דברי הקדמה לאוריתמיה – 05

דברי הקדמה לאוריתמיה

רודולף שטיינר

נאמרו לפני 16 הופעות של אוריתמיה בין השנים 1913-1924

GA277

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

לספר המלא המכיל גם הקדמה מאת: קָארִי וַן אוּרְדְט – ראו כאן

הרצאה חמישית

דורנאך 17.1.1920

הרשו נא לי לקדם את תוכנית האוריתמיה שלנו בכמה מילים. כמובן, שאין ברצוני ל'הסביר' את תבניות האמנות שאנו מנסים כאן, אלא להצביע על המקורות של אמנות חדשה זו.

למעשה נובעת האוריתמיה מיסודות אמנותיים שונים לחלוטין מאלה של אמנויות סמוכות מסוימות, שביניהן לבינה עלולים על נקלה להתבלבל. האוריתמיה מהווה מעין דיבור שקט. בהחלט אין זה מערך של תנועות בלתי מתוכננות, כמו כן אין לה שום קשר לפנטומימה הרגילה או לאמנות הריקוד. היא פותחת מקור חדש לאמנות מעצם העובדה שהיא משתמשת בישות האנושית בתור מדיום לביטוי שלה, כלומר – בישות האנושית בנטיותיה לתנועה. האידיאה אשר בבסיס ניסיוננו נובעת ממה שהייתי רוצה לכנותו בשם: גיתהאניזם, מתפיסת האמנות של גיתה ומהראיה האמנותית שלו. בהקשר זה נצטרך לקבל חוקים ועובדות שונים שהבריות בימינו אינן מוכנות עדיין להכיר בהם.

למשל, ידידי היקרים, כל מה שקשור באברי הקול האנושיים (פיקת הגרון והאורגנים הסמוכים לה) מהווה, באורח ראוי לציון, דימוי מיניאטורי של כל המבנה של האורגניזם האנושי. בפיקת הגרון ובאורגנים השכנים לה מצוי המבנה האנושי האורגני השלם, עשוי סחוס. אולם, הדבר המדהים בקשר לכך הוא שמרכיבי פיקת הגרון אינם מתמשכים פנימה ונעשים שריריים, כפי שקורה אצל אברי תנועה אחרים, אלא – מה שמתהווה מפיקת הגרון כאימפולס לתנועה יוצא מיד לתוך האוויר הסובב ומשגר צליל או דיבור. למי שברשותו כושר התבוננות חושי על-חושי (לפי דרך ההבעה של גיתה) יכול ללמוד את התנועות שפיקת הגרון האנושית מבצעת כדי לשגר את מה שנעשה עבורנו! דיבור ושיר. אין אנו נותנים דעתנו כל עיקר לתנועות אלה כשמקשיבים אנו לדיבור או לשיר, אולם מי שאכן מתבונן בהן מסוגל אז להעביר אותן אל כל הישות האנושית.

למתבונן החושי על-חושי יש לאפשרות העברה זו זיקה מסוימת לעובדה שקולות בעל-חיים מסוים מגלים את אופי הקשר שלו אל הטבע הסובב אותו וכן לצורתו הוא. למי שברשותו מחישה אינטואיטיבית לא יהיה שום קושי להכיר בנהמתה של חית-טרף חיקוי כלשהו לצורתה ובמיוחד לתנועות שמקורן במערכת השרירים שלה. באורח דומה הוא יכיר בשירת הציפור ביטוי נפלא לתנועת הציפור בגלי האוויר ויבחין שציפורים מסוימות מסלסלות את דגם השירה המיוחדת להן בתנועות-ליווי מוגדרות.

לימוד מדוקדק של דברים כאלה מביא את הלומד לאפשרות שהוא מסוגל לתרגם – את מה שבדרך כלל נשאר סמוי לראיה – את התנועות ואת הנטיות לתנועות של פיקת הגרון והאברים הסמוכים לה, לתנועות נראות לעין של כל האורגניזם האנושי. הוא גורם אז למעין דיבור דומם, כשהמכשיר עבורו הוא הישות האנושית כולה.

את הדבר הזה תראו עתה עם אוריתמיסטים אינדיבידואלים שמבצעים מחוות זרוע כשהם נעים, או קבוצות אוריתמיסטים אשר נעים במרחב בזיקה מסוימת זה לזה. בכל מה שתראו קיימת נקודת ראות אישית מועטת באותה מידה שמוצאים הנכם בצלילים שבזה אחר זה מהווים לחן, או בתבנית צלילים היוצרים אקורד. האוריתמיה מהווה באמת ובתמים מעין מוזיקה הנישאת במרחב על ידי תנועות פיזיות וכאשר שני אוריתמיסטים, או שתי קבוצות של אוריתמיסטים מציגים את אותו קטע באוריתמיה לא קיים יותר אספקט אישי בשתי ההצגות מאשר כששני פסנתרנים מנגנים את אותה הסונטה בפרשנות האישית שלהם. על כן לא קיימת כאן כל עיקר במשחק התנועות, שום גחמה אישית. ואם תצוץ כאן איזושהי התבטאות אישית הרי שנובעת היא אך ורק מחוסר שלמות שעדיין דבוקה לאמנות האוריתמיה שלנו.

האדם, ובמיוחד האדם כשהוא מדבר, מהווה ביטוי ליקום כולו. העובדה, על כן, שכאן הישות האנושית כולה נעשית למדיום לאמנות – ובדרך כלל, כפי שאתם יודעים זהו כלי מוזיקלי זה או אחר, אך כאן זוהי הישות האנושית כולה בתנועה – עובדה זו מגלמת את מה שאמר גיתה באורח נאה כל כך אודות האדם ופעילותו האמנותית: "היות והאדם ניצב בפסגת הטבע הוא רואה את עצמו גם כן כטבע מושלם אשר חייב ליצור עוד פסגה והפעם בתוך עצמו. למטרה זו הוא מטפס ברוכשו לעצמו את כל המעלות והשכלולים, בצוותו על עצמו בחירה, סדר, הרמוניה ומשמעות ולבסוף הוא מגיע ליצור יצירות אמנות שהוא מעניק להן מקום נכבד בין יתר מעשיו ופעליו." זהו דבר משמעותי שהוא מתנשא לגבהים אלה בהשתמשו באורגניזם שלו כאמצעי להבעה האמנותית שלו.

למרות שהאוריתמיה ניצבת עדיין בשלבים הראשונים שלה, מאמינים אנו שהיה לאל ידנו לבצע את ההתחלה לצורת אמנות חדשה וחשובה ביותר. לניסיוננו כאן יהיה המשך התפתחות מתמיד.

אתם תראו דיבור דומם זה של האוריתמיה כשהוא מלווה לפעמים על ידי מוזיקה ולעתים על ידי קריאה בקול. כי את מה שהלשון מביעה באמצעות אמנות-הפיוט, ניתן אף להביעה על ידי האוריתמיה באורח מקביל לחלוטין. יש אך להבין שהתנועות שפיקת הגרון מבצעת ושנועדו לאוויר – ניתנות באוריתמיה לשרירים, והודות לעובדה שהאורגניזם האנושי כולו נעשה עתה לכלי לתנועה נעשות תנועות אלה – שבדרך כלל מתחוללות בפיקת הגרון במהירות עצומה – לאט באופן יחסי, באוריתמיה.

גם בקריאה-בקול תמצאו סגנון שונה למדי ממה שנהוג בעת הנוכחית. האוריתמיה רוצה להפיק מהפיוט את התכולה האמנותית המהותית שלו. מן הראוי לזכור שגיתה ערך חזרות ב'איפיגניה' שלו ובמחזות אחרים שלו עם השחקנים כששרביט ניצוח בידו. כיום סבורות הבריות – אך אין זה נכון – שהעיקר בקריאה-בקול הוא להדגיש את תוכן הפרוזה. בזמנו של גיתה ידעו האישים בעלי טבע אמנותי יותר כמו שילר, הרדר ואחרים, שהמקצב וההטעמה ובמילים אחרות – הסגנון שביסוד המערך הלשוני של הפייטן הוא האלמנט המהותי בפיוט והוא חייב להיות ענייננו הראשון במעלה בקריאה-בקול.

באמנות הקריאה-בקול שלנו משתדלים אנו לבצע אוריתמיה סמויה, הייתי אומר, כלומר, לטפל בדיבור שלנו באורח כזה שמה שעושים אנו בצלילים ובמילים שלנו מקביל למה שרואים הנכם שהאוריתמיה עושה על הבמה.

יכולים הנכם לראות – אני בטוח בזה – שבעבודתנו כאן זוהי האוריתמיה במיוחד אשר דורשת חזרה ליסודות מסוימים של אמנות. אלה הם העקרונות בהא-הידיעה שבימינו מתעלמים מהם, אכן בחוגי אמנות. לעיתים קרובות, בימינו, מי שחושב את עצמו כאיש אמנות למהדרין, שרוי למעשה, הרחק ממנה, משום שאין הוא מניח את היסודות של סגנון אמנות מהותי בתשתית יצירתו, למשל, יסודות מרחב, זמן, ותנועה, אלא מציג הוא, אפילו בפיוט, את מה שמהווה תוכן של פרוזה. אנשים קמים לדקלם כאילו ברצונם למסור קטע מאינפורמציה בפרוזה. הם מתעלמים לחלוטין מהדופק הפנימי של הפואמה.

אנו מאמינים שדווקא על ידי הופעות שכאלה ניתן להסב בזמננו את תשומת הלב לאמנות מהותית.

לסיכום, ידידיי היקרים, אבקשכם להתייחס אל התוכנית שלנו ברצון טוב. אני מרגיש, שעלי לומר שוב שהאוריתמיה ניצבת בשלבים הראשונים של ההתפתחות שלה. אנו משוכנעים שיהיה המשך לדבר הן על ידנו והן על ידי אחרים מהתחלה פשוטה זו לשלמות הולכת וגדלה. היא מכילה בה אפשרויות רבות ומגוונות ובסופו של דבר תיטול את מקומה הראוי לה כאמנות מוכרת לכל דבר לצד האמנויות הוותיקות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *