איך להתגבר על המצוקה הנפשית של זמננו

איך להתגבר על המצוקה הנפשית של זמננו

רודולף שטיינר

10.10.1916 ציריך GA168

תרגום: מיכל צור

עיבוד סגנון: הגר דרור מליניאק

תיקונים: דניאל זהבי

האמת של מדע-הרוח שאנו מחפשים אחריה, אינה יכולה לעצב בעבורנו ידע מת, אלא ידע חי שביכולתו לחדור באמת לתוך החיים, לעניינים החשובים ביותר בהם. מדע הרוח עדיין נתפס היום באופן מופשט למדי ולכן נוצר מעין ידע מרוחק שאינו מביא די ערך לחיים. בעיקר בין אנשים שפחות מכירים, עולה השאלה "לשם מה כל זה"? מה יועיל לאדם אם ידע שהישות האנושית מורכבת מכמה איברים בלתי נראים, שהאנושות התפתחה דרך תקופות תרבות שונות ותמשיך להתפתח וכו'?

לאנשים המאמינים שרצונם הוא לעמוד בחוזקה בחיי המעשה, בהתאם לתביעות התקופה, עלול מדע הרוח להיראות לא-רלוונטי לחיים. ובאמת, פעמים רבות הוא נלמד בדרך כמעט חסרת ערך לחיים, אפילו על ידי אלה שיש להם רגש והבנה מסוימת כלפיו.

כשלעצמו, מדע-הרוח הוא דבר חי ללא סוף, העשוי להשפיע ישירות לתוך חיי-המעשה ואף חייב להשפיע כך בטווח הארוך. אדגים זאת:

התייחסנו לכך שלזמננו קדמה תקופה הנקראת התקופה הרביעית הפוסט-אטלנטית, שבה העמים היווני והרומי היו בעלי משמעות חשובה מאד (אימפולס התקופה הרביעית פעיל עד המאות ה-14-15). מהמאה ה-15 אנו עומדים בתקופה החמישית הפוסט-אטלנטית, שאליה נולדנו בהתגשמות (אינקרנציה) הנוכחית. במשך מאות רבות ימשיך האדם לחיות בתקופה זו. יותר מכך, אנו יודעים שבתקופה הרביעית, בתרבות יוון ורומא, דרך התרבות החיצונית והעבודה החיצונית של האדם פותח עיקרון הנפש השכלית, ושכעת תפקידנו לפתח את נפש התודעה.

מה פירוש לפתח את נפש התודעה? אמירה זו מכילה את ייעודה של התקופה החמישית.

על העמים השונים לשתף פעולה בתקופה החמישית כדי להביא את נפש התודעה לידי ביטוי.

אפשר לראות זאת בכל היחסים והנסיבות בחיים. אם אנו מתבוננים בחיים באופן נכון, הם מאשרים בכל פינה את האמת שנפש התודעה מבטאת את עצמה בתקופתנו. כל החיים האנושיים היו שונים בתקופה הקודמת, בתקופת היוונים והרומאים. בתקופה זו עמדה האנושות בשלב שבו כוח התודעה (mind) וכוח הרגישות שכנו בתוך האנושות. תודעה זהו מונח כללי. זה אינו מובן מספיק בימינו.

היוונים והרומאים היו תלויים בתודעה באופן שונה מזה של האנושות בתקופתנו. במובן מסוים הם קיבלו תודעה מבינה, מוכנה, מוכלת – בין שאר יכולותיהם הטבעיות. אדם גדל, ובאותו אופן שבו התפתחו יכולותיו הטבעיות, התפתחה גם הבנתו הטבעית. ההבנה הטבעית לא היתה צריכה לעבור אימון כפי שהכרחי בתקופתנו, וכפי שייעשה יותר ויותר הכרחי במהלך התקופה החמישית. או שאדם הוכיח את עצמו כבעל הבנה, אם התפתח בתנאים טבעיים, או שלא. אולם האחרון היה משהו פתולוגי, לא מצב נורמלי.

כך היה גם עם הרגישות האנושית, שהתפתחה בדרך שהתאימה לתקופה הרביעית. כשאדם אחד פגש באחר הוא ידע איך להתאים את עצמו לאחר. ההיסטוריה אומרת מעט על כל זה, אולם כך זה היה. יש הבדל גדול בין האדם של המאות הקודמות, עד למאה ה-15, ובין האדם של תקופתנו. במאות הקודמות אדם לא היה חולף ליד רעהו עם כה מעט התעניינות בו, כפי שקורה תכופות היום.

היום אנו זקוקים לזמן רב – כשבני אדם נפגשים – עד שאנו מגיעים באמת לכך שאנו מכירים זה את זה. בני אדם צריכים ללמוד משהו אודות האחר לפני שמתחילה להתקיים רמה בסיסית של ביטחון הדדי. מה שמושג בימינו לאחר היכרות הדדית ארוכה, ולעתים קרובות אפילו לא אז, היה ניתן להשגה מיידית כשאנשים פגשו זה את זה במאות קדומות ובמיוחד בתקופה היוונית-רומית.

הם יכלו לפגוש זה את זה במהירות דרך ה"אני" שלהם, ולא נזקקו להחליף רגשות ומחשבות במשך זמן ארוך כל כך. הם ידעו זה את זה במהירות כשידע זה היה לטובת הנוגעים בדבר, או לטובת כמה אנשים באותה קהילה – הם ידעו זה את זה במידה הנחוצה. רגישות האחד היתה פועלת לתוך רגישות האחר בדרך הרבה יותר רוחנית.

כיום אנו מסוגלים להכיר את צבע הפרחים במדויק דרך חושינו. בתקופה השביעית הפוסט-אטלנטית זה כבר לא יקרה באופן ישיר. יידרשו לכך מאמצים מיוחדים. כך היה גם בנוגע לאדם. דרך זו של יצירת יחסים של הלב בין אנשים היתה נכונה לתקופה הרביעית. כיום העולם מכיל תרכובת שונה של יחסים רגשיים. בתקופה הרביעית חלק גדול מהיחסים האנושיים היה תלוי במפגשים אישיים. מה שצריך היה להיות מוסכם בין בני אדם סוכם בפגישות אישיות.

אמנות הדפוס, שעיצבה את יחסינו בדרך בלתי אישית עד לזמן הנוכחי ותעשה כך אף יותר בעתיד, שייכת לתקופה החמישית. תקשורת מודרנית מקרבת אנשים זה לזה בדרך כזו שיחסים שנוצרים מתוך תשומת לב של רגע אינם יכולים להיות מועילים. דרך התקשורת המודרנית אדם פוגש את עולמו בדרך הרבה פחות אישית.

זו הדרך שבה מתפתחת האנושות: איננו מקבלים יותר רגישות מוכנה הפועלת מיידית, או הבנה מוכנה הפועלת דרך חדירה פנימה. דרך נפש התודעה מתפתח משהו נפרד ואינדיבידואלי בהרבה, המתאים יותר לאגואיזם, לבדידותו האנושית של האדם בתוך גופו שלו. דרך נפש התודעה האדם הוא הרבה יותר אינדיבידואליות בודדת, נזיר הנודד דרך העולם – מאשר היה בתקופת הנפש השכלית. זה כבר הפך להיות המאפיין החשוב ביותר של תקופתנו ויהפוך לכזה יותר ויותר – שבני אדם יסתגרו בתוך עצמם. נפש התודעה מביאה עימה את המאפיין של הסתגרות משאר האנושות, של חיים בבדידות גדולה יותר. לכן קשה יותר להכיר את האחר ולתת בו אמון, ולכן נדרש תהליך מפורט יותר של היכרות הדדית.

מה משמעות כל זה? מדע הרוח אומר לנו: הדרך שבה אנו פוגשים כיום איש את רעהו, אינה יד המקרה. שביל החיים מפגיש אותנו עם בני-אדם מסוימים, ואינו מפגיש אותנו עם אחרים. כיום זה תלוי בהשפעתה של קארמה אינדיבידואלית. מכיוון שנכנסנו לתקופה בהתפתחות האנושות שהביאה לשיא מסוים את התפתחות הקארמה של בני אדם מתקופות קודמות.

חישבו כמה פחות קארמה צברו בני-אדם בתקופה הראשונה של התפתחות האדמה. בכל פעם שאנו מתגשמים נוצרת קארמה חדשה. בראשונה, היו בני-אדם צריכים להיפגש על האדמה מבלי שהיו ביחד לפני כן. הם היו יכולים לפתח יחסים חדשים. אך משום שהתגשמנו פעמים כה רבות, הגענו בהדרגה למצב שבו החוק הוא שאנו פוגשים רק אנשים שאיתם היתה לנו חוויה משותפת כלשהי בהתגשמויות קודמות.

דרך חוויות של התגשמויות קודמות הובלנו לפגוש בני-אדם אחרים. פגישות כאלה נראות מקריות, אך במציאות הן תלויות בהתגשמויות קודמות, שבהן כבר נפגשנו ושבהן התפתח הכוח שיביא אותנו שוב ביחד.

הנפש הרוחית הנפרדת יכולה להתפתח באופן המתאים לה בזמננו, אך ורק אם מה שמתרחש בין אדם לאדם כיום הוא בעל חשיבות פחותה לעומת מה שיכול להתחיל ולפעול בתוכנו בבדידותנו הנזירית, כתוצאה ממה שעולה מהתגשמויות קודמות. בתקופה היוונית-רומית כששני אנשים נפגשו, רושם המפגש פעל הדדית. כשאנו נפגשים כיום מתרחש מהלך אחר, כך שהנפש הרוחית, המבודדת יותר כיום, תוכל להתפתח. כיום כשאדם אחד פוגש אדם אחר, מה שמתעורר באחד מהם כתוצאה של חיים קודמים צריך להתחיל לפעול.

דבר זה זקוק לזמן ארוך יותר מאשר היכרות מיידית המבוססת על הופעה חיצונית. כדי שזה יקרה אנשים צריכים לאפשר לחוויות משותפות עם האחר לעלות בתוכם כרגשות אינסטינקטיביים. זה מה שנחוץ כיום: שנכיר זה את זה, שהאינדיבידואליות של בני האדם תעצב זה את זה. בתהליך זה של הכרה הדדית, בעיצוב האינדיבידואליות – עולים הזיכרון וההשפעה של חיים קודמים, בדרך אינסטינקטיבית שאינה מודעת עדיין. רק כאשר אדם יוצר יותר מתוך עצמו יחס לבני אדם אחרים, יכולה הנפש הרוחית להתפתח. דרך הבנה הדדית מיידית המבוססת על פגישה חיצונית מתרחש מה שתומך יותר בהתפתחות נפש שכלית.

מה שתארתי לפניכם כרגע מתאים לתקופה החמישית הפוסט-אטלנטית שנמצאת בתחילתה. בני-אדם ימצאו זאת יותר ויותר קשה – ככל שהתקופה החמישית תתקדם – להשיג את היחס הנכון בין אדם לאדם, מכיוון שזה יתבע מאמץ של התפתחות פנימית, של פעילות פנימית. זה כבר החל אך יתפשט יותר ויותר וייעשה אינטנסיבי יותר. לעתים קרובות אנשים שמובאים ביחד על ידי הקארמה מתקשים מאד להבין זה את זה באופן ישיר, אולי משום שדרך קשרים קארמתיים אחרים לא מצאו את הכוח להרגיש אינסטינקטיבית את כל ההקשרים הקיימים מחיים קודמים.

בני אדם נפגשים ואוהבים זה את זה, השפעות מסוימות מחיים קודמים גורמות לכך. אולם, כוחות אחרים פועלים נגד זה. כשעולה זיכרון מסוג זה, הם נפרדים. לא רק אלה שנפגשו דרך אהבה עומדים למבחן – האם מה שהתעורר בתוכם יספיק כדי למסד קשרים ברי קיימא. זה ילך וייעשה קשה לבנים ולבנות להבין את אימותיהם ואבותיהם, וקשה יותר להורים להבין את ילדיהם. יהיה קשה יותר לאחים ולאחיות להבין אלה את אלה.

הבנה הדדית הולכת והופכת לקשה יותר, מכיוון שייעשה הכרחי יותר לבני-אדם לאפשר למה שחי בתוכם באופן קארמתי לעלות החוצה באמת מתוך העומקים של נפשם.

נפתחות כאן נקודות ראות שליליות לתקופה החמישית. בני אדם ימצאו קושי בהבנה איש את רעהו. איננו צריכים להמשיך ולחיות בחלום לקראת עתיד שיישאר מעורפל. הכרחי שהאבולוציה תלך דרך המהלך הזה. אתגר ההכרה ההדדית כחלק מגורל האנושות בתקופה החמישית הכרחי כדי לפתח את הנפש הרוחית. אם זה לא היה קורה בני אדם היו ממשיכים לחיות באופן קולקטיבי יותר עם יכולותיהם הטבעיות. במצב זה היסוד האינדיבידואלי בנפש לא היה מתפתח. על האנושות לחיות דרך מבחן זה.

אולם, אם הצד השלילי שבכך היה מופיע לבדו, בכל סוג של יחסים, ולו הזוטרים ביותר, היו מופיעים מלחמה וקונפליקט.

כדי להבין איך לחפש אחר הריפוי לכיוון חד-צדדי זה של התפתחות האנושות אזכיר שהחוש שצריך להתפתח יותר ויותר בתקופה זו הוא החוש להבנה חברתית. זה מבטא צורך שלא היה קיים בתקופה הרביעית באותו אופן. ביוון וברומא לא היתה קיימת אותה נטייה לאינדיבידואליות כפי שקיימת כיום באירופה ובאוכלוסיה האירופו-אמריקאית.

תבינו זאת אם תשוו את האדם לסוגי חיות שונים. מדוע מין מסוים של בעלי-חיים חי באחדות מסוימת?מכיוון שיש להם נטייה לעשות כך דרך הנפש הקבוצתית שלהם. זוהי נטייה מולדת ובלתי משתנה.

על האדם לגדול ממצב זה. על כל אדם יחיד לפתח את עצמו באופן אינדיבידואלי. במיוחד בתקופתנו, התפתחות עצמית זו של האינדיבידואל היא דבר מרכזי.

בתרבויות יוון ורומא היו קיימים עדיין עקבות חזקים של נפש קבוצתית. האדם היה ממוקם בתוך סדר חברתי בעל צורה מוגדרת, הגם שצורתו נבעה מכוחות מוסריים. במהלך התקופה החמישית צורות אלה נוטות להתפרק יותר ויותר.

במהלך התקופה הרביעית נותרו עקבות נפש קבוצתית, שבתקופה החמישית איבדו את משמעותן. עלינו להבין באופן נכון איך כל ילד מתפתח עם האינדיבידואליות העצמית שלו. בדרך זו אנו לומדים למקם את עצמנו בתוך החיים כך שאנו יכולים לפתח את התוצאות הקארמתיות הנכונות המצויות בתוכנו – דבר זה קורה כאשר דרך הקארמה שלנו אנו פוגשים אדם אחר שאיתו עלינו להשיג יחסים קרובים, במקומם צריכה להתפתח באופן מודע הבנה חברתית, זו הנובעת מהבנת המהות האמיתית של האדם האינדיבידואלי. רק מדע-הרוח יפתח את ההבנה הנכונה.

כשמדע-הרוח יתרחק מהפשטה אל תוך החיים הקונקרטיים, יופיע סוג מיוחד של הבנה אנושית בקבוצות שיעסקו במדע-הרוח, ויעורר את העניין האנושי. יהיו אז אנשים בעלי יכולות מסוימות, שילמדו את חבריהם על הטמפרמנטים האנושיים, על הנטיות האנושיות השונות, איך צריך להתייחס אל אדם בעל טמפרמנט כזה או אחר, ואיך צריך להתייחס אל אדם בעל נטיה מסוימת ובעל טמפרמנט מסוים – באופן שונה.

אנשים שניחנו ביכולת זו, ילמדו אחרים. למשל לזהות טיפוס מסוים של אדם ולדעת כיצד יש לנהוג בו. פסיכולוגיה מעשית, לימודים מעשיים של הנפש ושל החיים שכתוצאה מהם תצמח הבנה חברתית אמיתית.

עד תקופתנו הופיעו כהבנה חברתית אידיאלים מופשטים מגוונים ביותר על אושר האנושות והעמים, למשל סוג כזה או אחר של סוציאליזם. אם מישהו יתכוון ברצינות לנסות להגשים את הרעיונות הללו, יתבהר שהם אינם ניתנים להגשמה. במקום לייסד חברות או קבוצות כיתתיות עם תכניות מוגדרות, נחוץ להפיץ הבנה של האנושי, ובעיקר את ידע האדם המאפשר לנו להשיג הבנה של התפתחות האדם במהלך התבגרותו; להבין באופן נכון איך כל ילד מתפתח עם האינדיבידואליות העצמית שלו.

בדרך זו אנו לומדים למקם את עצמנו בתוך החיים כך שאנו יכולים לפתח את התוצאות הקארמתיות הנכונות המצויות בתוכנו. דבר זה קורה כאשר דרך הקארמה שלנו אנו פוגשים אדם אחר שאיתו עלינו להשיג יחסים קרובים, כשאנו מפתחים יחסים נכונים, ברי קיימא, שיכולים לשאת את הפירות החשובים ביותר לחיים. הבנה מעשית של האדם, התעניינות של בני אדם שפועלת באופן מעשי, אלה הם הדברים החשובים. אך הגזע האנושי לא התפתח די בתחום זה.

איזה סוג של שיפוט אנו מעצבים היום כאשר אנו פוגשים אדם אחר? אנו מחבבים אותו – או איננו מחבבים אותו. לכו והסתובבו בעולם ותראו שברוב המקרים זהו השיפוט היחיד. כשנעשים מספר שיפוטים הם עדיין נשלטים על ידי אותה נקודת מבט: אני מחבב אותו, אינני מחבב אותו. הכל תולדה של דעות קדומות!

מישהו חושב: האדם צריך להיות כך וכך, וכשהוא רואה אדם שונה בדרך זו או אחרת, הרי שהוא מאשים אותו. אם לא נתגבר על הנטיה האנושית הזו, לתעב או לחבב בן אדם בגלל הדעות הקדומות שלנו וההעדפות שלנו לאופי כזה או אחר, אם לא יתפתח הלך הנפש המקבל את האדם כפי שהוא – לא תתחולל כל התקדמות בידע-אדם אמיתי ומעשי.

חישבו כמה תדיר קורה כיום ששני אנשים נפגשים, אחד חש תיעוב כלפי האחר באופן מיידי ואז כל מה שהוא עושה כלפי האחר נובע מתוך רושם התיעוב הזה. פעמים קרובות יחסים קארמתיים "מתבזבזים" בדרך זו, סוטים למהלך שגוי לחלוטין וצריכים להידחות להתגשמות הבאה כששני אלה ימצאו שוב זה את זה.

איננו לוקחים בחשבון שחיבות ושנאות הן האויב הגדול של עניין חברתי אמיתי.

מי שיודע כמה הכרחית הבנה אנושית אמיתית להתפתחות העתידית של האנושות, מתבונן בלב כבד במורים בבי"ס שבגלל דעות קדומות מתייחסים מיד אל תלמידים מסוימים שלהם בחיבה או בתיעוב. זה איום ונורא! הכרחי לקבל כל אדם כפי שהוא ולהפיק מכך את המיטב.

עיצוב המוסדות בתרבות קשור בכך. מוסדות וחוקים חברתיים נושאים איתם תכופות השפעה הרסנית על האינדיבידואליות של המורה, ומונעים התפתחות הבנה אמיתית של האינדיבידואל.

הבנה אמיתית של מדע-הרוח מביאה השראה להתעניינות שמובילה להבנה מעשית של הנפש ושל האדם. זה הכרחי כדי ליצור את ציר ההבנה החברתית, כשהבנה הדדית נעשית קשה.

כל זה חשוב במיוחד בתקופה החמישית, כדי שהאנושות תפתח את נפש התודעה במלואה. על האדם לעבור מבחנים בתחום זה, והוא יפגוש בהם את כוחות הנגד. רגשות חיבה ושנאה יתפשטו יותר ויותר. רק במאבק מודע כנגד חיבות ושנאות שטחיות תוכל להיוולד נפש התודעה באופן הנכון.

להבנה חברתית בין אדם לאדם תהיה התנגדות מכיוון של רגשות לאומניים. רגשות אלה משתלטים על החיים החל מהמאה ה-19, והם מנוגדים באופן מובהק להבנה חברתית ולעניין אמיתי בין אדם לאדם.

התנגדויות בין עמים, חיבות ושנאות על רקע לאומי, כפי שהם מופיעים בתקופתנו, מהווים מבחן איום לאנושות, מכיוון שישועת המין האנושי עשויה לבוא רק מהתגברות עליהם.

אם רגשות סימפטיה ואנטיפתיה העולים מרגשות לאומיים ימשיכו להיות דומיננטיים באופן שבו התחילו, האנושות תחמיץ את התפתחות נפש התודעה. הם הולכים בכיוון ההפוך. הם נוטים לא לאפשר לאדם להיעשות עצמאי, אלא להפוך להד סתמי או דימוי של איכויות של קבוצה או לאום כזה או אחר.

אולם, דבר אחר חייב להופיע בתקופה החמישית כדי שתתקיים התפתחות אמיתית של נפש תודעה. ככל שבני אדם נעשים יותר אינדיבידואליים, החיים הדתיים בהכרח יתייבשו ויידהו אם לא יתאימו עצמם לתקופה החמישית. אם ינסו להישאר בצורה שהתאימה לתקופה הרביעית.

בתקופה הרביעית היה הכרחי שתתעורר דתיות קבוצתית, מכיוון שהאדם נטה עדיין לחיים בקבוצות. אפשר היה להחזיק במשותף דוגמות ועקרונות דתיים רק באופן כפוי על קבוצות של אנשים. אולם, מכיוון שהדחף לאינדיבידואליות בתקופה החמישית יתחזק יותר ויותר דרך נפש התודעה, מה שידובר מתוך דתיות קבוצתית לא ייגע בלב ובאינדיבידואליות של נפש מסוימת. בני אדם פשוט לא יבינו את מה שיבוא מתוך דתיות קבוצתית.

במשך התקופה הרביעית היה עדיין אפשרי להנחות אנשים אודות הכריסטוס בדרך שמתאימה לקבוצות. בתקופה החמישית, הכריסטוס חודר במציאות אל תוך הנפש האישית. בצורה מודעת או לא מודעת כולנו כבר נושאים את הכריסטוס בתוכנו. אולם, עלינו להבינו פעם נוספת – ואין זה קורה על ידי הנחתת דוגמות קפואות וקבועות על בני אדם, אלא במאמץ להבהיר את הכריסטוס לבני האדם באופן רב-צדדי. בתקופה החמישית צריכה להתפתח סובלנות כלפי מחשבות שבהן מבוטאות חוויות והתנסויות דתיות.

בעוד שבתקופה הרביעית אדם ששירת את הדת עשה זאת על ידי כך שהיה מעביר מספר דוגמות ועקרונות קבועים, בתקופה החמישית זה חייב להיעשות בדרך אחרת לגמרי. כיום נחוץ להתאמץ להשתחרר מכל דוּגמה, ולהביא אל האדם האחר את מה שאתה יכול לתאר לו כחוויותיך האישיות, הפנימיות. כך יוכל לפתח את החיים הדתיים החופשיים של מחשבתו באופן אינדיבידואלי. הדתיות הדוגמטית, הוידויים הדוגמטיים יהיו בעלי השפעה ממיתה על חיים דתיים אמיתיים במשך התקופה החמישית.

בני אדם יצטרכו להבין שדרך זו התאימה למאות הראשונות של הנצרות ודבר מה אחר מתאים למאות שלאחר מכן. ישנן גם דתות אחרות, ויש להתאמץ להפוך את מהותן ניתנת להבנה. נחוץ גם להביא הבנה לדרכים השונות שבהן אפשר להתייחס אל הכריסטוס.

בדרך זו אפשר להביא לכל נפש דבר מה שיכול להעמיק אותה, אך לא מתוך אכיפה, אלא כדי לאפשר לנפש את ההתפתחות המתאימה לה של חופש המחשבה.

כשם שהבנה חברתית הכרחית ביחס למאפייני התקופה החמישית שתארתי, חופש המחשבה בתחום הדתי מהווה תנאי בסיסי להתפתחות הנפש הרוחית. בתחום יחסי אנוש הבנה חברתית, ובתחום הדתי חופש המחשבה.

המאמץ לחדור את החיים הדתיים יותר ויותר בהבנה צריך להילקח יותר ברצינות מכיוון שזהו הבסיס ההכרחי לתקופה החמישית. כך נוכל להבין את אחינו בני האדם אפילו כשכל אחד מפתח את חייו הדתיים שלו. על האנושות להגיע לכך באופן מודע דרך מאמציה.

רק בתקופת נפש התודעה כוחות אהרימניים מתקיפים את חופש המחשבה באופן כה אלים. אנו רואים כיצד הכמורה בכל מקום מתייחסת באיבה אל אחד מיסודות הזרם הרוחי-מדעי, קרי: התפשטות חופש המחשבה. לעיתים קרובות מוציאים דיבתו של מדע-הרוח משום שהוא מתייחס ללידת הנפש-הרוחית בהבנה מלאה ומוארת, ואינו מפיץ דתיות שתלויה בצרכי הנפש-השכלית. צורות הכריסטיאניות נוסדו בתקופה הרביעית בהתאם לצרכי תרבות יוון ורומא. הן אינן מתאימות עוד כצורות כנסייתיות, ויהפכו בעתיד להיות פחות ופחות מתאימות, לאפשר התפתחות חופש המחשבה, כפי שחייב להתפתח.

בתקופה שבה שב לחיים זרע חופש המחשבה, מתחיל לפעול גם כוח מנוגד בתוך "ישועיות" הדתות השונות. מטרת כוח זה היא להתנגד בעוצמה הרבה ביותר לחופש המחשבה, המהווה הכרח לחיים בתקופה החמישית. בעתיד יהיה זה הכרחי להתגבר על הישועיות המתנגדת לחופש המחשבה. כוח המחשבה חייב להתפתח יותר בכל תחום שהוא, מאיר מתוך החיים הדתיים. על כל אדם להשיג זאת בנפרד, ולכן הגזע האנושי יעמוד במבחן מול הקשיים הגדולים ביותר בכל מקום. קשיים אלה ילכו ויגברו, כשעל האנושות מוטל תפקיד פיתוח תודעה בהירה.

בראשיתה של התפתחות זו בני-אדם חווים זאת כמשהו לא-נוח ולכן מאבדים את דרכם.

אנו רואים שקיים קונפליקט בין התעוררות חופש המחשבה וסמכותיות הפועל מתוך העבר אל ההווה. קיימת תשוקה לא לראות בבהירות את האינטנסיביות של האמונה בסמכות, להחזיק באשליות בנוגע לכך. בזמננו האמונה בסמכות התעצמה מאד והאדם הפך חסר אונים לגבי עיצוב שיפוט נכון.

בתקופה הרביעית האדם קיבל הבנה בריאה כמתנה טבעית. כעת הוא חייב להשיג זאת על ידי התפתחותו העצמית. הוא נבלם במשימה זו על ידי אמונו בסמכות. אנו נעשים קשורים לגמרי דרך האמון שלנו בסמכות.

ראו כמה חסר אונים האדם ביחס לחיות, שאינן בעלות היגיון. החיה מצוידת היטב באינסטינקטים שלה, המובילים אותה מתנאי מחלה לתנאי בריאות. באדם כיום קיים מה שמונע ממנו ליצור שיפוט נכון בעניינים אלה. כאן נכנעה האנושות המודרנית לסמכות.

היא מתקשה ליצור שיפוט אודות תנאים בריאים של החיים. יש ליצור מאמצים יסודיים בכיוון זה.

בתחום הרפואה, המשפטים ובכל תחום אחר אנשים מצהירים על עצמם כבלתי מסוגלים להבין, ופשוט מקבלים את מה שאומר המדע. זה מובן, מכיוון שהחיים המודרניים מסובכים מאד, אך תחת השפעה סמכותית זו האדם הולך והופך חסר אונים. פיתוח כוח הסמכות בדרך שיטתית הוא עיקרון של ישועיות.

הישועיות החלה את עבודתה בשדה הכנסייתי, מתוך נטייה לשמר את כוח האפיפיורות הזורם מהתקופה הרביעית לתוך התקופה החמישית, אשר לה אינו מתאים עוד. עיקרון ישועי זה יילקח בעתיד לתחומי חיים נוספים.

ברפואה כיום מתגלה צורה של ישועיות שכמעט אינה שונה מהישועיות הקיימת בכנסיה הדוגמטית. נעשה מאמץ להגביר את כוחם של הרופאים מתוך דוגמטיות רפואית. זו מהות האמביציה הישועית גם בתחומים אחרים, וזה ילך ויתחזק. בני אדם יהיו עוד יותר מוגבלים בעתיד על ידי החלטות של בעלי סמכות.

ישועת התקופה החמישית תהיה תלויה בכך שהנפש הרוחית (המבקשת להתפתח כעת) תעמיד את עצמה מול ההתנגדות האהרימנית. אפשר יהיה להשיג זאת על ידי הרצון, אם בני אדם (שאינם מקבלים עוד כוח הבנה טבעי כפי שהם מקבלים את ידיהם ורגליהם) יהיו מוכנים לפתח את הבנתם ואת כוח השיפוט הבריא שלהם. פיתוח של הרוחי תובע חופש מחשבה, אולם חופש זה עשוי לפרוח רק בתנאים מסוימים.

אנו רואים שהבנה חברתית וחופש המחשבה צריכים להיתקל בהתנגדות הרבה ביותר. במעגלים רחבים בימינו התנגדות זו נחשבת לדבר הנכון שיש לקדמו עוד ועוד (ואינה נתפסת לכן כהתנגדות).

אולם, ישנם הרבה אנשים בעלי לב פתוח והבנה טובה למצב האדם המודרני. יש להם טביעת עין טובה והבנה טובה לעובדה – שכבר נראית לעין – שהיחסים הקארמטיים הגיעו למצב משברי, ילדים אינם מבינים עוד את הוריהם והורים אינם מבינים עוד את ילדיהם, אחים ואחיות אינם מבינים יותר זה את זה ואין הבנה הדדית בין אומות.

קיימים כיום מספיק אנשים הצופים במצב זה בלב שותת דם. מצב זה יוביל לתוצאות טובות רק אם ייחדר בהבנה. את האימפולס של דרך עבודה חדשה יש "להרוויח" באופן מודע, בדם הלב.

מה שיקרה מתוך עצמו זו התנכרות והתרחקות של אינדיבידואלים זה מזה. את מה שיזרום מהלב האנושי יש לבקש באופן מודע. כל נפש אנושית בתקופה החמישית צריכה לפגוש בקשיים, מכיוון שרק התגברות על קשיים אלה תביא את המבחנים שדרכם הנפש הרוחית יכולה להתפתח.

רבים באים ואומרים כיום: אין לי תחושה מה עלי לעשות מעצמי, איני יודע כיצד למקם עצמי בתוך החיים. הסיבה לכך היא שהם עדיין לא הגיעו לחשיבה בהירה אודות צרכי הזמן הנוכחי והאופן שבו על האדם למקם עצמו בתוך הזמן. בעבור רבים מצבים אלה מובילים לחולי פיזי ולאובדן יכולת מאבק.

עלינו לחפש באינטנסיביות הולכת וגדלה אחרי ההבנה הנכונה של כל זה. הסכנה של מצוקה אקוטית בנפש, שתוארה כאן, תתפשט באנושות כסכנה מוחשית וזוהי התפשטות הכרחית בתקופתנו. רבים רואים זאת כפי שתארתי וחשים בהכרח להבנה חברתית ולחופש מחשבה. אך מעטים נוטים לפנות לעזרה לאמצעים הנכונים. לרוב נעשה מאמץ להביא לידי הבנה חברתית על ידי נוסחאות אידיאליסטיות.

כמה נכתב על הצורך להתייחס לנפשות צעירות בדרך אינדיבידואלית. כמה תיאוריות נכתבות בתחומים הפדגוגיים. אך זה אינו ההכרח האמיתי.

עלינו להפיץ תיאורים רבים אודות התפתחות האדם – אכנה זאת היסטוריה טבעית, חיובית של התפתחות אנושית אינדיבידואלית. עלינו לתאר בכל מקום אפשרי איך אדם זה או אחר מתפתח, לתת דין וחשבון אוהב של ההתפתחות האנושית אותה ספגנו לתוכנו. הדבר הנחוץ הוא לימוד החיים והרצון להבין אותם ולא תכניות תיאורטיות, שהן אויבי התקופה החמישית.

יש להקים עמותות כך שכוונת התקופה החמישית תתבטא בהן, כך שהאנשים המאוגדים בהן יהיו הדבר העיקרי, מתוך כוונה להגשים מה שינבע מיחסי אנשים אלה. בזמננו הדבר הראשון שעושים הוא לקבוע חוקים. לפעמים זה הכרחי, אך בתחומנו כל דיבור על חוקים ופרוגרמות אינו אלא ויתור לעולם. הדבר החשוב חייב להיות החיים האינדיבידואליים ביחד. הבנה הדדית.

בהמשך התקופה החמישית תהיינה הזדמנויות להבנה זו להתפשט מהמעגלים המוגבלים אל העולם. הבנה של התפתחות אינדיבידואלית חיה. כיום מנסה העולם להתאים כל דבר לתוך סעיפים והוראות ודומיהם. אנו רואים תורות הנמסרות מדוכני מטיפים, כאילו יכלו להועיל. אך הן מופשטות לגמרי ומציגות כל מיני סוגי רעיונות. זה איננו הדבר הנחוץ. נחוצה חדירה לתוך החיים האמיתיים בדרך מבינה. איך אפשר להשיג זאת?

אפשר להתנגד כאן ולטעון שלא ייתכן שכל אדם ילמד לעצב שיפוט נכון אודות עמדות המוצגות כיום על ידי סמכויות שונות. אדם איננו יכול ללמוד להיות רופא וגם עורך-דין וגם צייר. אולם, איננו צריכים להיות יוצרים בתחומים אלה, רק בעלי יכולת לשפוט.

עלינו לאפשר לסמכות לעשות את עבודתה, ועדיין להיות מסוגלים ליצור שיפוט לגבי דבריה. נוכל להשיג זאת על ידי רכישת דבר מה המפתח את הבנתנו ואת יכולת השיפוט שלנו בדרך מקיפה, ולא על ידי כניסה אל תחומי הלימוד הספציפיים.

מדע הרוח צריך להיעשות סוג הידע המרכזי, שיתן לא רק מידע על ההתפתחות האנושית, אלא יטפח סוג מסוים של חשיבה וכוח הבנה בריא. כוח זה צריך להיות מושג מעומק רב יותר ממה שהיה נחוץ כדי להשיג זאת בתקופה הרביעית.

דרך של עיצוב מושגים ורעיונות ההכרחית למדע-הרוח, השונה מהנדרש במדעים אחרים, אינה מאפשרת לנו להפוך לסמכות בתחום כזה או אחר, אלא להיות בעלי יכולת ליצור שיפוט.

נבין באופן הדרגתי את הסיבה. קיימים כוחות מסתוריים בנפש האנושית, כוחות הקשורים במיסתריות, שילוו את הנפש האנושית אל העולם הרוחי. דרך הקשר שנוצר כתוצאה מלימוד מדע-הרוח, כוחות אלה יאפשרו לנו במקרים מיוחדים, כשאנו מתעמתים עם סוג כלשהו של סמכות, להיות מסוגלים לשפוט. אנו לא נדע את מה שסמכות מסוימת יודעת, אבל כשסמכות זו יודעת דבר מה ופועלת כתוצאה מכך בצורה מסוימת, במקרה מסוים – נהיה בעלי יכולת ליצור שיפוט לגבי זה.

עלינו להדגיש זאת במיוחד כמשהו שחייב להיות מוגשם על ידי מדע הרוח. מדע הרוח יאפשר לאנשים לעצב שיפוט כפי שתיארנו, וכתוצאה יעניק להם אפשרות לחופש מחשבה, לעצמאות המחשבה. מדע-הרוח אינו הופך את כולנו לרופאים, אולם מאפשר לנו ליצור שיפוט אודות מה שנעשה על ידם בחיים הציבוריים. גלומה כאן האפשרות שמדע-הרוח ישנה בדרך מסוימת את ההבנה האנושית, כך שבני-אדם יוכלו ליצור שיפוט, ועל ידי שחרור כוחות ממעמקי נפשם יוכלו להגיע לחופש מחשבה אמיתי.

כעת אבטא מחשבה זו באופן אימגינטיבי. אנו שומעים במדע הרוח על עולם רוחני ממשי ועל ישויות אלמנטריות המקיפות אותנו. אודות הירארכיות מלאכים, ארכי מלאכים וכו'. העולם הופך להיות עבורנו מיושב בתוכן רוחני קונקרטי, בכוחות רוחיים ובישויות רוחיות. בעבור אלה החיים בעולם הרוח יש לכך חשיבות. בתקופה הרביעית זה היה עדיין חסר חשיבות עבורם, אך בתקופה החמישית זה משתנה. כשבני אדם כאן, על האדמה, אינם יודעים דבר אודותיהם, זה כאילו נמנעת מהם הזנה רוחנית. העולם הרוחי נמצא בקשר קרוב עם העולם הפיזי. אומר דבר שיישמע אולי פרדוקסלי: בעבור האנשים החיים על האדמה, במיסטריית גולגותא הכריסטוס חדר לחיים הארציים ומאז הוא נוכח בחיי האדמה. אפשר לראות מקור אושר, בכך שהכריסטוס חדר לספירה של האדמה. אולם אם ננסה לראות מתוך נקודת המבט של המלאכים (שהיא אמיתית עבור חוקר רוחי) הם חווים זאת אחרת, הפוך. כריסטוס עזב את הספירה שלהם והלך לספירת בני האדם. הוא נטש את תחומם. עליהם לומר לעצמם: דרך מיסטריית גולגותא כריסטוס נפרד מהעולם שלנו. יש להם סיבה להצטער בה במידה שבני אדם יכולים להרגיש את ביאתו של הכריסטוס אליהם – השוכנים בגוף פיזי – כישועה.

זו שרשרת מחשבות אמיתית. מי שמבין את עולם הרוח באמת יודע שקיימת רק ישועה אחת בעבור המלאכים, והיא שבני האדם יחיו עם המחשבה אודות הכריסטוס באופן כזה, שמחשבות אלה יזרחו באור עבור המלאכים. בני אדם אומרים: כריסטוס חדר את ישותנו ואנו יכולים לפתח את עצמנו בדרך כזו שהוא חי בתוכנו: "לא אני כי אם כריסטוס שבתוכי".

אולם המלאכים אומרים: כריסטוס נפרד מישותנו הפנימית, וזורח אלינו – כמו כוכבים אחרים – במחשבה חדורת הכריסטוס של אנשים. שם אנו מזהים אותו שוב, משם הוא זורח אלינו מאז מיסטריית גולגותא. אלו הם היחסים האמיתיים שבין העולם הרוחי והעולם האנושי.

גם בדרך נוספת – הישויות הרוחיות המאכלסות את העולם הרוחי מחוצה לנו, מביטות בשמחה ובסיפוק על המחשבות שאנו מסוגלים לייצר אודות עולמן. הן יכולות לעזור לנו רק כאשר אנו מסוגלים לעצב מחשבות אודותיהן, אף אם לא הגענו לשלב שבו אנו יכולים להתבונן בראיה גלויה לתוך העולם הרוחי. הם יכולים לעזור לנו אם אנו יודעים אודותיהם.

בתמורה ללימודנו את מדע הרוח מגיעה אלינו עזרה מהעולם הרוחי. איננו נעזרים בפיסות הידע שאנו לומדים, אלא בישויות של ההירארכיות הגבוהות עצמן, כשאנו יודעים אודותיהן.

כשנצטרך להתעמת עם סמכויות, בהמשך התקופה החמישית, נוכל להיעזר גם במה שהישויות הרוחיות יוכלו להביא להבנתנו, ולא בהבנה האנושית לבדה. הן נותנות לנו את היכולת לעצב שיפוט אודות סמכות. אנו זקוקים לעזרת העולם הרוחי וחייבים לקבל זאת בהבנה מודעת.

זהו הדבר השלישי החייב להתרחש בתקופה החמישית הפוסט-אטלנטית.

הראשון הוא הבנה חברתית. השני הוא השגת חופש המחשבה. השלישי הוא ידע חי אודות עולם הרוח בעזרת מדע הרוח. שלושת אלה חייבים להיות האידיאלים המרכזיים של התקופה החמישית. שלושת האימפולסים הכבירים של התקופה החמישית. עלינו להתפתח לאורם, אלה הם המאורות הנכונים לתקופתנו.

אנשים רבים חשים בעוצמה שמשהו מסוג זה הוא הכרחי, ובעיקר שחייב להתפתח סוג אחר של חיים קהילתיים, ושנחוצות מערכות מושגים חדשות. אולם, הרצון הטוב או ידע האדם הקיים אינם מספיקים כדי להגיע לתוצאות נכונות. אפשר לראות זאת ביחס שיש לרבים כלפי האנתרופוסופיה. לא נתייחס להשמצות ולעוינות כלפי האנתרופוסופיה. נתייחס לרצון הטוב, הראוי לכבוד (שקיים במידה מספקת באנושות בת זמננו) שמטרתו ליצור אימפולסים בתוך האנושות, כשהוא נע לעבר האימפולסים של התקופה החמישית. חישבו על רפורמטורים, אנשי דת בעלי חשיבה חברתית, ומורים אחרים בתחומים חברתיים, שעשויים לעמוד מחוץ למעגלים הדתיים והתיאולוגיים. כל זה משופע ברצון טוב. פעמים רבות הם מתכוונים להוביל את בני האדם לקראת דבר מה שהחיים בזמננו מבקשים. ישנו הרבה רצון טוב, אך כל עוד הוא נשאר בפראזות כלליות – ואין זה משנה עד כמה חמים הרגשות שהוא ספוג בהם – אין הוא יכול לעזור. רק אם הידע שעשוי לבוא מתוך מדע הרוח בלבד – יתמלא בחיים – יוכלו להתגשם שלושת האידיאלים הגדולים. אולם ההבנה האנושית בזמננו לא הגיעה עדיין אפילו לראשית אבחנה זו, מלבד בין קבוצות קטנות הנאספות למען לימוד מדע הרוח.

שלושת אידיאלים אלה צריכים לתת בעתיד את הכיוון למדעים השונים. הם חייבים לטהר את החיים ולהאציל עליהם, לתת אימפולסים למוסר ולהפוך לדבר החודר לתוך החיים ומכוון אותם בעבור האנושות המודרנית בדרך המקיפה ביותר. הבנה חברתית וחופש מחשבה אינם יכולים להתגשם, אלא אם מצטרף אליהם ידע רוחי, מכיוון שהנפש הרוחית צריכה להתפתח. הרמה הגבוהה ביותר של הנפש הרוחית היא רוח העצמיות שאמורה להיות מעובדת בתקופה השישית. פן זה של הנפש לא יוכל להתפתח אם לא תקדם לו עצמאות פנימית זו של הישות האנושית המושגת דרך פיתוח נפש הרוחית.

עלינו לקחת בחשבון בעבודה המדעית-רוחית שלנו – שכל הידע שאנו משיגים כאמיתות מופשטות מכיל כוח מאגי שצריך להשתחרר כדי שיוכל להאיר את מכלול החיים. בכל מקום שבו עומד אינדיבידואל, בכל תחום של עבודה מעשית, הוא יכול להשתתף במשימות הגדולות של זמננו בצורה הנכונה, אם ידע להקים לתחייה בתחומו שלו את הידע שאנו מקבלים כאמיתות מופשטות בהתכנסויותינו. אז ירגיש האדם אושר אמיתי, לא שמחה שטחית אלא אושר המאוחד עם רצינות המזינה את חיינו ומגבירה את כוחנו, וגורמת לנו להיות אנשים שעושים עבודה אמיתית בחיים.

כך, שלושת אידיאלים אלה לחיים חברתיים וידע יתנו לנפש הרוחית את היכולת להבין את מיסטריית גולגותא ולקבל את הכריסטוס בצורה חדשה במהלך התקופה החמישית.

אימפולס הכריסטוס יתפתח בתוכנו בהשפעת מחשבות הנכנסות לקיום הארצי מהעולם הרוחי. מאז מיסטריית גולגותא מחשבות יכולות להיות מוצתות בנפש האנושית בקיומה הארצי – שתזרחנה ככוכבים המכילים בתוכם נחמה, כפי שתארתי, אפילו עבור עולם המלאכים, שאיבדו את הכריסטוס כדי לראותו זורח לקראתם מן המחשבות האנושיות.

בכוונתו של מדע הרוח להשפיע על המציאות בדרך כזו שמצוקת הנפש, שהיא בלתי נמנעת במהלך התקופה החמישית – תהיה דבר שאפשר להתגבר עליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *