אימפולסים להשתנות פנימית
מאת: ד"ר היינץ צימרמן
מגרמנית: סטפני אלון ושוני תובל
עמיתיי וידידיי, עמיתותיי וידידותיי,
כבר הצבעתי בעבר על הקשר בין חינוך ולדורף לאנתרופוסופיה. בטוח שכל אחד מבין באופן שונה את המושג 'אנתרופוסופיה'. הדברים הבאים אמורים לתאר את האופן בו אני מבין את המושג.
קודם כל, עליי לבצע כמה עיקופים. האנתרופוסופיה ניתנה בצורה מסוימת. המציאות הרוחית אינה חיה בתוך מילים, אבל רודולף שטיינר היה חייב לתאר אותה באופן מילולי. מחקר רוחי, ידע רוחי, המוצגים בצורה מוגדרת. אנו, לעומת זאת, הולכים בדרך ההפוכה. אנו מנסים להגיע מן הצורה אל המהות.
מהי הצורה בה ניתנת לנו האנתרופוסופיה? בצורת ספרים. לעיתים קרובות אלו ספרים ללא אינדקס אמיתי, וכרוכים בצבעים שונים. כשמתחילים לקרוא, אז החוויה הראשונה, גם לדוברי גרמנית, היא שזו שפה משונה, משפטים ארוכים שבקושי ניתן להבינם. חוויה נוספת, בזמן הקריאה, היא ההרגשה שזה בעצם כל הזמן אותו דבר.
אני רוצה לתאר כעת חוויה שעברתי בסביבות גיל 29. בשנים שבין גיל 20 ל-30, הספר האהוב עליי היה 'הפילוסופיה של החירות'.[1] ואז, אחרי שקראתי את הספר מספר פעמים, החלטתי לנקוט בשיטה הבאה:
להתחיל בקריאת הפסקה הראשונה. ואז, כל בוקר לקרוא פיסקה אחת נוספת, ולחזור במשפט אחד על כל הפסקאות הקודמות. כך עשיתי, והעסק הלך והסתבך, וכאשר הגעתי לפרק השלישי, גיליתי גילוי מפתיע.
כעת אספר לכם בקיצור, מה כתוב בפסקאות הראשונות: מתואר משחק ביליארד. כדור מתגלגל אל עבר כדור אחר. וכעת אנו מתבוננים בתהליך זה. יש שני היבטים. הראשון הוא שאין אני יכול לחזות מראש מה יקרה לכדור השני בזמן שהכדור הראשון מתגלגל לעברו. השני הוא שאם אני רוצה לחזות מראש, אני חייב להוסיף להתבוננות החיצונית תהליך פנימי של חשיבה. בסך הכל, יש כאן תיאור של פעולה פשוטה שמראה לנו כי ישנם שני מקורות לתפישת המציאות: התבוננות וחשיבה.
אחרי שקראתי את הפסקאות הראשונות בשיטה המתוארת לעיל, שאלתי את עצמי: מהם העקרונות לפיהם בנוי תהליך החשיבה? הסתכלתי שוב על שבע הפסקאות הראשונות, ביתר תשומת לב. מצאתי כי בפסקה הראשונה יש תיאור של חשיבה ושל התבוננות. בפסקה השנייה יש משהו משונה, היא רצופה שאלות: האם כן והאם לא? הפסקה מתחילה במילה: האם, ומסתיימת בסימן שאלה. הפסקה השלישית היא כמו המשך של הפסקה הראשונה וממשיכה עם תיאור ההתבוננות. בפסקה הרביעית מתנקז הכל לצורה מושגית. הסגנון משתנה, המשפטים עמוסים בשמות עצם, ונקבע בפשטות כי "התבוננות וחשיבה הן שתי נקודות מוצא לכל שאיפה רוחית של האדם."
אז מגיעה הפסקה החמישית. היא מובילה הלאה מהנקודה אותה התחילה הפסקה השלישית, כעת מנקודת מבט של החשיבה. ובפסקה השישית, מושם דגש על התבוננות. בפסקה השביעית באה ההשלמה: שילוב ההתבוננות והחשיבה, ההתבוננות בחשיבה.
כלומר, הפסקה הראשונה: תיאור ממצה ומאפיין של התבוננות. לאחר מכן זה מתפתח לצורה מושגית, מופשטת יותר בפסקה הרביעית, בפסקה החמישית והשישית מתהפך הדיון מדגש על החשיבה חזרה אל ההתבוננות. בפסקה השביעית משתלבות שתיהן: התבוננות על החשיבה. גם את החשיבה עלינו להכיר דרך התבוננות.
כעת ניסיתי, במקום לקרוא פסקה פסקה, לחוות את השלם. הייתה לי חוויה מיוחדת: נפסק הרצף הסדרתי, ונוצר אורגניזם. אורגניזם מתאפיין בכך שיש בו איכות של מוזיקה של מחשבות, חוויה אמנותית טהורה. חוויה זו קשורה, כמובן, עם חוויה רגשית חזקה של התרוממות רוח.
אנו שואלים את עצמנו: מהם התנאים הנחוצים כדי להגיע לחוויה הזו? עלינו להתגבר על שני נתונים. הראשון הוא 50 עד 120 הק"ג אשר ישובים על יד שולחן הכתיבה. וזה לא כל כך פשוט. השני הוא הצורך להתגבר על הזיכרון הליניארי.
ברגע הזה הבנתי שהאנתרופוסופיה היא המדריך לשכחה מבורכת, שכחה מפרה. איך לעבור מזיכרונות העבר אל נוכחות בהווה. מי שמסתמך על זיכרון העבר יודע לצטט את מה שנאמר בכנסים ובהרצאות: שטיינר אמר כך, ואחר כך הוא אמר כך… אבל מי שחווה פעם את השכחה המפרה, כבר אינו מסתמך על הזיכרון בבואו לדבר על האנתרופוסופיה, אלא יוצר אותה מחדש בעצמו. ואז, כפי שאמר שטיינר בהקשר של הפילוסופיה של החירות, וכפי שנכן לכל דבר וגם לידע האדם: "האנתרופוסופיה בצורתה הכתובה היא מעין פרטיטורה שאנו עצמנו כאמנים חייבים להפוך לצלילים חיים." חשוב לראות שהחשיבה הרגילה, המסתמכת על מרחב וזמן, הופכת לחשיבה המאחדת רגש וחשיבה. רודולף שטיינר ניסח זאת בסוף ימיו כך: "הלבבות מתחילים לחשוב."
יש לזה השפעה מאוד מסוימת על האורגניזם האנושי. משום שלחשיבת הלב יש אופי של רצון ורגש, היא נכנסת לתוך חיי הלילה ומאפשרת מפגש עם ישויות מלאכיות.
כפי שרודולף שטיינר אמר: ההתנסות בחשיבת הלב מביאה לרעיונות נכונים ברגע הנכן בסיטואציות קונקרטיות. כלומר, המאמץ הרוחי שהושקע יורד לרצון, כלומר לתחום של השינה, יוצר את הקשר עם מלאכים, וגורם לפתיחות לאינטואיציות.
אבל מובן שישנה הגבלה על כמות התכנים שעליהם ניתן לבצע את התרגול הזה. ועלינו תמיד לשאול את השאלה (אישית וגם בקהילה): כמה אנתרופוסופיה אנו יכולים להכיל?
על פי ניסיוני, אם באמת יוצאים לדרך ומתעמקים בנושא מסוים עד אשר נוצר מעין שעמום, מגיע הרגע בו נדלק ניצוץ של הארה הממלא אותנו בכוחות חיים מחודשים. ואז מתעוררת השאלה: האם ניתן לעבור את ההתנסות הזו בקבוצה? לי זה ברור כי ניתן לעשות זאת רק בעבודה אינדיבידואלית. אני חושב כי רק על ידי פעילות אינדיבידואלית, דרך עבודה מיגעת ו"משעממת", ניתן להצית את החוויה הזו. רודולף שטיינר מתאר זאת באוטוביוגרפיה שלו, ומספר כי את הספר 'גוף נפש רוח',[2] הוא כתב באופן מודע בצורה המכניעה את הרגשות ואת ההתלהבות שלו, והופכת את הכל לסגנון יבש ומתמטי. רודולף שטיינר טוען כי רק סגנון יבש ומתמטי מאפשר לקורא להצית את האש הפנימית על ידי פעילות פנימית.
האנתרופוסופיה היא אמיתית רק כאשר היא נעשית אינדיבידואלית. רק כך אנו מרגישים שהאנתרופוסופיה גורמת למשהו בתוך נפשנו, רק כך יכולים אנו להקרין על אחרים. כתיאוריה, כך אמר שטיינר, האנתרופוסופיה יותר גרועה מתיאוריות אחרות.
אותו הדבר נכון גם לגבי חינוך ולדורף: חינוך ולדורף הוא אכן חינוך ולדורף, רק כאשר מגשימים אותו באופן אינדיבידואלי במקום מסוים. אם אנו מעבירים את החוויה המתוארת לעבודה עם ידע האדם,[3] יש לכך תוצאות נוספות. רודולף שטיינר אמר כי התפקיד המרכזי של המחנך הוא ללמד את הילדים לנשום נכון ולישון נכון. האנתרופוסופיה היא האמצעי כדי ליצור גם אצל המורה את השינה הנכונה, כך שתיווצר אמנות חינוכית דרך תהליכי העיכול והשינה. אסור שמדע-הרוח האנתרופוסופי ישאר מבנה חשיבתי גרידא, כי אם עליו להפוך לחוויה פנימית הנושאת אופי אמנותי.
כל מי שגילה כיצד מעצב רודולף שטיינר את מחשבותיו, עובר חוויה אמנותית צרופה. למשל, אם נחזור שוב לשבע הפסקאות של 'הפילוסופיה של החירות', אפשר לחוות חוויות של מרווחים (אינטרוולים) מוזיקליים. למשל בפסקה השניה אתה חווה משהו צורמני, כאילו בעל אופי של 'סקונדה', ובכווץ של הפסקה הרביעית חווים "קווארטה". זאת אומרת, מגיעים לרובד חווייתי אחר מזה שאנו רגילים לחוות דרך מחשבותינו.
המורה כאמן – זו נשימה נכונה. לסיכום, ניתן לומר כי לימוד של ידע האדם במובן אותו ניסיתי לתאר, וכמובן שונה מאדם לאדם, אינו אלא הדרך בה אני יוצא על ידי פעילות עצמית, לקשר חדש עם ההיררכיה השלישית של המלאכים.
—————————————————————