדה שהוא מדבר אל החושים ולמחישה חזותית. והאקספרסיוניזם – מעצם העובדה שמהווה הוא את החיים הפנימיים של האדם המתגלים על ידי התנועות באוריתמיה. כל מימיקה אינה נכללת בזה. חוק פנימי מצוי ביסוד התנועות שניתן להשוות לחוק הפנימי המקשר במוזיקה אלמנטים מלודיים והרמוניים.

הקריאה-בקול והמוזיקה שתשמעו יגיעו הן לראייתכם כדיבור נראה לעין ובתור מוזיקה נראית לעין.

הללו מכם, ידידי היקרים, שהיו כאן תכופות לפני כן ייווכחו לדעת, שאנו פועלים לאחרונה בקידום העניינים ובמיוחד בכוריאוגרפיה. כמובן שהכל עדיין בשלב התחלתי, אך הוא מתפתח. הביקורת שלנו על עצמנו חמורה ביותר ואנו יודעים היטב שרבים מהפרטים אינם מושלמים. עדיין עלינו להכניס לאוריתמיה את האלמנט הדרמטי. אני פועל לכיוון זה כבר זמן-מה אך הדרך אליו עדיין איננה ברורה. האלמנטים הלירי וההומוריסטי הצליחו ביותר בהופעות שלנו בזמן האחרון. לא רק התוכן של שיר אלא אף מבנהו – כלומר מה שהמשורר בונה מהתוכן שלו – את זה רוצים אנו להביע בדרך חדשה באמצעות הדינמיקה של התנועות באוריתמיה. זוהי מטרתנו, האידיאל שלנו. אין זה הרגש המידי שבא לידי ביטוי כמו במוזיקה, אף לא זיקה טריוויאלית של חווית נפש פנימית אל המחוה, אלא משהו שמבנהו בעל חוקים בדיבור עצמו.

אולי דבר זה נותן לכם שמץ מושג מה ברצוני לומר על המערך של האוריתמיה. אתם תמצאו בתוכה אותם אלמנטים אמנותיים מהותיים שאלמלא כן הולכים וכלים היום לגמרי. תקופתנו לוקחת בחשבון אך ורק את התוכן המילולי של פואמה ולא את האופן שבו היא ערוכה. העיקר בה הם המשקל, המקצב והמבנה. עלינו לזכור שכאשר יצר שילר את הפואמות החשובות ביותר שלו לא היה לו בתחילה ברוחו התוכן המילולי שלהן. מצוי היה רק מעין לחן מעורפל בנפשו. זה היה הגרעין לפואמה שלו. הוא נשא אותו בפנימו כמוזיקה רוטטת בעוצמה. המילים באו אך מאוחר יותר. אם אין אדם מסוגל לכבד אלמנט אוריתמי זה, הוא אף לא יבין מהו האלמנט האמנותי הממשי בשירה. הקריאה-בקול חייבת להפיק מתוכה את האלמנט האמנותי המהותי. אל לה להתרכז בתוכן המילולי בקול מודגש או מעומעם וכדומה, למרות שזה בימינו האידיאל המקובל באמנות הקריאה-בקול. האלמנט החשוב המהותי להדגשה הוא ה-'כיצד', האלמנט העיצובי, העלאת המחשבות והרגשות לגמרי בנפרד מהתוכן המילולי, המהווה אך ורק משהו לנתינת בסיס או הכוונה ליצירה האמנותית. אין זה הדבר האמנותי עצמו. אלמלא כך היה הדבר, לא היה אפשרי שהקריאה-בקול תלווה את האוריתמיה. הקריאה-בקול המודרנית, כפי שמבוצעת היא בדרך כלל, מהווה משהו שאינו מתאים כבר להימצא לצד האוריתמיה, שניתן להבינה כאמנות בהא-הידיעה. כאשר כך יהיה ביום מן הימים, יהיה לאל ידה להחדיר אלמנט אמנותי אמיתי לתוך האמנויות-אחיותיה. או אז יהיה סיכוי כלשהו לתקופה בלתי אמנותית זו להגיע שוב למקום שיהיה ברשותה רגש אמנותי טהור.

לאוריתמיה ל'דיבור נראה לעין' זה, גם אספקט תרפויטי, ברם חוסר בזמן מונע ממני לדבר כך היום. כמו כן חשוב ביותר השימוש שלה בחינוך. האוריתמיה נכללת במערכת הלימודים של בית הספר וולדורף בשטוטגרט כנושא מן המניין. ניתן כבר לראות את התוצאות הנובעות ממנה. (תוצאות טובות!)

ידידים יקרים – צודק אדם במשמעות מסוימת כשהוא מחשיב ביותר את הגימנסטיקה המתפתחת בתקופה המודרנית. כמה אינדיבידואלים שראייתם מעמיקה יותר במידת מה – שפנגלר, למשל, החזיק בהשקפות נמרצות נגד הגימנסטיקה. כל מי שאינו נכנע לדעות הקדומות המודרניות ייווכח לדעת שהגימנסטיקה נובעת מבסיס פיזיולוגי בלעדי ועל כן מסוגלת היא לבנות את הגוף הפיזי בלבד. אותו אדם גם יכיר בדבר, שמה שהאדם זקוק היום באופן דחוף – זוהי יוזמה, יוזמת נפש, יוזמת רצון. את הדבר הזה אפשר להשיג אך ורק אם 'גימנסטיקה עטופת-נפש', כלומר, אוריתמיה, תוכנס לחינוך לצד הגימנסטיקה הרגילה. באוריתמיה, 'גימנסטיקה עטופת-נפש' זו – בכל תנועה שהילד מבצע מופעלים לא רק גופו אלא כל ישותו. יש להכיר בדבר בהדרגה היות ויש לשאוף ליוזמת נפש, ליוזמת רצון כמו להתפתחות גופנית, המהווה אותו מרכיב בלבד, שמגיעים אליו דרך גימנסטיקה.

היום, אם כן, מלבד אוריתמיה אמנותית, יתקיימו מספר קטעים על ידי ילדים. הכוונה היא לתת מושג, שאפשר להורות לילדים אוריתמיה כחלק מתוכנית הלימודים שלהם.

על כל זה – מקווה אני שרשאי אהיה לבקש את סליחתכם. אנו עצמנו, ואני מתכוון לכך ברצינות גמורה – מבקרים קפדנים ביותר של התחלה זו של אוריתמיה אמנותית וחינוכית. עליה להתפתח הרבה יותר, אולי על ידי אחרים משום שהאוריתמיה זקוקה לפרק זמן ממושך כדי להתפתח בדומה לאמנויות אחרות ואז – וזו צריכה להיות דעתו של כל מי שמשולב בזה לעומק – לאוריתמיה יוענק מקום ראוי ליד אחיותיה הוותיקות – האמנויות, שמזה זמן רב האנושות מבורכת בהן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *