רודולף שטיינר

דורנאך שוויץ, 1922-1923 GA348

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דמייל

לספר המלא הכולל הקדמה של מריה שטיינר: ראו כאן

הרצאה 5 13.12.1922

העין. צבע השיער

ד"ר שטיינר: ובכן, רבותי, אולי יש למי מכם שאלה שהיה רוצה לשאול אותי היום?

שאלה: ברצוני לדעת מדוע נדירים יותר ויותר אנשים בעלי שיער בלונדיני. פעם היו מצויים אנשים רבים בעלי שיער בהיר באזור שבו נולדתי, אך עתה מצויים בו הרבה פחות. מדוע כך הדבר?

ד"ר שטיינר: השאלה שלך מתאימה בדיוק לדיון שלנו, ואתייחס אליה אחרי שאתאר את העין האנושית עבורכם, כפי שהבטחתי לעשות מוקדם יותר. כבר למדנו על האוזן. עכשיו נתבונן בעין. בוודאי הבחנתם ששיער בלונדיני קשור לעיניים כחולות. בדרך כלל, לבלונדינים יש עיניים כחולות. השאלה שלך קשורה לעניין זה שאותו תבין במלואו כאשר נבחן את העין.

לעיניים יש משמעות גדולה עבור האדם. יש הנחה שלאנשים שנולדים עיוורים אין שום תועלת מעיניהם. על כל פנים, הן עדיין חלק מהם, ויש להן תפקיד לא רק בראייה אלא גם השפעה על כל מערכת העצבים, במידה ומקורה במוח. העיניים עדיין שם אצל מי שנולד עיוור, גם אם אינן יכולות לראות. הן ממוקמות בארובת העין אבל משהו פגום בהן בפנימיותן, במיוחד העצב האופטי. כתוספת, השרירים ששולטים בתנועות העין קיימים גם אצל העיוור, ולמעשה ממשיכים להשפיע על מערכת העצבים. כך, העין היא באמת אחד מהאיברים החשובים ביותר בגופנו.

העין, שהיא באמת כמו עולם מיניאטורי, ממוקמת בחלל שנוצר על ידי עצמות הגולגולת. אפשר לומר שהיא משהו כמו עולם זעיר. העצב האופטי ממלא את רשתית העין ומסתיים במוח, שאצייר אותו כאן [מצייר], אם זוהי העין הנראית בפרופיל ויושבת בארובת העין, אז כאן מימין, יש תעלה שדרכה עובר העצב האופטי. גלגל העין מכוסה ברקמה שומנית המוקפת בקירות עצם. צמודים לה שישה שרירי ראיה הנמשכים לאחור לתוך קירות העצם של ארובת העין. עצמות אלו נמצאות ישר מאחורי עצמות הלסת העליונה.

בחלק הקידמי של העין יש רקמה שקופה וזכה לחלוטין שדרכה עובר האור. זה שהרקמה נראית שחורה זו אשליה. במציאות, אתם רואים דרך העין ישר אל הקיר האחורי. אתם מביטים דרך העור השקוף כל הדרך אל גב העין. העיגול השחור שאתם רואים הוא האישון, הנראה שחור משום שזהו הצבע של החלק האחורי של גלגל העין. זה כמו לראות דרך החלון של חדר אפל. אם אתם חושבים שהחלון עצמו הוא שחור, אתם טועים. פנים העין הוא שקוף לחלוטין. רקמה זו היא אטומה וקשוחה כאן ושקופה בחזית. בתוכה ולקראת החלק האחורי יש שכבת רקמה אחרת המכילה רשת של כלי דם דקיקים ועדינים, המתעבים כאן. סביב לאישון נמצאת קשתית העין, שאצל כמה אנשים היא כחולה ואצל אחרים היא אפורה, ירוקה, חומה או שחורה.

בין קשתית העין והרקמה השקופה יש נוזל שקוף. היכן שאתם רואים את העיגול השחור יש עור שקוף, הקרנית. מאחוריה החדר הפנימי. הוא מכיל נוזל חי ומעוצב איך שהוא כמו עדשת זכוכית קטנה. העדשה הממשית של העין ממוקמת כאן, היכן שכלי דם עדינים אלה מתאספים יחד וקשתית העין נוצרת. מבנה זה, הנקרא העדשה הגבישית, מכיל גם כן נוזל חי. הכיסוי החיצוני שלו שקוף, ומאפשר לכם לראות את השחור שמאחוריו. שלא כעדשת זכוכית, היא ברת תנועה. היא זזה במיוחד כשצריך למקד את המבט במשהו קרוב. במקרה זה, היא מקבלת צורה כזו [מצייר], עבה באמצע. כאשר אתם צריכים להביט למרחק, היא משנה צורתה כך, דקה באמצע.

ליד הקשתית יש שרירים קטנים ועדינים, שאותם אנו מותחים כדי לעבות את העדשה כאשר אנו מתבוננים במשהו קרוב, או מרפים כדי להפוך את העדשה לדקה יותר. ההרגלים של האדם גם כן משפיעים על העדשות. אם אתם משתמשים לעיתים קרובות בעיניכם לעבודה מקרוב, כמו קריאה או כתיבה, העדשות נהיות בהדרגה עבות באמצע באופן קבוע, ואתם נהיים קצרי רואי. אם אתם ציידים, מביטים לרוב למרחק, אז העדשות נהיות דקות באמצע ואתם נהיים מרחיקי רואי. דבר אחר שיש לתאר הוא שבנעורים השרירים הקטנים הממוקמים בתוך וסביב הקשתית עדיין חזקים וגמישים ואנו יכולים להסתגל לשדה הראיה שלנו. בגיל מבוגר הם נהיים רפויים. זה מסביר למה אנשים רבים נהיים מרחיקי ראות עם הגיל, אבל בעיה זו אפשר לתקן. אם העדשות עבות מדי באמצע, ממליצים על משקפיים עם עדשות קעורות. זה יפצה על ההתעבות של עדשות העין. לכמה אנשים יש אפילו בעיה כפולה, הם צריכים זוג משקפיים אחד למרחוק ואחד לקרוב. אם עדשות העיניים דקות מדי, יהיו למשקפיים עדשות קמורות. העובי שלהן מתווסף לעדשות העין ומפצה על הפגם.

אפשר לומר שאנו יכולים לראות משום שאנו יכולים לתקן את הפגם בעדשה. העדשה שבעין שלנו היא כמו זו שבמשקפיים שלנו. קצרת רואי ורחוקת רואי. אבל העדשה במשקפיים שלנו נשארת כל הזמן אותו הדבר, בעוד שזו שבעין היא חיה ויכולה להתאים את עצמה לפי הצורך.

מאחורי העדשה יש גם כן משהו כמו נוזל חי. גם הוא שקוף לחלוטין, ומאפשר לאור לעבור דרכו. חומר ג'לטיני וגבישי זה ממלא לגמרי את החלק הפנימי של גלגל העין. כך, כאן מקדימה יש משהו כמו 'מים קשים' שקופים, האקווס הומור (Aqueous Humour) אחרי כן באה העדשה השקופה, ואז בא הוויטראוס הומור (Vitreous Humour), שגם הוא שקוף. העצב האופטי נכנס לעין כאן, ומגיע בערך לכאן.

עצב אופטי זה מורכב מאוד. ציירתי זאת כאילו סיב העצב המרכזי פשוט מתחלק כאן, אבל יש כאן הרבה יותר מזה. יש למעשה ארבע שכבות של עצבים המקיפים את הוויטראוס הומור. זוהי השכבה החיצונית של העצב [מצייר], הפועלת כמו ראי חזק. כשאור נכנס לעין ופוגע בשכבות של הרשתית, הוא משתקף בכל מקום. הוא אינו נכנס לכאן [כנראה ששטיינר התכוון לתעלת העצב] אבל נשאר בתוך העין. השכבה החיצונית פועלת כמו קיר של מראה ומשקפת את האור. שכבה שניה של עצבים מעצימה יכולת שיקוף זו. כפי שאמרנו, העצב המהווה את קו הגבול של גלגל העין מכיל ארבע שכבות. השכבה החיצונית ביותר והשכבה השניה אחריה משקפות בחזרה את כל האור לתוך התחום הפנימי. כך, בתוך הוויטראוס הומור יש למעשה רק אור משתקף. שכבה שלישית של עצב מכילה אותו חומר הבונה את החומר האפור של מוחנו. החלק החיצוני של מוחנו עשוי חומר אפור, לא לבן. 'עור' אחר מרכיב את השכבה הרביעית. אתם רואים, הוויטראוס הומור ממוקם בתוך 'השק' המורכב. זה מאפשר לכל האור שחודר לתוך החלק הפנימי של גלגל העין דרך האישון להשתקף בתוך הוויטראוס הומור ולהישאר שם.

העיניים שלנו נראות כמו מכשיר פיזיקלי מורכב ומסובך. לשם מה זה? טוב, דמיינו שאדם עומד היכן שהוא. כאשר אתם מתבוננים בו נוצרת תמונה הפוכה בעינכם בגלל העדשה והוויטראוס הומור. כך, אם אדם עומד שם [מצייר], יש לכם דמות קטנה שלו בתוך העין, אבל בגלל המכשיר הזה, זוהי דמות שעומדת על ראשה. העין היא בדיוק כמו מצלמה במובן זה. היא מאוד דומה למכשיר צילום שבו האובייקט המצולם מופיע כדמות הפוכה. זה קורה גם בעין. משום שהיא מכשיר משקף, כאשר אור נכנס, הוא משתקף. כך, בעין יש דמות של איש קטן. אפילו אם כל המכניקה המודרנית המתוחכמת שלנו, איננו יכולים לייצר משהו כמו העין. עלינו להודות שהעין היא משהו יוצא דופן ומופלא.

עכשיו, ציירו לעצמכם את שמי הכוכבים. תדמו את הספירה מלאת האור הסובבת את האדמה, ועכשיו תצמצמו תמונה זו עד שתהיה קטנה למדי. מה שתקבלו זהו החלק הפנימי של העין האנושית. העין האנושית היא למעשה עולם מיניאטורי, וההשתקפויות בעין דומות לרבבות כוכבים סובבים. אתם רואים, קירות חיצוניים אלה אינם משקפים באופן שווה. יש גופים זעירים רבים, אשר, כמו כוכבים מיניאטוריים, קורנים אור כלפי המרכז. אם היינו כה קטנים כמו הדמות של האדם בתוך העין ויכולנו לבחון אותה מבפנים, החלק הפנימי שלה היה נראה גדול לאין סוף. הרושם שלנו יהיה זהה לזה שאנו מקבלים בעומדנו על האדמה ומביטים למעלה על הכוכבים הזוהרים בלילה. זה באמת כך. זה מעניין שהעין היא כמו עולם בזעיר אנפין ושלדמות האנושית הזעירה הנוצרת בעין על ידי השתקפויות תהיה אותה תחושה, אם היתה לה תודעה, כפי שיש לנו בלילה תחת כיפת הכוכבים. זה באמת מאוד מעניין!

טוב, אמרתי: 'אם לדמות הזו היתה תודעה'. אבל אם לא היו לנו עיניים, לא יכולנו לראות את הלילה המכוכב. אנו רואים את שמי הלילה ואת כוכביו המבריקים רק משום שיש לנו עיניים. אם אנו עוצמים אותן, איננו רואים את הכוכבים. גם לא היינו יכולים לראות את רקיע הכוכבים אם העין לא היתה מכילה בתוכה עולם מיניאטורי. אנו אומרים לעצמנו שיקום מיניאטורי זה באמת מסמל עולם גדול. זהו משהו שצריך להיות מובן בבהירות.

דמיינו שמישהו מראה לכם תמונה קטנה שלו או של אדם אחר. אתם תבינו שגם אם התמונה קטנה היא נלקחה מאדם בגודל רגיל. אתם אינכם פוגשים את האדם הממשי בתמונה זו, ואותו דבר בעין. במציאות יש לכם רק את שמי הכוכבים הזעירים הללו בתוככם כאשר אתם מביטים מעלה לשמיים. ואז אתם אומרים לעצמכם: "מה שיש כאן לפני הוא ה'תצלום' של רקיע הכוכבים הכביר." אתם עושים זאת כל הזמן. יש לכם בתוך העין רקיע מכוכב קטן ואז אתם אומרים לעצמכם: "זהו צילום של שמי הכוכבים הגדולים." אתם למעשה מציירים תמיד את שמי הכוכבים האמיתיים מהרקיע המיניאטורי שבעיניכם. אתם תופסים את היקום באמצעות תמונה זו שבתוככם. מה שאתם באמת חווים זה הרקיע האינסופי בצורתו המיניאטורית בתוך העין.

עכשיו אתם עשויים לומר: "כן, אבל זה היה נכון רק אם היתה לנו עין אחת כמו לציקלופ, ולנו יש שתי עיניים". טוב, מדוע יש לנו שתיים? נסו זאת. הביטו במשהו רק עם עין אחת. זה יופיע כצבוע על הרקע. אין לנו שתי דמויות של אובייקט, אנו רואים בפרופורציות ובמימדים הנכונים רק משום שיש לנו שתי עיניים. לראות בשתי עיניים זה כמו לאחוז יד ימין ביד שמאל. אנו מודעים לעצמנו משום שמהילדות אנו רגילים לומר: "אני" לעצמנו. המילה הקטנה 'אני' לא היתה נמצאת בשפה אם הצד הימני שלנו לא היה מודע לשמאלי. לא היינו מודעים לעצמנו. נהיינו כה מורגלים לדברים החשובים ביותר שאנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם. אדם בור וצר אופקים יאמר: "השאלה מדוע אדם אומר 'אני' לעצמו אינה מעניינת אותי. זה ברור שמישהו יאמר על עצמו 'אני'! טוב, זהו אדם צר מוח ואפור. הוא אינו מבין שהדברים המעודנים והמתוחכמים ביותר מבוססים על התהליכים המורכבים ביותר. הוא אינו יודע שכילד, הוא התרגל למודעות עצמית המבוססת, לדוגמא, על נגיעה בידו השמאלית עם ידו הימנית, ובכך התרגל יותר ויותר לומר 'אני' לעצמו.

אפשר לעקוב אחרי עובדה זו בתרבות האנושית. אם נחזור אחורה לזמנים קדומים, לימים של הברית הישנה למשל, אנו מוצאים כמרים אשר, סלחו לי שאני משמיע דברי כפירה שכאלה – לעיתים קרובות ידעו הרבה יותר מכמרים בני ימינו ואשר אמרו: "אנו רוצים ללמד את האדם מודעות-עצמית". והם לימדו אנשים להצמיד ידיים. זהו המקור להצמדת הידיים בתפילה. אדם מצמיד ידיים כדי למצוא את האגו החזק בתוכו ולפתח את רצונו. דברים כאלה אינם נאמרים כיום משום שאינם מובנים. הכמרים היום פשוט אומרים לחברי הקהילה להצמיד ידיהם בתפילה. הם אינם נותנים את משמעות המחווה הזו משום שהם עצמם אינם יודעים אותה יותר.

כאשר אנו רואים בשתי עינינו, אנו חשים שמה שנמצא שם באור הוא למעשה מרחבי. אם היתה לנו רק עין אחת, כל דבר היה מופיע כמצוייר על הרקיע. שתי העיניים שלנו מאפשרות לנו לראות דברים בשלושה מימדים ולחוות את עצמנו כעומדים בתוך מרכז העולם. במובן טוב או רע, כל אדם מחשיב עצמו כמרכז העולם. לכן, יש לזה חשיבות כה גדולה שיש לנו שתי עיניים.

עכשיו, משום שזה כה חשוב עבור האדם להשתמש בעיניו כדי לראות, אנו מתעלמים ממשהו אחר הקשור אליהם. איננו כה בורים ביחס לאוזן. אני מאמין שכבר ציינתי שכאשר אנו שומעים אנו גם מדברים. כלומר, אנו עצמנו מייצרים את מה שאנו שומעים. אנו יכולים להבין שפה מדוברת רק בגלל חצוצרת השמע, הנמתחת מהפה לתוך האוזן. אתם בוודאי יודעים שילדים הנולדים חירשים אינם יכולים לדבר, ואנשים שלא לומדו לדבר שפה אינם יכולים להבינה. צריך להשתמש באמצעים מיוחדים כדי להשיג הבנה של מה שנשמע.

במבט ראשון זה באמת נראה שראייה היא המטרה היחידה של העין, אבל ילד לומד לא רק לראות בעיניו אלא גם לדבר איתן, גם אם איננו מקדישים תשומת לב רבה לכך. השפה של העיניים אינה מתאימה לשימוש יום יומי כמו השפה המכוונת לאוזניים, אבל בעזרתה אתם יכולים לגלות אם אדם מדבר שקר או אמת. אם אתם רגישים ולו במעט, אתם יכולים לגלות בדרך שבה הוא מביט בכם האם הוא מדבר אליכם אמת. העיניים אכן מדברות, והילד לומד לדבר עימן בדיוק כפי שהוא לומד לדבר עם הפה.

בדיבור, הגרון, בתפקידו כמבטא צלילים, נפרד מהאוזן, כך יש שני אספקטים נפרדים. במקרה של העין, יש שרירים ישר בתוך האיבר וגם סביבו. אלו הם השרירים העושים את העין לסוג של איבר נראה של דיבור. אם אנו מביטים למישהו ישר בעיניים, או שיש לנו מבט ערמומי, זה תלוי בשרירים הסובבים את גלגל העין. זה כאילו שהאוזן היתה בתוך הגרון, כמו בדגים. באדם האוזן נפרדת מהגרון, אבל בדגים הם מחוברים ויוצרים איבר אחד. הפעולה של הדיבור נפרדת מהשמיעה, אבל בעין זה כאילו שהגרון עם השרירים שלו סובב את האוזן. העין ממוקמת בתוך איבר הדיבור שלה כמו אוזן הממוקמת בתוך הגרון. בבני אדם זה כך [מצייר]. כאן יש לנו גרון, קופסת הקול, היורדת מטה דרך קנה הנשימה לתוך הריאות ולמעלה לתוך החיך. זה מאפשר לנו לדבר. מהפה יש לנו קשר לאוזן.

עכשיו דמיינו שהגרון אינו כפי שהוא בבני אדם אלא שהוא מתפשט חוצה הרבה יותר. אז נקבל את הגרון הרחב שיש ללוציפר בפסל העץ שלי. הגרון כה גדול שהראש נמצא בתוכו, והוא מגיע לשני צידי הראש כדי להקיף את האוזניים. באיבר זה אנו יכולים גם לדבר וגם לשמוע. עם העין זה בדיוק מה שאנו עושים, אנו מדברים באמצעות השרירים הסובבים את גלגל העין, ובה בעת אנו רואים דרך העין. כך, בכמה מובנים, העין דומה לאוזן, אבל במובנים אחרים היא כמובן, שונה למדי. אם כן, זוהי התכלית של השרירים שאותם ציירתי כאן.

אנו יכולים לומר שאנו מדברים על דברים שאנו יודעים ואנו מחשיבים את אלה המדברים על דברים שאינם יודעים עליהם דבר כטיפשים. אנו אומרים על אנשים כאלה שהם מדברים לעצמם, יורים מילים בצרורות. בדרך כלל אנשים נבונים והגיוניים מבטאים את מה שהם יודעים. איננו מדברים במודע עם העין, כי עלינו להיות בחורים חכמים באמת כדי לדבר באופן מודע את שפת העיניים. תהליך זה הוא בלתי מודע ומתלווה להתנהגות אחרת שלנו. האנשים בדרום איטליה, למשל, עדיין מדברים על 'עין רעה'. הם עדיין יודעים שאדם בעל מבט מסוים אין לסמוך עליו. הם מדברים על עין רעה משום שהם חשים שהעין מבטאת את כל טבעו של האדם מבלי שיהיה מודע לכך. אמונה טפלה זו בדרום איטליה כה מושרשת שכמה אנשים תולים קמעות קטנות או מדליות דתיות סביב צווארם כהגנה בפניה.

וכך אתם רואים באיזה אורח מופלא העין מעוצבת. אדם הלומד את העין בדרך זו פשוט אינו יכול לומר שאין בה דבר מהנפש. זו בפשטות בורות וטיפשות לומר שאין בעין מיסוד הנפש. אנשים אומרים שהאור חודר דרך האישון לתוך העין, עובר דרך העדשות לתוך הוויטראוס הומור, ומייצר דמות כאן על הרשתית, וזו מועברת לתוך המוח. המדע המודרני עוצר כאן. או אולי ממשיך הלאה ואומר שהאור במוח משמש ליצירת מחשבות. תיאור זה מצמיח כל מיני אמירות שטותיות המובילות לשום מקום.

במציאות, האור אינו מגיע למוח. הסברתי כיצד הוא משתקף בגלגל העין כמו בראי. האור נשאר בעין. וחשוב לדעת שהוא נשאר שם. החלק הפנימי של גלגל העין הוא כמו מרחב כוכבי מואר. האור נשאר בתוך העין ואינו חודר ישירות לתוך המוח. אם האור היה חודר לתוך המוח, לא היינו יכולים לראות דבר. אנו יכולים לראות משום שהוא אינו עושה זאת. רק דמיינו, רבותי, שאתם עומדים שם בחדר זה לבדכם. אין כיסאות ואין קירות. החדר מואר כולו מבפנים, אבל אינכם רואים דבר. אתם רק יודעים שהחדר מואר, אבל אינכם רואים שם אובייקטים. אם המוח היה רק מלא באור, לא הייתם רואים דבר משום שלא רק בגלל האור אנו רואים. בכל מקום האור נשמר בעין ומאיר את חלקה הפנימי. מה זה אומר? טוב, דמיינו שיש לנו קופסא קטנה. אני עומד בגבי אליה. לא ראיתי אותה לפני כן. אני צריך להגיע מאחורי שאוכל לדעת שהיא שם. אותו הדבר, כאשר העין מוארת מבפנים, אני צריך תחילה להרגיש את האור כדי לדעת שהוא שם. אני צריך תחילה לחוש באור, וזה נעשה עם הנפש. במילים אחרות, המכשיר של העין מייצר משהו שאנו יכולים לחוש, הנפש עוברת דרך השרירים ומרגישה או חשה באיש הקטן שאותו תיארתי בתוך העין.

כל איבר בתוך האדם מראה לנו שהנפש מתבוננת, מרגישה או חשה במה שבתוכו. אם נבחן כל דבר בזהירות, נגלה שהנפש והרוח בכל מקום, במיוחד בעין. אחרי זמן מה נוכל לקבל את ההרגשה שאנו יושבים לפני חור הצצה. כאשר אני מביט בכם, אתם מופיעים בפנים, אבל אני יוצר את התפיסה שהדמות שבפנים היא האיש שבחוץ. כך פועלת העין. רק דמיינו שיש חור הצצה קטן שדרכו יוצרת הנפש את הרעיון שמה שנצפה הוא העולם הגדול. אנו צריכים בפשטות להכיר בקיום הנפש כאשר אנו למעשה בוחנים את העניין.

עכשיו, אמרתי שנמצאת שם דמית העין (Choroid) [מצביע על הציור של גלגל העין]. היא מכילה כלי דם זעירים ומונחת תחת העצב האופטי והרשת שלו. העצב האופטי אינו מגיע כל הדרך עד לחלק הקדמי של גלגל העין אלא דמית העין, עם השרירים שלה. הם מתפשטים עד לעדשה ולמעשה מחזיקים אותה במקום. כאן, כפי שציינתי, נמצאת קשתית העין המקיפה את האישון השחור, שאינו אלא פתח. העין מורכבת למדי. אצייר אותה מעט גדולה יותר, כפי שהיא נראית מהצד. ובכן, כאן היא קשתית העין, צמודה לשריר העטרה. דמית העין והעדשה יושבות בפנים, מוחזקות במקומן על ידי קשתית העין. כשמסתכלים בה מקדימה, לקשתית העין יש קיר קדמי וקיר אחורי. על הקיר האחורי יש גרגרים קטנים צבעוניים, שהם שקיקים מיקרוסקופיים. אצל כולם הם מלאים בחומר כחול, וזה מה שרואים אצל אנשים כחולי עיניים. במקרה כזה, השכבה הקדמית היא שקופה, כך שרואים את השכבה האחורית של קשתית העין, המלאה בחומר כחול זה. אצל אדם כחול עיניים אתם באמת רואים את הקיר האחורי של קשתית העין. החלק הקדמי שקוף. לאנשים עם עיניים חומות יש אותו חומר כחול בשכבה האחורית של קשתית העין, אבל יש להם גם גרגרים חומים לפני הכחולים. הם מכסים את הכחולים כך שכל שרואים הם החומים. לאדם עם עיניים שחורות יש גרגרים שחורים. אינכם רואים את השקיקים הכחולים אלא רק את השחורים. זוהי קשתית העין הגורמת לעין להיות כחולה, חומה או שחורה. קשתית העין תמיד כחולה בצידה האחורי, ואצל אדם כחול עיניים אין כלל חומרי צבע בחלק הקדמי. אצל אנשים חומי ושחורי עיניים, יש גרגרים צבעוניים מלפנים המסתירים את הגרגרים הכחולים מאחור. מדוע זה כך? טוב, אתם רואים, שקיקים זעירים אלה מתמלאים בהתמדה בדם ואז מתרוקנים. הדם חודר לגרגרים הקטנים בכמויות זעירות. אצל אדם כחול עיניים, הם מתמלאים כל הזמן בקצת דם ומתרוקנים. אותו דבר קורה אצל אנשים חומי עיניים ושחורי עיניים. הדם נכנס, משקיע חומרי צבע כחולים או שחורים, ואז שוב עוזב ולוקח את חומרי הצבע איתו. זהו תהליך מתמשך.

עכשיו, לכמה אנשים יש כוח חזק בדמם הנושא את החומרים מהמזון כל הדרך לתוך העיניים. זה נותן להם גרגרים חומים או שחורים. אלו עם הגרגרים השחורים הם אנשים שהאורגניזם שלהם יכול להניע את הדם הכי בחוזקה לתוך העיניים. החומרים שבאים מהתזונה מגיעים בקלות לתוך העיניים. זה פחות אצל אנשים עם עיניים חומות. העיניים שלהם אינן ניזונות כה טוב, ואצל אנשים כחולי עיניים האורגניזם אינו דוחף את חומרי ההזנה די רחוק לתוך העיניים כדי למלא את החלק הקדמי של קשתית העין. הוא נותר שקוף וכל שאנו יכולים לראות הוא החלק האחורי. כך, אדם הוא כחול עיניים בגלל הדרך שבה כל החומרים זורמים דרך האורגניזם שלו. אם אתה מתבונן באדם כחול עיניים זה, אתה יכול לראות שיש בו פחות כוח מניע במחזור הדם שלו מאשר אחד עם עיניים שחורות.

ראו את הסקנדינבים. הרבה מהתזונה שלהם משמשת למלחמה בקור הסובב אותם. לאדם נורדי לא נותרת די אנרגיה כדי לדחוף את חומרי המזון כל הדרך לתוך העיניים. האנרגיה שלו דרושה כדי להדוף את הקור. מכאן, הוא כחול עיניים. לאדם שנולד באקלים טרופי חם יש בדמו כוח מניע כדי לדחוף את חומרי ההזנה לתוך עיניו. באזורים הממוזגים זה עניין אינדיבידואלי אם לאדם יש יותר או פחות אנרגיה פנימית.

זה משפיע גם על צבע השיער. אדם עם כוחות חזקים ידחוף את חומרי המזון כל הדרך לתוך השיער, ויעשה אותו חום או שחור. אדם עם פחות כוח דחף אינו דוחף חומרים אלו כל הדרך לתוך השיער וכך הוא נותר בהיר. אנו רואים מכך שעיניים כחולות ושיער בלונדי קשורים. אדם הדוחף בכוח את חומרי המזון דרך גופו מקבל שיער ועיניים כהים. אדם העושה זאת באופן פחות נמרץ מקבל שיער ועיניים בהירים. את זה אפשר להבין ממה שאמרתי לכם.

כאשר לוקחים אתם בחשבון את האספקטים החשובים ביותר, אתם יכולים למצוא משמעות בכל דבר. האדמה שאנו חיים עליה היתה צעירה כאשר הצמיחה את המגהטאריום והאיכטיוזאורוס הענקיים שאותם תיארתי בפניכם. האדמה היתה צעירה פעם. עכשיו כבר שיאה מאחוריה. עכשיו היא כבר מזדקנת ויום אחד תמות מרוב שנים, גם אם לא בדרך המתוארת על ידי המטריאליסטים. אנחנו כבר נתקלים בכמה סימנים של זיקנתה של האדמה. ולכן, הגזע האנושי כולו נחלש ביחס לכוח המניע הדוחף חומרי מזון דרך הגוף. ומכאן, איזה חלק של האוכלוסיה יעלם ראשון מהאדמה? אנשים כהים יחזיקו מעמד יותר כי יש להם כוח מניע גדול יותר. לבלונדינים יש פחות והם יכחדו מוקדם יותר. האדמה באמת כבר זקנה. הג'נטלמן ששאל את השאלה הצביע על כך שיש פחות בלונדינים סביב משהיו בימי נעוריו. משום שהאדמה פחות חיונית, רק לאנשים שחורי וחומי שיער יש מספיק כוח מניע. אנשים בלונדינים וכחולי עיניים יכחדו כי כבר אינם יכולים להניע את חומרי ההזנה דרך גופיהם.

בעידן שבו התקיימו חיות ענקיות אלו – האיכטיוזאורוס, הפלסיוזרורוס והמגאטאריום – פרות לבטח עוד לא התקיימו, פרות שמהן נלקח חלב עבור צריכה אנושית. כמובן, גם בני אדם הצורכים חלב שכזה לא התקיימו אז. אבל רק אתמול קראתי הצהרה שכתב מישהו שבאמת פוחד מקידמה. הוא חושב שאנשים המבטאים היום רעיונות שזמנם יגיע רק בעוד מאות שנים צריך לרדוף, בגלל, הוא אומר, שהזמן עדיין לא בשל לרעיונות שלהם. רבותי, נראה לי שאם זה היה קורה בתקופה שבה פרות היו אמורות לבוא לידי קיום, לשום יצור לא היה האומץ להיות פרה! זה כמו לומר, "מה שנלמד היום כאנתרופוסופיה צריך להופיע רק בעוד מאות רבות של שנים". טוב, אז זה לא יופיע בכלל, בדיוק כפי ששום פרה לא היתה מתהווה. למעשה, זה כמו לומר: "מוטב שאשאר חזיר קדמוני מלשנות עצמי לפרה!"

המצב על האדמה הוא כזה שצריך להיות לנו אומץ להשתנות ולהתרומם מתקופות אלו שבהן המין האנושי ידע דברים באופן אינסטינקטיבי, אל תקופה שבה הכל יהיה ידוע באופן מודע. לכן אני מציג כל דבר בפניכם כאן בדרך כזו שתוכלו להקיפו במלואו ולדעת מה באמת הולך ובאיזה כיוון נושבת הרוח. כאשר אתם קוראים ספר היום, או כאשר אתם שומעים מה מתרחש בעולם הגדול והרחב, אינכם יכולים למעשה לרדת לשורש העניין הגורם לכל הדברים לתקתק כמו שצריך. אבל אנשים אינם יודעים זאת. אתם יכולים להבין תופעה כמו ההעלמות ההדרגתית של הבלונדינים אם אתם תופסים כיצד חומרי הזנה חודרים לתוך העיניים והשיער, הקשורים בקירבה בצבעם.

אם תלכו למילאנו, תמצאו שראש האריה שם מתואר בדרך כזו שרעמתו, כלומר, ההצטברות הכבירה של שיער שיש על ראשו, נראית כמו קרני אור. יצירה זו מבוססת על חכמה עתיקה שידעה שגם העיניים וגם השיער קשורים לאור ולקרניו.

שיער הוא באמת כמו צמחים הנטועים באדמה וצמיחתם כפופה לאור. אם האור אינו מסוגל למשוך חומרי הזנה כל הדרך אל תוך השיער, הוא נותר בלונדיני. אם אדם קשור יותר חזק לחומר, חומרי המזון חודרים לשיער בשלמות ומנטרלים את האור. ואז יהיה לו שיער שחור. החכמים מהזמן העתיק עדיין היו מודעים לכך, כמו גם אנשים אפילו לפני מאות שנים ספורות. כך, הם לא תיארו את רעמת האריה כמסולסלת אלא במקום נתנו לה צורה קורנת, ישרה, כאילו השמש מאירה קרניה ישר לתוך ראש האריה. זה מאוד מעניין להתבונן בדברים כאלה.