בעיית הגורל

בעיית הגורל

רודולף שטיינר

ציריך, 24 אוקטובר, 1916 GA168

תרגמה: מרים פטרי

עריכה לשונית: עירית לאופר

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה קיימת בלקט שיצא בשם: בעיית הגורל, בהוצאת חירות

 

 

ידע העובדות האובייקטיביות מסייע לנו להגיע אל מה שמדע הרוח אומר על החיים ועל מבנה עולמות הרוח. לידע זה מובילות אותנו יכולות המאפשרות לנו תובנות אודות עובדות אלו. כל זאת כבר ידוע לנו. לכן כאשר אנחנו נאלצים להצדיק את מדע הרוח עצמו, או להגן עליו מפני העולם הסובב, נבסס את הנימוקים שלנו אך ורק על התפתחותן של יכולות מסוימות, שמאפשרות לנו להגיע לתובנות אודות עולמות הרוח. מכאן נמשיך ונאמר שיכולות אלה מאפשרות לנו לדעת מהו המבנה המקביל של תנאי החיים בעולמות הרוח. את העובדות שיוצאות לאור ונחשפות בדרך זו – גם אם רבות מהן כמעט מובנות מאליהן, עדיין נכון להפנות אליהן תשומת לב – כולל אלה של העולם הפיזי שאותן ניתן לקלוט דרך החושים, לעולם אין לפגוש מבעד להתנגדויות העולות מתשוקות או רצונות אנושיים. למרות שעיקרון זה כל-כך ברור מאליו, לעיתים קרובות אנחנו שומעים התנגדויות המבוססות על תשוקות ורצונות אנושיים, כמו למשל: אם מדע הרוח מספק הסבר זה או אחר אודות עולמות הרוח, אינני רוצה להכיר את מדע הרוח יותר מקרוב, כי אם הדברים בעולמות הרוח באמת תואמים לתיאורים אלה, לעולם לא אסתגל למבנה כזה של עולם הרוח. התנגדות זו, למרות שהיא אבסורדית, נשמעת לעיתים קרובות מאד. אולם היא אינה נשמעת אך ורק באופן אבסורדי וקל לזיהוי זה, אלא גם במסווה של גישות שליליות המופנות אל מדע הרוח. למרות שהידע הנרכש באמצעות מדע הרוח לעולם אינו יכול להתבסס על הטיעון שהעולם מקבל משמעות רק אם הדברים השייכים לעולם הרוח מופיעים בצורה מוגדרת שהיא (כי הרי בסופו של דבר ניתן לדעת את צורתם האמיתית של דברים אלו), ולמרות שטענה זו לעולם אינה מאפשרת לנו לומר משהו אודות המבנה של עולמות הרוח (כי את זה ניתן לעשות רק על בסיס של ידע אמיתי), בכל זאת ניתן להצביע על המשמעות שמדע הרוח מעניק לחיי האדם, מאחר שמדע הרוח והשלכותיו אכן קיימים במציאות.

לפני שבועיים הבהרתי, מנקודת מבט מסוימת, את משמעות החשיבה המדעית-רוחית עבור האבולוציה של האנושות בימינו, ובמיוחד את משמעותה לאור הדרישות של זמננו. היום ברצוני להצביע על דברים נוספים שיובילו אותנו לרובד עמוק יותר של משמעותו האמיתית של מדע הרוח עבור האנושות, ובמיוחד עבור האדם המודרני. כדי להציג גם את הצד השני, אציין את ההתנגדויות שהתרבות המודרנית שלנו מפנה אל מדע הרוח, ואפרט את סוג ההתנגדות שאנו עלולים לפגוש. כפי שתיארתי בפניכם לעיתים קרובות בעבר, התפתחותן של היכולות הרוחיות, המאפשרות לחוקר הרוח להבין את העובדות של עולם הרוח, היא הדרגתית. בתחילה אנו לומדים להכיר את העובדות העיקריות של החיים הרוחיים, את עיקרי הדברים שקשורים באבולוציה של החיים הארציים בגלגולים על כדור הארץ, בחיים בין מוות ללידה מחדש, וכו'. ועם זאת ניתן שלא לדבר רק על ההיבטים הגדולים והכלליים, על האמיתות הכלליות, אלא גם על אמיתות ספציפיות כלשהן. ככל שאנו מעמיקים בלימוד היבטיה המיוחדים של האמת, מדע הרוח הופך למשמעותי יותר עבור האינדיבידואל ועבור החיים הקונקרטיים של האדם. כאשר מתבוננים בחיי האדם מבחוץ, בתחילה הם נראים כחידה. שאם לא כן לא הוא צריכים לעבור תהליך של התפתחות המעניקה לנו יותר ויותר יכולות. כי יכולותינו – במיוחד אלה השייכות לנפש – חייבות להיות תוצאה של ניצחונות. כוחנו גדל אם אנו מתגברים על קשיים. גם בספירה הרוחית, העובדה, שבתחילה לעולם יש היבט חידתי, מגבירה את כוחנו, כי המאמץ שעלינו להשקיע בפתרון החידות נותן לנו כוח, ובהדרגה הופך אותנו למושלמים יותר גם מבחינת האבולוציה האנושית כולה. אל לנו לפחד שהחיים יהיו פחות מעניינים בשל העובדה שהחידות של העולם הפיזי ייפתרו חלקית באמצעות תובנות אודות עולם הרוח. בכל ספרת חיים קיימות חידות, וכאשר אנחנו נכנסים לעולם הרוח נגלות לנו חידות חדשות. אך הניסיון שנרכוש במהלך ניסיונותינו לפתור מתוך עולם הרוח את חידות החיים והאדם הקשורות בעולם הפיזי, מעניק לנו ביטחון שתיפתרנה גם החידות העמוקות יותר של האדם ושל העולם, חידות שמופיעות רק בעולם הרוח עצמו.

חידה מיוחדת במינה היא כל מה שאנו חווים בצורת גורל בין הלידה למוות. המושג "גורל" מכיל דברים רבים מאד. בהרצאה שנשאתי בפני ציבור ב-23 באוקטובר 1916, "נפש וגוף האדם מנקודת ההשקפה של מדע הרוח", כבר הסברתי שניתן, במידה מסוימת, לשפוך אור על שאלת הגורל, אם נתייחס לגלגולים חוזרים ונשנים על פני כדור הארץ. אך נקודות מבט אלה הן כלליות יותר. ניתן להפנות תשומת לב גם להקשרים קונקרטיים יותר. נניח למשל, שאדם איבד קרוב משפחה יקר. הקרוב היה צעיר יחסית כאשר הוא נפטר, כך שמי שנותר מאחור נאלץ, במהלך חייו הארציים, לעבור פרק זמן ארוך בלעדיו. אנו יכולים לראות באופן מיידי שאם אנחנו מתבוננים במחשבה מעין זו, מול עינינו הרוחיות עולה משהו שבוודאי מהווה בעיית גורל עבור אנשים רבים. כעת עלינו לזכור את העובדה שמדע הרוח אכן מאפשר לשפוך אור על בעיות גורל מסוג זה. ללא ספק, לכל מקרה יש היבט אינדיבידואלי. אך חקירה מדעית-רוחית של מקרים אינדיבידואליים מאפשרת הבנה מסוימת של התהליכים המסתוריים של החיים האנושיים.

כך למשל, נוכל להתבונן בחוויה הבאה: מישהו נפטר בגיל צעיר ונקרע מעל בני משפחתו. בעבר כבר הסברתי לכם שבאמצעות העובדה שבני אדם נקשרים זה לזה דרך גופם הפיזי, נוצרים קשרים אחרים שהיקפם רחב בהרבה מאלה שתלויים בקיומנו בגוף הפיזי. כאשר אנחנו חיים עם אדם מסוים עשר, עשרים, שלושים או ארבעים שנה, נבנית ספרה של קשרים ושל כוחות, גדולה בהרבה מזו שנוצרת בין השניים בעולם הפיזי. אם באמצעות ראייה רוחית אנו מתבוננים בקשרים האחרים שנוצרים כפי שתיארתי, במקרים רבים נגלה שמטבעם הם דורשים שהקשר יימשך לאחר האובדן, הן מבחינת האדם שנותר מאחור, בעולם הפיזי, והן מבחינת האדם שעבר דרך שער המוות לעולם אחר, לעולם הרוח. על האדם שנשאר מאחור לשאת את האובדן. באופן מופשט אנו יכולים לומר שהוא איבד אדם אהוב, שנעלם מטווח ראייתו בעת שהוא כלל לא חשב שהוא עלול לאבד אותו. אולי אובדן זה ריסק תקוות לחיים-עתידיים משותפים, כאן בעולם הפיזי. אולי נחרבו תקוות ותוכניות לעתיד. חוויות אלה מהוות חלק מהחיים. אך בנוסף, הן מהוות חלק מכלל החוויות המשותפות שיכולות להיות לנו בגוף הפיזי. העובדה שלחוויות שחלקנו עם ידיד שנפטר מתווספים צער ואבל, משנה את הקשר שיכול היה להתפתח רק באמצעות העובדה ששנינו חיינו בגוף פיזי. כשם שהחוויות היומיומיות שאנו חיים במפגש שבין גופינו הפיזיים קולחות אל זרם הקרמה, זרם האבולוציה שמתקדם תדיר, כך הרגשות שעולים מרשמי הצער והאבל מתווספים למה שחווינו ביומיום. כל הרשמים והרגשות שאנו חווים באופן זה מתווספים לחוויות שיצרנו במהלך חיינו בגוף פיזי. את זה רואים מנקודת מבטו של זה שנותר מאחור בעולם הפיזי.

נקודת מבטו של אדם שעבר לעולם הרוח שונה במידת מה. העובדה שהוא עבר לעולם הרוח לא תפחית את הקשר שלו עם אלה שהשאיר מאחור. מי שבאמת מסוגל לחקור את עולמות הרוח בהקשר של מקרים קונקרטיים כמו זה, יגלה שהקשר של זה שנמצא בצד השני, עם הנפשות שנותרו מאחור, חזק יותר, אינטימי יותר מזה שהתקיים במהלך החיים בגוף פיזי. לעיתים קרובות אנו רואים שהקשר נוצר כדי להשלים באופן נכון את מעגל הקשרים ההדדיים שנוצרו כאן, בעולם הפיזי. אם אנו חוקרים את הדברים באופן חיובי באמת, נגלה לעיתים קרובות את העובדה הבאה: אנו נראה כיצד אנשים נמצאים ביחד כאן, בעולם הפיזי. מתחת לסף התודעה זה יוצר ספרת התעניינויות הקשורה במערכת היחסים ההדדית שלהם. לו אנשים אלה היו נשארים ביחד בעולם הפיזי לפרק זמן ארוך יותר, הקשר שנוצר על בסיס הקרמה של חייהם הקודמים לא יכול היה להעמיק כל-כך. במקרים רבים האדם שעבר דרך שער המוות גורם להעמקה זו, הנדרשת על ידי הקרמה. וזאת כאשר הנפשות הקשורות אליו בקשר הדוק שוכנות עדיין על כדור הארץ, ובזכות העובדה שהוא מאוחד איתן במחשבות, שהוא חודר אותן וזורם דרכן, הוא יכול כעת להביא להעמקה הנדרשת על ידי הקרמה. העמקה שלא הייתה יכולה להתרחש בנסיבות החיים שהיו קיימות אלמלא עבר דרך שער המוות. לעיתים קרובות הגשמה אמיתית של קרמה קשורה בעובדה שמצד אחד, יש לשאת אבל וצער בחיים הארציים, בעוד שמצד שני, נוצרים קשרים עוצמתיים יותר עם המחשבות של אלה שנשארו מאחור.

אם נעקוב כעת אחר דרכו של האדם שנותר מאחור, אם לאחר זמן מה נראה אותו עובר דרך שער המוות, ואם נעקוב אחר הקשר שלו עם האדם שמת לפניו, נגלה דבר נוסף: נראה שדברים רבים משתנים בהתאם לפער הזמן בין השניים. למשל, כאשר אנו נכנסים לעולם הרוח יש הבדל באם אנו מגלים שם אדם שמת בזמן זהה לשלנו (ניקח מקרה קיצוני זה), או אדם שנפטר חמש-עשרה שנה קודם לכן. העובדה שהוא בילה פרק זמן מסוים בעולם הרוח ושהחוויות שהוא עבר כעת אצורות בנפש שאנו פוגשים, תשפיע עלינו בדרך נוספת, באופן שונה, ותקשור את הקשר הקרמתי בהתאם. לו הנסיבות היו שונות, הקשר הקרמתי היה נקשר אחרת. לכן כל מה שאנו חווים עם הנפשות הקשורות אלינו בקשר הדוק, עלינו לראות כחוויות המבוססות על הקשר הקרמתי שלנו עימם. למרות שהאבל והצער לא יפחתו באמצעות ידיעת עובדות אלה, בכל זאת עלינו לומר שמנקודת ראות מסוימת, כאשר רואים את חיי האדם באופן זה, הם מתחילים לקבל משמעות אמיתית. כי עלינו לזכור שבמהלך חיינו בין המוות ללידה מחדש כל מצב שבו אנו מוצאים את עצמנו מתפתח באופן כזה שעושה צדק לא רק לגבי גלגול זה בלבד, אלא לגבי כל מה שעלינו לתרום לאבולוציית כדור הארץ לאורך הגלגולים הארציים החוזרים שלנו. מה שהתחיל בתחושת צער על אובדן בן-משפחה, ידיד או אדם קרוב אלינו נמשך ומופיע בגלגול הארצי הבא. במובן מסוים הסיבה הראשונית כבר מכילה כל תוצאה או השלכה. בחיים האנושיים אין אובדן שלא מציב אותנו באופן תואם ברצף החיים החוזרים על כדור הארץ. עובדה זו אולי לא תשכך את כאבנו בכל מקרה ומקרה, אך אם נראה את הדברים מזווית זו, נוכל לשאוב ידע מתוך החיים.

מקרה קונקרטי אחר שברצוני לציין (כי אם נוכל לדון בשאלות הללו באופן רציף, יש ביכולתם של מקרים קונקרטיים ללמד אותנו דברים רבים), הוא של אדם שחייו הסתיימו לפתע בגלל תאונה כלשהי. למן הרגע הראשון ממש אנו חשים שקיים בוודאי הבדל גדול בין אדם שמאבד את חייו בתאונה, כמו למשל אדם שנדרס על ידי רכבת, או מכל סיבה חיצונית שהיא, אופן שונה של מוות אלים, לבין אדם שמגיע לגיל מופלג טרם מותו, או שחייו מגיעים לקיצם בגלל מחלה. אנחנו גם משערים שחייב להיות הבדל בין חיים שמסתיימים מייד לאחר מחלה, וחיים שנגמרים כשמגיעים לשיבה טובה.

כמובן שהפרטים שונים בכל מקרה ומקרה, אך באופן כללי אנו יכולים להבחין בנקודות חשובות כלשהן, ששופכות אור על דברים אלה. קודם כול נשאל את עצמנו: מהו מוות אלים? על שאלה זו ניתן לענות רק אם איננו רואים את המוות מנקודת המבט של חיינו הארציים, הפיזיים, אלא מהצד השני, מהזווית של זה שכבר עבר דרך שער המוות. בהרצאותיי[1] ציינתי את העובדה שכאשר רואים את המוות מהצד השני, מהעולם אליו נכנס האדם המת בעת שהוא עובר בשער המוות, הוא האירוע החשוב מכולם, שמגלה, בלי הרף, לאדם המת שגופו נלקח ממנו, שניצחונות החיים לא מפסיקים לעולם. ההתבוננות הישירה במוות מהצד השני, מראה נעלה, נשגב ובלתי פוסק זה, מביא עמו תודעת-אני חזקה במהלך קיומנו בין המוות ללידה מחדש. כשם שהזיכרון שלנו מעניק לנו תודעת-אני בחיים הנוכחיים, כאשר הוא מוביל אותנו לאחור, לרגע מוגדר כלשהו בחיינו הפיזיים, כך ההתבוננות במוות מהצד השני, מהצד הרוחי, מעניקה לנו את תודעת-האני שלנו בתקופה שבין המוות ללידה מחדש.

 מהי תמונת המצב אם ההתבוננות במוות נוצרת בנסיבות של סיום אלים ופתאומי של החיים? כאשר מתבוננים בו מהצד השני, מוות אלים ופתאומי הוא חוויה שהשפעתה מרחיקת-לכת, הוא תפיסה מרחיקת-לכת, ולמרות שזה עלול להישמע מוזר, חקירת הדברים מגלה את העובדות הבאות: כאשר אנחנו נכנסים לעולמות הרוח דרך שער המוות, השפעת הזמן על חוויות הנפש שלנו שונה מזו שעל פני כדור הארץ, למרות שמתקיימים כאן תנאים רבים שיכולים להזכיר לנו את מה שמתרחש באופן מקיף הרבה יותר בין המוות ללידה מחדש. כדי להסביר את הדברים העיקריים שעלינו לזכור בהקשר זה, אשתמש בהשוואה שתהיה מובנת רק אם נדע את העובדות המתאימות אודות עולם הרוח.

אולי אתם יודעים שלעיתים קרובות בחיינו הפיזיים אנחנו יכולים ליצור חוויות במשך מספר ימים או שעות, שמשמעותן גדולה בהרבה ממשמעות החוויות שאנחנו חווים במהלך חודשים ואף שנים. אנשים רבים יכולים לזכור אירוע חשוב בחייהם – שאותו הם חוו כאן, בעולם הפיזי, לאורך זמן קצר מאד, ושהעניק להם כמות ותוצאות גדולות יותר של חוויה פנימית – מאירועים שהתרחשו על פני שנים או חודשים. לעיתים קרובות אנשים מתארים זאת כך: "לעולם לא אשכח את מה שחוויתי במקרה מסוים זה". לעיתים קרובות מילים פשוטות אלה מכילות את מה שתיארתי קודם. עובדה היא שהרושם שהאדם מקבל הודות לכך שעולם חיצון, עולם שאינו שייך לו, שולל ממנו את גופו הפיזי, שהתפיסה שהוא זוכה לה באמצעות אירוע זה בזמן קצר יחסית, אולי רגע אחד בלבד, מכיל במהלך החיים שבין המוות ללידה מחדש אוצר שלם של חוויות, שבתנאים אחרים הוא היה זוכה להן במהלך שלם של חיים-ארציים, שנים או עשרות שנים רבות. אין משמעות הדבר שאירוע זה כולל את כל מה שחווינו במהלך שלם של חיים-ארציים. אבל במקרה של כוחות מסוימים שאנו זקוקים להם במהלך חיינו שבין המוות ללידה מחדש, מקובצים יחדיו דברים שאחרת היו נפרשים בפרק זמן ארוך יותר, נוכל אף לומר שהם מרוכזים ברגע אחד בלבד.

החוויה שונה לחלוטין כאשר אנו רואים, בתת-מודע שלנו, את המוות מתקרב כך שהופעתם של כוחות פנימיים מביאים למוות מתוך האורגניזם האנושי, או כאשר המוות בא בהשפעת כוחות שאין להם כל קשר עם האורגניזם האנושי. סוג זה של מוות ניתן להסביר באופן אמיתי רק אם נתבונן בו בהקשר של כל מהלך החיים האנושיים לאורך ההתגשמויות הארציות החוזרות. למעשה, ההסברים שלי לגבי תודעת-האני לאחר המוות וההתבוננות במוות, יכולים להראות לכם בנקל שתפיסת המוות עצמה משמעותית ביותר עבור כוחה ועוצמתה של תודעת-האני שלנו בין המוות ללידה מחדש.

נסיבות שמזווית החיים הפיזיים נראות כצירוף מקרים אינן צירוף מקרים כלל ועיקר, אלא חלק מעולם ההתרחשויות ההכרחיות. מנקודת המבט הארצית, דריסתו של אדם על ידי רכבת תראה אולי כצירוף מקרים. כאשר רואים זאת מהצד השני, מהצד הרוחי, זה אינו נראה כך. אם מהצד השני, מהצד הרוחי, נשאל את השאלה הבאה (אם יורשה לי להשתמש בביטוי זה, שכמובן הוא דימוי בלבד): "איך נראה מוות אלים כל-כך כאשר מתבוננים בו לאור כל הגלגולים הארציים של האדם?" – נגלה בכל מקרה שבעידנים קודמים של גלגולים-ארציים חוזרים ושל חיי-ביניים, בין מוות ללידה מחדש, האדם שסבל מוות אלים פיתח עד לרגע התאונה שלו תודעת-אני שנזקקה לחיזוק, להעצמה. ההעצמה הנדרשת נוצרת בשל העובדה שחייו הפיזיים של אדם זה אינם מסתיימים מבפנים, כי אם מבחוץ.

עלינו להביא בחשבון את העובדה שהקשרים עם העולם הסובב שנוצרים בנפש באמצעות כוחות חשיבה אינם הקשרים היחידים, כי בדרך כלל רק במקרים יוצאי דופן אנו מודעים לאופן בו התת-מודע שלנו חושב. לעיתים קרובות שמעתם אותי אומר שפעולת החשיבה שלנו אינה מסתיימת על סף התודעה, וזאת משום שבתת-מודע של האדם, ואפשר לומר גם בעל-מודע שלו, מתקיימת פעולה חשיבתית בלתי פוסקת. אלא שבשום דרך שהיא האדם אינו יכול לתפוס את המשמעות האמיתית של צורת תודעה מורחבת זו עבורו. אנו יכולים לשאול כל אדם: "מדוע לא קרתה לך תאונה זו או אחרת הבוקר?" כי קיימת אפשרות שלכל אדם תארע תאונה. לפעמים יש ביכולתנו לתפוס את המצב במידה מסוימת, אך רק לעיתים נדירות מאד אנו מסוגלים לראות את ההקשר בכללותו. לפעמים אנו חשים באי-חשק לעשות משהו מסוים. אנחנו יוצאים מהבית באיחור של חצי שעה למשל, ולאחר מכן אנו מגלים שבזמן זה קרתה תאונה, כזו שהייתה פוגעת בנו לו היינו עוזבים את הבית חצי שעה קודם לכן. במקרה זה תת-המודע שלנו היה פעיל, תת-המודע שלנו גרם לנו להתמהמה. השפעות אלה של התת-מודע קיימות תמיד, אך בדרך כלל איננו יכולים לקלוט אותן.

אלה שיכולים להתבונן בתנאים הקיימים בעולם מנקודת המבט הרוחית מודעים לכך שאדם שעומד למות בתאונה, ושהמלאך השומר שלו אינו מונע אותה, נדחף לכך על-ידי הקרמה שלו. לו התאונה לא הייתה מתרחשת, גם ההעצמה של תודעת-האני של אדם זה, עליה דיברתי קודם, זו שהייתה אמורה לקרות בדיוק בדרך זו, לא הייתה מתרחשת. בכל גלגול ארצי שהוא, לידתו של האדם מכניסה אותו לנסיבות ספציפיות כאלה ולא אחרות. הוא נכנס אליהן, אך בשלב האחרון של קיומו בין מוות ללידה מחדש, הוא נוכח שהאני שלו חלש במובן מסוים, שחסר לו כוח. אז הוא מתמלא באימפולס שמטרתו לחזק את האני שלו. זה מוביל אותו לנסיבות שמובילות לתאונה. באופן זה עלינו לראות את הדברים. ואם אנו חושבים עליהם מנקודת המבט של ידע מדעי-רוחי נוכל לראות את הקשרים האמיתיים של החיים.

לעיתים קרובות הדגשתי שאנשים לא לוקחים בחשבון די הצורך את השינויים שהתרחשו לאחרונה בהתפתחות הנפש האנושית. רוב האנשים, במיוחד אלה שנדבקו בנגיף ההשכלה המודרנית, חושבים שחיי הנפש האנושיים לפני מאות שנים היו בדיוק כפי שהם כיום. זו טעות. חיי הנפש עברו שינוי, אופיים וגישתם השתנו לחלוטין. הידע שעל המדע הרוחי להעלות על פני השטח ממקורות מסוימים, כדי להביא להבנה טובה יותר של החיים, מראה שלפני זמן לא כל-כך רב לנפש האדם היה אופי אטביסטי יותר ויכולת ראייה רוחית. אנשים היו יכולים לחוש את הקשרים של החיים. אך האנושות מתקדמת ותחושות מעין אלו נעלמות. מאחר שבמהלך האבולוציה האדם איבד באופן חלקי את הקשר הקודם שהיה לו עם עולם הרוח, קשר שהיום הוא מוסיף ומאבד אותו יותר ויותר, הצורך שלו לזכות בידיעה מחודשת של קשר זה עם עולם הרוח, באמצעות חקירה רוחית ישירה, ילך ויגדל. צורך זה קשור גם לעובדה שמדע הרוח מופיע בדיוק כעת. בזמנים קדומים לא היה בו צורך מפני שנפש האדם לא הגיעה לשלב ההתפתחות הנוכחי. מהסיבות שהסברנו קודם, מעתה ואילך מדע הרוח יהיה הכרחי, ובעתיד אף יהיה יותר ויותר חיוני.

 כעת נאמת אמירה זו עם עובדות קונקרטיות. היום מספר קטן בלבד של אנשים מקבלים את מדע הרוח במהלך חייהם שבין הלידה למוות. אינני אומר חקירה רוחית, אלא מדע רוח – מחשבות ורעיונות שמקורן במדע הרוח. כך במהלך חייהם שבין הלידה למוות הם לומדים משהו על עולם הרוח. עבור החיים יש משמעות לכך שאנחנו נכנסים אליהם לאחר שאנו עוברים דרך שער המוות.

גם העובדה שאסביר כעת עלתה בזמננו. כאשר אנו חוזרים לזמנים קדומים, אנו מגלים שתפיסת האדם את הקשר שלו עם עולם הרוח הייתה עדיין פרי ירושה עתיקה. האדם עבר דרך שער המוות, ומפני שבאמצעות רגשותיו, ראייה רוחית אטביסטית וחוויות דומות, היה לו קשר מסוים עם עולם הרוח, לחייו בגוף הפיזי היה משהו משותף עם החיים אליהם הוא נכנס דרך שער המוות. מפני שהאדם ידע משהו על עולם הרוח (למרות שהיה זה ידע אינסטינקטיבי בלבד), לאחר שעבר דרך שער המוות היה לו יותר מאשר רק המחשבות המזכירות לו את חייו הארציים. מעתה הנפשות האנושיות תעבורנה דרך שער המוות כשהן מחוברות לארץ אך ורק באמצעות זיכרונותיהן. כביכול הן זוכרות את חייהן הארציים ועדיין קשורות אליהם, מפני שלאחר המוות חיים אלה ממשיכים לחיות בזיכרונן. זהו מצבו של האדם המודרני, שאינו יכול לקבל רעיונות לגבי עולם הרוח ממדע הרוח. אם הוא יקבל רעיונות אלה, לאחר מותו הם ייצרו משהו שלא רק שיאפשר לו לזכור את חייו הארציים, אלא יאפשר לו גם להבינם. הרעיונות הרוחיים שאנו מקבלים לפני המוות הופכים לאחריו ליכולות. לאחר המוות נפתחים כביכול חלונות שפונים מעולם הרוח לעולם הפיזי, ומגלים את מה שקיים בעולם הפיזי, מפני שכאן בחיים הארציים רכשנו מחשבות שקשורות לעולם הרוח. לכן מדע הרוח מאפשר לנו לקחת איתנו תוצאות ממשיות כאשר אנו עוברים את סף המוות.

מה שאנחנו רוכשים באמצעות מדע הרוח איננו רק מצבור-ידע חסר-חיים, אלא אוצר-חיים אמיתי, משהו שממשיך לחיות כאשר אנו עוברים דרך שער המוות. אכן, מדע הרוח הוא אוצר-חיים גדול, גם במשמעות שכבר הסברתי בהזדמנויות רבות, וגם מאחר שהאדם המת חי במחשבותינו באופן מודע ומרצונו, אנחנו מסוגלים לעשות למענו משהו תודות למדע הרוח שהתחלנו לקבל. זה גם קשור להסברים שנתתי לעיתים קרובות לגבי קריאה למתים. החבר המת חי במחשבותינו. הוא רואה את מחשבותינו. אם מחשבות אלה נובעות מחשיבה רוחית-מדעית, או אם אנו מספרים לו משהו שאנו יודעים או חושבים בקשר לעולמות הרוח, הוא מתאחד עם המחשבות שאנו שולחים לו באמצעות מדע הרוח מהממד הארצי. מיקוד המחשבות שלנו בו יוצר את החיבור בין כאן לבין מה שמֵעֵבֶר לו, ומהווה כוח משיכה. מאחר שמדע הרוח מלא בחיים, ניתן כביכול לשלוח למעלה כוח חי המשמש כמזון עבור האדם המת המחובר אלינו.

 כך אנו רואים שמדע הרוח אכן מתגבר על המוות באופן נפשי זה, ושהוא חודר לחיים. אנו מקימים קהילה של חיים ומתים, שאחרת לא הייתה יכולה להתקיים בתקופה הנוכחית בצורה כה אינטנסיבית, היות שכאן, על פני כדור הארץ, אנחנו מתמלאים במחשבות שקיבלנו ממדע הרוח, והיות שאנחנו כביכול מעניקים מחשבות אלה למתים, ופונים אליהם.

למדע הרוח יש השפעה חיה על החיים בכל המובנים, בעוד שהידע שנרכש בעולם הפיזי בצורת מדע רגיל מורכב ממחשבות שמשמעותן תקפה רק בפרק הזמן שבין הלידה למוות. במשך החיים שלאחר המוות יש להם ערך של זיכרונות בלבד, ואין להם השפעה חיה. יש לזכור הבדל זה באופן ברור.

כאשר אנו מהרהרים במשמעות של מדע הרוח עבור האבולוציה הנוכחית והעתידית של האנושות, עלינו לקחת בחשבון דבר נוסף. לא רק מה שאנו רוכשים כאן כמדע רוחי ומשדרים למתים, לא רק זה שעובר מהעולם הפיזי לעולם הרוח פועל מעולם הרוח על הספרה הארצית, אלא גם מה שאנו מביאים עימנו דרך שער המוות בצורת הישגים שנרכשו באמצעות ידע רוחי. בהדרגה הספרה הארצית – ואל לנו לשכוח עובדה זו – הולכת ונעשית דלה בגלל הכוחות שבאים מכדור הארץ עצמו, כוחות שאנשים מפתחים במהלך חייהם שבין הלידה למוות. החיים הארציים היו מִדלדלים אילו לארץ לא היו זורמים כוחות מעולם הרוח, בנוסף לאלה שכבר ירדו לכאן עד כה.

בימינו, מייאש לראות עד כמה אנשים חיים באופן חסר מחשבה, מבלי לשים לב להידלדלות ההדרגתית של הקיום הארצי. זו אינה תופעה שבאה לידי ביטוי רק בחיים הרוחניים של האדם וגם לא רק בתרבותו, אלא גם בהיבט הדחוס ביותר של החיים הארציים-פיזיים. בספרו המצוין של אדווארד זוס (Eduard Suess), פניו של כדור הארץ, תוכלו לקרוא שפעם כדור הארץ נראה אחרת: שטחו הפיזי היה שונה. פני כדור הארץ עוברים כביכול תהליך של מוות איטי, כי הם אינם מכילים עוד כוחות זהים לאלה שפעלו בו בעבר הרחוק.

מה שמתרחש בחיים הפיזיים מתרחש גם בחיים הרוחיים. כפי שכבר ציינו, לעיתים קרובות מייאש לראות כיצד אנשים פוגשים זאת מבלי להיות מודעים לכך. מבחינת החיים הרוחיים, כאשר אנו מתארים את השביל שהאנושות פוסעת עליו, עלינו לומר: למרות הגאווה הנפוצה בימינו, נראה שהמחשבות של בני האדם הולכות ונעשות פחות ופחות מלאות חיים, יותר ויותר מתות, ואף יותר ויותר מנותקות. כמובן, האדם המודרני גאה מאד בחשיבתו… מורים רבים ליוונית חושבים שהם גדולים מאפלטון כאשר הם מסבירים אותו לתלמידיהם! הבּל (Hebbel), משורר בעל חשיבה מעמיקה, כתב במחברתו על כוונתו לכתוב דרמה (תוכנית שלא מומשה), בה אפלטון, הדמות הראשית, נענש בחומרה על ידי המורה שלו על שאינו מסוגל, בשיעור יוונית, להבין את אפלטון! במובן מסוים, האדם היה מאבד את רצף חשיבתו, אם חשיבה זו לא הייתה מתרעננת באמצעות מחשבות שנולדות מתוך ידע מדעי-רוחי. אולי זה יישמע מוזר היום, אך זה נכון: הכוח האדיר שהאדם צריך כדי לתפוס את מחשבותיו בצורה הנכונה, כדי שהן תאחזנה באמת, כוח זה נעשה חסר אונים, מפני שהאדם חייב להפוך לעצמאי, חייב לרכוש כוחות משל עצמו. מסיבה זו (אני יכול להביע זאת באופן זה), האלים והישויות הרוחיות שפעם עוררו השראה במחשבות בני האדם ברצף חשיבתם נסוגו, וכעת על האדם להביא, באופן עצמאי, אלמנט חי לתוך מחשבותיו. הוא יעשה כך רק אם הוא לא יהיה גאה מידי כדי לקבל לתוכו את החיים שזורמים מתוך מדע הרוח.

לגבי הרגשות והאימפולסים של הרצון שלנו המצב זהה כמו לגבי מחשבותינו. האימפולסים של הרצון האנושי, למשל, הולכים ונעשים יותר עקשניים וממוקדים ברצון העצמי. הם ייפרדו בהדרגה מהאלמנט המשותף של האנושות, אלא אם כן יוחדרו לנפש האימפולסים הגדולים, הרחבים, שיכולים להיוולד רק מהתבוננות בקשר הרוחי של הדברים הפיזיים. כעת הבעתי אמיתות בעלות משקל רב באבולוציה של העתיד האנושי, אך אמיתות אלה חייבות להתחבר לנפשות של אלה שעוסקים במדע הרוח. כי מדע הרוח לא צריך להיות רק מצבור חסר חיים של ידע המספק את סקרנותנו, אלא משהו ששואף לחדור לתוך הקשר של הדברים שהאדם עתיד להתמודד איתם. כדי להשיג זאת יהיה צורך בתובנה, המאפשרת לנו לראות את המערכות של כוחות שהולכים ונהיים משותקים, ואת אלה שחייבים להחליפם באחרים. אמרתי שהכוחות הארציים של האדם יהיו משותקים אם לא תבוא עזרה מעולמות הרוח. מה שאנו משיגים באמצעות ידע מדעי-רוחי ונושאים איתנו דרך שער המוות, נותן לנו, בפרק הזמן שבין המוות ללידה מחדש, לא רק את הכוח לעצב את חיינו במהלך פרק זמן זה, אלא גם את הכוח שיאפשר לכוחות הרוחניים לרדת אל כדור הארץ. תהליך זה יצטרך להתרחש במידה הולכת וגדלה. וכל זאת כדי שבני האדם החיים על פני כדור הארץ יוכלו לקבל את הכוחות היורדים מהנפשות החדורות ברוח, נפשות שעברו דרך שער המוות וששולחות חזרה, בצורה שונה, את מה שלקחו עימן מהארץ, בהתאם למה שהתרחש באמצעות העובדה שחוויות החיים שלהן נכנסו לעולמות הרוח.

דרך אחת שבאמצעותה ניתן לשלוח השפעות מהעולם הפיזי אל עולם הרוח, היא עבודה למען המתים באמצעות קריאה עבורם, באמצעות שליחת מחשבות הקשורות במדע הרוח. יש גם דרך לתרום משהו להעשרה הפיזית של האבולוציה של כדור הארץ, וזאת כאשר מעולם הרוח נשלחים למטה ההישגים שהשגנו במהלך שהייתנו בעולם הפיזי, ההישגים שנישאו עימנו לעולם הרוח בעת שעברנו בשער המוות. דבר מעניין שעלינו לזכור, העולם הפיזי מסוגל לשוב ולקבל דברים שצורתם שונתה, בזכות היותם אוצר-רוחי, שזכינו בו במהלך חיינו הפיזיים ואותו נשאנו דרך שער המוות. בעולם הרוח הם עברו מטמורפוזה ושבו לזרום למטה בצורתם המותמרת.

מבחינתנו, אנו עובדים תדיר על הקרמה שלנו כך שהיא מתגשמת בין הלידה למוות. בנוסף אנו עובדים על הקרמה של האנושות, קרמה המורכבת מזרם-החיים שיוצא מכדור הארץ ומזה שזורם מעולם הרוח אל כדור הארץ. גם על קארמת-עולם זו אנו עובדים בעזרת כוחות שאנו מפתחים בין המוות ללידה מחדש, כוחות שעוצמתם רבה מעבר למה שנדרש לנו עבור צרכינו. מכאן מידת חיוניותו הרבה של מדע הרוח, ההכרח שהוא יתקבל ויופנם על ידי נפש האדם, לא רק למען הנפשות האינדיבידואליות, אלא גם לטובת ההתקדמות השלמה של האנושות על פני כדור הארץ. בהרצאה שלי כבר הסברתי כיצד אנו עובדים מעולם הרוח עבור חיינו הארציים העתידיים. האופן בו, לפני הלידה, אנו נכנסים בהדרגה לנסיבות תורשתיות באמצעות זרם-הדורות, והאופן בו איננו משתתפים רק במה שקשור בנו אישית במהלך החיים הארציים לעתיד, אלא גם במה שקשור באנושות כולה – מחשבות אלה שאני הוגה ברגע זה, הן במיוחד אלה שחייבות לחדור לתוכנו ולחיות בנו. עליהן יש לעשות מדיטציה, כי הן מביאות אותנו לקשר רוחי ונפשי חי עם העולם הסובב.

 מאידך הייתי רוצה להצביע על הגישה שעדיין רווחת בעולם לגבי הדברים המתגלים באמצעות מדע הרוח, ואיך העולם מאמץ השקפה שבהכרח תביא למה שתיארתי כהתייבשות המחשבות, כחוסר רצף, כחוסר קשר במחשבות של בני האדם. ודברים תואמים יופיעו גם בספירות אחרות. אני מתכוון במיוחד לאלה שמנהיגים היום בתחום זה או אחר ותורמים באופן ישיר, דרך הדחייה היהירה של כל קשר עם עולם הרוח, כפי שהוא מתגלה באמצעות מדע הרוח, להתגשמות מצב מצער זה, שאפשר לראות אותו מתקרב כבר היום, במיוחד בהקשר של עולם המחשבות.

——————————————————————-

 

[1] חלקן פורסמו כבר – ראו "ישותו הפנימית של האדם וחייו בין המוות ללידה מחדש", וינה, פסחא,  – 1914 – יצא בעברית בספר: 'עיונים אזוטריים כרך 4, הוצאת תלתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *