גבר ואישה לאור מדע הרוח

גבר ואישה לאור מדע הרוח

רודולף שטיינר

מינכן 18/3/1908 GA56

תרגמה: מרים פטרי

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בלקט שיצא בהוצאת חירות: עמנואל וסודות נוספים

 

המדע האנתרופוסופי אינו קיים כדי שבני האדם יהיו מנוכרים מהחיים דרך נטיות מיסטיות כלשהן. אין בכוונתו כלל להסיט אנשים מההווה או ממשימותיהם בחיי היומיום. להיפך, על מדע הרוח להביא כוח, אנרגיה וראש פתוח לאנושות, כדי שאנשים יוכלו להתמודד עם הדרישות של חיי היומיום ושל זמננו. לפיכך, מדע הרוח לא צריך לעסוק אך ורק בחידות הגדולות של הקיום, של מהות הקיום האנושי ושל משמעות העולם, אלא עליו לשאוף להאיר את השאלות שעלינו להתמודד איתן ישירות. לכן בהרצאות אלה נעסוק במה שנקרא השאלות של זמננו.

אך כל מי שמתכוון לדבר מתוך מדע הרוח על נושאים עכשוויים מוצא את עצמו במצב מיוחד, מפני שהוא מעורר את הציפייה שהוא ישתתף ישירות בוויכוחים שמתנהלים בימינו. וציפייה זו מתעוררת בקלות כשמדובר בשאלות של גבר ואישה, או גבר, אישה וילד. אך דווקא משום שהחוקר הרוחי חייב להתבונן בשאלות אלה מנקודת מבט גבוהה יותר, דבריו מתרחקים מההשקפות והדעות העולות בדיונים קונבנציונליים. למרות שמדע הרוח באמת חייב להתבונן בשאלות אלה מפרספקטיבה גבוהה יותר, דווקא הוא זה שמסוגל לגשת לנושאים אלה בצורה הפרקטית ביותר. זה חלק מאופייה של ההתבוננות מדעית-רוחית ששאלות אלה יעלו בהקשרן הנצחי, אך יחד עם זאת, התבוננות כזו מאפשרת לראות פתרונות מעשיים לבעיות מוחשיות (להבדיל ממצעי מפלגות, וסיסמאות וכדומה, שבסופו של דבר אינם ניתנים ליישום פרקטי). יש לזכור זאת תמיד כאשר מתבוננים במערכת היחסים של הגבר והאישה מנקודת מבט גבוהה יותר. רבים מהדברים שייאמרו יישמעו מוזרים למדי. אך אם תחדרו לתוכם עמוק יותר, תגלו שמדע הרוח יכול להציע תשובה מלאה הרבה יותר לשאלות המעשיות של החיים מאשר ניתן למצוא במקומות אחרים.

מדע הרוח יוצא מתוך הידע האומר שמאחורי כל מה שנתפס בחושים עומדת מהות נפשית-רוחית. רק כאשר אנו מפנים את מבטנו אל הרוחי שעומד מאחורי העולם החושי, יופיעו באור הנכון השאלות שבהן ברצוננו לעסוק. ולכן עלינו לשאול את עצמנו: מהי המהות הרוחית של שני המינים? אז נראה שבני אדם רבים, כולל בעלי השקפת עולם מטריאליסטית, כבר חשים את האמיתות אותן מגלה לנו מדע הרוח. אך מפני שתחושות אלה מבוססות על תפיסה מטריאליסטית בלבד, לעתים קרובות הן נראות כמתעתעות.

מה יש למטריאליזם לומר על טבעם של המינים? אנו יכולים לגשת לשאלה זו כך שנשקול את העובדה שכבר זמן מה נשים מנסות להגיע לזמן באבולוציה האנושית בו שני המינים יזכו בשוויון מלא. מאחר שהנשים נכנסו למאבק על זכויותיהן, חשוב לנו ללמוד מה יש למטריאליזם לומר על הטבע הנשי. אז נגלה איך חושב העולם המודרני על שאלה זו. יכולנו לצטט רעיונות מגוונים ביותר על הטבע הנשי כפי שהם מופיעים בספר סקירה של הבעיה הנשיתZurKritik der Weiblichkeit) מאת רוזה מאירדר (Rosa Mayreder). אכן כדאי לנו לבחון את הדעות של האנשים המובילים היום לגבי נושאים מסוג זה.

מדען ראוי לתשומת לב מהמאה ה-19 ציין שהתכונה העיקרית של האישה היא הענווה. מדען אחר שדעותיו תקפות באותה המידה הצהיר שזו הנטייה לכעס. מדען אחר שעורר מחלוקת חריפה הסיק שטבע האישה הוא בעיקר כנוע, בעוד שאחר סבר שמה מאפיין אותה הוא הרצון לשלוט. מדען אחר תאר את הנשים כשמרניות, בעוד שאחר הרגיש שהנשים מהוות את האלמנט המהפכני האמיתי בעולם. ומדען נוסף אמר שהיכולת לנתח הוא מפותח מאד אצל האישה, לעומת אחרים שהאמינו שלנשים תכונה זו חסרה לחלוטין, ושהן פיתחו רק את היכולת לסינתזה.

ניתן להמשיך עד אין סוף עם האוסף הנחמד הזה, למרות שבסופו של דבר נגלה רק שכאשר מתבוננים בדברים ברובד החיצוני בלבד, אנשים אינטליגנטיים מגיעים למסקנות הפוכות. אלה שרוצים להיכנס יותר לעומקו של הנושא חייבים לשאול האם יש אפשרות שאולי מדענים אלה יוצאים מתוך הנחות שגויות. אנו לא יכולים להסתכל רק על דברים חיצוניים, אלא עלינו לקחת בחשבון את ישות האדם כולה. חוקרים רבים החלו לקלוט חלקים מן האמת דרך העובדות עצמן. אך הם נעלמו בתוך החשיבה המטריאליסטית. למשל, אדם צעיר, אוטו ווינינגר (Otto Weininger), כתב ספר בשם מין ואופי. אוטו ווינינגר היה אדם בעל פוטנציאל רב, אך הוא לא הצליח להתפתח מפני שהמשקל הכבד של המטריאליזם העיק על נפשו. הוא סבר שאין לראות את האדם האינדיבידואלי או כגבר או כאישה, אלא כערבוב של הגברי עם הנשי וההפך. זרע רעיון זה עלה בנפשו של ווינינגר, אך הוא נבלע במטריאליזם השולט בה. ווינינגר חשב שיש אינטראקציה חומרית בין העיקרון הגברי לעקרון הנשי, כך שניתן למצוא בכל גבר אישה חבויה ובכל אישה גבר חבוי. אך מתוך זה, הוא הגיע לכמה מסקנות מוזרות. למשל, ווינינגר טען שלאישה אין אגו, אין אינדיבידואליות, אופי או אישיות, אין לה חופש וכ"ו. היות והתיאוריה שלו התייחסה לערבוב אך ורק חומרי וכמותי של תכונות גבריות ונשיות, המסקנה הייתה שלגבר כן יש את כל התכונות הללו. אך בסופו של דבר הן לא באות לידי שום ביטוי בגלל התכונות הגבריות האחרות שקיימות בו. וכך, אם אנו מתבוננים בדבר באופן הגיוני, אנו מגלים במהרה תיאוריה שהורסת את עצמה. אך עם זאת, נראה שיש בה אמת מסוימת.

הדגשתי שוב ושוב שפחות קל להבין את ישות האדם מתוך מדע הרוח מאשר על פי מדע בעלת אוריינטציה מטריאליסטית. כי מה שאנו קולטים כאדם בעזרת החושים, הינו רק איבר אחד מישותו השלמה– הגוף הפיזי. אך מעבר לגוף הפיזי, מדע הרוח מבחין בגוף האתרי שהוא משותף לאדם, לבעלי החיים ולצמחים. כאיבר שלישי של הישות האנושית, מדע הרוח מתאר את הגוף האסטרלי, או את גוף הנפש, כמה שחי ברגשות ובתחושות שלנו ונושא את השמחה ואת העצב שלנו. את האיבר הזה יש לאדם ולבעלי החיים. כאיבר רביעי, מדע הרוח מכיר באותו אלמנט שהופך את בני האנוש לאנושיים ומודעים לעצמם – האני. מדע הרוח מתאר את ישות האדם כבעלת ארבעה איברים.

כעת נתייחס לגוף הפיזי והאתרי. כי שם נמצא הפתרון לחידת המינים. הגוף האתרי הינו דימוי של הגוף הפיזי רק במידה מסוימת. בהקשר של המינים, המצב הוא שונה. אצל הגבר, הגוף האתרי הינו נשי, בעוד שאצל האישה הוא גברי. כמה שזה נשמע מוזר, התבוננות עמוקה תגלה שמשהו מהמין השני נמצא חבוי בכל אדם. אך אין טעם לחפש כל מיני תופעות אנורמליות או חריגות, אלא יש לשים לב לחוויות נורמליות. כאשר לוקחים זאת בחשבון, כבר לא ניתן לדבר על גבר ואישה במובן הצר של המילים, אלא יותר על תכונות גבריות ונשיות. תכונות מסוימות אצל האישה פועלות יותר כלפי חוץ בעוד שאחרות יותר פנימיות. לאישה יש בתוכה תכונות גבריות ולגבר תכונות נשיות. למשל, גבר נהיה לוחם דרך האומץ החיצוני של טבעו הגופני, בעוד שלאישה יש אומץ פנימי, אומץ של הקרבה והתמסרות. אצל הגבר הפעילות היצירתית משפיעה על החיים החיצוניים. האישה פתוחה לקבל ומתמסרת אל העולם. אין ספור תופעות חיים יתבהרו אם נחשוב על הטבע האנושי כשני הפכים קוטביים הפועלים ביחד. אצל הגבר הקוטב הגברי פועל כלפי חוץ, והקוטב הנשי חי יותר בפנימיות, בעוד שאצל האישה ההפך הוא נכון.

אך מדע הרוח מצביע גם על סיבה עמוקה יותר המסבירה מדוע יש למצוא תכונה גברית אצל האישה ותכונה נשית אצל הגבר. מדע הרוח מדבר על האופן בו בני האדם שואפים באופן מתמיד לשלמות גדולה יותר, דרך גלגולים רבים. חיינו הנוכחיים הם תמיד תוצאה של חיים קודמים. לכן כאשר אנו עוברים דרך גלגולים רבים, אנו חווים גלגולים גם כגבר וגם כאישה. התכונות שמופיעות בנו הם התוצאה של ההתנסויות שחווינו בשני הצדדים של החיים הארציים.

כל מי שמסוגל להתבונן כך בצורה עמוקה יותר בטבע הגברי ובטבע הנשי יודע שהחוויות האינטימיות יותר של שני המינים הינן שונות מאד אלה מאלה, והן אכן חייבות להיות שונות מאד. הקיום הארצי שלנו כולו הינו מצבור של חוויות מגוונות ביותר. אך חוויות אלה יכולות להפוך למקיפות רק אם הן נרכשות מנקודת המבט של שני המינים. לכן אפילו אם אנו מתייחסים רק לגוף הפיזי ולגוף האתרי של האדם, אנו רואים ישות עם שני צדדים. כל עוד אנו מסתכלים רק על הגוף הפיזי, לא ניתן להבין הרבה. יש להכיר גם בהיבט הרוחי שעומד מאחוריו. דרך טבעו הגברי של הגבר מופיעה הנשיות הפנימית, ודרך טבעה הנשי של האישה מופיעה הגבריות הפנימית שלה. עכשיו אפשר להבין מדוע יש כל כך הרבה דעות מוטעות בשאלה זו. תלוי האם מתבוננים בהיבטים הפנימיים או בהיבטים החיצוניים של הסוגיה. כאשר לוקחים בחשבון רק צד אחד של הישות האנושית, הכול יהיה תלוי ביד המקרה. אם למשל חוקר אחד מגלה שהתכונה העיקרית של האישה היא הענווה, וחוקר אחר מדבר על נטייה לכעס, פירוש הדבר הוא ששניהם התבוננו רק בצד אחד של אותה הישות. הטעויות בלתי נמנעות בגישה מסוג זה. כדי לזהות את האמת כולה, עלינו להתבונן בישות האנושית השלמה.

יש לקחת בחשבון דבר נוסף כדי להגיע לידע של האמת כולה. עלינו להתבונן באדם במצבים המתחלפים של שינה וערות. בזמן השינה, הגוף האסטרלי והאני עולים מתוך האורגניזם הפיזי-אתרי של האדם. כאשר נרדמים, מאבדים את התודעה היומית. נכנסים למצב תודעה אחר – תודעת שינה. הקליטות והחוויות של האני והגוף האסטרלי בזמן השינה בעולם הרוח נשארות נסתרות לתודעה הרגילה שלנו. במצב האבולוציוני הנוכחי, ישות האדם מאורגנת כך שהאני והגוף האסטרלי חייבים להשתמש באיברי החישה הפיזיים כדי להיות מודעים לעולם הפיזי. הדעה הרווחת היום היא שאנו רואים, שומעים, טועמים וכיו"ב באמצעות איברי חישה פיזיים. אך הוגה דעות כמו פיכטה (Fichte) היה אומר: האוזן אינה שומעת – אני שומע. לכן האני, הישות הפנימית האמיתית של האדם, הינו נקודת ההתחלה של כל הקליטות החושיות שלנו. וכל בוקר כשאנו מתעוררים, האני והגוף האסטרלי חווים ידע חדש של העולם הפיזי דרך איברי החישה. המצב שונה בזמן השינה, כי האני והגוף האסטרלי נמצאים בעולם הרוח. לאדם יש איברי חישה בגוף האסטרלי שמאפשרים קליטה בעולם האסטרלי, אבל לרוב איברים אלה אינם מפותחים. אלה שאינם מסוגלים לקבל אפשרות זאת חייבים להיות עקביים יותר ולומר שבעצם בני האדם מתים בכל ערב. אך האמת היא שבני האדם מוצאים את עצמם בעולם הרוח בלילה.

יתרה מכך, קיימת מערכת יחסים יחידה במינה בין העולם הפיזי ועולם הרוח, מפני שכל דבר פיזי הינו רק צורה צפופה, דחוסה של הרוחי. כשם שהקרח הינו צורה דחוסה של מים, כך גם הגוף הפיזי והגוף האתרי הינם התעבות של הגוף האסטרלי. יהיה קשה מאד למטריאליזם של ימינו להודות בכך שהרוח יוצרת כל דבר חומרי. אך הטרגדיה של המטריאליזם היא שהוא מבין את טבעו של החומר פחות מכול. מגיעים למסקנות מוזרות מאד אם מכחישים שהחומר הינו צורה דחוסה של הרוח. כמובן, אם נשארים עם המושגים הפופולריים, רוב האנשים יאמינו שטענה מעין זו הינה הגיונית לחלוטין: "הגוף הוא הבסיס לנפש שלנו. ניתן להוביל את כל הדברים שהם לכאורה רוחניים דרך מה ששייך לגוף." אך ניתן לראות בבירור שטענה זו מובילה באופן לוגי למסקנה אבסורדית. אפשר להראות בקלות שתיאוריה זו היא פשוט שטות. המשך הטענה היא שהאדם אינו בוכה מפני שהוא עצוב, אלא הוא עצוב מפני שהוא בוכה. העובדה שהלך נפש יכול להשפיע על הפיזי בכלל לא נחשבת לאפשרית. במקום זאת מאמינים שאיזה אירוע חיצוני גורם לדמעות לזלוג ואז זה עושה את האדם עצוב.

מדע הרוח יודע ששני האספקטים הגבוהים של ישות האדם, האני והגוף האסטרלי עוזבים בלילה בעוד שהגוף הפיזי והגוף האתרי נשארים מאחור. מכך שבזמן השינה האדם עוזב מאחור את ההיבטים הגבריים והנשיים וחי כישות בלתי מובדלת מבחינה מינית בעולם הרוח. כך החיים של כל אחד מאיתנו מחולקים בין חוויה מינית וחוויה א-מינית.

האם זה אומר שאין למינים משמעות בעולם הרוח? האם הקיטוב של הגוף הפיזי והגוף האתרי שמביא להבדל בין המינים כאן בחיים הארציים אינו מוצא הד בעולמות הגבוהים יותר? אנו כמובן לא לוקחים את טבענו המיני איתנו אל העולמות הגבוהים. אך את המקור של שני המינים ניתן למצוא בספרה האסטרלית. כשם שהקרח נוצר מהמים, זה שפוגש אותנו בעולם הפיזי כגברי וכנשי נוצר מהקוטביות של עקרונות גבוהים יותר. אנו יכולים לגשת לסוגיה זו בדרך הטובה ביותר אם אנו רואים אותה כקוטביות של החיים ושל הצורה. קוטביות זו באה לידי ביטוי גם בטבע. אנו רואים חיים בלבלוב הניצנים של העץ ובו זמנית אנו רואים את מה שבונה צורות קשות, מאט את הצמיחה ומתמיר אותה לגזע המוצק. החיים והצורה חייבים לעבוד ביחד בכל דבר חי. ואם אנו מתבוננים בטבעם של המינים מנקודת מבט זו, נוכל לומר: זה שמקביל לעקרון החיים הוא הגברי, בעוד שזה שמעצב את החיים בצורה מסוימת מתבטא בנשי. הדבר שהאמן יוצר בצורה בשיש, למשל, איננו נמצא בטבע החיצוני. רק ישותו הפנימית של האמן, שמושרשת בעולם הרוח ומוצאת שם את מזונה, יכולה להיות יצירתית באמנות. האמת היא שהכוחות והישויות של עולם הרוח זורמים ללא הרף אל תוך הגוף האסטרלי והאני של האדם. והדבר שהאמן יוצר כחותם על החומר הינו זיכרון של משהו שהתעורר בו בעולם הרוח. אילולא היה האדם מסוגל לחזור לביתו הרוחי בזמן השינה, לא היה אפשר להביא לתוך הקיום הפיזי את הזרעים הדרושים על מנת ליזום מעשים גדולים ונשגבים. לכן אין דבר יותר גרוע עבור האדם מאשר חוסר שינה ממושך.

הדבר שהאמן הביא מעולם הרוח ובנה באופן לא מודע ביצירה שלו מופיע כחיים וצורה. אולי תשאלו מדוע הפסל "ג'ונולודוביסי" נראה כל כך מופלא בעינינו. פנים גדולות, מצח רחב, אף יוצא דופן. לו היינו מנסים להרגיש את דרכנו לתמונה זו, היינו חווים עד כמה אי אפשר להתעלם מהרוחי. נפש ורוח נמצאים בעצם הצורה של הפנים האלה. צורה זו יכולה להישאר כך לנצח. החיים הפנימיים הפכו לצורה, קבועים בצורה. הנפש והרוח הפכו לצורה. אבל אז אנו מתבוננים בראש של זאוס. הנפש והרוח נוכחים גם במצח הצר הזה, אבל יש לנו את ההרגשה שצורה זו יכולה להשתנות בכל רגע. מתוך השראה עמוקה, האמן הצליח לשמור במציאות את החיים ואת הצורה.

אך כשם שהאמן יכול לעצב חיים וצורה ביצירותיו הגדולות, כך ישותנו כולה הינה למעשה חיים וצורה. זה כשלעצמו מראה שהטבע האנושי בא ממקור רוחי ונוצר מתוך החיים, מתוך התהליך המתמשך של החיים, וזה מה שנותן לו תמידיות. ישות האדם חווה חיים ומוות כביטוי של קוטביות גבוהה זו של הקיום. במובן הזה גיתה אמר: "המוות הינו האמצעי שדרכו הטבע יכול ליצור עוד חיים." כך החיים מוצאים צורה לא עבור חיים חד-צדדיים, וגם לא עבור מוות חד-צדדי, אלא עבור שלם הרמוני גבוה שאותו ניתן ליצור דרך החיים והמוות ביחד. על בסיס זה הרוחי והפיזי יכולים לפעול ביחד באמצעות הגברי והנשי. החיים המתפתחים לנצח בעקרון הגברי, והחיים המוחזקים בצורה בעקרון הנשי.

בחקירת מהותם של המינים לא התחלנו בהתבוננות חד-צדדית בקיום הפיזי, אלא חיפשנו תשובה ברובד הרוחי של הקיום. את ההרמוניה מעל המינים ניתן למצוא רק במידה בה שני המינים מתעלים לרובד זה. לכן, לו יכולנו לאפשר למציאות מעבר למינים לפעול בחיים הפרקטיים, בעזרת היישום של הידע שניתן לרכוש באמצעות מדע הרוח, הייתה נפתרת בעיית המינים. עם זאת, אין זה מרחיק אותנו מהחיים. כי את מה שפוגש אותנו בשתי התופעות של הטבע האנושי ניתן להבהיר בצד הטוב ביותר על ידי שאיפה מודעת להרמוניה גבוהה זו. בדרך זו, שאלת המינים הופכת לעמוקה יותר ותיווצר הרמוניה בין הקטבים. כל דבר הקשור במהותם של המינים מקבל צורה ומשמעות שונה מאד. אנו לא יכולים לפתור את השאלה דרך תיאוריות ודוגמות, אלא עלינו לחפש קרקע משותפת ולמצוא את התפיסות והרגשות שמובילים מעבר למינים.

הערות אלה הראו, כפי שאנו מגלים שוב ושוב, שעלינו להבחין בין המציאות של החושים לבין מהות הישות עצמה. אם ברצוננו לפתור את חידות החיים, עלינו להתבונן בישות האדם השלמה מעולם החושים ומעולם הרוח. ניתן לראות שמעבר לקוטביות הנתפסת באמצעות החושים, גבר ואישה הינם עטיפות בלבד, מעטים שמסתירים את המהות האמיתית של הישות האנושית. עלינו לחפש מעבר למעטים, כי שם נמצאת הרוח. איננו צריכים להתבונן רק בצד החיצוני של הרוח, אלא עלינו להיכנס לתוך הרוח עצמה.

אנו יכולים להביע זאת גם כך: האהבה החדורה בחוכמה או החוכמה החדורה באהבה הינה המטרה הגבוהה ביותר. "הנשי הנצחי מושך אותנו קדימה." (השורות האחרונות של "פאוסט" מאת גיתה). הנשי הינו אותו אלמנט בעולם ששואף כלפי חוץ כדי שיופרה על ידי האלמנטים הנצחיים של החיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *